יוכי ברנדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוכי ברנדס
יוכי ברנדס, 2008
יוכי ברנדס, 2008
לידה 19 בפברואר 1959 (בת 65)
י"א באדר א' ה'תשי"ט
חיפה, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוכי (יוכבד) ברנדס (נולדה ב-19 בפברואר 1959) היא סופרת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בחיפה ליפה (מרים שיינדל)[1] והרב יצחק יעקב רבינוביץ, האדמו"ר מביאלה רמת אהרן. בנערותה גדלה במשך שנה בבית סבה, אבי אמה, הרב אברהם אביש קנר, האדמו"ר מטשכויב. נשואה לעופר ואם לארבעה ילדים.

למדה בבתי ספר חרדיים של רשת "בית יעקב" בפתח תקווה ובחיפה. בהמשך עזבה את החברה החרדית ועברה ללמוד במכללת ירושלים התורנית, באוניברסיטת בר-אילן ובמכון שכטר לרבנים. בעלת תואר ראשון בתנ"ך וחינוך ותואר שני בתנ"ך ויהדות.

לימדה במשך שנים רבות תנ"ך ומחשבת ישראל בתיכונים מזרמים שונים (ממלכתי דתי, מסורתי וממלכתי), בבית-המדרש של בית שמואל בירושלים, ובמרכז הבינתחומי הרצליה. הכשירה מורים במקצועות היהדות וכתבה תוכניות לימודים בתנ"ך וביהדות. מלמדת כיום תנ"ך במסגרות פתוחות לציבור הרחב.

בשנת 1999, ייסדה בהוצאת ידיעות אחרונות את הסדרה "יהדות כאן ועכשיו", שבמסגרתה התפרסמו תוך מספר שנים כ-50 ספרים. בין המחברים נכללו אנשי אקדמיה, אנשי חינוך, הוגים וסופרים. ספרי הסדרה זכו לקהל קוראים רחב, דתי וחילוני כאחד.

בשנת 2011 העלה תיאטרון הבימה את המחזה של ברנדס "כי בנו בחרת", שביים איציק ויינגרטן והלחין אורי וידיסלבסקי, ובמרכזו משבר זהות של בני משפחה ישראלים המגלים שאמם הייתה בתו של קצין נאצי. ההצגה המוזיקלית הוצגה כ-350 פעמים עד שהורדה בשל תוכנית ההבראה של התיאטרון.

ברנדס מעורבת בנושאים ציבוריים אקטואליים ופועלת שנים רבות בזירה התקשורתית. באמצע שנות השמונים הגישה פינה בתוכנית הטלוויזיה "צירופים" של הערוץ הראשון ופרסמה טור בעיתון "מעריב". בסוף שנות התשעים פרסמה בעיתון "הארץ" סדרת מאמרים על חגים. בשנים 20052006, השתתפה עם רבני צוהר בתוכנית "פרשיות השבוע" בערוץ 2. בשנת 2013 כתבה טור שבועי בעיתון "ישראל היום".

יצירתה הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנדס ממקדת את יצירתה באישים מרכזיים בעם ישראל, שחוללו מהפכות. ספריה מבוססים על מקורות מן התרבות היהודית על תקופותיה ורבדיה השונים: התנ"ך, ספרות חז"ל, ההגות, ההלכה, הקבלה, החסידות והציונות. במרכזו של כל אחד מספריה פרק משמעותי בתולדות עם ישראל, המסופר מנקודות מבט שונות מהמקובל ומעצים את קולן של הנשים.

יצירתה מתחלקת לשני שלבים:

חמשת הרומנים הראשונים עוסקים בפרקים מרכזיים בתולדות הציונות: השואה ("גמר טוב"), מלחמת העצמאות ("הגר"), לידת גוש אמונים ("לכבות את האהבה"), העלייה הראשונה ("גרעינים לבנים") ותל אביב הקטנה ("וידוי").

חמשת הספרים הבאים עוסקים בתרבות היהודית הקלאסית: רומן על ראשית המלוכה ("מלכים ג"), רומן על יצירת היהדות בידי חז"ל ("הפרדס של עקיבא"), ורומן על לידתה של תורת החסידות בידי הבעל שם טוב ("אדל").

במקביל לרומנים, שהם עיקר יצירתה, פרסמה גם שלושה ספרי עיון:

  • "שבע אמהות": על הנשים התנ"כיות הגדולות
  • "היהדות שלא הכרנו": אוסף מאמרים בסוגיות יהודיות עכשוויות
  • "כשאלוהים היה צעיר": עיונים בדמותו של אלוהים כפי שהיא מתפתחת ומשתנה כתוצאה מהמפגשים בין האל לדמויות שונות בתנ"ך

ברנדס מציגה בכל ספריה פרשנויות שונות מהמקובל, בדרך כלל מנקודת מבטן של קבוצות שהפסידו את ההיסטוריה, ותוך העצמת השפעתן של נשים.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבע אימהות (2010, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר). (הספר בקטלוג ULI) סיפוריהן של שבע נשים תנ"כיות מרדניות, שבזכותן עם ישראל קיים: בת לוט, תמר, מרים הנביאה, בת פרעה, רות, מיכל ואסתר. ברנדס מעניקה לכל דמות קריאה מדרשית אלטרנטיבית, מנתחת את עמדת כותבי התנ"ך לגביה, ומרחיבה את נקודת המבט גם למקורות יהודיים וכלליים מתקופות אחרות.

היהדות שלא הכרנו (2014, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר). (הספר בקטלוג ULI) אוסף מאמרים בסוגיות עכשוויות המציג גישות ליברליות של חכמי ישראל או פרשנויות ליברליות של ברנדס עצמה בנושאים אקטואליים כגון משפחות חד-מיניות, הפלות, המתת חסד, צריכת קנאביס, ציות לחוק ועקיפת סמכות[2].

כשאלהים היה צעיר (2021, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר)[3].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "לכבות את האהבה"- זכה באות "ספר הפלטינה" על מכירת 40,000 עותקים ממנו[4][5].
  • "הפרדס של עקיבא", פרס סטימצקי 2012[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטעי וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהדות שלא הכרנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כי בנו בחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]