ו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ו
Hebrew letter vav.png
אלפבית עברי
א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
  ק ר ש ת  
אותיות סופיות
  ך ם ן ף ץ  

ו' היא האות השישית באלפבית העברי. שמה וָי"ו (וָו) וצורתה כשל וו לתלייה.

בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ו' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות – אותיות בומ"פ. בשמשה כעיצור חלוקה הגייתה במבטאים שונים: בעברית הישראלית שהושפעה מההגייה האשכנזית היא מציינת עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי (/v/ ‏:IPA). ישנן אף עדויות שגם בארץ ישראל בימי הביניים נהגתה ו' באותה צורה.‏‏‏[1] מאידך, הדעה המקובלת במחקר גורסת כי בהגייה המקורית שלה ייצגה האות ו' עיצור וילוני-שפתי, מקורב (/w/ ‏:IPA), וכך היא משמשת עד ימינו בהגייה התימנית ובקרב חלק מעדות המזרח, בעיקר לצרכים ליטורגיים. ו' משמשת גם כאם קריאה לתנועת /o/, ומוצגת בסימון חולם מלא – וֹ, ולתנועת /u/, ומוצגת בסימון שורוק – וּ. משום כך, היא נכללת בקבוצת אותיות אהו"י.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ו' היא כ־10.00% מכלל אותיות האלף-בית.

ו' החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האות ו' מציינת חיבור בין מילים או בין חלקי המשפט בבואה כתחילית לפני מילה. לדוגמה, "אני ואתה נשנה את העולם" (מחברת בין שני שמות עצם, נושאים או מושאים) או "אני הלכתי הביתה, ואתה נשארת בגינה" (מחברת בין שני חלקי משפט מחובר). כאשר החיבור הוא בין מילים לא יבוא לפני הו' פסיק, ואילו כאשר החיבור הוא בין חלקי משפט יבוא לפני הו' פסיק.

ניקודהּ היסודי של ו' החיבור הוא שווא, אך לפני עיצור המנוקד בשווא (למעט י') או אחת מאותיות בומ"פ, תנוקד הו' בשורוק. בנוסף, לפני י' המנוקדת בשווא תנוקד הו' בחיריק (השווא שעל הי' נופל בשל כללי הדיפתונג), לפני אות המנוקדת בחטף תנוקד הו' כניקוד החטף ולפני הברה מוטעמת תנוקד הו' בקמץ.‏[2] דוגמאות: אמנון וְתָ‏מר, עשרים וּ‏שְׁתיים, חמץ וּ‏מַ‏צה, פירות וִירקות, ברנשים וַ‏חֲתיכות, שלושים וָ‏שֵׁש.

ו' ההיפוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים, כאשר ו' מופיעה לפני פועל, היא מציינת את היפוך זמן הפועל, מעתיד לעבר או מעבר לעתיד. לדוגמה, "וַיּ‏ֹ‏אכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כ"ה, לד) או "וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח', י'). שימוש זה נפוץ בעיקר בעברית המקראית ופחות בתקופות אחרות של העברית.

ניקודה של ו' ההיפוך מעבר לעתיד כניקודה של ו' החיבור, על גרסאותיו השונות. מנגד, ניקודה היסודי של ו' ההיפוך מעתיד לעבר הוא פתח ובאות שאחריה בא דגש חזק, אך בי' המנוקדת בשווא לא יבוא דגש. כמו כן, לפני א' מאותיות האית"ן מנוקדת ו' ההיפוך מעתיד לעבר בקמץ ללא תוספת הדגש בא' שאחריה.‏‏‏[2]

בחלק מן המקרים ו ההיפוך משנה את הטעמת המילה‏[3].

ו' כסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבואה כסופית לשם, משמשת ו' המנוקדת בחולם מלא ככינוי שייכות לנסתר, או בּצירוף "נוּ" ככינוי שייכות למדברים. בבואה כסופית לפועל, מציינת ו' המנוקדת בחולם מלא ככינוי מושא לנסתר, ואילו ו' עם שורוק מציינת הטיית נסתרים בזמן עבר, או, כתלות בתחילית, נסתרים ונוכחים בזמן עתיד. הצירוף "נוּ"‏ כסופית לפועל מציין הטיית מדברים בזמן עבר או כינוי מושא למדברים. דוגמאות: ידוֹ‏, ידנוּ‏, כתבוֹ‏, כתבוּ‏, יכתבוּ‏, כתבְנוּ‏, ישמרנוּ‏.

שימושים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילית ו' משמשת גם לניגוד ("ו' הניגוד"), ובעבר שימשה גם לפתיחת פסוקיות ויתור, במשלב השירה.

בצירוף "הואיל ו" משמשת הו' כפותחת פסוקית סיבה.

בגימטריה ערכה של ו' הוא 6, ובהתאם לכך "יום ו'" הוא יום שישי וכיתה ו' היא הכיתה השישית בבית הספר.

בקבלה מסמלת האות ו' את החומר.

האות ו' בכתיב מלא ובתעתיק משפות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי כללי הכתיב המלא העוסקים באות ו', בכל מקום שבו בכתיב מנוקד יש חולם חסר או קובוץ, תתווסף האות ו' בכתיב מלא (דוגמאות: חוק, מוגש). כמו כן, ו' עיצורית נכפלת כשהיא באמצע מילה (דוגמאות: תקווה או זווית). עם זאת, האות אינה נכפלת בראש המילה ובסופה (דוגמאות: ויקיפדיה, ורד, ותיק, צו), אך כן נכפלת כאשר לפניה מצטרפת אחת מאותיות השימוש, למעט ו' החיבור. לכן, מהמילה "ויקיפדיה" נקבל "בוויקיפדיה", אך "וויקיפדיה" (כלומר וּוִיקיפדיה) ומהמילה "וֶרד" נקבל "הוורד", אך "וורד" (כלומר וּוֶרד). סייג נוסף להכפלה הוא כי אין כופלים ו' עיצורית כאשר אחריה באה ו' אחרת (כלומר שורוק או חולם מלא), ולכן יש לכתוב תיווך, למשל. המילה הנכתבת בניקוד "וּוָווֹ" (במשמעות "והוו שלו") תיכתב בצורה דומה בכתיב מלא, "וווו", בהתאם לכללים המונעים הכפלה לאחר ו' החיבור ולפני ו' אחרת.

ההעיצור הוילוני-שפתי המקורב (כאמור, /w/) מיוצג בכתיב מלא באות ו', בדיוק כמו העיצור השפתי-שיני החוכך הקולי (כאמור, /v/), וזאת בניגוד לעיצורים אחרים שאינם קיימים בעברית המקבלים ייצוג של אות קיימת בתוספת גרש. לכן, השם האנגלי Winston ייכתב בעברית "וינסטון", ובצירוף אות שימוש תוכפל הו' (לדוגמה, לווינסטון). זאת על אף שלעתים ניתן לראות שימושים לא-תקינים, שבהם מוכפלת הו' בניגוד לכללים. יצוין כי שמות גרמניים ופולניים, שמקורם בשפות המשתמשות באות w כדי לציין עיצור חוכך שפתי קולי, על אחת כמה וכמה יתועתקו לפי כללי הכתיב המלא העוסקים באות ו'.

חנניה רייכמן יצר את חידוד הלשון הבא: "וָו וּוָו וּוָו וּוָו, כמה ווים יהיו יחדיו?", שבו מדובר בארבעה ווים, אך האות ו' מופיעה בו 11 פעמים ברציפות.

ייצוג האות ו'[עריכת קוד מקור | עריכה]

האות ו' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים

בקוד ASCII מיוצגת האות ו' בערך E5, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D5.

בקוד מורס מיוצגת האות ו' באמצעות הרצף: . (נקודה). סימן קצר במיוחד זה משקף את תפוצתה הגבוהה של האות ו' בטקסטים עבריים.

Vav1Braille.png

הוא ייצוגה של האות ו' העיצורית בכתב ברייל.

באלפבית צלילי מיוצגת האות ו' באמצעות המלה "וו".

באיתות בדגלי סמפור ו' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה דרומה (כלפי מטה) ודגל שני הפונה מזרחה (ימינה).

התפתחות האות ו'[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוטו שמי פיניקי
וו פרוטו שמית וו פיניקית

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארי דה לוקה, אומן הסבך, באתר "הספריה החדשה" - על ו"ו ההיפוך

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלדר‏ אילן, תורת הקריאה במקרא.
  2. ^ 2.0 2.1 אבן-שושן אברהם, המלון החדש, כרך ש'-ת' ומוספים, הוצאת קריית ספר בע"מ, ירושלים, 1997‏, עמ' 2096.
  3. ^ [1]