ג

ג' היא האות השלישית באלפבית העברי. נהוג לקשר בין צורת האות ג' למילה "גמל", אך ישנה סברה אחרת כי מקור האות הוא דווקא בהירוגליף המצרי שציין "מקל לזריקה", ואשר נקרא "גימְל" במצרית עתיקה, ורק כאשר נכנסה האות לאלף-בית השמי נוצר הקישור ל-"גמל" בגלל הדמיון בצליל בין המלים.‏^[1]

מבחינה פונולוגית מצייגת האות ג' עיצור וילוני קולי. יחד עם זאת, בחלוקה המסורתית של בסיסי החיתוך היא נמנית עם העיצורים החכיים גי כ"ק. ג' היא אחת משש האותיות בג"ד כ פ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח. באופן מסורתי, גּ' דגושה נהגתה כסותם [g] בכתיב פונטי (כלומר, כהגיית האות g במלה האנגלית go), ואילו ג' רפה נהגתה כעיצור החוכך [ɣ], כמו האות הערבית ע'ין (غ), או בדומה להגייה גרונית של האות ר' בעברית חדשה. ההבחנה בין שתי ההגיות נעלמה בעברית חדשה, שבה נהגית הג' תמיד כדגושה, אך ישנן עדות אשר עדין מקפידות על ההבחנה.

בעברית חדשה רווח הכתיב ג' עם גרש (כמו במילה ג'ינג'י), כדי לציין עיצור בתר-מכתשי מחוכך קולי ([ʤ] בכתיב פונטי). עיצור זה נהגה כ-j אנגלית או כג'ים (ج) ערבית והוא רווח בעברית במיוחד במלים שאולות. בכתיב ישן, נהוג לכתוב עיצור זה לעתים כדז' (כלומר, כד'+ז'+גרש).

בהגייה התימנית נהגית כל ג' דגושה כ-[ʤ] ואילו הג' הרפה נהגית כ-[ɣ].‏^[2]

בגימטריה ערכה של האות ג' הוא 3, ובהתאם לכך יום ג' הוא יום שלישי וכיתה ג' היא הכיתה השלישית בבית הספר. כאשר האות ג' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 3,000, למשל: שנת ג'תנ"א היא השנה ה-3451 בלוח העברי.

שכיחות השימוש של האות ג' בעברית חדשה היא כ־1.26% מכלל אותיות האלף-בית.