עדשה תרבותית (שם מדעי: Lens culinaris) היא מין צמח ממשפחת הקטניות. הזרעים, העדשים, משמשות למאכל.
צמח העדשה הוא צמח חד-שנתי. הזריעה היא לקראת סוף החורף (באקלים ים תיכוני) וזמן הגידול נע בין 70-105 יום. גובה הצמח 20-70 ס"מ, ולו פרחים קטנים בצבעים לבן, ורוד או כחלחל. לצמח תרמילים המכילים בין 1-3 זרעים. קיימים שני תת-מינים: קטני זרע בעלי זרעים בקוטר 3-6 מ"מ, וגדולי זרע בעלי זרעים בקוטר 7-9 מ"מ.
זרעי הצמח, הלא הן העדשים, משמשות את האדם למאכל כבר מתקופה קדומה. ראיה לכך היא הימצאות עדשים ביישובים מהתקופה הנאוליתית. קיימות עדשים במגוון צורות וצבעים, בהן ירוקות/חומות, כתומות/אדומות ושחורות. העדשים משמשות להכנת מגוון מאכלים: מסלטים, מרקים (מרק עדשים) ונזידים ועד קציצות. תבשיל הכולל עדשים הוא מג'דרה. תכולת החלבון הגדולה של העדשים (כ-26%) הופכת אותן למרכיב תזונתי חשוב בעיקר במטבחים צמחוניים כגון המטבח ההודי.
העדשים ביהדות [עריכה]
עדשים נזכרים פעמים רבות בתנ"ך ובספרות חז"ל. האזכור הידוע ביותר, הוא בסיפור מכירת הבכורה של יעקב לעשו תמורת לחם ונזיד עדשים. בנוסף לשימוש היומיומי בעדשים, הן נחשבות ביהדות למאכל אבלים, שצורתן צורת עיגול, ואין להן פה (פתח), סימן למוות שהוא כגלגל החוזר בעולם, ואין לאבל פה כי הוא שותק מכאב לב[1]. ומסיבה זו יש הנוהגים לאכול עדשים בסעודת הבראה ובסעודה מפסקת בערב תשעה באב.
העדשים מוזכרים ארבע פעמים בתנ"ך, תמיד בלשון רבים: פעמיים עם ה'פול' ומרכיבי מזון חשובים אחרים (שמואל ב' ז כח; יחזקאל ד ט), וממנו מכינים נזיד אדום (בראשית כה לד). הצמח היה מגידולי ארץ ישראל בתקופת דוד: "ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים" (שמואל ב' כג יא). זיהוי העדשים הוא חד משמעי בכל התרגומים והפירושים. צמח זה הוא מגידולי העולם העתיק ושרידיו נמצאו באתרים רבים במזרח הקרוב וכן בארץ ישראל באתרים מתקופת המקרא. הוא נזכר רבות בספרות חז"ל ובימי הביניים[2].
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ שבלי הלקט הל' אבלות.
- ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים, תשע"ב, עמ' 101
עדשה תרבותית
Lens culinaris
