פיתוח בר-קיימא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פיתוח בר-קיימא הוא דרך לניצול משאבים אשר מטרתה לענות על צורכי האנוש לצד שימור הסביבה, כך שצרכים אלה ייענו לא רק בהווה, אלא גם בעתיד הקרוב. ועדת ברונדטלנד (Brundtland Commission) ניסחה את ההגדרה המצוּטטת ביותר של פיתוח בר-קיימא ולפיה זהו פיתוח "העונה על צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם הם"‏[1].

תחום הפיתוח בר-הקיימא יכול להתחלק באופן מושגי לשלושה מרכיבים: פיתוח בר-קיימא סביבתי, פיתוח בר-קיימא כלכלי ופיתוח בר-קיימא חברתי-מדיני. בישראל הוגש לראשונה בשנת 1996, מסמך מדיניות "לקראת פיתוח בר קיימא בישראל" על ידי מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, ישראל פלג.

היקף והגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח בר-קיימא אינו מתמקד אך ורק בנושאים סביבתיים. המסמך המסכם של הפיסגה העולמית לשנת 2005 של ארגון האומות המאוחדות מפרט את היסודות ההדדיים והתומכים זה בזה של פיתוח בר-קיימא: פיתוח כלכלי, פיתוח חברתי והגנת הסביבה‏[2].

עמים ילידים טענו בכנסים בינלאומיים שונים, כגון הכנס הקבוע של האומות המאוחדות על נושאי עמים ילידים וכן האמנה על שונות ביולוגית, כי קיימים ארבעה יסודות לפיתוח בר-קיימא והרביעי בהם הוא תרבותי.

ההכרזה העולמית על רב-תרבותיות (אונסק"ו, 2001) הרחיבה רעיון זה וקבעה כי "...רב תרבותיות נחוצה למין האנושי כמו ששונות ביולוגית נחוצה לטבע" והיא נעשית "אחד ממקורות הפיתוח המובנת לא רק במונחי גידול כלכלי, אלא גם כאמצעי להשגת קיום מספק יותר מבחינה אינטלקטואלית, מוסרית ורוחנית." בחזון זה, רב-תרבותיות היא תחום המדיניות הרביעי של פיתוח בר-קיימא.


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ United Nations, General Assembly, 11 December 1987, Report of the World Commission on Environment and Development.
  2. ^ United Nations, General Assembly, 15 September 2005, 2005 World Summit Outcome