דפני קרואנה גליציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דפני אן קרואנה גליציה
Daphne Ann Caruana Galizia
דפני אן קרואנה גליציה
דפני אן קרואנה גליציה
דפני אן קרואנה גליציה
לידה 26 באוגוסט 1964
סלימה, מלטה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצחה 16 באוקטובר 2017 (בגיל 53)
Bidnija, מלטה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Daphne Anne Vella עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית קברות אדולוראטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מלטהמלטה מלטה
השכלה

אוניברסיטת מלטה

מכללת סנט אלויסיוס
תקופת הפעילות מ-1987 עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק

האינדפנדנט של מלטה

הטיימס של מלטה
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס למצפון מדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר dcgblog
daphnecaruanagalizia.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דפני אן קרואנה גליציה (במלטית: Daphne Caruana Galizia;‏ 26 באוגוסט 1964 - 16 באוקטובר 2017) הייתה סופרת, עיתונאית, בלוגרית ופעילה נגד שחיתות מלטזית, שדיווחה על אירועים פוליטיים במלטה.

ב-16 באוקטובר 2017, קרואנה גליציה נרצחה במרחק 100 מטר מביתה כאשר המכונית בה נהגה התפוצצה[1] הרצח גרר גינוי מקומי ובינלאומי נרחב.[2] בדצמבר 2017 נעצרו שלושה גברים בקשר לרצח.[3]

באפריל 2018 פרסם קונסורציום בינלאומי של 45 עיתונאים את "פרויקט דפני", שיתוף פעולה להשלמת עבודת התחקיר שלה.[4] פרס השמאל האירופי המאוחד/השמאל הנורדי הירוק לעיתונאים, מלשינים ומגיני הזכות למידע הוקם בשנת 2018 על שמה.[5]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפני אן וולה נולדה ב-26 באוגוסט 1964 בטאואר רואד, סלימה. היא הייתה הבכורה מבין ארבע אחיות שנולדו לאיש העסקים מייקל אלפרד וולה ולאשתו רוז מארי וולה (לבית מאמו). היא התחנכה במנזר סנט דורותי (מדינה) ובקולג' סנט אלויסיוס, בירקירקרה. קרואנה גליציה למדה באוניברסיטת מלטה וסיימה תואר ראשון (בהצטיינות) בארכאולוגיה עם מקצוע משני באנתרופולוגיה ב-1997.[6]

קרואנה גליציה נחשפה לפוליטיקה בגיל 18, לאחר שנעצרה בעקבות השתתפות בהפגנות נגד הממשלה.[7] השוטר שעצר אותה, אנג'לו פארוג'יה, הפך להיות יושב ראש הפרלמנט המלטזי.[8]

בשנת 1985 נישאה לעורך הדין פיטר קרואנה גליציה, נכדו של ג'ון קרואנה ונין של אל גליציה וא.א. קרואנה. לזוג נולדו שלושה בנים, מתיו, אנדרו ופול.[6] מתיו היה חבר בקונסורציום הבינלאומי של עיתונאים חוקרים.[9] המשפחה עזבה את סלימה ב-1990 ועברה לבידניה, כפר בגבולות מוסטה.[10]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרואנה גליציה הועסקה ב- סאנדיי טיימס של מלטה ככתבת חדשות ב-1987,[11] והפכה לבעלת טור קבועה בין השנים 1990 ל-1992 ושוב בין 1993 ל-1996. היא הייתה עורכת שותפה של מלטה אינדפנדנט בשנת 1992,[12] ונותרה כבעלת טור בשני העיתונים למשך שארית הקריירה שלה. היא התמקדה, בעיתונאות חוקרת, דיווח על שחיתות ממשלתית, נפוטיזם, חסות והאשמות על הלבנת הון,[11] קשרים בין תעשיית ההימורים המקוונים של מלטה לפשע מאורגן,[13] תוכנית אזרחות לפי השקעה של מלטה ותשלומים מממשלת אזרבייג'ן.[14] המוניטין הלאומי והבינלאומי של קרואנה גליציה נבנה על דיווחיה הקבועים בנושא התנהגות בלתי הולמת של פוליטיקאים מלטזים ואנשים פוליטיים שונים.[15][16] בנוסף, עבדה בייעוץ תקשורתי ויחסי ציבור.[6] קרואנה גליציה הייתה גם העורכת המייסדת של "טעם וכשרון", מגזיני סגנון חיים חודשיים שהופצו יחד עם מלטה אינדפנדט בימי ראשון.[6] קרואנה גליציה נשארה העורכת עד יום מותה.[17] המגזין "טעם וכשרון" מתפרסם כעת על ידי קרן דפני קרואנה גליציה.

במרץ 2008 היא פתחה בלוג בשם Running Commentary, שכלל דיווחים, תחקירים ופרשנות על אקטואליה ואישי ציבור. הבלוג היה אחד מאתרי האינטרנט הפופולריים ביותר במלטה,[18] משך באופן קבוע למעלה מ-400,000 צפיות - יותר מהתפוצה המשולבת של כל עיתוני המדינה.[19] הבלוג שלה כלל דיווחים ופרשנות, תחקירים, שחלקם נחשבו כהתקפות אישיות על אנשים, שהובילו לסדרה של מאבקים משפטיים. בשנים 2016 ו-2017 היא חשפה מידע והאשמות רגישות שנויות במחלוקת הקשורות למספר פוליטיקאים מלטזים ולשערוריית מסמכי פנמה.[20]

קרואנה גליציה הייתה מאוימת בגלל עבודתה ודעותיה.[13] דלת הכניסה לביתה הוצתה ב-1996. הכלב המשפחתי הומת והונח על מפתן דלתה. שנים לאחר מכן, מכוניתו של השכן נשרפה, כנראה, בהתקפה שגויה. אירוע נוסף היה בשנת 2006, כאשר הבית הוצת בזמן שהמשפחה ישנה בפנים. לאחר ש-קרואנה גליציה התחילה לכתוב בלוג, כלב הטרייר שלה, זולו, הורעל וכלב הקולי שלה, רופוס, נמצא ירוי.[21] לדברי מתיו קארואנה גליציה, איומים היו כמעט אירוע יומיומי. האיומים היו בצורה של שיחות טלפון, מכתבים, פתקים שהוצמדו לדלת הכניסה, הודעות טקסט, מיילים והערות בבלוג שלה.[13]

קארואנה גליציה המשיכה לפרסם מאמרים במשך עשרות שנים, למרות ההפחדות והאיומים, תביעות דיבה ותביעות אחרות. היא נעצרה על ידי משטרת מלטה בשתי הזדמנויות.[8][16]

קרואנה גליציה נעצרה ב-8 במרץ 2013 בגין שבירת השתיקה הפוליטית ביום שלפני הבחירות הכלליות ב-2013, לאחר שפרסמה סרטונים הלועגים לג'וזף מוסקט. היא נחקרה במשטרה לפני ששוחררה לאחר מספר שעות.[22][10] בנובמבר 2010, לאחר שהתייחסה לשימור הווילה גווארדמנגיה (בית הנישואים המוקדמים של הנסיכה אליזבת והנסיך פיליפ מבריטניה), תוארה קרואנה גליציה על ידי הדיילי טלגרף כפרשנית המובילה במלטה.[23] סיפורים ומחלוקות מרכזיות אחרות התרכזו סביב גילויי מסמכי פנמה, והאשמות כי כריס קרדונה ביקר בבית בושת במהלך ביקור ממשלתי רשמי בגרמניה בינואר 2017.[16][24]

בשנת 2016, קרואנה גליציה שאלה כיצד המיליונר הבריטי פול גולדינג רכש את Palazzo Nasciaro ב- Naxxar, [25] ומאמצע 2017 קרואנה גליציה הפכה למבקרת חריפה של מנהיג האופוזיציה הלאומנית החדשה אדריאן דיליה,[18] בשל טענות שהלבין כספים עבור חברה המעורבת בזנות בסוהו.[12]

מסמכי פנמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בפברואר 2016, הבלוג Running Commentary של קרואנה גליציה דיווח כי לשר ממשלת מלטה, קונרד מיצי, היו קשרים עם פנמה וניו זילנד.[26] הדבר אילץ את השר לחשוף את קיומה של נאמנות רשומה בניו זילנד יומיים לאחר מכן, שלטענתו הוקמה כדי לנהל את נכסי משפחתו.[27] ב-25 בפברואר, חשפה קרואנה גליציה כי ראש הסגל של ראש הממשלה ג'וזף מוסקט, קית' שמברי, היה הבעלים של נאמנות דומה בניו זילנד, שבתורה החזיקה בחברת פנמה.[28]

ההדלפה של מסמכי פנמה מאפריל 2016 אישרה שמיצי החזיק בחברת פנמה הרנוויל בע"מ, וכי מיצי ושמברי הקימו גם חברה אחרת, טילגייט בע"מ. החברות היו בבעלות משותפת של אוריון ניו זילנד נאמנות מוגבלת, אותם נאמנים של מיצי ו-ניו זילנד נאמנות של שמברי, Rotorua ו-Haast בהתאמה.[29] כאדם הראשון שפרסם חדשות על מעורבותם של מיצי ושמברי בפנמה,[18] היא כונתה לאחר מכן על ידי פוליטיקו כאחת מ-"28 האנשים שמעצבים, מרעידים ומסעירים את אירופה".[30] הפרסום תיאר אותה כ"וויקיליקס של אישה אחת, מסע צלב נגד חוסר שקיפות ושחיתות במלטה".[31]

ב-2017, היא טענה ש- Egrant, חברה אחרת מפנמה, הייתה בבעלות מישל מוסקט, אשתו של ראש הממשלה ג'וזף מוסקט. מוסקט טען שההאשמות היו הסיבה שהוא כינס את הבחירות הכלליות ביוני 2017 מוקדם כמעט בשנה, הצבעה שגרמה למפלגת הלייבור שלו לחזור לשלטון. קרואנה גליציה ציינה כי כבר תוכננו בחירות מוקדמות.[18][32]

בכותרת הפוסט האחרון בבלוג שלה לפני שנרצחה נכתב, "הנוכל הזה שמברי היה היום בבית המשפט, וטען שהוא לא נוכל",[33] והסתיים בשורה "יש נוכלים בכל מקום שאתה מסתכל עכשיו. המצב נואש."[9]

ב-20 בנובמבר 2019, המשטרה עצרה את יורגן פנץ', הבעלים של חברת 17 בלאק שבסיסה בדובאי, על היאכטה שלו.[34] חברה זו הוצגה בעבודת התחקיר של העיתונאית על מסמכי פנמה ביחס לקית' שמברי וקונרד מיצי, אשר - יחד עם חבר הקבינט כריס קרדונה - התפטרו מתפקידם הממשלתי ב-26 בנובמבר.[35][36] שמברי נעצר,[37] ואז שוחרר יומיים לאחר מכן, מה שהביא אנשים רבים לרחובות במהלך סוף השבוע בבירה ולטה.[38] מ-20 בנובמבר, המונים החלו לקרוא לראש הממשלה ג'וזף מוסקט להתפטר לאחר שאמר שהוא עשוי לחון את "המתווך" בתיק הרצח.[34]

תיקי דיבה ולשון הרע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010, קרואנה גליציה השתמשה בבלוג שלה כדי לבקר את השופט קונסואלו סקרי הררה, שיחד עם שותפו של הררה, יועץ ממשלת הלייבור, רוברט מוסומצי, הגיש נגדה תלונה פלילית במשטרה ואילץ אותה להעמיד לדין את קרואנה גליציה.[39] התיק בוטל בנובמבר 2011.[40]

במאי 2017 תבע הבעלים והיו"ר של בנק פילטוס, עלי סאדר האשמיג'אד, את קרואנה גליציה בבית משפט באריזונה בשמו שלו ובשמו של בנק פילטוס.[41] התיק היה על 40 מיליון דולר פיצויים. ל-קרואנה גליציה מעולם לא נמסרה על כך הודעה והתיק בוטל תוך שעות לאחר מותה.[42]

בנק פילטוס כתב לכל כלי תקשורת הלא-ממשלתיים במלטה במהלך שנת 2017 ואיים לתבוע אותם, אבל המשיך רק עם האיום בעניינה של קרואנה גליציה, כאשר כלי התקשורת האחרים הסכימו לשינויים בתוכן המקוון שלהם. כלי תקשורת אחד דיווח כי מכתבי האיום נשלחו רק 12 שעות לפני שקרואנה גליציה נרצחה.[43]

בפברואר 2017, הוקמה קרן משפטית, במימון המונים, כדי לכסות ארבעה צווי זהירות של קרואנה גליציה, להקפאת נכסים בהיקף של 50,000 אירו - עבור נזקי הדיבה המקסימליים האפשריים על פי חוק.[44] צווים אלה הונחו על ידי סגן מנהיג מפלגת הלייבור ושר הכלכלה, כריס קרדונה, וקצין המדיניות שלו לנשיאות האיחוד האירופי, ג'וזף גרדה.[44]

בזמן מותה, קרואנה גליציה עמדה בפני 48 תביעות דיבה.[45]

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באוקטובר 2017, קרואנה גליציה נסעה קרוב לביתה בבידנייה, כאשר פצצה שהונחה בפיג'ו 108 השכורה שלה התפוצצה והרגה אותה מיד.[46] הפיצוץ אירע ב-טריק איל בידנייה (כביש בידנייה), והותיר את הרכב מפוזר במספר חלקים על פני שדות סמוכים.

קרואנה גליציה ישבה באותה עת במושב הנהג, כשהפיצוץ זרק את המכונית למרחק של 80 מטרים, לתוך שדה סמוך, בו נמצאו שרידי גופתה על ידי בנה מתיו.[9] הוא כתב בפייסבוק, "הסתכלתי למטה והיו חלקי הגוף של אמי מסביבי".[9] זה היה פיגוע המכוניות השישי במלטה מאז תחילת 2016, וההרוגה הרביעית.[47] ביתה של קרואנה גליציה לא היה בשמירה משטרתית מאז 2010, למעט במהלך הבחירות.[9] לפי מקורות במשטרה, ההגנה עליה נחלשה עוד יותר לאחר החזרת מפלגת הלייבור לשלטון ב-2013[48]

הסמכות להקים חקירה ציבורית כדי לבדוק האם ניתן היה למנוע את ההתנקשות בקרואנה גליציה, הייתה בידי ראש ממשלת מלטה דאז, ג'וזף מוסקט. מוסקט, לא פתח מיד חקירה ציבורית, ובקשה רשמית של יורשיה של קרואנה גליציה הוגשה במכתב לראש ממשלת מלטה מוסקט ב-9 באוגוסט 2018, בהתבסס על חוות הדעת המשפטית של דוטי סטריט צ'יימברס ו-בהט מרפי עורכי דין.[49]

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרחים, נרות ומחווה לדפני קרואנה גליציה נותרו למרגלות אנדרטת המצור הגדול, מול בתי המשפט בוולטה .

משפחתה מתחה ביקורת על הרשויות המלטזיות על כך שלא עשו דבר נגד ה"תרבות של פטור מעונש" ההולכת וגוברת במלטה, ואמרה שג'וזף מוסקט, קית' שמברי, כריס קרדונה, קונרד מיצי, התובע הכללי פיטר גרך ורשימה ארוכה של נציבי משטרה שלא נקטו בפעולה, היו אחראים פוליטית למותה.[47] משפחתה סירבה לבקשה לאשר בפומבי פרס ממשלתי של מיליון יורו עבור מידע, למרות לחץ של ראש הממשלה והנשיא, ועמדה על כך שראש הממשלה צריך להתפטר.[50]

אחת מאחיותיה של קרואנה גליציה הצהירה כי "הנשיא וראש הממשלה 'מפחיתים' בחשיבות ההתנקשות" ו"פועלים להפיכתה לקדושה למען מטרתם". היא הצביעה על כך שהקריאות לאחדות לאומית היו מדומות וכי "קריאה לאחדות היא ניצול לרעה של המורשת שלה. לעולם לא צריכה להיות אחדות עם הפושע והמושחת."[51]

פיגוע הפיצוץ במכוניתה זכה לגינוי על ידי ראש הממשלה ג'וזף מוסקט, שהצהיר כי הוא "לא ינוח לפני שהצדק ייעשה" למרות ביקורתה עליו. הנשיאה מארי לואיז קולירו פרקה, הארכיבישוף צ'ארלס סקיקלונה ומספר פוליטיקאים הביעו גם הם את תנחומים או גינו את פיצוץ מכוניתה.[52] מנהיג האופוזיציה אדריאן דיליה כינה את מותה "התמוטטות הדמוקרטיה וחופש הביטוי"[53] והצהיר כי "המוסדות [של המדינה] אכזבו אותנו".[54]

הבלוגר עמית מנואל דיליה, פקיד לשעבר במפלגה הלאומית, כינה אותה "הקול האתי היחיד שנותר. היא הייתה היחידה שדיברה על נכון ולא נכון."[1]

נשיא הנציבות האירופית, ז'אן קלוד יונקר והנציבות האירופית גינו את התקיפה בצורה חריפה ביותר.[55]

נשיא הפרלמנט האירופי אנטוניו טאג'אני כינה את התקרית "דוגמה טראגית לעיתונאית שהקריבה את חייה כדי לחפש את האמת".[53] ג'רארד רייל, מנהל הקונסורציום הבינלאומי של עיתונאים חוקרים, הצהיר כי הארגון "מזועזע" מההתנקשות של קרואנה גליציה ו"מודאג מאוד מחופש העיתונות במלטה".[56]

ישיבת מליאה של הפרלמנט האירופי התקיימה ב-24 באוקטובר וחברי הפרלמנט האירופי שמרו על דקת דומיה לזכרה. כמה מבני משפחתה של קרואנה גליציה השתתפו בפגישה בשטרסבורג. שמו של חדר העיתונאים בבניין הפרלמנט האירופי שונה על שמה. כמו כן התקיים דיון על חופש העיתונות והגנה על עיתונאים במלטה. [57] לאחר דיון זה והדיון הבא, אמורה הייתה להישלח משלחת על ידי הפרלמנט האירופי לחקור את שלטון החוק ומקרים ברמה גבוהה של הלבנת הון ושחיתות במלטה. [58]

האפיפיור פרנציסקוס שלח מכתב תנחומים ואמר שהוא מתפלל למען משפחתה של העיתונאית והעם המלטזי.[59]

פיצוץ המכונית דווח בתקשורת המקומית והבינלאומית כאחד. שמה של קרואנה גליציה פורסם ברחבי העולם דרך הטוויטר,[53] ומלטזים רבים הביעו את אבלם על ידי השחרת תמונות הפרופיל שלהם בפייסבוק. ההאשטאג #JeSuisDaphne, המהדהד את המונח Je suis Charlie, הפך לתגובה מקומית.[60]

העיתון מלטה אינדיפנדט כתב כי "עבור אנשים רבים, חיפוש הבלוג שלה היה הדבר הראשון שהם עשו בכל יום, וגם הדבר האחרון. עכשיו יש רק ריקנות. שתיקה שמדברת רבות."[9] גם הגרסה היומית וגם הגרסה השבועית של הטור שלה פורסמו כעמודים ריקים בימים שלאחר מותה.[61]

אלפי אנשים השתתפו במשמרת זיכרון בעיר הולדתה של קרואנה גליציה, סלימה, בליל 16 באוקטובר.[60] משמרת נוספת נערכה בנציבות העליונה של מלטה בלונדון.[62]

מייסד ויקיליקס, ג'וליאן אסאנג', הודיע כי ישלם פרס של 20,000 אירו "עבור מידע שיוביל להרשעת רוצחיה של קרואנה גליציה".[63] נפתח קמפיין מימון המונים במטרה לגייס €1 מיליון שיינתן כפרס על מידע שמוביל "להעמדה מוצלחת לדין של המתנקש ושל האדם או האנשים שהורו על ההתנקשות".[64] לאחר מכן הגיע פרס נוסף, באישור המדינה, בסך 1 מִילִיוֹן אירו.[65]

תלמידים, בוגרים, מורים, הורים וחברי קהילת סן אנטון ערכו משמרת שקטה משער העיר ועד אנדרטת המצור הגדול בוולטה, לתמיכה במשפחת קרואנה גליציה. שלושת האחים קרואנה גליציה היו תלמידי בית הספר סן אנטון.[66]

ב-22 באוקטובר 2017, רשת החברה האזרחית ארגנה מחאה בדרישה לצדק בוולטה. אלפי מפגינים דרשו צדק בעקבות פיצוץ המכונית, וקראו למפכ"ל המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה להתפטר לאלתר.[67]

מספר מפגינים שהשתתפו בעצרת המשיכו גם למטה המשטרה בפלוריאנה כדי לקרוא להתפטרות מפכ"ל המשטרה. לאחר עריכת מחאת ישיבה מול הדלת הראשית, הוצבה על שער המטה כרזה עם תמונה של מפקד המשטרה לורנס קאטג'אר מלווה במילים "אין שינוי, אין צדק - תתפטר".[68]

ב-17 באפריל 2018, קונסורציום של 45 עיתונאים מ-18 ארגוני חדשות, כולל הגארדיאן, הניו יורק טיימס, לה מונד וה- הטיימס של מלטה, פרסמו את "הפרויקט של דפני", מאמץ משותף להשלמת עבודת התחקיר של קרואנה גליציה.[4]

לאחר מותה, התאספו המונים מול בתי המשפט, כדי להתאבל, להביע הזדהות עם משפחת קרואנה גליציה ולדרוש צדק. אנדרטת המצור הגדול הפכה למוקד להפגנות וקריאות לצדק, עם מחוות, אזכרות ומשמרות שנערכו בה לעיתים קרובות.[69] הבחירה באנדרטה זו כאתר מחאה, אף על פי שהיא ממוקמת אסטרטגית מול בתי המשפט, הייתה ספונטנית, המשך לפרחים שהונחו שם לראשונה על ידי תלמידי בית הספר סן אנטון.[70]

פרס GUE/NGL לעיתונאים, מלשינים ומגינים על הזכות למידע, הוענק לכבודה של קרואנה גליציה בשנת 2018 ושוב בשנת 2019.[5][71] הוא ממומן על ידי הקבוצה הקונפדרלית של השמאל המאוחד האירופי/השמאל הירוק הנורדי שחברים בה הם חברי שמאל בפרלמנט האירופי.[72] הפרס "מוקדש ליחידים או קבוצות שהופחדו ו/או נרדפו בשל חשיפת האמת וחשיפתה לציבור".[5]

הפרלמנט האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרלמנט האירופי ערך דקת דומיה לכבודה של קרואנה גליציה. חדר התקשורת של הפרלמנט האירופי בשטרסבורג נקרא לזכרה בנובמבר 2017.[73] [74] דיוקן שלה מאת מארי לואיז קולד תלוי כעת מחוץ לחדר העיתונאים.[75]

חקירת נסיבות הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת זיכרון מאולתרת באנדרטת המצור הגדול

צוותי זיהוי פלילי וחוקרי משטרה הגיעו לזירת הפשע זמן קצר לאחר הפיצוץ. ראש צוות החקירה היה אמור להיות בתחילה השופט קונסואלו סררי הררה, שבעבר ביקש מהמשטרה להעמיד לדין את קרואנה גליציה בגין הוצאת דיבה בשנים 2010–2011. משפחתה של קרואנה גליציה ערערה בהצלחה על תפקידו של סררי הררה בחקירה, תוך שהיא מציינת ניגוד עניינים. הררה התפטר מהחקירה 17 שעות לאחר מכן והוחלף על ידי השופט אנתוני ולה,[76] שהודח מהחקירה כשמונה לשופט.

ג'וזף מוסקט הצהיר כי הבולשת הפדרלית של ארצות הברית התבקשה לסייע למשטרה בחקירת הפיגוע.[54] צוות חקירה משפטית של המשטרה מהולנד הגיע גם הוא לסייע.[77] אל החוקרים הצטרפו גם שלושה אנשי יורופול.[78][79] הצוותים שאינם ממלטה סיפקו תמיכה טכנית. ב-4 בדצמבר 2017 הודיע מוסקט כי עשרה אנשים נעצרו, שלושה מהם הואשמו מאוחר יותר בביצוע הפיגוע.[80][3] החשודים זוהו כג'ורג' דג'ורג'יו, אחיו אלפרד דג'ורג'יו, וחברו וינס מוסקט (אין קשר לג'וזף מוסקט, ראש הממשלה לשעבר).[81]

איש העסקים המלטזי הבולט יורגן פנץ, הבעלים של חברת 17 בלאק שבסיסה בדובאי, נעצר על היאכטה שלו, ב-20 בנובמבר 2019 בקשר לרצח של קרואנה גליציה. ראש הסגל קית' שמברי התפטר מתפקידו הציבורי ב-26 בנובמבר 2019, ולאחר מכן נעצר על ידי המשטרה לחקירה.[34][35][37] מאוחר יותר פורסם כי לפנץ לא תינתן חסינות כדי שיחשוף את הידוע לו על המקרה.[82][83]

הפגנות המוניות רבות נערכו וקראו להתפטרותו של ראש הממשלה ג'וזף מוסקט, בין השאר בשל קשריו לכאורה לרצח של קרואנה גליציה.[84]

מוסקט הודיע ב-1 בדצמבר 2019 כי יתפטר בשל המשבר הפוליטי, ואמר כי יישאר בתפקיד עד שייבחר מנהיג חדש למפלגת הלייבור בינואר, ויתפטר רשמית כראש ממשלה מספר ימים לאחר 12 בינואר 2020.[85]

ב-23 בפברואר 2021, וינס מוסקט, המכונה "הלב", נידון ל-15 שנות מאסר לאחר שהודה באשמה ברצח קרואנה גליציה.[86] בעדותו טען מוסקט כי אלפרד דג'ורג'יו, המואשם גם הוא בביצוע הרצח, קיבל מידע מהשר לשעבר כריס קרדונה על מקום המצאה של קרואנה גליציה לפני חיסולה, וטיפים לאחר מכן לפני המעצרים בדצמבר 2017.[87] קרדונה דחה את ההאשמות הללו.[88]

חקירה של שופטים לשעבר "האשימה את המדינה המלטזית ביצירת 'אווירה של פטור מעונש' שאפשרה לרוצחיה להאמין שיעמדו בפני השלכות מינימליות".[89]

ביולי 2022, אחיו של אלפרד דג'ורג'יו, ג'ורג' דג'ורג'יו, שדיבר מהכלא, הודה בפיצוץ המכונית שהרגה את קרואנה גליציה וציין כי הוא יודה באשמה כדי לנסות להפחית את עונשם שלו ושל אחיו.[90]

ביום הראשון של המשפט בבית המשפט המרכזי של ולטה באוקטובר 2022, גם ג'ורג' וגם אלפרד דג'ורג'יו שינו באופן דרמטי את הודאותיהם ל"אשמה" באישומים הכוללים רצח מכוון, גרימת פיצוץ קטלני, החזקת חומרי נפץ בלתי חוקיים וקנוניה פלילית. הם נידונו ל-40 שנות מאסר.[91]

הלוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצבה של קרואנה גליציה

שרידיה של קרואנה גליציה שוחררו לקבורה ב-27 באוקטובר 2017,[92] ונערכה לה הלוויה פומבית ב-3 בנובמבר 2017 ברוטונדה של מוסטה.[93] אלפי אבלים השתתפו בהלוויה.[94] היום צוין כיום אבל לאומי במלטה.[95] את מיסת ההלוויה ערך צ'ארלס סקיקלונה, הארכיבישוף של מלטה, אשר בדרשה שלו אמר לעיתונאים "לעולם אל תתעייפו במשימתכם להיות העיניים, האוזניים והפה של האנשים".[96]

הנשיאה מארי-לואיז קולירו פרקה וראש הממשלה ג'וזף מוסקט לא השתתפו בהלוויה, ואמרו כי משפחתה של קרואנה גליציה הבהירה שהם (פרקה ומוסקט) אינם רצויים.[97] מנהיג האופוזיציה, אדריאן דיליה, "בלט בהיעדרו".[98]

בין האנשים בהלוויה היו כמה פקידים בכירים: סילביו קאמילרי, השופט ראשי של מלטה; אנטוניו טאג'אני, נשיא הפרלמנט האירופי; הארלם דסיר, נציג OSCE בנושא חופש התקשורת; אדי פנך אדמי, נשיא מלטה לשעבר ולשעבר מנהיג המפלגה הלאומית; לורנס גונזי, לשעבר ראש ממשלת מלטה ולשעבר מנהיג המפלגה הלאומנית; וסיימון בוסוטיל, לשעבר מנהיג המפלגה הלאומית.[98]

קרואנה גליציה נקברה בקבר המשפחה בבית הקברות סנטה מריה אדולורטה בפאולה, מגרש הקבורה הגדול ביותר של מלטה.[99]

פרסים והצטיינות לאחר מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2022 הוקמה לזכרה אנדרטה בסלימה
ספסל בוויקטוריה, גוזו, לזכר דפני קרואנה גליציה
  • חדר דפני קרואנה גליציה - הקדשת חדר עיתונות, נובמבר 2017, בניין הפרלמנט האירופי, שטרסבורג, צרפת.[100]
  • פרס נאמן חדשות – פרס המוקדש לדפני קרואנה גליציה, 9 בנובמבר 2017, רונצ'י מהלגיונרים, איטליה [101]
  • פרס הולמה - הוענק ב-1 בדצמבר 2017.[102]
  • Reporter Preis - הוענק ב-1 בדצמבר 2017, פורום כתבים, ברלין, גרמניה.[103]
  • פגאסו ד'ארגנטו - הוענק ב-1 בדצמבר 2017, המועצה האזורית טוסקנה, איטליה.[104]
  • פרס עיתונאי - הוענק ב-14 בדצמבר 2017, אגודת העיתונאים בטוסקנה, איטליה.[105]
  • אשת השנה - 2 בדצמבר 2017, לה רפובליקה, איטליה.[106]
  • שום דבר מלבד האמת - הוענק ב-5 בינואר 2018, קרן ג'וזפה פאבה, קטניה, איטליה.[107]
  • פרס טולי לחופש הביטוי - מוענק ב-3 באפריל 2018, מרכז טולי לחופש הביטוי, בית הספר ניוהאוס, אוניברסיטת סירקיוז, ארצות הברית.[108]
  • פרס סיוויטאס - הוענק ב-12 באפריל 2018, האיגוד הלאומי של נשות החשמל (ANDE), נוסרה, איטליה.[109]
  • פרס אסטור - הוענק ב-16 באפריל 2018, אמון המדיה של חבר העמים, לונדון, בריטניה.[110]
  • פרס אנה פוליטקובסקיה - הוענק ב-23 באפריל 2018, מועדון העיתונות הלאומי השוודי, סטוקהולם, שוודיה.[111]
  • "שחרר את הנשיאות של רגוסה" מוקדש לזכרה של דפני קרואנה גליציה ב-30 באפריל 2018.[112]
  • פרס מריו פרנצ'זה - הוענק ב-2 במאי 2018, מסדר העיתונאים הסיציליאני, פלרמו, איטליה.[113]
  • תואר כבוד של יום ההבדל - הוענק ב-5 במאי 2018, ברית אוניברסיטת בריסל, בריסל, בלגיה.[114]
  • פרס מצפון במדיה - הוענק ב-18 במאי 2018, האגודה האמריקאית לעיתונאים וסופרים, ניו יורק.[115]
  • פרס תרומה לחברה - הוענק ב-23 במאי 2018, פרסי מנהיגות אירופית, בריסל, בלגיה.[116]
  • פרס לעיתונאים, מלשינים ומגיני הזכות למידע - פרס 2018 המוקדש לדפני קרואנה גליציה, השמאל האירופי המאוחד/השמאל הנורדי הירוק, שטרסבורג, צרפת.[117]
  • PEC 2018 - הוענק ב-4 ביוני 2018, קמפיין סמל העיתונות, ז'נבה, שווייץ.[118]
  • אנדרטת ניוזאום - נחנכה מחדש ב-4 ביוני 2018, ניוזאום, וושינגטון די.סי., ארצות הברית.[119]
  • פרס לוקה קולטי - הוענק ב-15 ביוני 2018, רומא, איטליה.[120]
  • הפרס השנתי של MCCV - הוענק ב-21 ביולי 2018, מועצת הקהילה המלטזית של ויקטוריה, אוסטרליה.[121]
  • הנצחה - 4 באוקטובר 2018, תמיס ומטיס, לשכת הצירים, רומא, איטליה.[122]
  • הנצחה לזכר כתבי מלחמה - 11 באוקטובר 2018, עיתונאים ללא גבולות, באיון, צרפת.[123]
  • פרס לפעילות נגד שחיתות - 21 באוקטובר 2018, שקיפות בינלאומית.[124]
  • פרס אירופאי לעיתונות חוקרת ומשפטנית - הוענק ב-28 באוקטובר 2018, טאורמינה, איטליה.[125]
  • פרס מרטין אדלר - הוענק ב-1 בנובמבר 2018, קרן רורי פק, לונדון, בריטניה.[126]
  • ויקטוריה הזהב לחופש העיתונות - 5 בנובמבר 2018, עיתונות חופשית גרמנית & VDZ, ברלין, גרמניה.[127]
  • פרס הגרדיאן - 6 במאי 2020, איגוד בוחני הונאה מוסמכים, אוסטין, טקסס, ארצות הברית.[128]
  • פרס אלארד ליושרה בינלאומית - 21 באוקטובר 2020, קרן פרס הברית.[129]
  • אנדרטת זיכרון, גני איווה, דבלין - 9 בדצמבר 2020, מגיני קו חזית.[130]

ספרות נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רצח במלטה אקספרס: מי הרג את דפנה קרואנה גליציה?[131]
  • אינוויקטה: חייה ויצירתה של דפנה קרואנה גליציה[132]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דפני קרואנה גליציה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 מותה של עיתונאית מסע צלב מטלטל את מלטה, באתר האקונומיסט, ‏21 לאוקטובר 2017 (באנגלית)
  2. ^ "Top UK newspapers slam 'mafia state' Malta over Caruana Galizia murder". The Times of Malta. 18 באוקטובר 2017. ארכיון מ-18 באוקטובר 2017. נבדק ב-21 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 ג'ון סטון, רצח דפנה קרואנה גליציה: שלושה הואשמו ברצח עיתונאית מלטזית שחשפה שחיתות במסמכי פנמה, באתר האינדפנדנט, ‏6 בדצמבר 2017 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 ג'ון אלסופ, להפיח חיים חדשים ביצירתה של עיתונאית שנרצחה, באתר ביקורת עיתונות של קולומביה, ‏19 באפריל 2018 (באנגלית)
  5. ^ 1 2 3 אלן ג'ונס, ג'וליאן אסאנג' זוכה בפרס העיתונות של האיחוד האירופי, באתר איגוד העיתונות, ‏17 באפריל 2019 (באנגלית)
  6. ^ 1 2 3 4 סקיאבון, מייקל ג'יי., מילון הביוגרפיות המלטזיות, כרך 1 A-F, פייטה: פרסומי עצמאות, 2009, עמ' 503–04, מסת"ב 9789993291329
  7. ^ "Daphne Caruana Galizia obituary". TheGuardian.com. 21 בנובמבר 2017. ארכיון מ-2 בדצמבר 2017. נבדק ב-5 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 "Caruana Galizia fined in criminal libel case". The Times of Malta. 7 באוקטובר 2010. ארכיון מ-4 במרץ 2016. נבדק ב-21 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 מותה של עיתונאית מסע צלב מטלטל את מלטה, באתר האקונומיסט, ‏18 באוקטובר 2017 (באנגלית)
  10. ^ 1 2 דפני קרואנה גליציה, נעצרה בשעה 21:30 בגין פרסום שלושה סרטונים לועגים לג'וזף מוסקט בשעה 19:30: שנות הזהב של הלייבור+הגיהינום של המשטרה, באתר Running Commentary, ‏9 במרץ 2013 אורכב מ-המקור ב-3 בפברואר 2017 (באנגלית)
  11. ^ 1 2 "Daphne Caruana Galizia". The Times. 21 באוקטובר 2017. ארכיון מ-7 בינואר 2018. נבדק ב-3 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 בלזן, סביאור, כשהגיהנום השתחרר, באתר מלטה היום, ‏18 באוקטובר 2017 (באנגלית)
  13. ^ 1 2 3 הנלי, ג'ון, דפנה קרואנה גליציה: הממסד רצה להשיג אותה, אומרת המשפחה, באתר הגרדיאן, ‏19 ביוני 2017 (באנגלית)
  14. ^ "Company in 17 Black cash trail received 'suspicious' Pilatus funds". Times of Malta (באנגלית בריטית). נבדק ב-20 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Vella, Matthew (19 באוקטובר 2017). "Execution of a controversial, bold and irreverent Maltese journalist". MaltaToday. ארכיון מ-19 באוקטובר 2017. נבדק ב-21 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 3 לאונה גנדו, פיליפ, קרואנה גליציה: הסיפורים הגדולים ביותר שלה והמחלוקות, באתר הטיימס של מלטה., ‏17 ביוני 2017 (באנגלית)
  17. ^ Caruana, Claire (22 באוקטובר 2017). "Daphne's last magazine to go ahead". הטיימס. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 3 4 לאונה גנדו, פיליפ, דפני קרואנה גליציה... העיתונאית השנויה ביותר במחלוקת של מלטה, באתר הטיימס, ‏16 ביוני 2017 (באנגלית)
  19. ^ "Malta journalist Caruana Galizia: Anti-corruption warrior". BBC News. 17 באוקטובר 2017. ארכיון מ-17 באוקטובר 2017. נבדק ב-22 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Garside, Juliette (17 באוקטובר 2017). "Malta car bomb kills Panama Papers journalist". The Guardian. ארכיון מ-20 באוקטובר 2017. נבדק ב-21 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Grey, Stephen (17 באפריל 2018). "The Silencing of Daphne". Reuters. ארכיון מ-17 באפריל 2018. נבדק ב-17 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ "Caruana Galizia questioned by police for breaching 'political silence'". The Times. 8 במרץ 2013. אורכב מ-המקור ב-22 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ אתר למנויים בלבד Adam Alexander, ‏Row in Malta over Queen's crumbling former home, The Telegraph, 29 April 2015
  24. ^ לאונה גנדו, פיליפ, קרואנה גליציה: הסיפורים הגדולים ביותר שלה והמחלוקות, באתר הטיימס (באנגלית)
  25. ^ Caruana Galizia, Daphne (4 בספטמבר 2016). "British millionaire author puts Naxxar house on the international market for €10 million". Running Commentary: Daphne Caruana Galizia's notebook. אורכב מ-המקור ב-5 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Konrad Mizzi's and Sai Mizzi Liang's Easter lunch – Daphne Caruana Galizia's Notebook | Running Commentary". Daphne Caruana Galizia's Notebook | Running Commentary. 22 בפברואר 2016. ארכיון מ-4 באוגוסט 2018. נבדק ב-4 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ "New Zealand: Konrad Mizzi has lied to parliament, to the press and to his party – Daphne Caruana Galizia's Notebook | Running Commentary". Daphne Caruana Galizia's Notebook | Running Commentary. 24 בפברואר 2016. ארכיון מ-4 באוגוסט 2018. נבדק ב-4 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Xuereb, Matthew (28 בפברואר 2016). "Konrad Mizzi has no regrets over acquisition of company in Panama; PM's chief also has Panama company, say reports". The Times. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ Vella, Matthew (4 באפריל 2016). "EXPLAINER – From Panamagate to Panama Papers". Malta Today. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "Daphne Caruana Galizia named by 'Politico' as among 28 people 'shaping Europe'". The Malta Independent. 7 בדצמבר 2016. אורכב מ-המקור ב-22 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ "Daphne Caruana Galizia". Politico. אורכב מ-המקור ב-22 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "Christian Kalin of Henley & Partners knew back in March that the general election was imminent". Daphne Caruana Galizia's Notebook | Running Commentary. 12 במאי 2017. ארכיון מ-10 בפברואר 2018. נבדק ב-9 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "That crook Schembri was in court today, pleading that he is not a crook". Daphne Caruana Galizia. 16 באוקטובר 2017. ארכיון מ-11 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ 1 2 3 "Malta businessman held on yacht in journalist murder probe". BBC. 20 בנובמבר 2019. ארכיון מ-23 בנובמבר 2019. נבדק ב-26 בנובמבר 2019. He was also identified by Malta's Financial Intelligence Analysis Unit (FIAU) as being the owner of a Dubai-registered company called 17 Black. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ 1 2 הרצח במלטה של קרואנה: התפטרויות מעוררות משבר ממשלתי, באתר BBC, ‏26 בנובמבר 2019 (באנגלית)
  36. ^ Raphael Vassallo (26 בנובמבר 2019). "Malta's Muscat feels the heat over journalist's murder case". Politico. The power station deal has been mired in controversy since 2016, when the Panama Papers leak revealed that Schembri and Mizzi (who was energy minister and later tourism minister) had opened offshore companies that received cash from a mysterious company called 17 Black. {{cite news}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, June 2022)
  37. ^ 1 2 קית' שמברי עצור, יחד עם הרופא של יורגן פנק. "אני לא חושב שאנחנו יודעים בדיוק אם הוא נחקר או על מה הוא נחקר, אז בואו ניקח את זה צעד אחד בכל פעם", אמר ראש הממשלה, באתר הטיימס של מלטה, ‏27 בנובמבר 2019
  38. ^ Sarah Carabott (2 בדצמבר 2019). "'Tell the world Muscat is not Malta': thousand march as protests continue". Times of Malta. ארכיון מ-3 בדצמבר 2019. נבדק ב-3 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ Johnston, Waylon (12 בפברואר 2010). "Daphne Caruana Galizia expected to face charges of defamation". The Times (Malta). אורכב מ-המקור ב-22 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ "Magistrate Scerri Herrera withdraws court case against Caruana Galizia". The Times (Malta). 23 בנובמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-22 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ Kirchgaessner, Stephanie (2 בפברואר 2018). "Bank criticised by Daphne Caruana Galizia under scrutiny in Brussels". The Guardian. ISSN 0261-3077. ארכיון מ-21 בינואר 2019. נבדק ב-21 בינואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ "Pilatus filed lawsuit in the USA against Daphne Caruana Galizia. She never knew". Truth Be Told. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Pilatus Bank sent legal threats to newspapers 12 hours before Caruana Galizia's murder". lovinmalta.com. 17 בנובמבר 2017. ארכיון מ-29 בינואר 2019. נבדק ב-21 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ 1 2 "Caruana Galizia's accounts frozen as Cardona sues; 'terrible implications for press freedom'". The Malta Independent. 8 בפברואר 2017. ארכיון מ-22 באוקטובר 2017. נבדק ב-22 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ Bonnici, Julian (21 באוקטובר 2017). "Daphne Caruana Galizia's libel suits can still continue – lawyer Joseph Zammit Maempel". The Malta Independent. ארכיון מ-21 באוקטובר 2017. נבדק ב-22 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ Garside, Juliette (16 באוקטובר 2017). "Malta car bomb kills Panama Papers journalist". The Guardian. London, UK. ארכיון מ-16 באוקטובר 2017. נבדק ב-16 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ 1 2 ג'וליאן בוניצ'י, רצח דפני קרואנה גליציה: שבוע ופשע שאין כמותו, באתר Malta Independent, ‏באוקטובר 2017
  48. ^ Camilleri, Ivan (21 באוקטובר 2017). "Caruana Galizia's police protection 'relaxed' after 2013 election". The Times. Malta. ארכיון מ-21 באוקטובר 2017. נבדק ב-22 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ "Public inquiry into the assassination of Daphne Caruana Galizia" (PDF). Bhatt Murphy Solicitors. ארכיון (PDF) מ-21 בינואר 2019. נבדק ב-21 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ Sansone, Kurt (19 באוקטובר 2017). "Caruana Galizia family refuse to endorse state reward for Daphne's murder". MaltaToday. ארכיון מ-19 באוקטובר 2017. נבדק ב-22 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ "Daphne's sister says President, PM 'downplaying assassination'". The Malta Independent. 22 באוקטובר 2017. ארכיון מ-23 באוקטובר 2017. נבדק ב-23 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ "Daphne Caruana Galizia killed in Bidnija car blast". The Times. 16 באוקטובר 2017. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ 1 2 3 הלם, זעם ודאגה: התגובות לרצח של קרואנה גליציה זורמות פנימה, באתר הטיימס, ‏16 באוקטובר 2017 (באנגלית)
  54. ^ 1 2 ה-FBI ביקש לסייע בחקירת רצח קרואנה גליציה - מוסקט, באתר הטיימס, ‏16 באוקטובר 2017. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2017 (באנגלית)
  55. ^ Bonnici, Julian (17 באוקטובר 2017). "EC condemns 'horrific' murder of Caruana Galizia; EPP calls for full inquiry". The Malta Independent. ארכיון מ-17 באוקטובר 2017. נבדק ב-22 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ "ICIJ condemns car bomb death of Maltese investigative journalist". International Consortium of Investigative Journalists. 16 באוקטובר 2017. ארכיון מ-16 באוקטובר 2017. נבדק ב-17 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ "European Parliament press room named after Daphne Caruana Galizia". The Brussels Times. 25 באוקטובר 2017. ארכיון מ-31 באוקטובר 2017. נבדק ב-25 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  58. ^ "EU Parliament to debate Malta's rule of law: Delegation being sent to Malta". The Times. Malta. 26 באוקטובר 2017. ארכיון מ-26 באוקטובר 2017. נבדק ב-26 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ Henley, Jon (20 באוקטובר 2017). "Pope writes rare letter of condolence after murder of Daphne Caruana Galizia". The Guardian. ארכיון מ-22 באוקטובר 2017. נבדק ב-22 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  60. ^ 1 2 אלפים מתאבלים על קרואנה גליציה במשמרת בסלימה, באתר הטיימס, ‏16 באוקטובר 2017 (באנגלית)
  61. ^ "TMIS, like TMI on Thursday, honours Daphne with empty page instead of her article". The Malta Independent. 22 באוקטובר 2017. ארכיון מ-22 באוקטובר 2017. נבדק ב-3 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  62. ^ "Velja f'Londra wara l-qtil ta' Daphne Caruana Galizia". NET News (במלטית). 16 באוקטובר 2017. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ "Julian Assange offers €20k reward for information on Caruana Galizia murder". Malta Today. 16 באוקטובר 2017. ארכיון מ-17 באוקטובר 2017. נבדק ב-18 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ "Crowd-funded Caruana Galizia murder information fund being set up". The Times. Malta. 18 באוקטובר 2017. ארכיון מ-18 באוקטובר 2017. נבדק ב-18 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ^ "Malta offers 1 million-euro reward to find journalist's killers". Reuters. 21 באוקטובר 2017. ארכיון מ-22 באוקטובר 2017. נבדק ב-22 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  66. ^ "San Anton students remember Caruana Galizia in peaceful vigil". The Times. Malta. 22 באוקטובר 2017. ארכיון מ-23 באוקטובר 2017. נבדק ב-22 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  67. ^ "Thousands demand resignation of Police Commissioner, Attorney General". The Times. Malta. 22 באוקטובר 2017. אורכב מ-המקור ב-23 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ "Protesters sit down on road in front of police HQ to demand commissioner's resignation". The Malta Independent. 22 באוקטובר 2017. אורכב מ-המקור ב-23 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ "Caruana Galizia memorial swept away hours after protest". The Times. Malta. 17 בדצמבר 2018. ארכיון מ-17 בדצמבר 2018. נבדק ב-17 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  70. ^ Brincat, Edwina (14 בינואר 2019). "Activist says she visits Daphne memorial twice a day". The Times. Malta. ארכיון מ-14 בינואר 2019. נבדק ב-14 בינואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  71. ^ "Shortlist unveiled for 'Journalists, Whistleblowers and Defenders of the Right to Information' award". GUENGL. ארכיון מ-17 באפריל 2019. נבדק ב-17 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ "GUE/NGL The Group". GUENGL. ארכיון מ-6 באפריל 2019. נבדק ב-17 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ "Inauguration of the Daphne Caruana Galizia Press room: extracts from the ceremony". European Parliament. 14 בנובמבר 2017. ארכיון מ-24 ביוני 2018. נבדק ב-4 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ "Media advisory official: naming of the Daphne Caruana Galizia press conference room in Strasbourg". European Parliament. 10 בנובמבר 2017. ארכיון מ-4 בדצמבר 2019. נבדק ב-4 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "Portrait of Daphne Caruana Galizia unveiled in European Parliament". The Shift News. 23 באוקטובר 2018. ארכיון מ-21 בינואר 2019. נבדק ב-21 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ "Magistrate Scerri Herrera abstains from Caruana Galizia inquiry – Magistrate Anthony Vella to take over". The Times. Malta. 17 באוקטובר 2017. ארכיון מ-27 באוקטובר 2017. נבדק ב-26 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  77. ^ Cocks, Paul (17 באוקטובר 2017). "Dutch police assisting in Caruana Galizia murder investigation, FBI in Malta on Thursday". MaltaToday. ארכיון מ-17 באוקטובר 2017. נבדק ב-17 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  78. ^ Amaira, Ruth (26 באוקטובר 2017). "Europol to help Maltese Police in their investigations into Daphne Caruana Galizia murder". TVM News. ארכיון מ-26 באוקטובר 2017. נבדק ב-26 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  79. ^ "Malta blogger Daphne Caruana Galizia dies in car bomb attack". BBC News. 16 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  80. ^ "Malta arrests 10 over blogger murder". BBC News. 4 בדצמבר 2017. ארכיון מ-12 בפברואר 2018. נבדק ב-3 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  81. ^ "Malta criticised over journalist murder probe". BBC News. 29 במאי 2019. ארכיון מ-6 ביוני 2019. נבדק ב-6 ביוני 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  82. ^ "Daphne Caruana Galizia: Malta suspect will not get immunity". BBC News. 30 בנובמבר 2019. ארכיון מ-30 בנובמבר 2019. נבדק ב-4 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  83. ^ Garside, Juliette (28 בנובמבר 2019). "Maltese PM's aide accused of being mastermind of Caruana Galizia killing". The Guardian. ארכיון מ-3 בדצמבר 2019. נבדק ב-4 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  84. ^ Cvorak, Monika; Chulani, Nikhita (6 בדצמבר 2019). "Why Malta is in crisis over the murder of Daphne Caruana Galizia – video explainer". The Guardian. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ Juliette Garside (1 בדצמבר 2019). "Malta's PM quits in crisis over Daphne Caruana Galizia murder". The Guardian. ארכיון מ-6 בדצמבר 2019. נבדק ב-6 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  86. ^ "Vince Muscat gets 15 years after admitting to Daphne murder". Times of Malta. 23 בפברואר 2021. נבדק ב-24 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  87. ^ "Chris Cardona Tipped Off Daphne Murder Suspects About Raid, Vince Muscat Says". Lovin Malta (באנגלית אמריקאית). 11 במרץ 2021. נבדק ב-14 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  88. ^ "Cardona, Schembri, Gatt rubbish il-Koħħu testimony". Times of Malta (באנגלית בריטית). נבדק ב-14 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ Boland-Rudder, Hamish (30 ביולי 2021). "Malta responsible for assassination of journalist Daphne Caruana Galizia, inquiry finds". ICIJ (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-30 ביולי 2021. נבדק ב-5 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  90. ^ Grey, Stephen (5 ביולי 2022). "Suspect confesses to killing Maltese journalist Daphne Caruana Galizia, says hit was 'just business'". The Globe and Mail (בCanadian English). נבדק ב-5 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  91. ^ "Two brothers jailed after admitting murder of Daphne Caruana Galizia". the Guardian (באנגלית). 2022-10-14. נבדק ב-2022-10-16.
  92. ^ Demicoli, Keith (27 באוקטובר 2017). "Daphne Caruana Galizia's remains released for burial". TVM News. ארכיון מ-30 באוקטובר 2017. נבדק ב-29 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  93. ^ "Last farewell for Daphne Caruana Galizia". TVM News. 3 בנובמבר 2017. ארכיון מ-7 בנובמבר 2017. נבדק ב-3 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  94. ^ "Thousands attend funeral of murdered Maltese journalist". euronews. 3 בנובמבר 2017. ארכיון מ-28 בינואר 2018. נבדק ב-17 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  95. ^ "National day of mourning on Friday to mark Caruana Galizia funeral". The Times. Malta. 1 בנובמבר 2017. ארכיון מ-2 בנובמבר 2017. נבדק ב-3 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  96. ^ "Daphne's funeral: We need unshackled journalists – Archbishop Scicluna". The Malta Independent. 3 בנובמבר 2017. ארכיון מ-8 בפברואר 2018. נבדק ב-3 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  97. ^ "Muscat, Coleiro Preca not welcome for Caruana Galizia's funeral". The Times. Malta. 2 בנובמבר 2017. ארכיון מ-2 בנובמבר 2017. נבדק ב-3 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  98. ^ 1 2 צפו: מאות נוהרים למוסטה כדי להיפרד מדפנה קרואנה גליציה, באתר הטיימס של מלטה, ‏3 ביוני 2017 (באנגלית)
  99. ^ Bonnici, Eman (2019). Cimiterju Ta' Santa Marija Addolorata – Storja, Arti u Personalitajiet (במלטית). Kalkara: Heritage Malta. p. 234. ISBN 978-99932-57-75-2.
  100. ^ "European Parliament Agenda" (PDF). 13 בנובמבר 2017. ארכיון (PDF) מ-23 בינואר 2019. נבדק ב-23 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  101. ^ "Premio Daphne Caruana Galizia". Leali delle Notizie. 7 בפברואר 2018. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  102. ^ "Holme Award given posthumously to Daphne Caruana Galizia – The Malta Independent". independent.com.mt. ארכיון מ-23 בינואר 2019. נבדק ב-23 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  103. ^ "Reporter-Forum: 2017". reporter-forum.de. ארכיון מ-23 בינואר 2019. נבדק ב-23 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  104. ^ "Consiglio: Giani, Daphne Caruana Galizia esempio di giornalismo libero". Tuscan Regional Council.
  105. ^ "Premio 'Giornalisti Toscani 2017' a Daphne Caruana Galizia, uccisa a Malta". Associazione Stampa Toscana. 15 בדצמבר 2017. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  106. ^ "Perché Daphne è la persona dell'anno 2017". La Repubblica. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  107. ^ "Nothing But The Truth award". Fondazione Giuseppe Fava. ארכיון מ-13 ביולי 2015. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  108. ^ "2017 Tully Award for Free Speech Daphne Caruana Galizia". Syracuse University Tully Award for Free Speech. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  109. ^ "Daphne Caruana Galizia awarded Premio Civitas 2018". The Times. Malta. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  110. ^ "The Astor Award". Commonwealth Press Union Media Trust. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  111. ^ "Swedish National Press Club honours Daphne Caruana Galizia". The Times. Malta. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  112. ^ "Il Presidio LIBERA di Ragusa intitolato a Daphne Caruana Galizia". Ragusa Libera (באיטלקית). 1 במאי 2019. ארכיון מ-2 במאי 2019. נבדק ב-2 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  113. ^ "Premio Mario Francese". Mario Giuseppe Francese. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  114. ^ "DIFFERENCE DAY HONORARY TITLE 2018: DAPHNE CARUANA GALIZIA AND HER FAMILY". Difference Day. 5 במאי 2018. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  115. ^ "American Society of Journalists and Authors Honors Courageous Journalist: Daphne Caruana Galizia Named ASJA's Conscience In Media Award Recipient". American Society of Journalists and Authors. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  116. ^ "Winners of the European Leadership Awards 2018 announced at the European Business Summit". European Business Review. ארכיון מ-7 במאי 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  117. ^ "Kuciak and Halet win GUE/NGL prize for 'Journalists, Whistleblowers and Defenders of Right to Info'". GUE/NGL. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  118. ^ "PEC Award 2018". Press Emblem Campaign. ארכיון מ-27 בנובמבר 2018. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  119. ^ "NEWSEUM TO ADD 18 JOURNALISTS TO JOURNALISTS MEMORIAL ON JUNE 4". Newseum. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  120. ^ "Premio Lucio Colletti: vince l'informazione". Giornalisti Italia. 16 ביוני 2018. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  121. ^ "MCCV posthumously honours Daphne Caruana Galizia for contribution to democracy in Malta". Maltese Community Council of Victoria. ארכיון מ-21 במרץ 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  122. ^ "CONVEGNO – Giornalismo d'inchiesta pilastro di democrazia". Camera dei Deputati, Italia. ארכיון מ-20 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  123. ^ "Memorial of the reporters: "We see the steles filled with names and we realize"". Tellerreport. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  124. ^ "Award winner – Daphne Caruana Galizia (Posthumous)". transparency.org. ארכיון מ-23 בינואר 2019. נבדק ב-23 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  125. ^ "Un anno fa a Malta l'assassinio di Daphne Caruana Galizia. Il 28 ottobre a Taormina sarà consegnato ai suoi familiari il "Premio Europeo di Giornalismo giudiziario e investigativo"". La Notizia Giornale. 16 באוקטובר 2018. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  126. ^ "Martin Adler Prize 2018 Daphne Caruana Galizia". Rory Peck Trust. ארכיון מ-19 ביוני 2019. נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  127. ^ "Golden Victoria award for Daphne Caruana Galizia and Ján Kuciak". The Shift News. 7 בנובמבר 2018. ארכיון מ-24 בינואר 2019. נבדק ב-23 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  128. ^ "Daphne's message lives on". www.fraud-magazine.com. נבדק ב-23 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  129. ^ "Howard Wilkinson and Daphne Caruana Galizia Jointly Awarded 2020 Allard Prize". www.allardprize.org. אורכב מ-המקור ב-26 באוקטובר 2020. נבדק ב-22 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  130. ^ "Minister for Foreign Affairs Simon Coveney inaugurates memorial monument commemorating the lives of human rights defenders". merrionstreet.ie (באנגלית). נבדק ב-9 בדצמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  131. ^ בוניני, צ'ארלס; דליה, מנואל; סוויני, ג'ון, רצח במלטה אקספרס: מי הרג את דפני קרואנה גליציה?, מלטה: הוצאת מידסי., 14 באוקטובר 2019
  132. ^ ג'וזף א. דבונו וקרוליין מוסקט (ע), אינוויקטה: חייה ויצירתה של דפנה קרואנה גליציה, עיתונות רלוונטית, 2017 אורכב ב-10 ביולי 2018, מסת"ב 978-1-912142-13-2
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דפני_קרואנה_גליציה&oldid=38055515"