כתב עברי עתיק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכתב העברי העתיק (נקרא גם כתב דַעַץ, כתב רַעַץ או כתב גזר), כתב קדום בן עשרים ושתיים אותיות בו השתמשו עמי המזרח התיכון ובכללם עם ישראל בתקופת המקרא. ככל הנראה התלמוד הבבלי מכנה כתב זה בשם ליבונאה [1] בלעז, יש המכנים כתב זה כתב פיניקי.
תוכן עניינים |
ההשערה המקובלת היא שכתב זה התפתח מתוך כתב החרטומים המצרי. כך לדוגמה סימן של ראש שור, הנקרא בעברית גם 'אלוף', ייצג בכתב זה את ההברה הראשונה במילה אלוף, כלומר את האות א. מכתב זה, שמזוהה גם עם הכתב הפיניקי, התפתחו בסופו של דבר הכתב היווני והכתב הלטיני, כמו כן התפתח מכתב זה הכתב הארמי-אשורי. הכתב הארמי היה קרוב למדי לכתב הפיניקי, אך אותיותיו היו מרובעות. הכתב העברי של ימינו הוא התפתחות של הכתב הארמי-האשורי המרובע שאומץ על ידי היהודים במהלך גלות בבל או במהלך ימי בית שני. ככל הנראה תהליך זה היה הדרגתי ולא מהיר והוא נבע מתוך רצון להיבדל מהשומרונים שהמשיכו להחזיק בכתב העברי העתיק.
ממצאים ארכיאלואגיים שנמצאו עם כתובות בעברית העתיקה מתוארכים למאה העשירית לפנה"ס. שלושה ממצאים חשובים המתוארכים לאותה תקופה, הם לוח גזר הנושא כתובות של עונות השנה, אבן תל זית הנושאת כתובת של אותיות הא"ב, והאוסטרקון ממבצר האלה, שעדיין לא פוענח.
הכתב העברי העתיק היה נהוג בישראל בכל ימי בית ראשון והמשיכו להשתמש בו גם בתקופת בית שני. אלא שמימי בית שני ואילך, הוא מזוהה בעיקר בקרב השומרונים. אולם למרות זאת עדיין הוא היה מצוי במידה מצומצמת גם בקרב היהודים הלא שומרונים (ובאותה מדה, הכתב המרובע היה מצוי במידה מצומצמת גם בקרב השומרונים). במטבעות שנטבעו על ידי המלכים החשמונאיים, מופיעה לרוב הכתובת בכתב עתיק זה. כך גם במטבעות מלחמת היהודים ברומאים (70-66 לסה"נ), שייתכן כי חלקם נטבעו בידי שלטונות המקדש וחלקם על ידי המורדים, וכך גם במטבעות שטבעו היהודים בזמן מרד בר כוכבא (135-132 לסה"נ). חוקרים משערים, כי הסיבה לשימוש בכתב זה בימים אלו, למרות שלא היה בשימוש היומיומי, נובעת מהרצון להזכיר את ימי הפריחה הכלכלית והמדינית בתקופת הזוהר של דוד ושלמה, שאז השימוש בכתב זה היה נפוץ. בחלק מהמגילות הגנוזות שהתגלו במדבר יהודה ונכתבו בכתב המרובע של ימינו, נמצא כתוב בכתב עברי עתיק רק השם המפורש, ככל הנראה בגלל הקדושה שמיוחסת לשם זה.
[עריכה] הכתב העברי במסורת חז"ל
חכמי התנאים שחיו בסמוך לחורבן בית שני, נתנו את דעתם ואת גירסתם למקור הכתב העברי[2].
לדבריהם, הכתב חודש בגלות בבל על ידי עזרא ושבי ציון, יחד עם הלשון הארמית, (אולם הלשון הארמית נזנחה, והפכה לשפת השומרונים, ואילו היהודים בחרו להמשיך עם הלשון העברית). מקור הכתב, לדעתם, טמון בכתב החידה הידוע "מנא מנא תקל ופרסין" מהמעשה עם דניאל ובלשאצר, שלפיהם, הכתובת המדוברת הייתה בכתב הארמי שלא היה ידוע עד אז, ודניאל בחוכמתו הצליח לפענח אותה, ומאז היא הפכה והתפתחה לכתב האומה הארמית-אשורית ואף היהודית.
לעומתם, סבורים חכמים אחרים שהכתב העברי היה תמיד בידי עם ישראל, וזאת עוד מימי משה רבינו ללא הפסקה, או לדעת אחרים, הייתה הפסקה מסוימת בה נשתכח הכתב אך מקורו הוא קדום ומקודש.
[עריכה] אותיות הכתב העברי העתיק
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
| ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת |
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ (ראו מסכת סנהדרין כא, ב), אם כי ישנם פרשני תלמוד שלא הסכימו עם פירוש זה של המילה.
- ^ למקורות, ראו: בתוספתא סנהדרין ד ה, בתלמוד בבלי, סנהדרין כא ב, ובתלמוד ירושלמי, מגילה א ט. לסקירה של הספרות הרבנית בנושא, ראו את המאמר בויקי-ישיבה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הכתב העברי העתיק - בהשוואה למגוון שפות
- הכתב העברי העתיק, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
- הכתב העברי באתר לקסיקון לתרבות ישראל של מט"ח
- הכתב והכתיבה בתקופת המקרא, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
| כתב עברי | ||
|---|---|---|
| אלפבית פרוטו-כנעני · אלפבית ארמי · כתב עברי עתיק · כתב רש"י · כתב סת"ם · כתב רהוט · כתיב עברי · ליטון של עברית | ||
| טעמי המקרא · אותיות מנצפ"ך · גרש · אם קריאה · הגיית העברית · גימטריה | ||
| ניקוד | ניקוד בבלי · ניקוד ארצישראלי · ניקוד ארצישראלי-טברני · ניקוד שומרוני · ניקוד העברית בת ימינו · כתיב חסר ניקוד | |
| גופנים עבריים | דוד · אריאל · פרנק-ריהל · קורן · מרים · נרקיס | |
| אלפבית עברי | א · ב · ג · ד · ה · ו · ז · ח · ט · י · כ · ל · מ · נ · ס · ע · פ · צ · ק · ר · ש · ת | |
| שפות הנכתבות בכתב עברי | עברית · ארמית · יידיש · ערבית יהודית | |
