ולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חומצת אמינו: ולין
שם באנגלית Valine
סימון ארוך Val
סימון קצר V
נוסחה כימית C5H11NO2
משקל מולקולרי 117 גרם למול
נקודה איזואלקטרית 5.97
שכיחות בחלבונים 6.5%
pKa קרבוקסיל 2.32
pKa אמין 9.62
pKa שייר אין
נוסחה קווית של ולין
נוסחה מלאה של ולין

וָלין (Valine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע. תאי גוף האדם אינם מסוגלים לסנתז ולין ולכן היא מהווה חומצת אמינו חיונית, אותה יש לקבל דרך המזון.

מבנה כימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השייר של ולין מורכב מאטום פחמן הקשור לאטום מימן ולשתי קבוצות מתיל (CH3). שייר זה אינו קוטבי, ופירוש הדבר שוולין היא חומצת אמינו הידרופובית. זוהי חומצת האמינו ההידרופובית ביותר אחרי איזולאוצין; מבחינת מבנה ותפקוד ולין דומה לחומצה זו וכן ללאוצין. עקב היותה מאוד הידרופובית, ולין מצויה לרוב בליבת החלבון ולא על פניו החיצוניים, משום ששם המגע האפשרי עם מולקולות המים המקיפות את החלבונים בסביבה התאית הוא מינימלי.


ולין בודדה לראשונה ב-1879 וסונתזה במעבדה ב-1906.

מקורות תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולין מתקבל בגוף בעיקר ממזון עשיר בחלבון, כגון מוצרי חלב וביצים. צמחונים מפיקים ואלין מבוטנים, שומשום ועדשים.


ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנמיה חרמשית, אחת המחלות התורשתיות הידועות ביותר, מייצרים תאי הדם האדומים מולקולות המוגלובין פגומות: חומצת אמינו בודדת ברצף החלבון - חומצה גלוטמית - אינה מופיעה בו, ובמקומה מופיעה ולין. לאור הבדלי הקוטביות בין שתי החומצות, קיפול מולקולת ההמוגלובין נפגע, ועמה יכולת קישור החמצן שלו.


עשרים חומצות האמינו הסטנדרטיות הנפוצות בטבע
איזולאוצין (Ile, I) · אלנין (Ala, A) · אספרטט (Asp, D) · אספרגין (Asn, N) · ארגינין (Arg, R) · גלוטמט (Glu, E) · גלוטמין (Gln, Q) · גליצין (Gly, G) · היסטידין (His, H) · ולין (Val, V) · טירוזין (Tyr, Y) · טריפטופן (Trp, W) · לאוצין (Leu, L) · ליזין (Lys, K) · מתיונין (Met, M) · סרין (Ser, S) · פנילאלנין (Phe, F) · פרולין (Pro, P) · ציסטאין (Cys, C) · תראונין (Thr, T) המבנים הכימיים של 20 חומצות האמינו הסטנדרטיות.