המכביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המכביה או "המכביה העולמית" היא תחרות ספורט רב-ענפית המתקיימת מדי ארבע שנים בישראל בהשתתפות ספורטאים יהודים מרחבי העולם.

הבסיס הטמון ברעיון המכביה הוא קיום אולימפיאדה של יהודים, על אדמת ארץ ישראל, בה ישתתפו ספורטאים כנציגי התפוצות השונות של העם היהודי. מלבדה מתקיימות גם טורנירי מכביה נפרדים ליבשות אמריקה (מידי 4 שנים, האחרונה ב-2011 התקיימה בסאו פאולו בברזיל), אירופה (מידי 4 שנים, האחרונה התקיימה ב-2011 בווינה בירת אוסטריה) ולאוסטרליה-ניו זילנד (טורניר שנתי שב-2013 התקיים בסידני וב-2014 יתקיים בפרת' באוסטרליה). כמו כן איגודי הקהילות היהודיות של קנדה וארה"ב מקיימים את "מכביית הנוער" לגילאי 18-14 וב-2011 בחרו לקיים אותה בישראל בצפון הארץ כשטקס הפתיחה התקיים באצטדיון העירוני בקריית שמונה.

משחקי המכביה ה-5 ברמת גן. משחק כדורסל בין ארצות הברית וברזיל
זינוק למשחה 100 מטר גב במכבייה ה-7

למעט ספורטאים יהודים המשתתפים במכביה, משתתפים במכביה גם ספורטאים מהמגזר הלא יהודי בישראל. נוסף לכך, הוזמנו למכביה, ספורטאים מהשורה הראשונה בעולם (פרי אובריאן, הריסון דילארד האלופים האולימפיים ושיאני העולם באותה העת מארצות הברית‏[1][2], עמוס ביווט האלוף האולימפי מקניה ועוד‏[3]). על אופיה היהודי כמעט בלבד של המכבייה, עלתה לא אחת, ביקורת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגה רעיון המכביה ומגשימו היה יוסף יקותיאלי. בנערותו התגלגלה לידיו חוברת על אולימפיאדת סטוקהולם שהתקיימה ב 1912. בחוברת קרא שספורטאים יהודים רבים שהשתתפו בשם מדינותיהם זכו במדליות ואז צץ הרעיון במוחו: לפעול להשתתפות ספורטאי ארץ ישראל באולימפיאדה. בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה ויקותיאלי התגייס לצבא הטורקי. כששב מן המלחמה חזר לפעילותו במכבי ולרעיון שלו. הוא פנה לוועד האולימפי הבינ"ל אך נענה בסירוב. הם טענו שספורטאים ללא מדינה לא יכולים להשתתף באולימפיאדה. אם כך, החליט יקותיאלי ליזום אולימפיאדה יהודית. ב 1929 יקותיאלי נסע לקונגרס מכבי עולמי שהתקיים במהאריש אוסטראו בצ'כוסלובקיה ושם נשא נאום ובעקבותיו נתקבלה הצעתו לערוך את המכביה הראשונה בארץ ישראל בשנת 1932 במלאת 1800 שנה למרד בר-כוכבא. בנאומו אמר יקותיאלי בין השאר: "נוסף למבחן הספורטיבי יבוא גם המבחן הלאומי. מאות ואלפי הצעירים העברים שיבואו לארץ-ישראל לקחת חלק ב"מכביאדה", ישאפו את אויר המולדת האהובה, ישמעו עברית חיה ורוננת, ישובו לבתיהם מלאי עוז ומרץ להמשיך בגולה את עבודת עמם, עד בוא זמנם לעלות ארצה. ולא רק ב"גופניות" נטפל בכנוסנו זה, גם ה"רוחניות" צריכה לתפוס בו מקום נכבד. ב"מכביאדה" יש לערוך תחנויות באמנות, ספרות ולארגן תערוכות בכל ענפי היצירה של העם היהודי, כל אלה יוסיפו תפארת ותועלת לכנוסנו."

המכבי אימץ את תפיסתו של יקותיאלי לגבי המכביות ולמרכיב הספורטיבי הצטרף גם המניע של חיזוק הקשר שבין יהדות התפוצות לארץ. רעיון מעין זה כבר נהגה בקונגרסים הציוניים. מקס נורדאו כבר קרא בקונגרס הציוני השני ב-‏1898 בעד החזרת "יהדות השרירים האבודה" ליושנה ולהחזיר ל"יהודי הגלותי" את תדמית "היהודי הלוחם", ובכך לתת מענה לתחושות ההשפלה של היהדות באירופה ולתופעת האנטישמיות. השיקום הפיזי של היהדות, לדעת נורדאו, קודם אף לשיקומה המוסרי והפוליטי.

את הרעיון לקיים משחקים עולמיים של נוער יהודי, מעין משחקים אולימפיים יהודיים, העלה כבר ב-1911 פריץ אברהם בביטאון "אגודת המתעמלים היהודית". אך מי שהיה המאיץ העיקרי למימושו של הרעיון היה יוסף יקותיאלי, ממנהיגיה הבולטים של מכבי ארץ ישראל ומהדמויות הפעילות של הספורט בארץ-ישראל. בין המניעים של יקותיאלי לקיים את "המכביה": להפגין שגם העם היהודי הוא בעל פוטנציאל ספורטיבי ולא רק עם שרכון על דפי ספר הספרים והגמרא ולהדק את הקשר בין הגולה לעם היהודי בתקווה שחלק מהספורטאים יצטרפו לעם היושב בציון. על מפעל חייו בתחום הספורט הוענק לו פרס ישראל.

המכביה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונגרס המכבי העולמי החליט לקבל את הצעת יוסף יקותיאלי, לקיים את המכביה הראשונה באביב 1932. מיד עם חזרתו מהקונגרס פעל יקותיאלי במרץ להגשמת רעיון המכביה. הוא יזם שני מסעות של רוכבי אופנועים לאירופה כדי לבשר שם על קיום המכביה ולהמריץ את הספורטאים היהודים להתארגן לקראתה. המסע הראשון היה ב 1930 לאירופה. המסע השני ובראשו יוסף יקותיאלי יצא ב 1931 מתל אביב ללונדון. המשלחת עברה בתשע ארצות ובעשרות ערים וזכתה להצלחה רבה.

בחוזרו מהמסע המוצלח באירופה, שם כבר החלו ההכנות למכביה, החל יקותיאלי לפעול מיד לקידום ההתארגנות בארץ. הוא הגיש לנשיאות מכבי א"י הצעה ותוכנית עבודה . יקותיאלי לקח חלק חשוב בהכנות ובארגון המכביה. הוא התנגד להצעה לקיים את המכביה על מגרש מכבי ברחוב העלייה, ופעל להכשרת אצטדיון חדש ליד שפך הירקון. ואכן זמן קצר לפני פתיחת המכביה הוקם אצטדיון המכביה ליד שפך הירקון. המקום נועד להיות האתר המרכזי בו תתקיימנה התחרויות.

בראש הוועדה הספורטיבית (הטכנית) של המכביה מונה יהושע אלוף, איש ידוע בתחום החינוך הגופני בארץ ומי שתרם מושגים עבריים בתחומי הספורט השונים ולימים גם זכה בפרס ישראל על פועלו.

טקס המכביה הראשונה נפתח חגיגית ב-28 במרץ 1932, כ' באדר ב' ה'תרצ"ב בבית-העם בתל אביב בהשתתפות אישי ציבור ובראשם ראש העיר מאיר דיזנגוף. למחרת הוביל דיזנגוף רכוב על סוסו את מצעד הספורטאים, שמנה 390 ספורטאים, ובהם אישים כמו הסופר אלישע גלזר, ויצא מגימנסיה הרצליה מרכז חיי התרבות של ת"א דאז עד אצטדיון המכביה מרחק של כ-5 קילומטרים.

במהלך התחרויות שנמשכו חמישה ימים התחרו הספורטאים ברוב הענפים המרכזיים הפופולרים ביניהם אתלטיקה, שחייה וכדורגל[4].

את החסות לטקס הסיום נתן הנציב העליון ארתור ווקופ ובסיומו נערך מצעד הסיום בכיוון ההפוך, מאצטדיון "המכביה" לכוון "גימנסיה הרצליה".

המכביה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודת הוקרה על תרומה למכביה השנייה
הזוכים בריצת 10,000 מטר במכביה השלישית
בול שהונפק לציון 25 שנה למכביה, הונפק ב-20.1.1958
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המכביה השנייה

המכביה השנייה התקיימה ב-1935. הסיבה הייתה שהמארגנים לא רצו לקבל את הדימוי שהם מחקים את ה"אולימפיאדות" ולכן החליטו לערוך את המכביות מדי 3 שנים ולא 4 כמו ב"אולימפיאדה". חלק גדול ממשתתפי המכביה היו עולים שבאו במסווה של ספורטאים, וכך עקפו את מגבלות העלייה של הבריטים. דוגמה לכך הם הספורטאים שעלו מרומניה והקימו את פלוגת מכבי נתניה. מסיבה זו רצו המארגנים לקיים את "המכבייה" השלישית כבר ב-1938 כשעננת המלחמה כבר החלה מרחפת בצורה מאיימת באירופה, אך המאורעות שהיו בארץ והתנגדות הבריטים שחששו מתגובת הערבים מנעו את קיומה.

המכביה השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המכביה השלישית

מלחמת העולם השנייה והמאבק על הקמת המדינה מנעו את קיום המכביות בשנות ה-40. המכביה השלישית נערכה כבר לאחר קום המדינה בשנת 1950.

במכביה זו הונף לראשונה דגל המכביה, תרומת יהודית ויוסף יקותיאלי (הוגה רעיון המכביה ומגשימו) לזכר בנם אמנון, מ"כ בפלמ"ח שנפל במלחמת השחרור על ידי מבצר נבי-יושע (מצודת כ"ח) בי"א בניסן תש"ח, 20 באפריל 1948.

המכביה הרביעית - המכביה הארבע-עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המכביה הרביעית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המכביה החמישית
  • המכביה החמישית ב-1957 זכורה בשל העובדה שבה נקבע שיא עולם בהרמת משקולות על ידי אייזק ברגר מארצות הברית - השיא העולמי הראשון שנקבע במדינת ישראל.
  • המכביה הששית נערכה ב-1961.
  • המכביה השביעית ב-1965.
  • המכביה השמינית ב-1969 זכורה בעיקר בשל הופעתו של השחיין מארק ספיץ - גדול הספורטאים היהודיים ואחד מגדולי הספורטאים בעולם, שזכה בשיא של חמש מדליות זהב.
  • המכביה התשיעית נערכה ב-1973 - כוכבת המכביה הייתה השחיינית אניטה זרנוביצקי משבדיה שזכתה בשיא של שבע מדליות זהב וביחד עם אחיה התאום ברנט זרנוביצקי זכו בתשע מדליות זהב ובארבע מדליות כסף (13 מדליות בסך הכל).
  • המכביה העשירית ב-1977.
  • המכביה האחת-עשרה ב-1981.
  • המכביה השתים-עשרה ב-1985.
  • המכביה השלוש-עשרה ב-1989.
  • המכביה הארבע-עשרה ב-1993.

המכביה החמש עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי המכביה החמש עשרה נערכו ב-1997. הם זכורים בעיקר בשל אסון המכביה שאירע לפני טקס הפתיחה, כאשר הגשר מעל לירקון התמוטט וחברי המשלחת האוסטרלית נפלו למים המזוהמים. ארבעה מחברי המשלחת נהרגו ועוד עשרות נפגעו. לאחר האסון הוחלט להמשיך בטקס הפתיחה ובמשחקים עצמם, לאחר שניתנה הודעה על האסון ודווח לצופים כי לפחות אדם אחד נהרג.

טקס הסיום התקיים באמפי פארק לטרון.

המכביה השש עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי המכביה השש עשרה נערכו ב-2001, טקס הפתיחה נערך באצטדיון טדי בירושלים וטקס הסיום בבריכת הסולטאן בירושלים.

הנוכחות במשחקים אלו הייתה דלה יותר בגלל מספר סיבות: המשלחת האוסטרלית קטנה מ־400 משתתפים במשחקים הקודמים ל־170 בלבד; המשחקים נערכו בשיאה של האינתיפאדה השנייה (מעט אחרי הפיגוע בדולפינריום); חלק מהפצועים של אסון המכביה היו עדיין מאושפזים.

המכביה השבע עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס הפתיחה של המכביה השבע עשרה
יד למכבי גרמניה (1898-1939) עם דבריו של מקס נורדאו, בכפר המכביה ברמת גן

המשחקים נערכו ב-2005. משחקים אלו נחשבו להצלחה יחסית לעומת המשחקים הקודמים. ההתעניינות העולמית (אבל לא הישראלית) גברה ונושא אסון המכביה ירד מסדר היום. טקס הפתיחה התקיים באצטדיון הלאומי ברמת גן וטקס הסיום התקיים בבריכת הסולטאן בירושלים.

המשחקים הללו היו הגדולים ביותר עד אז, עם נוכחות של יותר מ־7000 ספורטאים בסך הכול, מהם 2000 ספורטאים מישראל, 900 מארצות הברית וכמעט 500 מאוסטרליה.

ענפי הספורט במכביה ה-17[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכביה השמונה-עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי המכביה השמונה-עשרה נערכו בישראל בין ה-12 ביולי ל-22 ביולי 2009. טקס הפתיחה נערך באצטדיון רמת גן ב-13 ביולי 2009 וטקס הסיום באמפי פארק בלטרון ב-23 ביולי 2009. במכבייה העומדת בסימן ח"י, השתתפו יותר מ-6,000 ספורטאים מ-53 מדינות ומעל ל-3,000 ספורטאים נוספים מישראל. הספורטאי הבולט שהשתתף במשחקים הוא השחיין ג'ייסון ליזאק, האלוף האולימפי מבייג'ינג ואלוף העולם בעבר, שהדליק את לפיד המכביה.

אירועים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכביה התשע-עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המכביה התשע-עשרה

תנועת הנוער המכבי הצעיר לקחה לראשונה חלק גדול בהפקת אירועי המכביה ה-19. במהלך אירועי המכביה, התארחו בישראל, במקומות שונים, משלחות מ-78 מדינות. כ-9000 ספורטאים התחרו ב-42 ענפי ספורט, חלקם ענפי ספורט חדשים במשחקי המכביה. בין הענפים החדשים: שחייה במים פתוחים, קליעה למטרה, קליעה בחץ וקשת והוקי קרח. התחרויות חולקו לקטגוריות נוער, מאסטרס, תחרות פתוחה ופאראלימפי.

טקס הפתיחה נערך באצטדיון טדי בירושלים ב-18 ביולי 2013. אלי רייזמן, האלופה האולימפית בהתעמלות מכשירים מארצות הברית, הדליקה את הלפיד בטקס. טקס הסיום התקיים באצטדיון טדי ב-30 ביולי.

כרזות וסמלי המכביה לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את סמלי המכביות ה-9 עד ה-16, מלבד זה של המכביה ה-11, עיצב האמן דן ריזינגר.

משתתפים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המשתתפים במשחקי המכביה היו אלופים אולימפיים ובעלי מדליות אולימפיות, אלופי עולם ושיאני עולם:

תרומת המכביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכביות תרמו לפיתוח הספורט בישראל וכן הצליחו כאירוע יהודי כלל עולמי. חלק מהספורטאים שלקחו חלק ב"מכביה" זכו לאחר מכן בהצלחה ב"אולימפיאדה" כשהדוגמה הקלאסית היא השחיין מארק ספיץ שזכה לאחר השתתפותו ב"מכביה" בשבע מדליות אולימפיות. דוגמה אחרת היא טל ברודי שלאחר ששחק בטורניר הכדורסל של "המכביה" בנבחרת ארצו חזר לאחר מכן לארץ לצמיתות והפך להיות עמוד התווך של נבחרת ישראל בכדורסל ולאגודות מכבי ותרם להצלחתם במישורים הבינלאומיים.

על מסורת ה"מכביות" העיב אסון המכביה, שבו נהרגו ארבעה חברי המשלחת האוסטרלית כתוצאה מהתמוטטות גשר מעל הירקון בעת טקס הפתיחה של "המכביה ה-15" בשנת 1997.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורת המכבייה מבקשת להדגיש זהות יהודית, ועל כך ספגה ביקורת מאנשים וגופים שונים הטוענים כי מדובר באקט גזעני.‏[5][6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "בעל החלומות" רומן היסטורי על יוסף יקותיאלי והמכביה מאת עדנה יקותיאלי כהן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]