צירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צֵירֵי (נכתב גם "צירה") הוא סימן ניקוד במערכת הניקוד הטברני. בעברית חדשה הוא מסמן את התנועה /e/ והגייתו זהה להגיית הסגול.

צירי נראה כשתי נקודות מתחת לאות. אֵ

בדומה לחולם ולחיריק, צירי יכול להיות "מלא" או "חסר". צירי חסר עומד לבדו ואילו אחרי צירי מלא כתובה אם קריאה – י, א או ה. בהגייה התקנית של העברית החדשה הגיית הצירי המלא זהה להגיית הצירי החסר. הכתיב התקני של אם הקריאה נקבע לפי גיזרון המילה, אך בכתיבה בפועל יש חריגות מסוימות ולא עקביות בכתיבת האות יו"ד כאם קריאה של צירי.

השימוש בצירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צירי נכתב בעיקר במקרים הבאים:

  • הברה סופית, מוטעמת וסגורה: מַחְשֵׁב, סִפֵּר (ללא ניקוד: סיפר). הברה סופית שאחרי אות גרונית עם פתח גנובה, דינה כדין הברה סופית סגורה וגם בה נכתב צירי: מַטְבֵּעַ, שוֹכֵחַ. יוצאי דופן עיקריים לכלל זה הם:
    • סיומות הגוף ־תֶם, ־תֶן, ־כֶם, ־כֶן, ־הֶם, ־הֶן נכתבות בסגול, למשל כְּתַבְתֶּן, סוּסְכֶם, לִפְנֵיהֶם. אולם המילים הֵם, הֵן נכתבות בצירי.
    • המילים אֱמֶת, בַּרְזֶל, גַּרְזֶן, כַּרְמֶל, עֲרָפֶל נכתבות בסגול.
    • המילה בֵּן נכתבת בצירי בצורת הנפרד, אך בסגול בצורת הנסמך: בֶּן־אָדָם. (במקרא כלל זה חל על מילים נוספות כאשר הן מתחברות במקף למילה שאחריהן.)‏[1]
  • בהברה לא סופית, לא מוטעמת ופתוחה: עֵנָב, תֵּבָה (ללא ניקוד: תיבה), קֵיסָם.
  • בהברה שלפני־אחרונה בכשבעים מילים סגוליות במשקל קֵטֶל, בהן חֵלֶק, סֵפֶר, עֵדֶן, תֵּשַׁע, תְּכֵלֶת. (רוב המילים הסגוליות מנוקדות בסגול בשתי ההברות: כֶּלֶב, מֶלֶךְ וכו').‏[2]
    • מילים סגוליות אחדות יכולות להיות מנוקדות בצירי ובסגול, בהן הֵפֶךְ/הֶפֶךְ, שֵׂכֶל/שֶׂכֶל.
    • מילים אחדות נכתבות באותיות זהות, אך יש להן משמעות שונה כשהן מנוקדות בצירי או בסגול משנות את משמעותן, למשל המילה "עֵרֶב" בצירי משמשת בצירופים "שְׁתִי וָעֵרֶב" ו"עֵרֶב־רַב" והמילה "עֶרֶב" בסגול משמשת במשמעות "סוף היום, זמן שקיעת השמש" (לשתי מילים יש גם מקורות אטימולוגיים שונים).
  • בהברה סופית פתוחה, כאשר אם הקריאה היא אל"ף או יו"ד: בְּנֵי־, מוֹצֵא. כאשר אם הקריאה היא ה"א, האות לפניה מנוקדת בדרך כלל בסגול, למעט המקרים המפורטים בהמשך.

בנטייה הצירי החסר יכול להתקיים (כלומר, לא להשתנות), או להשתנות לתנועה אחרת או לשווא. הכללים לקיום ושינוי של צירי אינם עקביים לגמרי; הם מתוארים בפרוטרוט בפרק 1.4 בהחלטות האקדמיה בדקדוק. הצירי המלא מתקיים בנטייה תמיד.

שימוש באמות קריאה עם צירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי הכתיב התקניים של האקדמיה ללשון העברית קובעים כתיב אחיד של אמות קריאה בכתיב מנוקד ובכתיב לא מנוקד. בכתיבה בעברית בפועל מתקיימות לעתים קרובות חריגות מכללים אלה.

אלא אם כן יש לכך סיבה דקדוקית, צירי באמצע המילה נכתב חסר, למשל במילה זֵר (שבלא ניקוד אפשר לקראה גם "זָר"). הסיבה העיקרית לכתיבת צירי מלא היא שאם הקריאה היא חלק מהשורש או מצורן שמצטרף למילה.

צירי עם יו"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יו"ד נכתבת בסיומות המסמנות רבים. למשל, מוּצָרֵנוּ = "מוצר שלנו", מוּצָרֵינוּ = "מוצרים שלנו". ההגייה התקנית שווה: [mutsaˈʁenu].
  • יו"ד נכתבת במילים אחדות באופן מסורתי: פְּסֵיפָס, שֵׁיזָף, המילה צֵירֵי עצמה ואחרות.‏[3]
  • יו"ד נכתבת במילים שבהם היא חלק מהשורש:
    • בשמות עצם: למשל בֵּיצָה (ב־י־צ), זֵיתִים (ז־י־ת), מֵידָע (י־ד־ע).
    • בפעלים בגזרת ל"י כתובה ה"א בצורת עבר נסתר ויו"ד בחלק מהצורות האחרות, למשל: הוא הֶעֱלָה, אני הֶעֱלֵיתִי, אתה הֶעֱלֵיתָ, אנחנו הֶעֱלֵינוּ. יו"ד זו מופיעה בכתיב מנוקד ולא מנוקד.
    • פעלים אחדים מגזרת פ"י בבניין הפעיל נכתבים בצירי מלא, למשל מֵיטִיב, מֵינִיקָה.
    • צורות־משנה של שם הפועל של פעלים מגזרת פ"י בבניין קל: לֵישֵׁב, לֵילֵד (צורות ייחודיות אלה אופייניות ללשון חז"ל וללשון משפטית, אך הצורות הרווחות היום הן לָשֶׁבֶת, לָלֶדֶת). יו"ד זו אינה נכתבת בשום מקרה בזמן עתיד: יֵשֵׁב, יֵלֵד.

הוספת יו"ד לציון צירי בכתיב חסר ניקוד תקני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשמות עצם בני שתי הברות בנקבה נוספת יו"ד בכתיב חסר ניקוד, אם הצירי מתקיים בכל הנטייה, למשל תֵּבָה–תיבה, לֵדָה–לידה.

יו"ד מייצגת את הצליל /e/ גם בכתיב לא מנוקד של מילים ממשקל הֶקְטֵל שבהן חלה הידמות של האות הראשונה, אבל מילים אלה מנוקדות בסגול ולא בצירי, למשל הֶקֵּף–היקף (שורש נ־ק־ף).

האות יו"ד נכתבת לציון הצליל /i/ בכתיב חסר ניקוד. היו"ד נכתבת גם כאשר צליל זה משתנה לצירי בשל תשלום דגש. מקרים עיקריים של זה:

  • בפעלים בבניין נפעל בזמן עתיד ובציווי, למשל יִגָּרֵר–ייגרר וכן לְהֵעָדֵר–להיעדר, הִכָּנְסוּ–היכנסו.
  • בשמות עצם במשקל קִטּוּל, למשל סִפּוּר–סיפור וכן תֵּאוּר–תיאור, פֵּרוּשׁ–פירוש.

בשני מקרים האלה נפוצה גם כתיבת מילים כאלה בלא יו"ד: "להיעדר", "הכנסו", "תאור", "פרוש"; זהו כתיב חסר ולא תקני לפי כללי הכתיב חסר הניקוד, אך אינו שגוי לגמרי.

בפעלים בגזרת ל"י היו"ד היא חלק מהשורש וצריכה להיכתב בכתיב מנוקד ולא מנוקד, למשל "הֶעֱלֵיתִי את הקובץ", "העיר נִבְנֵית". כתיבת "העלתי", "נבנת" בלא יו"ד אינה "כתיב חסר", אלא שגיאת כתיב לכל דבר.

חריגות נפוצות מהכללים התקניים לכתיבת ביו"ד לייצוג הצליל /e/[עריכת קוד מקור | עריכה]

האות יו"ד משמשמת בטקסטים לייצוג הצליל /e/ בניגוד לכללי הכתיב חסר הניקוד. מספר דוגמאות בולטות לשימוש כזה:

  • הוספת יו"ד לשמות שאין בהן יו"ד בשורש או בתחילית. למשל, במילים מֵמַד, מֵרַב, שׂעָר, אֵזוֹר אין צירי מלא ואין סיבה להוסיף יו"ד בכתיב לא מנוקד, ואף־על־פי־כן, הן נכתבות לעתים קרובות "מימד", "מירב", "שיער", "אזור". יתרה מזאת, בצורות הנטויות מְמַדִּים, מְרַבּית, שְׂעָרוֹת, אֲזוֹרִים אין בכלל צירי ובכל זאת הן נכתבות לעתים "ממדים", "מירבי", "שיערות", "אזורים", כאילו יש בהן "צירי מלא". הוספת יו"ד כזאת איננה תקנית.
  • למילים אחדות במשקל קְטֵלָה נהוג להוסיף יו"ד. למשל, המילים בְּרֵכָה, שְׂרֵפָה, גְּנֵבָה נכתבות לעתים "בריכה", "שריפה", "גניבה", אף־על־פי שבהתאם כתיב חסר ניקוד תקני יש לכתוב ברכה, שרפה, גנבה.
  • המילה פֵּרוֹת נכתבת לעתים קרובות "פירות", אף־על־פי שהכתיב התקני הוא פרות.
  • המילים תכף והפך נכתבות לעתים "תיכף", "היפך".‏[4]

צירי עם אל"ף וה"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

האות אל"ף משמשת אם קריאה לצירי כאשר באמצע המילה ובסופה כאשר היא חלק מהשורש, למשל מוֹצֵא, קוֹרֵאת.

האות ה"א משמשמת אם קריאה באמצע המילה לעתים רחוקות בלבד. המקרה הבולט לשימוש בה"א לציון /e/ באמצע המילה הוא המילה יְפֵהפִיָּה שבה שתי האותיות האחרונות של השורש מוכפלות (כמו במילה "אדמדמה"). היא יכולה להיכתב גם "יפה־פיה" או "יפהפייה".

כאשר המילה מסתיימת בצליל /e/ ובאותה ה"א, הניקוד הוא בדרך כלל סגול, למשל בּוֹנֶה. צירי נכתב במקרים הבאים:

  • בצורות ציווי: מְגַלֶּה בסגול, אך גַּלֵּה בצירי.
  • בצורות מקור מוחלט: תַּרְבֶּה בסגול, אך הַרְבֵּה בצירי.
  • בצורות נסמך: "שָׂדֶה חרוש" בסגול, אך "שְׂדֵה־בּוֹקֶר" בצירי.
  • במילים אחדות, בהן אַיֵּה, אַרְיֵה, יָשְׁפֵה (אך גם יָשְׁפֶה‎), ־עֶשְׂרֵה (למשל תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה).‏[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החלטות האקדמיה לדקדוק, סע' 1.4 ב
  2. ^ החלטת אקדמיה בדקדוק: הצירי: משקל פֵּעֶל
  3. ^ החלטות האקדמיה בדקדוק סע' 1.4 א
  4. ^ למרות היותו לא תקני, זהו הכתיב העיקרי של מילים אלה במילון רב מילים.
  5. ^ מוסף דקדוק במילון אבן שושן.