חמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חִמְיַר (ערבית: مملكة حِمير), ממלכה קדומה ששכנה בתימן של היום, על דרך הבשמים העתיקה. הממלכה נוסדה בשנת 115 לפנה"ס. ממלכה זו התאחדה עם ממלכת שבא (סבא) ב-125 לפנה"ס, והממלכה המאוחדת נקראה "שבא וד'ו ריידאן" (Dhu Raydan). הממלכה המאוחדת כבשה את קתבאן ב-200 לספירה ואת חצרמוות ב-300 לספירה.

ממלכת חמיר במאה ה-1 לספירה
"ממלכת חמיר" מתוארת כממלכה בקצה הדרומי של חצי האי ערב במאה הראשונה לספירה על פי פליניוס הזקן ו'יומן מסע של הים האריתראי'.
מטבע ממלכת חמיר שבה נראה הקיסר הרומאי אוגוסטוס מהמאה ה-1 לפנה"ס

חמיר הייתה ממלכה דומיננטית בדרום ערב עד שנת 525. כלכלתה נשענה על חקלאות ומסחר בדרך הבשמים בלבונה ומור. ספינות מחמיר היו מפליגות על בסיס קבוע בים סוף ובאוקיינוס ההודי. היא שלטה באתיופיה במשך תקופה מסוימת ובאזורים במזרח אפריקה עד מוזמביק. הספר "יומן מסע של הים האריתראי" מתאר את ממלכת חמיר ואת העומד בראשה, קריבעל (Charibael), כידידותיים לרומאים:

Cquote2.svg

אחרי תשעה ימים או יותר ישנה סאפאר, המטרופולין שבו חי קריבעל המולך על שני השבטים - החמירים ושכניהם השבאים; דרך שליחים ומתנות הוא היה ידיד הקיסרים.

Cquote3.svg
– 'יומן מסע של הים האריתראי', עמוד 3.

במאה השנייה עד המאה הרביעית לספירה הרחיבה חמיר את שטחה בדרום ערב על ידי איחוד וכיבושים. היא כבשה חלקים ממזרח אפריקה ושליטתה הגיעה עד נמל רפטה (Raphta) העתיקה (דאר א-סלאם במוזמביק). מהגרים מחמיר התיישבו בצפון-מזרח אתיופיה. בתקופה זו החלה לשקוע דרך הבשמים כתוצאה מירידת הביקוש למוצרי המותרות באימפריה הרומאית ותחרות עם המסחר במסלול דרך מסופוטמיה. הפיכת ממלכת הנבטים לפרובינציה רומאית והעברת בירתה לצפון החלישו את הסוחרים הנבטים ששלטו בדרך.‏[1]

בירתה של ממלכת חמיר הייתה העיר זפאר (ט'פאר, Zafar), הממוקמת כ-130 ק"מ מדרום-מזרח לעיר צנעא. מחקר ארכיאולוגי שהתקיים באתר העיר בין השנים 1998 - 2010 חשף שגודלה היה 120 דונם ושהיא הכילה, לפי מחקרים מודרניים, 25,000 תושבים. בזפאר התגלו גם ממצאים מרשימים של התרבות החומרית של חמיר: 400 מתחמי חומה, קברים, מזרקות ובניינים. החוקרים מצאו בשרידי העיר גם כ-200 כתובות וכ-900 תבליטים. חמיר הייתה לדעת החוקרים הגרמנים המעצמה הקדם-אסלאמית האחרונה בחצי האי ערב ששלטה על כולו (פוליטית וצבאית) בשיאה בין המאה השלישית עד המאה החמישית לספירה.‏[2]

המלך האחרון של חמיר יוסף ד'ו נואס אימץ את היהדות בעקבות השפעה של רבני טבריה. הוא החל ברדיפת הנוצרים בממלכה. הטבח הידוע ביותר היה בנוצרים שישבו בעיר נג'ראן ‏‏‏[3] בשנת 523 לערך. הטבח מתואר בקוראן. טבח נוסף התקיים גם בעיר סאפאר נגד חמירים ואתיופים נוצרים. בעקבות רדיפת הנוצרים עודד הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון את מלך אקסום כלב לצאת לפעולה משותפת נגד חמיר. עשרות אוניות של הצי הביזנטי נשלחו לחופי אריתריאה להוביל חיילים אתיופים מממלכת אקסום לתימן. כוחות אקסום וביזנטיון הצליחה להביס את צבא חמיר והרגו את מלך חמיר יוסף ד'ו נואס.

מעתה הייתה חמיר תחת שליטתה של אקסום. זו סיפחה אותה ומינתה נציב לאזור בשם אריאת, שמאוחר יותר הודח, ובמקומו מונה נציב חדש בשם אברהא, שהיה קצין בצבא האתיופי ושלט ביד רמה עד שנת 570. אברהא יזם גם פעולות צבאיות מצפון לחמיר לאזור חג'אז, שם נלחם נגד שבט קורייש. על פי המסורת הערבית, אברהא הגיע בכיבושיו עד לעיר מכה, אך לא הצליח להרוס את הכעבה. המסורת האסלאמית קוראת למערכה זו בשם "חַרב אל-פיל" או "מלחמת הפילים", (ראו גם:סורת אל-פיל), משום שבלחימה זו הצבא האתיופי של אברהא השתמש בפילים ללחימה. לאחר מלחמת הפילים החלו תושבי חמיר להתמרד נגד השלטון האתיופי, ונעזרו באימפריה הסאסאנית. המורדים מינו לעצמם מלך, והמרד החל להתפשט ברחבי חמיר. בסופו של דבר מרד זה הצליח אך חמיר לא נהפכה לעצמאית אלא סופחה לאימפריה הסאסאנית על ידי הכוחות הפרסים של המלך כוסרו הראשון.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ממלכות דרום-ערב (1978 לפנה"ס - 858)

סבא ושבא · ד'מאט 1 · חדרמאות · אוסן · קתבאן · מעיין · חמיר · אקסום 1


הערות: 1 מבחינה גאוגרפית נמצאת באפריקה, אך נחשבת חלק מדרום-ערב מסיבות תרבותיות והיסטוריות.
דרום ערב בשנת 230