דייוויד סמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"קובי 6" (1963), פלדת אל-חלד, אוסף מוזיאון ישראל.

דייוויד סמית (9 במרץ 1906 - 23 במאי 1965), פסל וצייר אמריקאי, מחשובי האמנים האמריקאים במחצית השנייה של המאה ה-20 המזוהה עם סגנון האקספרסיוניזם המופשט.

דייוויד סמית נולד בעיר דיקייטר (Decatur), שבמדינת אינדיאנה, ארצות הברית בשנת 1906, למשפחה דתית-מתודיסטית. בהיותו בן 15 עברה משפחתו אל העיר פולדינג (Paulding), שבמדינת אוהיו, שם אמו עבדה כמורה, ואילו אביו שימש כמהנדס חברת הטלפונים המקומית. בשנת 1923 נרשם לקורס בהתכתבות לציור קריקטורות, ובעקבות נסיון אמנותי ראשון זה למד באוניברסיטת אוהיו ובאוניברסיטת נוטרה דאם, אולם בשנת 1925 פרש מלימודיו והחל לעבוד כרתך במפעל לייצור מכוניות.

בין השנים 1926-1927 למד ב"ליגת הסטודנטים לאמנות" בניו יורק (Art Students League of New York). שם, בעזרת מורהו ין מטולקה (Jan Matulka), התוודע סמית אל האמנות המופשטת האירופית, ובייחוד אל הקוביזם ואל עבודותיהם של פיקאסו וחוליו גונזאלס. הוא יוצר ציורים ותבליטים. בשנת 1927 נשא לאישה את דורותי דהנר. ב1929 רכשו בני הזוג בית בבולטון לנדינג, שבצפון מדינת ניו יורק.

בשנת 1932 יוצר סמית את פסליו הראשונים, באיי הבתולה. היצירות נשאו את ההשפעה הגדולה של הקוביזם והסוריאליזם, אליהם נחשף מהתבוננות בתצלומי עבודות של פיקאסו ושל אלברטו ג'אקומטי, אשר פורסמו במגזינים לאמנות באותה עת. פסלים אלו נוצרו כאסמבלאז' של חפצים שונים, ואף מאלמוגים, שאוחדו ואחר כך נצבעו. בנוסף, המשיך סמית ליצור ציורים בעלי אופי סוריאליסטי.

בעקבות הכרותו עם הצייר ממוצא אוקראיני ג'ון גרהם, התוודע סמית, במהלך שנת 1934-1933, לאמנים כגון ארשיל גורקי, וילם דה קונינג, ג'קסון פולוק ואחרים.

בשנת 1935 נסע לאירופה וביקר בפריז, אתונה, כרתים, נפולי, מלטה, מרסיי ולונדון. לאחר מכן הפליג לביקור בן 12 יום בלנינגרד ובמוסקבה. במסעו חווה את האמנות הקלאסית ואת האמנות האוונגרדית של תקופתו.‏‏[1] בשובו מתחיל לעבוד על סדרה של "מדליות הקלון", קבוצה של תבליטים המציגים את תחלואי המלחמה ואת תוצאותיה. הקבוצה, נוצרה בעקבות סדרת מדליות מלחמה גרמניות, בהן צפה בתערוכה במוזיאון הבריטי. סמית עבד על הסדרה במשך שלוש שנים.

בשנת 1938 נערכה תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה בעיר ניו יורק. בנוסף, הצטרף לכמה ארגוני אמנים כגון ארגון האמנים האמריקאים המופשטים ("American Abstract Artists") והציג בתערוכותיהם הקבוצתיות.

בשנת 1940 עבר סמית להתגורר באופן קבוע בביתו בבולטון לנדינג. שם, בסמוך לאגם ג'ורג', הוא מקים סדנת עבודה בשם "הטרמינל לעבודות ברזל". הסטודיו החדש אפשר לסמית להגדיל את קנה המידה של עבודתו באופן משמעותי. מלחמת העולם השנייה פוגעת באספקת הברזל לעבודתו וכן בדרישה לאמנות ואמנות מופשטת בפרט, וסמית משקיע זמן רב יותר בציור וברישום. בנוסף, הופך הנוף לאחד מן הנושאים המרכזיים של עבודתו. לפרנסתו הועסק סמית בעבודה עבור "חברת הקטרים האמריקאית", ואף הצטרף בשנת 1942 לאיגוד פועלי הפלדה של אמריקה.

בשנות החמישים שבו וגדלו ממדי עבודתיו בצורה ניכרת. הדבר התאפשר על ידי מלגות אותן קיבל מקרן סלומון ר. גוגנהיים. מלגות אלו, אפשרו לסמית רכישה של חומרי גלם רבים יותר לעבודותיו. הוא יצר סדרות של עבודות כגון "אגריקולה" (Agricolas, איכר בלטינית), העושות שימוש בחלקי ציוד חקלאי, ו"טוטם-מכל" (Tanktotem).

את הראשון בסדרת הפסלים "קובי" (Cubi) יצר סמית בשנת 1963. הסדרה כולה, אשר הורכבה מקוביות העשויות פלדת אל-חלד, הדגישה את אופיו של החומר ואת יכולתו לשקף את השתנות האור על ידי ליטוש של המתכת. סמית לא סיים את הסדרה בשל מותו בתאונת דרכים ליד העיר בנינגטון שבורמונט, ב-23 במאי 1965.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עומר, מרדכי (אוצר), דייוויד סמית, ציורים, פסלים ומדליות, מוזיאון תל אביב, תל אביב-יפו, 1999.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ראו: [1]