חואן רומן ריקלמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חואן ריקלמה
Riquelme 2009.jpg
מידע אישי
שם מלא חואן רומן ריקלמה
תאריך לידה 24 ביוני 1978 (בן 36)
מקום לידה סן פרננדו שבארגנטינה
גובה 1.83 מטר
עמדה קשר קדמי
מועדוני נוער
ארחנטינוס ג'וניורס
בוקה ג'וניורס
מועדונים מקצועיים*
1996 - 2002
2002 - 2005
2003 - 2005
2007-2005
2007
2008 - 2014
2014-
בוקה ג'וניורס
ברצלונה
ויאריאל
ויאריאל
← בוקה ג'וניורס
בוקה ג'וניורס
ארחנטינוס ג'וניורס
151 (38)
40 (4)
70 (27)
49 (15)
15 (2)
165 (38)
2 (1)
נבחרת לאומית**
1997- 2008 ארגנטינה 51 (17)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 30 ביוני 2014
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
12 במאי 2014

חואן רומן ריקלמה (ספרדית: Juan Román Riquelme; נולד ב-24 ביוני 1978 בסאן פרננדו שבארגנטינה) הוא כדורגלן ארגנטינאי המשחק בקבוצת ארחנטינוס ג'וניורס.

קריירה במועדונים מקצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדונים הידועים בוקה ג'וניורס וריבר פלייט הביעו בו התעניינות כששיחק בקבוצת הנוער של ארחנטינוס ג'וניורס. הוא הצטרף לבוקה ב-1995, כיוון שהיה אוהד של המועדון מאז היותו ילד, ותמורת כרטיס השחקן שלו שילמה הנהלת בוקה 800,000 דולרים. הוא ערך את הופעת הבכורה בקבוצת הבוגרים של בוקה בניצחון 2 - 0 על אוניון דה סנטה פה ב-10 בנובמבר 1996. שבועיים לאחר מכן הוא הבקיע את שערו הראשון בניצחון 6 - 0 על הוראקאן.

ריקלמה היה לאחד השחקנים המובילים בבוקה, וזכה לקבל את החולצה מספר 10 המזוהה בדרך כלל עם דייגו מראדונה. למרות יכולתו הטובה בבוקה הוא כמעט ולא זומן לנבחרת ארגנטינה, שמאמניה טענו כי סגנון משחקו איטי מדי ביחס לסגנון של הנבחרת. הוא הצטיין בניצחון על ריאל מדריד במשחק הגביע הביניבשתי בשנת 2000, ובנוסף זכה עם בוקה ב-3 אליפויות (אפרטורה ב-1998 וב-2000, קלאוסורה ב-1999) ופעמיים בגביע הליברטדורס (2000, 2001). בשנת 2001 הוא זכה גם בתואר כדורגלן השנה בדרום אמריקה.

בשנת 2002 הוא עבר לברצלונה תמורת סכום של 11 מיליון לירות שטרלינג. זמן קצר לפני שעזב את בוקה נחטף אחיו כריסטיאן. ריקלמה ניהל משא ומתן על שחרורו של אחיו, ולבסוף שילם את הכופר. הוא ציין כי זו אחת הסיבות שבגינן עזב את בוקה. לואי ואן חאל, מאמן ברצלונה, תיאר את ריקלמה כ"החתמה פוליטית"‏[1] והתייחס אליו באדישות. כאשר ואן חאל כן העלה אותו בהרכב הוא הציב אותו באגפי מערך המשחק של ברצלונה. ריקלמה לא הצליח להפגין את יכולתו הטובה בתקופה שבה היה בעיקר מחליף, ולבסוף איבד את מקומו בהרכב הראשון. ואן חאל השתמש בו בעיקר כשחקן גיבוי, בעיקר בגביע המלך ובליגת האלופות. שנה אחת לאחר מכן הוא הושאל לוויאריאל.

בוויאריאל הוא היה חלק מקבוצת שחקנים מדרום אמריקה, כולל הקפטן ושחקן נבחרת ארגנטינה חואן פבלו סורין. בסיום עונת 2004/2005 הוא זכה בתואר השחקן היצירתי של העונה מטעם העיתון מארקה, והיה מועמד לפרס כדורגלן השנה בעולם. הנהלת ויאריאל הייתה מעוניינת מאוד שריקלמה יישאר במועדון, והחליטה לרכוש מברצלונה 75% מכרטיס השחקן שלו תמורת 8 מיליון אירו, והחתימה את ריקלמה על חוזה לארבע שנים. לפי ההסכם בין המועדונים ברצלונה תקבל 25% מסכום ההעברה במקרה שוויאריאל תשחרר את ריקלמה למועדון אחר.

ב-7 בדצמבר 2005 גברה ויאריאל על ליל מצרפת בליגת האלופות, והעפילה לשמינית הגמר של הטורניר. בגלל סעיף מיוחד בהסכם בינה לבין ברצלונה נאלצה ההנהלה לשלם תמורת ריקלמה סכום נוסף של מיליון אירו. בחוזה נכללו גם שני סעיפים על סכום של מיליון אירו כל אחד: הראשון במקרה שוויאריאל תסיים באחד מארבעת המקומות הראשונים בעונת 2005/2006 של לה ליגה, וסעיף זהה עבור עונת 2006/2007.

בחצי הגמר מול ארסנל החטיא ריקלמה פנדל מול השוער יינס להמן, והחמיץ את ההזדמנות לכפות הארכה.

בפברואר 2007 הוא הושאל בחזרה לבוקה ג'וניורס עקב מתיחות בינו לבין מנכ"ל ויאריאל והמאמן מנואל פלגריני[2]. ריקלמה מילא תפקיד חשוב בהצלחה של בוקה בגביע הליברטדורס 2007, והבקיע במשחקים מול ולז סרספילד בשמינית הגמר, קלוב ליברטאד (פרגוואי) ברבע הגמר, וקוקוטה דפורטיבו בחצי הגמר. במשחק הראשון ובגומלין של הגמר מול גרמיו הוא הבקיע שלושה שערים בסך הכל, שסייעו לבוקה לזכות בתואר. הוא זכה גם בתואר השחקן המצטיין של הטורניר באותה עונה.

באוגוסט 2007 הודיע מנהל בוקה, חואן קרלוס קרספי, כי הוא בטוח בכך שריקלמה יחזור לבוקה באופן קבוע בקרוב. המשא ומתן התעכב כאשר בוקה דחתה את הצעתה של ויאריאל שכללה תשלום של 4 מיליון אירו, רודריגו פלאסיו, ומחצית מכרטיס השחקן של מאורו בוסלי או ג'ונתן מאידאנה. ב-30 באוגוסט דווח כי ריקלמה הוחתם באתלטיקו מדריד תמורת 8 מיליון אירו. העסקה הזו בוטלה ברגע האחרון, וריקלמה נותר בוויאריאל. הוא קיבל את חולצה מספר 16. ב-26 בנובמבר 2007 הוא סיכם עם הנהלת ויאריאל על מעברו לבוקה לאחר תחילת חלון ההעברות בינואר 2008. ביולי 2012 עזב ריקלמה את בוקה ג'וניורס בעקבות מחלוקות עם ההנהלה והמאמן. בינואר 2013 שוכנע ריקלמה לחזור לבוקה ג'וניורס.

ביולי 2014 כשהוא בן 36, חזר ריקלמה למועדון נעוריו ארחנטינוס ג'וניורס במטרה לעזור למועדון לחזור לליגה הבכירה של ארגנטינה.

נבחרת ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1997 זכה ריקלמה באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 ובמונדיאל הנוער עם המאמן חוסה פקרמן. הוא זומן לסגל של נבחרת ארגנטינה למונדיאל 1998 ומונדיאל 2002, אך לא שיחק בטורנירים הללו בפועל.

במשחק רבע גמר מונדיאל 2006 בישל ריקלמה את שער היתרון לארגנטינה מול נבחרת גרמניה, אך זו הצליחה להשוות זמן קצר לאחר החלפתו של ריקלמה, ולגבור על ארגנטינה בדו-קרב פנדלים.

בעקבות ההפסד של ארגנטינה והתפטרותו של פקרמן הוא קיבל את סרט הקפטן של הנבחרת במקום סורין. אולם, לאחר שהוביל את הנבחרת במשחק הידידות הראשון בהדרכתו של אלפיו באסילה, הוא הודיע ב-13 בספטמבר 2006 על פרישתו מהנבחרת וטען כי הביקורות שהוטחו בו בתקשורת פגעו בבריאותה של אמו, שאושפזה פעמיים בחודשיים שלאחר מונדיאל 2006‏‏[3]. באותה תקופה היו רשומות לזכותו 37 הופעות ו-8 שערים במדי הנבחרת.

ב-26 ביוני 2007 זומן ריקלמה מחדש על ידי המאמן באסילה כחלק מסגל של 23 שחקנים לקופה אמריקה 2007. הוא הצטיין במשחק השני של שלב הבתים מול נבחרת קולומביה, והבקיע בו שני שערים. בניצחון 4 - 0 על נבחרת פרו ברבע הגמר הוא הבקיע שניים נוספים ובישל שער לליונל מסי. הוא הבקיע את שערו החמישי בטורניר בפנדל בחצי הגמר מול נבחרת מקסיקו, וקבע את תוצאה המשחק הסופית (3 - 0). במשחק הגמר הפסידה ארגנטינה לנבחרת ברזיל, וריקלמה סיים את הטורניר במקום השני בדירוג מלך השערים.

ב-14 באוקטובר 2007 הוא חזר להרכב הנבחרת לאחר שלושה חודשים בוויאריאל שבהם לא שיחק, והבקיע שני שערים בבעיטה חופשית בניצחון 2 - 0 על נבחרת צ'ילה, במסגרת מוקדמות מונדיאל 2010. ב-17 בנובמבר הוא הבקיע שניים נוספים בניצחון 3 - 0 על נבחרת בוליביה.

התאחדות הכדורגל של ארגנטינה שלחה את ריקלמה לאולימפיאדת 2008 בבייג'ינג כאחד מתוך שלושת השחקנים מעל גיל 23 שניתן לשלוח. הוא הוביל את הנבחרת האולימפית לזכייה במדליית הזהב, והבקיע שער בחצי הגמר מול נבחרת ברזיל.

ריקלמה הודיע על פרישתו מהנבחרת במרץ 2009 עקב מחלוקת עם המאמן דייגו מראדונה על הביקורת שהאחרון מתח על יכולתו בבוקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה באתר הגרדיאן
  2. ^ כתבה באתר הגרדיאן וכתבה באתר בעיתון הספורט Diario Olé
  3. ^ כתבה באתר Yahoo! וכתבה באתר קלארין


זוכי פרס כדורגלן השנה בדרום אמריקה

1971: טוסטאו | 1972:קוביאס | 1973: פלה | 1974: פיגרואה | 1975: פיגרואה | 1976: פיגרואה | 1977: זיקו | 1978: קמפס | 1979: מראדונה | 1980: מראדונה| 1981: זיקו | 1982: זיקו | 1983: סוקרטס | 1984: פרנצ'סקולי | 1985: רומריטו | 1986: אלזמנדי | 1987: ולדרמה | 1988: פאס | 1989: בבטו | 1990: אמרייה | 1991: רוג'רי | 1992: ראיי | 1993: ולדרמה| 1994: קאפו | 1995: פרנצ'סקולי | 1996: צ'ילאברט| 1997: סאלאס | 1998: פאלרמו | 1999: סביולה | 2000: רומאריו | 2001: ריקלמה | 2002: קארדוזו | 2003: טבס | 2004: טבס | 2005: טבס | 2006: פרננדז | 2007: קבניאס | 2008: ורון | 2009: ורון | 2010: ד'אלסנדרו | 2011: ניימאר | 2012: ניימאר | 2013: רונאלדיניו