גבריאל בטיסטוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גבריאל בטיסטוטה
Gabriel batistuta.jpg
מידע אישי
שם מלא גבריאל עומאר בטיסטוטה
תאריך לידה 1 בפברואר 1969
מקום לידה רסוקווינטה, סנטה פה שבארגנטינה
גובה 1.86 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1987 - 1988 ניואל'ס אולד בויס
מועדונים מקצועיים*
1988 - 1989
1989 - 1990
1990 - 1991
1991 - 2000
2000 - 2003
2003
2003 - 2005
ניואל'ס אולד בויס
ריבר פלייט
בוקה ג'וניורס
פיורנטינה
רומא
אינטר מילאנו
אל ערבי
סה"כ
24 (7)
21 (4)
30 (13)
269 (168)
63 (30)
12 (2)
21 (25)
440 (249)
נבחרת לאומית
1991 - 2002 ארגנטינה 78 (56)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 1 באוגוסט 2013

גבריאל עומאר בטיסטוטה (ספרדית: Gabriel Omar Batistuta; נולד ב-1 בפברואר 1969 ברסוקווינטה, סנטה פה, ארגנטינה) הוא כדורגלן עבר ארגנטינאי, אשר נחשב לאחד החלוצים הגדולים בתולדות הכדורגל ולאחד השחקנים הארגנטנאים הטובים בכל הזמנים. בטיסטוטה הוא מלך השערים של נבחרת ארגנטינה בכל הזמנים עם 56 שערים ב-78 משחקים במדי הנבחרת. בשנת 2004 הוא נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 הכדורגלנים החיים הטובים ביותר.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטיסטוטה, המכונה "באטיגול", נולד בסנטה פה שבארגנטינה. עקב גובהו הרב התעניין בכדורסל בתחילה, אולם עם ניצחון ארגנטינה במונדיאל 1978 בכדורגל, קיבל השראה מכישוריו של מריו קמפס והחל להתמסר לכדורגל. לאחר ששיחק עם חבריו התקבל לקבוצת הנוער של פלטנסה המקומית.

קבוצתו המקצועית הראשונה של בטיסטוטה הייתה קבוצת הכדורגל ניואל'ס אולד בויס אותה אימן באותם ימים מרסלו בייאלסה, מי שעתיד להיות מאמנו בנבחרת. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו ב-25 בספטמבר 1988 במשחק בו הפסידה קבוצתו לסן מרטין. ב-16 במאי 1989 כבש את שערו הראשון בקריירה המקצוענית במשחק בו ניצחה קבוצתו 0:3 את קבוצת נעוריו פלטנסה. הוא שיחק במדי ניואל'ס 24 משחקים בהם כבש 7 שערים.

הוא הוחתם לקראת סוף שנת 1989 על ידי ריבר פלייט אך לא הצליח להרשים בשורותיה. הוא שיחק 21 משחקים בהם כבש רק 4 שערים. בנוסף, נקלע בטיסטוטה לריב עם המאמן דניאל פסארלה, מי שעתיד להיות מאמנו בנבחרת ולשם משחק בנבחרת תחת פסארלה נדרש לקצץ את שיערו. בשנת 1990 החליטה ריבר בצעד לא שגרתי להעביר אותו ליריבתה המושבעת בוקה ג'וניורס. במדיה החל בטיסטוטה לממש את הפוטנציאל הענק שהיה טמון בו. הוא שיחק שנה אחת במועדון וכבש עבורה 13 שערים ב-30 משחקים.

בשנת 1991 החליטה פיורנטינה האיטלקית להחתים את בטיסטוטה אחרי ההופעה המצוינת שלו במדי הנבחרת במשחקי הקופה אמריקה בה זכתה ארגנטינה בתואר. בטיסטוטה כבש 6 שערים והוכתר למלך השערים של הטורניר. בטיסטוטה כבש 13 שערים בעונת הבכורה שלו בסרייה א', מה שלא הספיק לקבוצה שירדה בסיום העונה לסרייה ב'. למרות הירידה של הקבוצה ובניגוד לכוכבים אחרים אשר היו בקבוצה באותן שנים, כמו סטפן אפנברג ורוברטו באג'יו, החליט בטיסטוטה להישאר בקבוצה ודחה הצעות מקבוצות אחרות. צעד זה היה אחד הגורמים להפיכתו לאהוב הקהל. הוא היה מהגורמים העיקריים לחזרתה של הקבוצה לסרייה א' עונה מאוחר יותר עם 16 שערים ב-32 משחקים. עונת 1994/1995 הייתה אחת העונות הטובות ביותר מבחינתו של בטיסטוטה. הוא חזר ממשחקי המונדיאל אחרי שכבש 4 שערים והוביל את הקבוצה עם 26 שערי ליגה ב-32 משחקים, נבחר למלך השערים של הסרייה א' ושבר שיא בן 30 שנה של אזיו פסקוטי אחרי שכבש במשך 11 משחקים רצופים. בעונת 1995/1996 זכתה הקבוצה בגביע האיטלקי ובסופר קאפ האיטלקי. בטיסטוטה כבש באותה עונה 19 שערים ב-31 משחקי ליגה. הוא המשיך לשחק במדי פיורנטינה ארבע עונות נוספות בהן כבש 77 שערים נוספים ב-121 משחקים. לאחר כשלונה של הקבוצה לזכות בתארים ובעקבות משבר כלכלי אשר פקד את הקבוצה, החליט בטיסטוטה לעזוב את הקבוצה. בטיסטוטה מחזיק בתואר מלך השערים של פיורנטינה בכל הזמנים. לכבודו הוקם פסל בדמותו מול האצטדיון המקומי, פסל העומד שם עד יום זה.

לאחר כתשע שנים בהן שיחק בפיורנטינה עבר בטיסטוטה לרומא תמורת סכום של כ-35 מיליון דולר. הוא החליף את מספר חולצתו ל-18 אחרי סירובו של וינצ'נזו מונטלה לוותר על המספר 9. למרות פציעה ממנה סבל, הוביל בטיסטוטה את הקבוצה לאליפות ראשונה מאז 1983 כשהוא כובש 20 שערים ב-28 משחקים. עונה לאחר מכן שינה בטיסטוטה את מספר חולצתו ל-20 (כמספר השערים אותם כבש בעונת האליפות) אך חלה נסיגה ביכולתו, הוא כבש רק 10 שערים ב-35 משחקים, הנתון הנמוך ביותר מבחינתו מאז שהגיע לאיטליה.

בינואר 2003 עבר בטיסטוטה בהשאלה לאינטר מילאנו. בטיסטוטה הושאל בהחלטת נשיא המועדון של אינטר, מוראטי. זאקרוני, שהיה מאמן הקבוצה באותה התקופה, לא רצה את בטיסטוטה בקבוצה ולא נתן לו הרבה הזדמנויות. בטיגול שותף רק ב-12 משחקים (ברובם החליף או הוחלף) וכבש רק שני שערים. בשנת 2003 חתם בטיסטוטה בקבוצת אל ערבי מקטאר בה סיים את הקריירה המפוארת שלו לאחר פציעה בברכו. במדי אל ערבי כבש בטיסטוטה 30 שערים ב-22 משחקים וזכה בתואר מלך השערים של הליגה הקטארית.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטיסטוטה ערך את הופעת הבכורה במדי הנבחרת הארגנטינית ב-27 ביוני 1991 במשחקה של הנבחרת בבואנוס איירס מול נבחרת ברזיל שהסתיים בתיקו 1:1. הוא כבש את שערו הראשון במדי הנבחרת ב-8 ביולי 1991 בניצחון 0:3 על נבחרת ונצואלה בבואנוס איירס.

בשנת 1991 זכה לראשונה עם ארגנטינה בקופה אמריקה, כאשר כבש שישה שערים במהלך הטורניר. שנתיים לאחר מכן כבש שלושה שערים, שהספיקו לארגנטינה לזכות שוב בקופה אמריקה. למרות ההישגים היבשתיים, במסגרת המונדיאל ארגנטינה לא זכתה במונדיאל בתקופתו. במונדיאל 1994 כבש בטיסטוטה 4 שערים, 3 מתוכם במשחק הפתיחה מול נבחרת יוון אותה ניצחה ארגנטינה 0:4. ארגנטינה הודחה בשמינית הגמר על ידי נבחרת רומניה 3:2 וסבלה מהשעייתו של דייגו מראדונה.

במונדיאל 1998 כבש בטיסטוטה 5 שערים, 3 מתוכם במשחק מול נבחרת ג'מייקה בכך היה בטיסטוטה לשחקן הרביעי שכובש פעמיים שתי שלישיות והראשון שכובש שלישייה בשני מונדיאלים. ארגנטינה הודחה לבסוף ברבע הגמר על ידי נבחרת הולנד בתוצאה 2:1 משער בדקה האחרונה של דניס ברגקאמפ. במונדיאל 2002 קיווה בטיסטוטה לזכות לראשונה במונדיאל. ארגנטינה נחשבה למועדפת הגדולה לזכייה בגביע, אך אכזבה את אוהדיה והודחה בסיבוב הבתים. בטיסטוטה אמנם הוביל את הנבחרת לניצחון במשחק הפתיחה על נבחרת ניגריה בזכות שער ניצחון, אולם ארגנטינה כשלה מול נבחרות אנגליה ושבדיה.

בסך הכול כבש במדי הנבחרת 56 שערים ב-78 משחקים (ממוצע של 0.72 שערים למשחק). הוא הכובש המצטיין בשורות ארגנטינה בכל הזמנים.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטיסטוטה נשוי לאירינה, אותה הכיר כשהיה בן 16. הם התחתנו ב-28 בדצמבר 1990, ומאז נולדו להם 3 ילדים. כיום מתגורר בטיסטוטה בעיר פרת' שבאוסטרליה במסגרת עסקים. שמו נקשר מספר פעמים לאימון, בין היתר של הנבחרת וכן של קבוצת נעוריו ניואל'ס אולד בויס.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים
אישיים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאל בטיסטוטה
הזר המצטיין בסרייה א'

1997: זידאן  •  1998: רונאלדו  •  1999: בטיסטוטה  •  2000: שבצ'נקו  •  2001: זידאן  •  2002: טרזגה  •  2003: נדבד  •  2004: קאקה  •  2005: איברהימוביץ'  •  2006: קאקה & דוד סואזו  •  2007: קאקה  •  2008: איברהימוביץ'  •  2009: איברהימוביץ'  •  2010: מיליטו  •  2011: איברהימוביץ'