ג'יימס פין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פין בצעירותו
ספרו של פין

ג'יימס פין (James Finn, ‏13 ביולי 1806 - 29 באוגוסט 1872) היה קונסול בריטי בירושלים במאה ה-19, שסייע ליהודים להתיישב בארץ ישראל. הוא כתב על תולדות היהודים, הכיר את הלשון העברית, ואף פרסם ספר ובו תיאור מפורט על מצב היישוב היהודי בארץ.

קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פין נולד בלונדון לאב אירי קתולי שהמיר את דתו והפך לפרוטסטנטי אדוק. הוא גדל במשפחה ענייה ומרובת ילדים. הוא למד בבית ספר כנסייתי ומשך את תשומת לבו של הלורד ג'ורג' קלרנדון, לימים שר החוץ של בריטניה. בעזרתו החל בגיל 17 לשמש כמורה פרטי בבתי אצילים.

פין כקונסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פין שירת כקונסול הבריטי בירושלים בין השנים 1845 ו-1863. למרות היותו נוצרי, הוא עסק רבות בהיסטוריה של היהודים (בעיקר יהודי ספרד וסין). במסגרת תפקידו כקונסול היה אמור לפעול גם לטובת יהודים בעלי נתינות בריטית, אך הוא הרחיב את פעילותו לטובת יהודים בכלל. הוא השתדל להגן על יהודים מפני השלטונות הטורקיים, ואף פעל לטובת היישוב היהודי החלוצי בארץ (עוד לפני העלייה הראשונה). הקים מספר חוות חקלאיות בארץ בעיקר סביבות ירושלים (למשל בכפר ארטאס שליד בית לחם), כדי לקדם את האזור והאוכלוסייה היהודית מבחינה כלכלית. הידועה שבהן היא "כרם אברהם", שהתפתחה לכדי שכונה ונבלעה בעיר. היו שחשדו בו ובאשתו שפעלם בקהילה היהודית נועד להביא להתנצרותם של יהודים‏[1].

עם סיום שירותו כקונסול פנו רבנים ויהודים נתיני בריטניה בעצומה למלכה ויקטוריה ולפין עצמו, כדי להודות על הפעילות הרבה לטובתם. יש סיבה להאמין שסיום שירותו כקונסול בא כיוון שעבר לפעמים, למען היהודים, על ההוראות שקיבל ממשרד החוץ הבריטי.

ספרו Stirring Times[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו Stirring Times, יצא לאור בשנת 1878 בלונדון, לאחר מותו ועל ידי אלמנתו. בספר יש תיאור של ארץ ישראל בתקופת מלחמת קרים (1853 - 1856), וסקירה של התקופה שלפניה.

בין היתר יש בספר תיאור מפורט של מצב היישוב היהודי בתקופתה זו. בין האירועים המתוארים: ביקורו של סר משה מונטיפיורי בהר הבית המקודש והתנגדות הרבנים היהודים לעלייתו להר, בניית טחנת-הרוח שבמשכנות שאננים, מצוקת המים בירושלים בשנות החמישים של המאה ה-19, והתפילה לשלום המלכה בבית הכנסת "החורבה" המתחדש.

על השקפתו בנוגע למצב היהודים בארץ אמר: "ודאי ששוב לא יוכלו היהודים בארץ ישראל לעולם לשוב למצב הדיכוי שבו הכרנו אותם לראשונה, ואשר ממנו הם נחלצו, בעיקר הודות לחסות שניתנה להם על ידי הקונסוליה הבריטית... ובאמת, ראוי להם שיישאו תפילה ותודה להוד-מלכותה רבת החסד, המלכה ויקטוריה[2]".

אהרן אמיר תרגם את הספר לעברית וקרא לו בשם "עתות סופה". הוא יצא לאור על ידי יד בן צבי בתש"ם.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'יימס פין, עתות סופה : עלים מדפתרי הקונסוליה בירושלים משנת 1853-1856, (תרגום: אהרון אמיר), הוצאת יד יצחק בן צבי, תש"ם-1980.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היציאה מן החומות

היציאה הנוצרית מהחומות: בית הספר התיכון של הבישוף סמואל גובאט בהר ציון (1850) | החווה החקלאית כרם אברהם ובית הקיץ של ג'יימס פין (1850) | מגרש הרוסים (1860)

היציאה היהודית מהחומות: משכנות שאננים (1860) | מחנה ישראל (1865) | נחלת שבעה (1869) | בית דוד (1873) | מאה שערים (1874)
Rivlin Street.jpg