דר שטירמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חבורת גרמנים קוראת את העיתון "דר שטירמר" המוצב על לוח במקום ציבורי, 1933. הכיתוב על הלוח - "Mit dem Stürmer gegen Juda" - "עם השטירמר נגד יהודה"

דֶר שטירמֶרגרמנית: Der Stürmer, 'המסתער') היה שבועון שהיה חלק מהתעמולה הנאצית. תפוצת השיא של העיתון הגיעה לכשמונה מאות אלף עותקים.

העיתון נוסד בשנת 1923 על ידי יוליוס שטרייכר, והופיע עד לסוף מלחמת העולם השנייה ב1945. העיתון שימש במה להתקפות אנטישמיות ארסיות במיוחד. בין דפי העיתון חיווה שטרייכר את דעתו כי היהודים אחראים למשבר הכלכלי, לאבטלה ולאינפלציה בגרמניה. הוא טען כי היהודים מדיחים לזנות נערות אריות טהורות גזע, וכי הם אחראים ל 90% מהזונות ברחבי גרמניה, כמו כן הוא החיה עלילות דם ישנות. בשנים הראשונות לא זכה העיתון לפופולריות רבה, אולם לאחר עליית הנאצים לשלטון נהפך בהדרגה לעיתון נפוץ ובשנת 1938 נמכרו מעל ל-500,000 עותקים שלו. עקב שיווקו והפצתו היה נפוץ במיוחד כשהוצב במפעלים ומקומות מרכזיים בעיר והיה נגיש לכול.

כחלק מן האנטישמיות האגרסיבית שנקט העיתון, הוא אימץ כמוטו את האמרה שטבע היינריך טרייצ'קה – "היהודים הם אסוננו!" (בגרמנית: Die Juden sind unser Unglück). סיסמה זו התנוססה בתחתיתו של שער העיתון בכל מהדורה למן שנת 1927, ושימשה את הנאצים גם בכנסים רשמיים.

בשנות ה-40 החל העיתון להדרדר עקב קשיים טכניים וכספיים שהמלחמה גרמה, אך גם עקב העובדה שיהודים כבר לא הילכו ברחובות גרמניה, ולא היו חלק מחייהם של הגרמנים כבעבר. הגיליון האחרון הודפס בפברואר 1945, כאשר בעלות הברית היו כבר עמוק בשטחי גרמניה, ודן בעיקר בהוקעתם והשמצתם.

עד היום ממשיכה התעמולה האנטישמית ברחבי העולם להשתמש בחומרים מהעיתון, ובמיוחד בקריקטורות המראות את היהודי עטור הזקן ובעל האף הארוך.[דרוש מקור]

בתום המלחמה נשפט יוליוס שטרייכרעורך העיתון – במשפטי נירנברג על תפקידו בהסתת הגרמנים להשמדת היהודים, הורשע והוצא להורג.

יחס הנאצים לעיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דר שטירמר" היה עיתון שנוי במחלוקת בקרב הפקידות הנאצית. הוא נאסר לשימוש כאמצעי חינוכי בנוער ההיטלראי והרמן גרינג אסר להפיץ אותו במשרדיו. הסלידה מה"דר שטירמר" נבעה בין השאר מאופיו הגס לעתים פורנוגרפי ומהיותו אנטי-קתולי מובהק. מספר פעמים פסלו הנאצים קריקטורות שבהן השוו את מנהגי היהודים למנהגי הכנסייה. אך היו בין הנאצים כאלו שהעריכו מאוד את פועלו של העיתון, בהם היו היינריך הימלר ואף היטלר בעצמו. היטלר הודה שהוא נהנה מקריאת העיתון והחשיב את האנטישמיות, גם אם היא מוצגת בצורה פרימיטיבית כמו ב"דר שטירמר", כנשק יעיל בהשפעה על האדם שברחוב. בתקופות מסוימות הופסקה הופעתו של העיתון, או שעורכו, שטרייכר, הושעה מתפקידו, בין השאר בגלל תלונותיהם של נציגי גרמניה בארצות אחרות, על כי העיתון מזיק לדימויה של גרמניה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Randall Bytwerk, Julius Streicher, New York: Cooper Square, 2001.
  • Wahler I. E.: An Exposé of 'Der Stuermer' German Anti-Semitic Weekly. In: Ein Streifzug durch Frankens Vergangenheit (= Bad Neustädter Beiträge zur Geschichte und Heimatkunde Frankens, Band 2). Bad Neustadt a. d. Saale 1982. ISBN 978-3-9800482-1-7.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]