אלפבית עברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האלפבית העברי
אל"ף א   זי"ן ז   למ"ד ל   עי"ן ע   רי"ש ר
בי"ת ב חי"ת ח מ"ם מ פ"א פ שי"ן ש
גימ"ל ג טי"ת ט מ"ם סופית ם פ"א סופית ף ת"ו ת
דל"ת ד יו"ד י נו"ן נ צד"י צ  
ה"א ה כ"ף כ נו"ן סופית ן צד"י סופית ץ
ו"ו ו כ"ף סופית ך סמ"ך ס קו"ף ק
מגדל שעון בפראג שאחד השעונים בו מסומן בספרות עבריות ושמחוגיו זזים הפוך

האלפבית העברי הנוכחי נמצא בשימוש מאז תקופת בית שני, במקום הכתב העברי העתיק, ומקורו בכתב הארמי. האלפבית העברי מונה 22 אותיות ועוד 5 אותיות סופיות. כתב זה משמש עד ימינו לכתיבת השפה העברית, שפת היידיש וערבית יהודית.

סיווג הכתב העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתב העברי הוא אבג'ד או אלפבית עיצורי: כל אות בו מייצגת עיצור, לעתים יותר מעיצור אחד, וקבוצת אותיות קטנה הקרויות אימות הקריאה עשויות לייצג גם תנועות. ייצוג שלם וחד משמעי של התנועות והעיצורים מתאפשר רק בעזרת הניקוד, הוא אוסף הסימנים הדיאקריטיים המתווספים לאותיות האלפבית העברי (להבדיל מהכתב הלטיני למשל, שהוא כתב עיצורי בעל חמש אותיות תנועה).

היסטוריה והתפתחות של האלפבית העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתב העברי הקדום ששימש עד לתקופת בית שני, הוא נוסח מקומי של האלפבית הפיניקי, שבתורו התפתח מהאלפבית הפרוטו-כנעני. בכתב הפרוטו-כנעני כל ציור מייצג את העיצור שבתחילת המילה המתוארת בציור (העקרון האקרופוני). כך למשל נבחר ציור של ראש לייצג את הצליל "ר"; ציור של עין לצליל "ע", וכך הלאה. לתנועות לא יוחדו סימנים.

הכתב הכנעני הקדום הלך והתפשט וסימניו היו מוכרים כל כך, עד כי המשתמשים בו התחילו "להתעצל" בהשלמת הציורים, והניחו כי הקורא יבין גם מתוך שרטוטים סכמתיים באיזו אות מדובר. כך, למשל, הפך הראש למשולש עם צוואר; כף היד מלאת האצבעות הפכה לשרטוט דל, ומהדג נותר רק הזנב. כשהעברים אמצו את הכתב הכנעני הם התקשו לזהות חלק מהציורים המקוריים והניחו למשל כי הסימן המתאר את המילה "זהה" הוא כלי נשק; שזנב הדג המשולש הוא דלת, ושדווקא הנחש הוא דג. כך נולדו שמותיהם העבריים של האותיות זי"ן, דל"ת ונו"ן (נון הוא דג, כמו אמנון, שפמנון וכו'). הציורים שהפכו לסימנים התגלגלו לכתבים נוספים, ואפילו ליוונית וללטינית. גם בכתב העברי המודרני ניתן לזהות המשך התפתחותי ברור מן הכתב הכנעני הקדום, והשתמרות שמות האותיות מקלה מאוד על פענוח המקור.

בתקופת בית שני, אומץ האלפבית הארמי לשימוש השפה העברית במקום האלפבית העברי העתיק, כאשר בזה האחרון נעשה שימוש מועט כגון כתיבת השמות הקדושים והטבעת מטבעות. עם הזמן, נעלם גם שימוש זה של הכתב העתיק. האלפבית העברי של ימינו הוא אפוא פיתוח של האלפבית הארמי ולא של הכתב העברי העתיק.


ליטון כתחליף לאלפבית עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ליטון של עברית

בשל חסרונותו של הכתב העברי, בפרט העדר הסימון לתנועות, היו נסיונות עם תחיית העברית להחליפו בכתב לטיני. נסיונות אלה לא צלחו.

אותיות האלפבית העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלפבית העברי בהשוואה למערכות אלפביתיות עם קרבה אורתוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אותיות האלפבית העברי ואותיות הקרובות להן אורתוגרפית ממערכות אלפביתיות אחרות
שם האות גופנים עבריים שונים מערכות אלפביתיות אחרות
דפוס כתב כ. רש"י פיניקית יוונית לטינית קירילית נבטית ערבית
אל"ף א א א Hebrew letter Alef handwriting.svg Hebrew letter Alef Rashi.png Phoenician aleph.png Αα Aa Аа 01 aleph.svg ا
בי"ת ב ב ב Hebrew letter Bet handwriting.svg Hebrew letter Bet Rashi.png Phoenician beth.png Ββ Bb Бб
Вв
02 bet.svg ب
גימ"ל ג ג ג Hebrew letter Gimel handwriting.svg Hebrew letter Gimel Rashi.png Phoenician gimel.png Γγ Cc
Gg
Гг 03 gimel.svg ج
דל"ת ד ד ד Hebrew letter Daled handwriting.svg Hebrew letter Daled Rashi.png Phoenician daleth.png Δδ Dd Дд 04 dal.svg د
ה"א ה ה ה Hebrew letter He handwriting.svg Hebrew letter He Rashi.png Phoenician he.png Εε Ee Ее
Єє
05 ha.svg ه
ו"ו ו ו ו Hebrew letter Vav handwriting.svg Hebrew letter Vav Rashi.png Phoenician waw.png Υυ
Ϝϝ
FfUuVv
WwYy
Ѵѵ
Уу
06 waw.svg و
זי"ן ז ז ז Hebrew letter Zayin handwriting.svg Hebrew letter Zayin Rashi.png Phoenician zayin.png Ζζ Zz Зз 07 zayn.svg ز
חי"ת ח ח ח Hebrew letter Het handwriting.svg Hebrew letter Het Rashi.png Phoenician heth.png Ηη Hh Хх 08 ha.svg ح
טי"ת ט ט ט Hebrew letter Tet handwriting.svg Hebrew letter Tet Rashi.png Phoenician teth.png Θθ Tt Ѳѳ 09 taa.svg ط
יו"ד י י י Hebrew letter Yud handwriting.svg Hebrew letter Yud Rashi.png Phoenician yodh.png Ιι Jj
Ii
Јј
Іі
10 yaa.svg ي
כ"ף כ ך כ ך כ ך Hebrew letter Kaf handwriting.svgHebrew letter Kaf-final handwriting.svg Hebrew letter Kaf Rashi.png Phoenician kaph.png Κκ Kk Кк 11 kaf.svg ك
למ"ד ל ל ל Hebrew letter Lamed handwriting.svg Hebrew letter Lamed Rashi.png Phoenician lamedh.png Λλ Ll Лл 12 lam.svg ل
מ"ם מ ם מ ם מ ם Hebrew letter Mem handwriting.svgHebrew letter Mem-final handwriting.svg Hebrew letter Mem Rashi.png Phoenician mem.png Μμ Mm Мм 13 meem.svg م
נו"ן נ ן נ ן נ ן Hebrew letter Nun handwriting.svgHebrew letter Nun-final handwriting.svg Hebrew letter Nun Rashi.png Phoenician nun.png Νν Nn Нн 14 noon.svg ن
סמ"ך ס ס ס Hebrew letter Samekh handwriting.svg Hebrew letter Samekh Rashi.png Phoenician samekh.png Ξξ - Ѯѯ 15 sin.svg -
עי"ן ע ע ע Hebrew letter Ayin handwriting.svg Hebrew letter Ayin Rashi.png Phoenician ayin.png Οο Oo Оо 16 ein.svg ع

ء [* 1]

פ"א פ ף פ ף פ ף Hebrew letter Pe handwriting.svgHebrew letter Pe-final handwriting.svg Hebrew letter Pe Rashi.png Phoenician pe.png Ππ Pp Пп 17 fa.svg ف
צד"י צ ץ צ ץ צ ץ Hebrew letter Tsadik handwriting.svgHebrew letter Tsadik-final handwriting.svg Hebrew letter Tsadik Rashi.png Phoenician sade.png Ϻϻ - Цц
Чч
18 sad.svg ص
קו"ף ק ק ק Hebrew letter Kuf handwriting.svg Hebrew letter Kuf Rashi.png Phoenician qof.png Ϙϙ Qq - 19 qaf.svg ق
רי"ש ר ר ר Hebrew letter Resh handwriting.svg Hebrew letter Resh Rashi.png Phoenician res.png Ρρ Rr Рр 20 ra.svg ر
שי"ן ש ש ש Hebrew letter Shin handwriting.svg Hebrew letter Shin Rashi.png Phoenician sin.png Σσς Ss Сс
Шш
21 shin.svg ش
ת"ו ת ת ת Hebrew letter Taf handwriting.svg Hebrew letter Taf Rashi.png Phoenician taw.png Ττ Tt Тт 22 ta.svg ت
הערה
  1. ^ ההמזה, ء, מקבילה פונטית לאות א אך אורתוגרפית היא נגזרת מה־ע הערבית, ع

הגיית אותיות האלפבית העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגיית העברית
הגיית אותיות האלפבית העברי בעברית ישראלית בייצוג IPA
א [ʔ]   ו [v]   כ [χ]   פּ [p]
ב [v] וֹ [o] כּ [k] צ [ʦ]
בּ [b] וּ [u] ל [l] צ' [ʧ]
ג [g] ז [z] מ [m] ק [k]
ג' [ʤ] ז' [ʒ] נ [n] ר [ʁ]
ד [d] ח [χ] ס [s] שׁ [ʃ]
ה [h] ט [t] ע [ʔ] שׂ [s]
  י [j] פ [f] ת [t]

ייצוג אורתוגרפי משתמע לשתי פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמש אותיות בכתב העברי מייצגות כל אחת שני הגאים שונים (או יותר). בכתב מנוקד נבדלים ההגאים על פי סימן ניקוד המבחין בין ההגיות השונות:

ב ‏[v]  -  בּ ‏[b]
ו ‏[v]  -  וּ ‏[u]  -  וֹ ‏[o]
כ ‏[χ]  -  כּ ‏[k]
פ ‏[f]  -  פּ ‏[p]
שׁ ‏[ʃ]  -  שׂ ‏[s]

הרחבת הייצוג האורתוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש אותיות עבריות מייצגות הגה חליפי בתוספת גרש:

ג [g], ג' [ʤ]
ז [z], ז' [ʒ]
צ [ʦ], צ' [ʧ]
ת [t], ת' [θ]

אי-התאמות בין ייצוג אורתוגרפי והגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיית העברית הישראלית שונה מהגיית העברית בתקופת התקבעות האלפבית העברי וכמה מן ההבחנות המיוצגות בו נעלמו ואינן קיימות יותר, מלבד בהגיה ניבית של מיעוטים המשמרים חלק מהבחנות אלה:

האות ע (בימינו: [ʔ], בעבר: [ʕ])

האות ו (בימינו: [v], בעבר: [w])

האות ג רפה (בימינו: [g], בעבר: [ɣ])

האות ד רפה (בימינו: [d], בעבר: [ð])

האות כ רפה (בימינו: [χ], בעבר: [x])

האות ת רפה (בימינו: [t], בעבר: [θ])

האות ח (בימינו: [χ], בעבר: [ħ])

האות ט (בימינו: [t], בעבר: [])

האות צ (בימינו: [ʦ], בעבר: [])

האות ק (בימינו: [k], בעבר: [q])

האות ר (בימינו: [ʀ] או [ʁ], בעבר: [ɾ])

האות שׂ שמאלית (בימינו: [s] בעבר: [ɬ])

ישנן קהילות הדוברות עברית ההוגות הגייה קלאסית של השפה ובהגייתן יש הבחנה בין האותיות "ו" (כ-"w") ו"ב" שאינה דגושה (כ-"v"), וכמו כן בין "ק" ל"כ". בקהילה התימנית (למעט יהודי דרום תימן - שרעב וסביבותיה), למשל, נהגית "ג" דגושה כ"j". ברוב קהילות עדות המזרח דוגמת מרוקו, עיראק, תוניס, אלג'יר, מצרים, לוב, במיוחד בקרב הקהילה התימנית, הוגים את האות "ג" הרפויה בהיגוי מיוחד הדומה מעט ל-"ר" המשובשת שנמצאת בשימוש כיום בידי הצברים דוברי העברית בישראל והיא כמו ר' צרפתית (הגדרה מדויקת: כ קולית) (rimel-chimel)‏[1].

ליקויים בייצוג האורתוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאים רבים אינם ניתנים לייצוג באלפבית העברי. הבחנה חשובה שהאלפבית העברי המודרני אינו יכול לייצג היא ההבחנה בין העיצורים [v] ו-[w], אשר שניהם מיוצגים על ידי האות ו (לעתים מיוצג העיצור [w] על ידי צרוף האותיות וּאָ).

שמות האותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אותיות סופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אותיות מנצפ"ך

אותיות סופיות הן חמש אותיות האלפבית העברי המופיעות בצורה המיוחדת להן בסופי מילים בלבד. האותיות הן כ, מ, נ, פ ו־צ, המופיעות בסוף מילה כ־ך, ם, ן, ף ו־ץ, בהתאמה. עד תקופת בית שני לערך, אותיות אלה הופיעו בכתב העבר המרובע בצורתן הסופית גם באמצע מילה, אך השפעת הכתיבה הרהוטה והזורמת, בה הכותב מושך את הקו האחרון של האות אל האות הבאה, גרמה לכיפופן של האותיות הארוכות ך ן ף ץ ולפתיחתה של האות ם. מאז נשארו האותיות המקוריות רק בסופי מילים.

אותיות כתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב רהוט או כתב יד עברי
Hebrew letter Alef handwriting.svgHebrew letter Bet handwriting.svgHebrew letter Gimel handwriting.svgHebrew letter Daled handwriting.svgHebrew letter He handwriting.svgHebrew letter Vav handwriting.svgHebrew letter Zayin handwriting.svgHebrew letter Het handwriting.svgHebrew letter Tet handwriting.svgHebrew letter Yud handwriting.svgHebrew letter Kaf handwriting.svgHebrew letter Kaf-final handwriting.svgHebrew letter Lamed handwriting.svgHebrew letter Mem handwriting.svgHebrew letter Mem-final handwriting.svgHebrew letter Nun handwriting.svgHebrew letter Nun-final handwriting.svgHebrew letter Samekh handwriting.svgHebrew letter Ayin handwriting.svgHebrew letter Pe handwriting.svgHebrew letter Pe-final handwriting.svgHebrew letter Tsadik handwriting.svgHebrew letter Tsadik-final handwriting.svgHebrew letter Kuf handwriting.svgHebrew letter Resh handwriting.svgHebrew letter Shin handwriting.svgHebrew letter Taf handwriting.svg
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כתב רהוט

כתב רהוט עברי או כתב יד עברי הוא אלפבית עברי חלופי המשמש בעיקר לכתיבה מהירה, לצד הכתב הארמי או הכתב המרובע, המשמש בעיקר לדפוס. בניגוד לכתב הארמי הוא מתאפיין בקווים מעוגלים, והוא נפוץ מאוד בכתבי יד לא-מודפסים.

סדר האותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפבית עברי
א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
  ק ר ש ת  
אותיות סופיות
  ך ם ן ף ץ  

הסיבה לסדר האלפבית העברי אינה ידועה, אך היו שמצאו בהן משמעות, על פי צורתן ומשמעותן של שמות האותיות בכתב הכנעני הקדום. פרופ' אהרון דמסקי מאוניברסיטת בר-אילן, למשל, בהמשך לעבודתו של יגאל ידין בעניין‏[2] מוצא בסדר האותיות חלוקה לקבוצות שיש להן מכנה משותף:

  • האותיות א-ו מיוצגות על ידי ציורי מושגי הבית.
  • האותיות ז-ט מיוצגות על ידי מושגי השדה.
  • האותיות י-ל מיוצגות על ידי מושגי היד.
  • האותיות מ-ס מיוצגות על ידי מושגי המים.
  • האותיות ע-ת מיוצגות על ידי מושגי חלקי הראש.

ישנה גם השערה שמשמעות האותיות הינה למעשה שתי רשימות: הראשונה, קשורה כולה לעבודות הקרקע ובהמות עבודה יבשתיים, והשנייה, החל מהאות 'מ', עוסקת במים וים‏[3].

הסדר נשמר באופן כמעט זהה בכתבים השונים (ר' טבלה לעיל), ואפילו באלפבית הערבי, בו הסדר מבוסס על קבוצות על פי צורת האותיות, תחילתה של כל קבוצה היא על פי הסדר המקובל.

תורת ההגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האותיות המסמלות עיצורים מתחלקות לחמשת מוצאי הפה:

  • עיצורים הנחתכים בשפתיים: ב',ו', מ', פ'.
  • עיצורים הנחתכים בשיניים: ז', ס', שׁ', שׂ', צ'
  • עיצורים הנחתכים בחיך הקדמי ובלשון: ד', ט', ל', נ', ת', ר'
  • עיצורים הנחתכים בחיך האחורי: ג', י', כ', ק'
  • עיצורים הנחתכים בסדק הקול ובלוע: א', ה', ח', ע'

כיוון הכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון הכתיבה בעברית עבר כמה גלגולים עד שהתגבש (בדומה לרוב הכתבים העתיקים) לכתיבה מימין לשמאל. ממצאים שונים מלמדים כי הכתיבה בעברית בראשית הדרך הייתה לעתים גם משמאל לימין, ולעתים שורה אחת נכתבה מימין לשמאל ואילו זו שאחריה נכתבה משמאל לימין (כתיבה כזו נקראת "כחריש השור"). נראה כי ההכרעה קשורה בצורה הפיזית שבה נכתבו האותיות: בעת העתיקה נחרטו טקסטים על אוסטרקון או הוטבעו בטין, דבר שהצריך עבודת פטיש ואיזמל. מאחר שרוב האנשים ימניים, נוח היה יותר לכתוב מימין לשמאל. כאשר התפתחה הכתיבה לשימוש בצבע ודיו על גבי קלף או נייר שלא דורשים מאמץ פיזי , העדיפו לכתוב משמאל לימין ולהימנע מ"מריחת" הצבע ומכך שבכתיבה משמאל לימין אין הסתרה של המשפט הנרשם לכותב. בשל כך, כנראה, רוב השפות המאוחרות יותר כמו יוונית או לטינית נכתבות משמאל לימין, והאותיות בהן הפוכות או "בכתב ראי" לאותיות מהן הגיעו.

שמות האלפבית העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח גזר - דוגמה לשימוש באלפבית הפיניקי מוזיאון ישראל (העתק)

מאחר שהכתב העברי התפתח והשתנה עד כמעט לבלי היכר, נוהגים להבדיל בין כתב עברי עתיק לכתב עברי מודרני;

הכתב העתיק מכונה על ידי חז"ל בשם כתב דַ‏עַ‏ץ או רַעַץ, והוא היה בשימוש בעיקר בימי בית המקדש הראשון.

הכתב המודרני נקרא כתב אשורי, כתב ארמי או כתב מרובע, והוא התפתח בימי בית המקדש השני, בהשפעת כתבים אחרים ומתוך רצון להיבדל מהשומרונים שהמשיכו להחזיק בכתב העברי העתיק.

במהלך הדורות השתכלל הכתב העברי המרובע וזכה לגופנים רבים ומגוונים. בין החשובים והידועים שבהם הוא כתב רש"י, שמקורו בסגנון כתיבה מספרד שהיה נהוג בימי הביניים.

קדושת האלפבית העברי ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הדורות התפתח יחס של קדושה כלפי הכתב העברי ביהדות. קדושת הכתב העברי הקדום באה לידי ביטוי בכתבי כת מדבר יהודה, שבחלקם ניתן למצוא את השם המפורש כתוב דווקא בכתב העברי הקדום, למרות שהטקסט כולו נכתב בכתב המרובע.

המסורת והקבלה היהודית הקנו לצורת האותיות (המרובעות), לשמותיהן ואפילו לסדר הופעתן באלפבית, משמעות דתית. כך נכתבו פרקי תפילה ותהילים על פי אקרוסטיכון אלפביתי, וכן פיוטים וזמירות שבת.

בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, מובא מדרש המספר שהכתב המרובע ירד מן השמים יחד עם התורה, ובגלל חטאי עם ישראל נעלם מהשימוש בישראל כתב זה, ובמקומו התקבל "כתב דעץ/רעץ" (המכונה בפי החוקרים הכתב העברי העתיק), ולבסוף עזרא הסופר, שעלה מפרס, החזיר לשימוש כתב זה. לפי דעת כל החוקרים, טענה זו שגויה.

קדושת הכתב העברי לא פגה גם בימי הביניים, ויהודים הקפידו לגנוז מסמכים וכתבי יד שנכתבו בכתב זה, גם אם לא היו כתבי קודש מובהקים. כך, למשל, נתגלו בגניזה הקהירית, מכתבים, כתוּ‏בּ‏ות וספרי חולין כתובים בעברית, ואפילו בערבית יהודית.

בשו"ת הרדב"ז (חלק ג' סימן תמ"ב) נשאל המחבר על משמעות קדושת האותיות על רקע הממצאים ההיסטוריים המאחרים את השימוש בכתב זה.

גימטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאותיות הכתב העברי נהוג להתאים ערך מספרי, בהתאם למיקומן ברשימת האלפבית. כך אל"ף שווה ל-1, בי"ת שווה ל-2 וכך הלאה. החל מן האות יו"ד עולה הערך בעשרות: יו"ד שווה ל-10, כ"ף שווה ל-20, והחל מהאות קו"ף עולה הערך במאות: קו"ף שווה ל-100, רי"ש שווה ל-200 וכן הלאה. השימוש בגימטריה קדום מאד, וישנן דוגמאות כבר מימי התלמוד לשימוש פרשני, ערכי ודתי לטקסטים יהודיים על פי גימטריה. גם לאותיות הכתב הערבי יש ערכים מספריים, ולמשל המילה בהאא עולה בגימטריה 9, וזהו מספר קדוש לבהאים.

האלפבית העברי במחשבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-Windows ,ISO ומקינטוש נמצאות האותיות העבריות בטווח המספרים 224 עד 250. בעברית של יוניקוד הן נמצאות בטווח המספרים 1488 עד 1514.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאותיות הא' ב' הולחנו מספר שירים, בעיקר לצורך לימוד האותיות לילדים. אחד השירים המפורסמים הוא שירה של נעמי שמר, אלף בית (שיר). ביהדות עיראק יש פיוט על אותיות הא' ב', המבטא את הקדושה המיוחסת לאותיות הא' ב'.

חלקו הראשון של השיר אויפן פריפעטשיק על לימוד הא' ב' (משמש כיום בחדרים החרדים היידישאים, ללימוד הא' ב').


{
% 0
    \tempo "allegro"
\numericTimeSignature \time 3/4 \key c \minor
 c'8 d'8 ees'8 ees'8 ees'4 d'8 f'8 ees'8 d'8 c'4 ees'8 c'8 ees'4 f'4 g'2.

% 2

c''8 g'8 bes'8 aes'8 f'8 d'8 f'8 aes'8 g'8 ees'8 c'4 d'8 f'8 ees'4 f'4 g'2. c''8 g'8 bes'8 aes'8 f'8 d'8 f'8 aes'8 g'8 ees'8 c'4 d'8 f'8 ees'4 d'4 c'2.
\bar "|"
}

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבקה גונן, תולדות הכתב העברי - בהוצאת משרד החינוך והתרבות ומוזיאון ישראל, תש"ל.
  • עדה ירדני, ספר הכתב העברי - תולדות, יסודות, סגנונות, עיצוב, הוצאת כרטא, 1991.
  • עדנה אנגל, התפתחות הכתב העברי ממרד בר-כוכבא ועד שנת 1000, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, בהדרכתו של פרופ’ מלאכי בית-אריה, האוניברסיטה העברית, ירושלים טבת תשנ״א 1990.
  • אות היא לעולם - קובץ מאמרים מוקדש לעיצוב האות העברית, עורך משה שפיצר, בהוצאת האגודה לאמנות יהודית, תשמ"א.
  • מיכאל לנדמן, תיקון הכתב העברי ירושלים. מרכוס ושות' 1979
  • ורנר ויינברג, תיקון הכתיב העברי: הבעיה והניסיונות לפתרה (תרגום: רוני פינס), ירושלים: מאגנס, תשל"ב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה סידור "עבודת השם", ציון רבי, אדיר עמרוצי, חולון, עמוד 163. סידור "איש מצליח" בתוך חלק "ובא לציון", ישנם עוד סידורים המציינים זאת, אך הסידורים המצוינים כאן הם סידורים שנמכרו בעשרות אם לא מאות אלפי עותקים
  2. ^ בספרו תולדות המלחמה בארצות המקרא. בין היתר ידין מוכיח שהיו כלי זין - כלי מלחמה בצורתה של האות ז', וסולמות מלחמה (סמך = סולם) בצורת האות ס' העתיקה - עמוד אחד מרכזי ומספר שלבים באמצע. לדעתו, זהו המקור לסימן הדולר: '$' שבו מחברים במהירות שלושה קוים דרך הקוו המרכזי, ובהמשך מקור האות 'S' שבו הושמט הקוו המרכזי.
  3. ^ מם=מים, נון=דג, סמך=אידרת הדג, עין=מעיין, פה=פי באר, צדי=דיג, קוף=חור הקרס, ריש=חוד הקרס ושין=שיני הקרס, תיו=סימון הדג שנדוג. קרס הדיג המשוננת, היא פרה-היסטורית, כפי שמעידים ציורי מערות בשבדיה ובצרפת