חיים גבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים גבע
סא"ל חיים גבע 1979
סא"ל חיים גבע 1979
סא"ל חיים גבע 1979
לידה 24 בנובמבר 1937
כ' כסלו ה'תרצ"ח
קריית אתא, פלשתינה (א"י)
פטירה 24 ביולי 2014 (בגיל 76)
כ"ו תמוז ה'תשע"ד
כפר סבא, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1956–1979 (כ־23 שנים)
דרגה סגן-אלוף (ים) סגן-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת סיני  מלחמת סינימלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
  • שיווק מערכות לחימה של התעשייה האווירית במזרח אסיה
  • מרכז פעילות התעשייה האווירית מול ממלכת ירדן ומדינות המפרץ.
  • יועץ עצמאי בתחום שיווק מערכות לחימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חיים גבע (24 בנובמבר 1937 - 24 ביולי 2014) היה קצין צה"ל בחיל הים בדרגת סא"ל, שהחל כטכנאי אלקטרוניקה, והמשיך לתפקידי פיקוד בחיל הים. לאחר שחרורו מצה"ל החל לשווק מוצרים של התעשייה האווירית במדינות מזרח אסיה. היה סמנכ"ל תפקידים מיוחדים בתעשייה האווירית בקשר עם ממלכת ירדן.

משפחה וילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האב אפרים גרבר נולד בבריסק, עלה ארצה וקיבל אזרחות פלסטינית. בשנת 1936 יצא לפולין למצוא כלה ופגש את פרלה לבית ליפשיץ מביאליסטוק. עם תעודת עליה של הסוכנות היהודית יצאו מורשה ב-21 באפריל 1936 ועלו על האניה 'פולוניה' הנמל קונסטנצה והגיעו לארץ ישראל. התיישבו בכפר עטא שם גרה יפה קורמן אחותו של אפרים גרבר שהקדימה אותם. אפרים גרבר היה במקצועו נגר עבד בבתי הזיקוק ומאוחר יותר עבר למפעל הטקסטיל 'אתא'.
חיים גבע נולד בנובמבר 1937 בכפר עטא ולאחר חמש שנים נולד אחיו יוסף גרבר.

גבע למד בבסמ"ת בחיפה במגמת אלקטרוניקה. הצטרף לפעילות גדנ"ע אוויר ואף הוסמך להטיס דאון.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכנאי קשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבע התגייס בשנת 1956, שאיפתו להיות טייס לא התממשה. הוא הוצב לחיל הים כטכנאי קשר. שירת באח"י נגה (ק-22) במסגרת מחלקת מכונה בפיקודו של חנוך בן אליהו. עיקר פעילותה הייתה כאונייה המובילה את לוחמי שייטת 13. בעת השירות באח"י נגה (ק-22) גילה יזמה והשמיש את מכשיר הגל"ץ ELAC שהיה מותקן באנייה אך עד אז לא הופעל מחוסר ידיעה.
בשנת 1959 עבר קורס טכנאי קשר שלב גבוה והועלה לדרגת רס"ל.
לאחר הקורס שירת במחנה היחידה בעתלית והכין את מכשירי הקשר לפעילות לוחמי השייטת. על רקע זה נקלע מדי פעם לעימות עם לוחמים שאיבדו מכשירי קשר כאשר דרש מהם למלא את דו"ח האובדן.

קורס חובלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבע התנדב לקצונה ימית ביוני 1963 החל עם חבריו את ההכנה לקורס חובלים. כשלב ראשון עברו הצוערים את קורס הקצינים הבסיסי בה"ד 1 שהתקיים במחנה סירקין. בטקס הסיום שהתקיים ב-11 במרץ 1964 הוכרז גבע כמצטיין מחלקתי וזכה לענידת סיכת מ"מ מראש אגף כוח האדם אלוף חיים בן דוד
המשך ההכשרה נעשה בבה"ד חיל הים באוקטובר 1964 סיים גבע את קורס חובלים מחזור י"ב והוסמך לקצונה.

טרפדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הסמכתו הוצב לפלגת הטרפדות 914 בחיפה. כסגן מפקד טרפדת על ט-203 בפיקודו של סגן רמי רפאלי. בשנת 1966 הוסמך כמפקד טרפדת לאחר מבחן וקיבל פיקוד על הספינה ט-208.
בתפקיד זה שירת בעת מלחמת ששת הימים.

קצין גנ"ק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחודש לאחר מלחמת ששת הימים מסר גבע את הפיקוד על הטרפדת לזאב אלמוג ויצא לקורס קציני גנ"ק. במהלך הקורס צורפו הקצינים להפלגות שייטת המשחתות. במסגרת קורס קציני גנ"ק נמצא על המשחתת אח"י אילת בסיור מול פורט סעיד.
גבע נפצע במהלך טיבוע המשחתת אילת אך הבריא וחזר לשירות.[1] ובעת איסוף הניצולים ארגן את הקבוצה בגזרתו עד לחילוץ.
על מנת לקבל ידע בקשר עם שאר יחידות צה"ל עברו, החניכים בקורס קציני גנ"ק, השתלמות קציני קשר בבסיס הדרכה של חיל הקשר.
לאחר הסמכתו כקצין גנ"ק נשאר גבע בבה"ד חיל הים בתפקיד מדריך ניווט בקורס חובלים מחזור ט"ז.
לאחר סיום הקורס הועבר גבע לשייטת ספינות הטילים כקצין גנ"ק של אח"י מזנק (סער 2) שמפקדה היה רס"ן אברהם אשור.
בעת ההתארגנות לקראת יציאת ספינות שרבורג נשלח גבע לצרפת שובץ ל אח"י סופה (סער 3) בפיקודו של רס"ן אריה רונה שנבחרה כספינת הדגל של מפקד השייטת אל"ם הדר קמחי וכך נעשה קצין גנ"ק של המבצע.[2]

פיקוד בים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת טילים - עם ההגעה לחיפה החל גבע בהתמחות לפיקוד על ספינת טילים תוך כדי שהוא מפקד בפועל על אח"י חרב (סער 3). לאחר מספר חודשים עבר את מבחן ההסמכה לפיקוד. גבע היה הראשון כקצין בדרגת סרן לקבל פיקוד על ספינת טילים.
בתפקיד זה קיבל תחת פיקודו את רס"ן יצחק שמיר שהגיע משייטת 13 כמתמחה לפיקוד. אופיו הנוח של גבע והערכה הדדית מוקדמת שרכשו מהעבודה בשייטת 13 אפשרו תופעה מוזרה זאת.

השלמת ציוד - כתהליך קליטת ספנות שרבורג בחיל הים היה עיכוב מכוון בהתקנת החימוש. לאח"י חרב (סער 3) היה חסר תותח אוטו מלרה 76 מ"מ והצפי להתקנתו היה רחוק. לגבע נודע על המצאות תותח המיועד להתקנה בבה"ד חיל הים. בתהליך בלתי רשמי ללא שום אישור הצליח גבע בכושר שכנוע בסיוע יצחק שמיר ואחרים להעביר בגורר טנקים ומנופים ולהתקין את התותח בספינה. חניכי הבה"ד הוזמנו לספינה וההדרכה לא נפגעה.
מיפוי חוף סיני - משימה מיוחדת שנעשתה באותה תקופה על ידי אח"י חרב (סער 3) הייתה בדיקת עומקים ומיפוי דיסקרטי של חוף צפון סיני. יצירת מפה ששימשה את גדעון רז מפקד זוג הספינות אח"י סופה (סער 3) בפיקוד שמיר ואח"י חרב (סער 3) בפיקוד שמואל פרס להיכנס למארב ולהפתיע את הכוח המצרי בקרב פורט סעיד במלחמת יום הכיפורים.

פלגת הנחתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1971 הועבר גבע לזירת ים סוף לתפקיד מפל"ג אג"מ. מפקד הזירה היה אל"ם עזרא קדם (כריש) וקיבל דרגת רס"ן בקיצור פרק זמן מזערי. עבודת מפל"ג האגם מחייבת מגע שוטף מול מפקד הזירה. מפקד הזירה קדם פרש לגמלאות וגבע מצא עצמו בחוסר הרמוניה עם מפקד הזירה החדש. הפתרון נמצא בהחלפת תפקידים עם רס"ן זאב יחזקאלי. כך קיבל גבע את הפיקוד על פלגת הנחיתה 921 בזירת ים סוף.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני שנת 1973 קיבל גבע את הפיקוד על אח"י נגה, אניית הדרכה ואימונים לחובלים ובתי ספר ימיים בים התיכון. פריצת מלחמת יום הכיפורים מצאה את אח"י נגה בשיפוץ כללי, קשורה לרציף מספנת חיל הים בנמל חיפה. מנוע ראשי מפורק וכך גם מערכות החשמל, שני הגנרטורים, הכננות מפורקות וחדרי המי"ק מפורקים.

כאשר הועלתה הכוננות ביום שישי, 5 באוקטובר 1973 בבוקר,. תותחי האורליקון ומקלעי אפסי חמש הורכבו בעמדותיהם. בשבת, 6 אוקטובר, והחלה מלאכת הרכבת האנייה. עובדי מספנת חיל הים עם צוות האנייה. סיימו בימים אחדים את ההרכבה. ביזמתו של גבע ובהתאם לצרכים שהתפתחו, נעשתה אח"י נגה אניית אספקה לכוחות שייטת ספינות הטילים שפעלו במשימת אבטחת השיט במזרח הים התיכון.

תפקידי מטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידת שליטה ימית – בשנת 1975 מונה גבע לפקד על יחידת קשר וגילוי. כמפקד יק"ג הועלה לדרגת סא"ל ועבד בצמידות למפקד חיל הים אלוף בנימין תלם.
אימונים והדרכה בשנת 1976 מסר את יק"ג לסא"ל משה אורון ונעשה ראש ענף אימונים והדרכה במספן הים.
זירת ים סוף - בשנת 1977 מונה שוב לתפקיד מפל"ג אג"מ זירת ים סוף מפקד הזירה היה יצחק דוידי.
בשנת 1979 חל שינוי בפיקוד חיל הים וגבע פרש לגמלאות.

השכלה וקורסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979 יצא גבע לגמלאות מצה"ל והחל לעסוק בשיווק מערכות לחימה.

שיווק התעשייה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבע התקבל למחלקת שיווק של התעשייה האווירית שהייתה אז בניהולו של אל"ם משה אורן שהכיר את גבע עוד מתקופת שירותו בטרפדות. במסגרת החברה ביצע מספר תפקידים וקישר לעסקאות מכירה רבות.
סינגפור - בשנים 1980–1985 הוצב גבע לסינגפור כמרכז הפעילות לפי הסכם ההבנות בין התעשייה האווירית וחיל האוויר של סינגפור. באותה תקופה פתח את הקשרים עם אינדונזיה
ישראל - בשנים 1986–1987 חזר לישראל וריכז את פעילות התעשייה האווירית מול צוות תכנון סער 5 של חיל הים.
תאילנד - בשנים 1988–1994 יצא גבע לבנגקוק ושימש כנציג התעשייה האווירית לישראל למדינות מזרח אסיה. עיקר עבודתו היה מול תאילנד, הפיליפינים.
מטה החברה - בשנים 1999- 1995 חזר לישראל ושימש ממונה לתפקידים מיוחדים. פעל מול ירדן וסייע לחברת התעופה הירדנית להקים קו טיסה מישראל לעמאן. וכן פעל מול מדינות המפרץ.
במסגרת חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל קיים חיל האוויר סימפוזיון בינלאומי בנושא הטיסה והלחימה באוויר. גבע ריכז צוות היגוי מהתעשיות הביטחוניות וזכה למכתב הערכה מראש להק אוויר תא"ל אבנר נווה.

כיועץ עצמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 יצא ממסגרת התעשייה האווירית. בזכות ידיעותיו המקצועיות ואופיו החברותי פיתח קשרים טובים באזור מזרח אסיה. סייע לפיתוח השוק בסינגפור לחברות מארצות הברית. סייע לחברת טכנולוגיה פולנית בחידוש קשריה עם מיאנמר.

משפחה ושאירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבע נישא ב-23 בנובמבר 1960 לדבורה ממשפחת פוגלמן אותה פגש בכפר אתא. ב-11 בנובמבר 1963 נולד הבן הבכור דב. ב-26 במאי 1966 נולדה בתם טלי.

דב גבע שירת בצה"ל במחזור הראשון של יחידת מורן. לאחר השירות הצטרף למשפחה בתאילנד שם הכיר את קינגקארן ממשפחת אוקודאראמיק ונישא לה. ב-22 בדצמבר 1996 נולדה לזוג שלישייה בן ענן ושתי בנות שלג ומטר. המשפחה חיה בבנגקוק דב מייצר שפופרות סיליקון עבור תעשיית הקוסמטיקה וקינגקארן עוסקת בריפוי בעיסוק בצביעת אבנים Stone By Stone.
מטר גבע למדה אופנה במילאנו ועוסקת בעיצוב בגדים. שלג גבע לומדת באוניברסיטת לינקולן באנגליה רסטורציה של ציורי פרסקו וענן גבע לומד ניהול בתי מלון בספרד.
הבת טלי גבע שירתה בצה"ל כקצינת בריאות נפש. לאחר שחרורה מצה"ל עברה לשירות בתי הסוהר כקצינה ועובדת סוציאלית. טלי גרושה וחיה בכפר סבא עם שתי בנות שאימצה באוקראינה. נועה עומדת להתגייס ומאיה לומדת בחטיבת ביניים.

האח יוסף גרבר היה טכנאי בנין, נהרג בשנת 1975 במהלך שוד כתאונת דרכים מבוימת בהיותו בשליחות מטעם סולל בונה בניגריה.
חיים גבע נפטר ב-24 ביולי 2014 ממחלה. השאיר משפחה חמה וחברים רבים. הלויתו התקיימה בבית העלמין מנוחה נכונה בכפר סבא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גדי שכטר, חיים גבע ז"ל 'גמלאון' ביטאון גמלאי התעשייה האווירית, 2014.
  • אליה זוהר, חיים שכאלה מגזין 'קול הכפר' כפר סבא 24 באוגוסט 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיים גבע בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משמאל לימין:מצטיין פלוגתי שאול סלומון מחיל החימוש, חיים גבע, שש מחיל החימוש, אלקיים מהגדנ"ע, אמנון בן פרץ מהנח"ל ברמת הכובש, זלמן ילדור ממחנה מטכ"ל ואבשלום יחיאל מחיל הים.
  2. ^ חיים גבע שלישי משמאל בשורת העומדים הקדמית.
  3. ^ מימין לשמאל: טלי שפורן, מאיה שפורן, מטר, ענן, שלג, קינג, דבורה, חיים גבע נועה שפורן ודב גבע.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קלמן כץ עדות אישית מטיבוע המשחתת אילת באתר משמר המורשת הימית.
  2. ^ חיים גבע קצין הגנ"ק של ספינות שרבורג באתר משמר המורשת הימית. ינואר 2013.