דב גפונוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בוריס גפונוב, מתוך העיתון "דבר"

דב בוריס פאנתלייביץ' גָפונוב (1934י"ד באב תשל"ב, 1972) היה מתרגם יהודי מגאורגיה, תרגם מרוסית ומגאורגית לעברית.
חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (תשכ"ט-1969).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דב גפונוב נולד בחצי האי קרים שבאוקראינה, והגיע לכותאיסי שבגאורגיה עם אביו כפליט.[1] בילדותו למד גפונוב מעט עברית ויהדות מסבו, שהיה רב. בזמן מלחמת העולם השנייה גויס אביו לצבא האדום. גפונוב, אמו, סבו, סבתו ואחיו הפעוט ברחו מזרחה והגיעו לגאורגיה. הקשר עם אביו נותק, ורק בסוף שנות השבעים, לאחר שגפונוב כבר לא היה בין החיים, הצליח אביו ליצור שוב קשר עם משפחתו. גפונוב נשא לאישה יהודייה ממוצא גרוזי, ממנה נולדה לו בת, אך הנישואים לא עלו יפה, והוא התגרש לבסוף מאשתו.

בשנים הבאות המשיך ללמוד עברית מקריאה ומהאזנה לקול ישראל בלבד, כיוון שלא היה בנמצא מילון. במקביל למד גם גאורגית ושפות נוספות. לאחר שנות עבודה רבות, שלח לישראל את התרגום לאפוס "עוטה עור הנמר". התרגום יצא לאור בעזרת אברהם שלונסקי.

בעקבות תרגום היצירה זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת,‏[2] אך לא הורשה לצאת מברית המועצות כדי לקבלו. למרות זאת, התרגום עורר הדים בגאורגיה. העיתונות לא יכלה לוותר על התפארות בתרגום תרבותם ברחבי העולם ודיווחה בהרחבה על התרגום. בעקבות הפרסום, הפך גפונוב לסמל בעיני הציונים במדינה ועורר יהודים רבים לעלייה. בכותאיסי הוקם אתר הנצחה על שמו ברחוב שנקרא אף הוא על שמו.

גפונוב נמנה עם מנסחי המכתב ששלחו 18 פעילי עלייה מגאורגיה בשנת 1969, ביחד עם כמה מראשי המשפחות לגולדה מאיר ולוועדת זכויות האדם של האו"ם. המכתב, בשל פרסומו ברחבי העולם, גרם לשליטי ברית המועצות לאפשר את עליית יהודי גאורגיה לישראל, מה שהיה הסדק הראשון בהתנגדות הסובייטית ליציאה מהמדינה. יחסיו של גפונוב, שהיה יליד קרים וממוצא אשכנזי, עם היהודים המקומיים לא תמיד היו חמים.‏[3]

בחודשים שלאחר שליחת המכתב התדרדר מצבו הרפואי, והוא אושפז. בעקבות אבחון שגוי מצבו התדרדר עוד יותר, וניתוח שנעשה לו לבסוף נכשל גם כן. בעודו חולה, קיבלו הוא ואמו היתר יציאה, והוא הוטס לישראל כשהוא שוכב באלונקה. בישראל הוא אושפז בבית חולים תל השומר, שם שהה חסר תנועה ודיבור במשך כשנה. בקיץ 1972 נפטר. הוא נטמן בבית העלמין בקריית שאול.

אהבתו של דב גפונוב לשפה העברית משתקפת במכתב שכתב לאברהם שלונסקי: "דעתי האיתנה היא שהעברית היא כלי כזה, שאין לך דבר בעולם שלא יראה בו כמו בכליו הראשון, ואולי יפה מזה".

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוטה עור הנמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו הגדולה, היצירה המשמעותית היחידה שהספיק לתרגם לעברית, היא הפואמה הגדולה שכתב במאה ה-12 שותא רוסתוולי, "עוטה עור הנמר". הוא תרגם את היצירה בהצלחה רבה, על אף ששתי השפות לא היו שפות אם שלו, ועל אף שסבל ממחלה ומתנאי מחיה קשים.

גפונוב הקפיד לשמור על מקוריות השיר מהבחינה התוכנית ומהבחינה האמנותית כאחת. כן הקפיד לשמור על המשקל המקורי, ומאפיינים אחרים, כמו מילה מלעילית במרכז כל שורה ומשחקי הד ומצלול. יחד עם זאת, הוא קשר את היצירה לתרבות העברית על ידי שילוב יסודות מן המקרא ומשירת ימי הביניים. התרגום יצא לאור במרץ 1969.‏[4]

שלונסקי העיד על התרגום כי:

" ...ועבריות שרשית כזאת, שבקיאות ואינטואיציה, שאיבה מן המקורות וקשב ל"מעודכן" מפעילים בה שפעת כוחות חיוניים עד כדי שליטה וירטואוזית בסגנונות, שבלעדיה לא הייתה מתאפשרת מלאכת-מחשבת זו"

שאר יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תרגם מבחר שירים וסיפורים לעברית מרוסית, מגאורגית ומיידיש.
  • כתב לעצמו מילון ניבים וצירופי לשון עברי־רוסי.
  • תרגם מרוסית את שיריו של מיכאיל לרמונטוב, אך נפטר לפני שהשלימו. רק ב-1989 יצאו לאור בספר תרגומיו לשירי לרמונטוב.
  • ב־1983 יצא לאור הספר מכתבים מעבר הקווקז בו נכללו כל מכתביו העבריים משנות השישים.

הנצחת זכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינטלקטואלים הגאורגיים, וביניהם הצייר הנודע מרדכי ג'נשוילי, פעלו בארץ ובעולם להנצחת שמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]