המלחמה בדרום אוסטיה

המלחמה בדרום אוסטיה
חלק מהסכסוך הגאורגי-אוסטי והסכסוך הגאורגי-אבחזי
למעלה: מיקומן של רוסיה, גאורגיה, אבחזיה ודרום אוסטיה למטה: מהלכים עיקריים במלחמה
תאריך: 7 באוגוסט 2008 - 8 באוקטובר 2008 מקום: גאורגיה תוצאה: גאורגיה הפסידה את השליטה במבולעותיה השונות בחבלים הבדלנים דרום אוסטיה ואבחזיה הצדדים הלוחמים גאורגיה דרום אוסטיה הפדרציה הרוסית אבחזיה מפקדים מיכאיל סאקשווילי דוד קזרשווילי זאזא גוגאווה אדוארד קוקויטי דמיטרי מדבדב אנטולי סרדיוקוב סרגיי בגאפש כוחות גדוד אחד של כוחות מזוינים. מספר לא ידוע של כוחות אחרים. גדוד אחד, כ-3,000 חיילים. שני גדודים וכ-2,500 יחידות נוספות. על פי דיווחים מאות מתנדבים. מספר לא ידוע בעמק קודורי, על פי אבחזיה כ-1,000 מתנדבים בדרום אוסטיה.
ב-9 באוגוסט 2008, טענו מקורות דרום אוסטיים כי יותר מ-1,600 נהרגו ו-90 נפצעו, בעוד מקורות רוסים טוענים כי מספר ההרוגים עמד על 2,000. כ-34,000 פליטים (מתוך אוכלוסייה של כ-70,000) נפלטו לרוסיה על פי דיווח ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין.

יחסי רוסיה-גאורגיה

כללי: האובלסט האוטונומי של דרום אוסטיה המחוז הצבאי של עבר הקווקז כוח שמירת השלום הרוסי בגאורגיה קונפדרציית עמי ההר של הקווקז סכסוכים פנימיים בגאורגיה מלחמת האזרחים הגאורגית (1991-1993) מלחמת דרום אוסטיה (1991–1992) מלחמת אבחזיה (1992-1993) מלחמת אבחזיה (1998) משבר קודורי (2001) מהפכת הוורדים (2003) משבר אג'ריה (2004) משבר רוסיה-גאורגיה (2006) החבלה בצינור הגז הצפון-אוסטי חרם היין משבר קודורי מחלוקת הריגול גירוש הגאורגים מרוסיה טענות לחדירה למרחב האווירי תקרית תקיפת המסוקים תקרית הטילים תקרית הפלת המטוס בגאורגיה מחלוקת השגריר הרוסי (2007) הפגנות גאורגיה (2007) משבר רוסיה-גאורגיה (2008) המלחמה בדרום אוסטיה (2008)

רוסיה גאורגיה

"המלחמה בדרום אוסטיה" או "המלחמה האוסטית השנייה" החלה בתחילת חודש אוגוסט 2008 עקב חילופי אש כבדים בין כוחות צבא גאורגיה לכוחות הבדלנים האוסטים בחבל דרום אוסטיה.

ב-1 באוגוסט 2008 פתחה גאורגיה במבצע בחבל דרום אוסטיה כדי ללכוד את בירת החבל, צחינוואלי. לאחר שבוע, ב-8 באוגוסט, בנסיבות שנויות במחלוקת, שלחה רוסיה, מתוך התחייבות לבדלנים האוסטים, כוחות ארטילריה, שריון וחי"ר אל החבל.

לפי דברי הנשיא הרוסי, דמיטרי מדבדב, כוונתה של רוסיה היא להגן על אזרחי חבל דרום אוסטיה המחזיקים בתעודות זהות של רוסיה, ככל שניתן. נשיא גאורגיה, מיכאיל סאאקשווילי, אמר כי מדינתו נמצאת במגננה כנגד התוקפנות הרוסית, הוא הוסיף ואמר כי הכוחות הרוסיים מפציצים בלי הבחנה מטרות אזרחיות בגאורגיה.

רקע

האוסטים, המשתייכים לקבוצות האתניות האיראניות שישבו על גדות נהר הדון, הגיעו לאזור הרי הקווקז הגדול אחרי שאולצו לעזוב את מולדתם עקב הפלישות המונגוליות במאה ה-13. חלק מהאוסטים התיישבו באזורים שכיום מוכרים כצפון אוסטיה ודרום אוסטיה. החלק הצפוני שייך היום לשטחה הריבוני של הפדרציה הרוסית, ואילו החלק הדרומי, דרום אוסטיה, שייך לגאורגיה. מתוך 70,000 תושבי דרום אוסטיה, כ-14,000 הם גאורגים, כלומר כחמישית מהאוכלוסייה.‏

החבל, שגודלו כ-3,900 קמ"ר, נפרד מגאורגיה עקב המלחמה הראשונה בדרום אוסטיה (1991-1992) וזאת עקב אי רצונם של האוסטים להשתייך לגאורגיה אלא להתחבר אל אחיהם בצפון אוסטיה ובכך ליצור רצף טריטוריאלי שיהווה את מדינתם. עצמאות החבל, שהוכרזה חד צדדית על ידי הבדלנים בו, מוכרת על ידי מספר מועט של מדינות.

כוח לשמירת השלום בן 500 חיילים מרוסיה, גאורגיה, דרום וצפון אוסטיה הוצב כדי לפקח על הפסקת האש שנחתמה בשנת 1992. גאורגיה מאשימה את רוסיה שחייליה השייכים לכוח זה מצדדים בבדלנים האוסטים. טענות אלה הוכחשו על ידי הקרמלין.‏ התכתשויות בין כוחות גאורגיה לבדלנים האוסטים גרמו לאבדות רבות בנפש בשנים האחרונות. סאאקשווילי הציע לבדלנים האוסטים הסכם שלום שלפיו דרום אוסטיה תזכה לקבל זכויות רבות במסגרת אוטונומיה בתוך המדינה הפדרלית. הבדלנים לא קיבלו את הצעת סאאקשווילי ודרשו עצמאות מלאה.

השבת החבלים הבדלנים אבחזיה ודרום אוסטיה לשליטה גאורגית עומדים בראש מעייניו של נשיא גאורגיה, מיכאיל סאאקשווילי, מאז מהפכת הוורדים, בנוסף לכך משנת 2002, צבא ארצות הברית העביר כמויות גדולות של נשק והכשרה צבאית לצבא גאורגיה (מדינות נוספות, כמו טורקיה וישראל מספקות גם הן כלי נשק והכשרה צבאית לגאורגיה).‏

כיום, רבים מתושבי דרום אוסטיה הם אזרחים רוסים המחזיקים בתעודות זהות רוסיות, יותר ממחצית האוכלוסייה מחזיקה בתעודות זהות רוסיות, בעוד רוסיה בראשות דמיטרי מדבדב טוענת כי כ-90% מהתושבים מחזיקים בתעודות זהות רוסיות, וכניסת הכוחות הרוסים לדרום אוסטיה מוצדקת מכיוון שמטרתה להגן על האזרחים הרוסים שם. מצד שני טוענים הגאורגים, כי תעודות הזהות הרוסיות ניתנו לאוסטים במטרה ליצור זיקה בינם לבין רוסיה, שאלמלא כן לא הייתה קיימת.‏

מהלך האירועים

ב-7 באוגוסט 2008 נכנסו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה, ופתחו במבצע בדרום אוסטיה, שמטרתו כיבוש צחינוואלי והשתלטות על החבל הבדלני. בתגובה ביצעו הרוסים ב-8 באוגוסט 2008 שורה של תקיפות אוויריות נגד מטרות צבאיות ואחרות בגאורגיה, לרבות מטרות מחוץ לאזור הלחימה המיידי, בזוגדידי, בסנקי ובנמל פותי. גם לאחר נכונותה של ממשלת גאורגיה לסגת מהחבלים הבדלניים במדינה ולחתום על הפסקת האש המוצעת של האיחוד האירופי, המשיכה המתקפה הרוסית, אשר כללה פלישה לשטחי גאורגיה עצמה, הן מכיוון דרום אוסטיה והן מכיוון אבחזיה, הפגזת נמל התעופה הבינלאומי של טביליסי, הטלת מצור על נמלי הים של גאורגיה (הופסקה לאחר לחץ אוקראינה), כיבוש העיר גורי ופגיעה בעורק התחבורה הראשי המחבר בין מזרח גאורגיה למערבה, מתוך כוונה לערער את משטרו הפרו-מערבי של סאקשווילי. צעדים אלה גרמו לפי הערכות האו"ם לכ-115 אלף פליטים גיאורגיים.‏‏

בעצרת הזדהות עם נשיא גאורגיה עמדו על במה אחת נשיאי אוקראינה, ליטא, ופולין וחיזקו את ידיו. ממשלות ארצות הברית, בריטניה וצרפת דרשו ממשלת רוסיה לסגת משטחיה של גאורגיה וגינו את מוסקבה על הפעלת הכוח המאסיבית נגד גאורגיה, וממשלת גאורגיה בקשה סיוע מממשלות המערב ומנאט"ו. לבסוף, לאחר חמישה ימי לחימה, הודיע נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב כי הכוחות הרוסיים נסוגים משטחי גאורגיה, אך בפועל לא התבצעה נסיגה, דבר שהביא ב-19 באוגוסט להודעה חריפה מצד נאט"ו ולטיוטת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם נגד רוסיה.

בתגובה לתוקפנות הרוסית, ב-14 באוגוסט, חתמה פולין עם ארצות הברית על הסכם להצבת טילי יירוט מסוג פטריוט בשטחה, בתמורה למטריית הגנה‏‏ מצד ארצות הברית. בעקבות זאת, יומיים לאחר מכן, הודיעה גם אוקראינה כי הסכימה אף היא להצבת טילי יירוט בשטחה‏‏, על אף איומי הרוסים להחריף את המשבר ולכוון טילים גרעיניים לשטחי המדינות שיעמידו מערכות יירוט בשטחן. ב-17 באוגוסט הגיעה אנגלה מרקל קאנצלרית גרמניה לטביליסי שבגאורגיה, שם הצהירה כי גאורגיה תצורף לברית נאטו‏‏.

במהלך הלחימה הכפר כורתה שהיה מיושב על ידי אוכלוסייה גאורגית ננטש, עבר לשליטה אוסטית וכל הבתים נשרפו.

התפתחויות לאחר שוך הקרבות

ב-25 באוגוסט, בעוד רוסיה עדיין לא נסוגה מהשטחים שכבשה, ואף המשיכה לבדוק אוניות בנמל פותי הגאורגי שלחופי הים השחור, גברה המתיחות בין רוסיה למדינות המערב. היה זה לאחר שרוסיה הודיעה כי הפסיקה את שיתוף הפעולה עם נאטו, ואף עם ארגון הסחר העולמי, אליו היא מנסה להתקבל כחברה מן המניין. במקביל, הצהירה רוסיה, כי היא מכירה בעצמאותן של שני החבלים הבדליים, דרום אוסטיה ואבחזיה, בניגוד לעמדת המערב. רוסיה גם שגרה אזהרה למולדובה, שגם בה יש מחוז בדלני ומשקיפים רוסיים, שלא תחזור על הטעות הגאורגית.‏‏

ב-8 באוקטובר 2008 דיווח נשיא רוסיה כי ארצו הסיגה את כל כוחותיה אשר נותרו בגאורגיה. אלו, שהו בשבועות קודם לכן בעיקר ב"אזור ביטחון" אשר יצרו בגבולות המדינה. דוברים מטעם ממשלת גאורגיה אישרו, שאכן כל הכוחות הרוסיים נסוגו ועברו לשבת בשטחי דרום אוסטיה ואבחזיה. בכך, תם באופן רשמי פרק הזמן בו שהו חיילים רוסים על אדמת גאורגיה במאבק הנוכחי, אולם המלחמה הותירה את אותותיה בחזית הדיפלומטית, ביחסיה של רוסיה עם המדינות הסובבות אותה ועם הקהילה הבינלאומית.

בעקבות המלחמה בדרום אוסטיה, הודיעה רוסיה כי בכוונתה לרכוש מישראל מטוסים ללא טייס למטרות ריגול. הכוונה היא למטוסים זעירים כגון אלה שנמכרו לצבא גאורגיה על ידי ישראל טרם אותה לחימה, ואשר שימשו אותו במהלכה כנגד הרוסים.

ראו גם

• ועדת קונובאליוק

לקריאה נוספת

• Ronald D. Asmus, A Little War That Shook The World, Palgrave Macmillan, 2010

קישורים חיצוניים

• שלמה שמיר, נטשה מוזגוביה, הקרבות בדרום אוסטיה נמשכים, באתר הארץ, 9.8.08
• טלי גולדשטין, מי מרוויח ומי מפסיד מהמשבר בגאורגיה, באתר וואלה, 9.8.2008
• ישראל: מכירים ברצף הטריטוריאלי של גאורגיה, באתר ynet‏, 10.08.08
• אור הלר, גאורגיה, יומן מלחמה, סיקור המלחמה מגאורגיה, באתר נענע 10, 15.8.2008
• ביל קלר, סין ורוסיה פתחו עידן חדש של רודנות באתר הארץ (תרגום מהניו-יורק טיימס), 20.08.2008
• האם המשקיעים מעוניינים לעזוב את רוסיה? Investor's Business Weekly,‏ 22.8.2008 (באנגלית)
• אסף אוני, גורי, גיאורגיה, שנה אחרי המלחמה עם רוסיה, בגיאורגיה עדיין מלקקים את הפצעים, באתר הארץ, 07/08/09
• שלמה אבינרי, מלחמת חמשת הימים, באתר הארץ, 31/03/2010

מסמכים

• הצהרת נאט"ו בנוגע למצב בגאורגיה, 19 באוגוסט 2008
• צילום טקסט הסכם שביתת האש, בו סימונים של שינויים שגאורגיה ניסתה (אך כשלה) להכניס , הניו יורק טיימס, 13 באוגוסט 2008 (צרפתית ותרגום לאנגלית)
• דוח של וועדה אירופאית בנושא