טאי צ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרגול המוני של טאי צ'י

טאי ג'י צ'ואן (נהוג לאיית: טאי צ'י צ'ואן, וידוע בכינוי טאי צ'י) הינה אמנות לחימה סינית (ראה קונג פו) פופולרית, בעלת מקור נתון לוויכוח. טאי צ'י צ'ואן נחשבת לוודאנג צ'ואן או לסיגנון פנימי (לפי קטגוריזציה מקובלת של סון לו טאנג ושל ); כלומר, כזו המאופיינת בטונוס שרירים נמוך, בתשומת לב מיוחדת לגוף, בעומק תאורטי ובקשר תרבותי להר וודאנג. במאה העשרים נע הדגש בתרגול טאי צ'י צ'ואן מלחימה לרפואה, והיא התפתחה לכדי סוג של מדיטציה בתנועה.

תוכן עניינים

[עריכה] אטימולוגיה

מילולית המונח טאי צ'י צ'ואן מתורגם: "האגרוף הגדול העילאי\חסר הגבולות" (טאי - גדול, צ'י או ג'י - עילאי\חסר גבול, צ'ואן - אגרוף). טאי צ'י הוא הציר העילאי בין יין ליאנג, שהם צמד ניגודים המשלימים זה את זה, וצ'ואן מסמל את היות הטאי צ'י צ'ואן אמנות לחימה. תאוריית היין-יאנג עומדת בבסיס של הפילוסופיה הסינית והרפואה הסינית, ומהווה גם את הבסיס התאורטי של היציבה, התנועה והלחימה של טאי צ'י צ'ואן. השם טאי צ'י צ'ואן הומצא על ידי המלומד מחצר קיסרות צ'ינג אונג טון חה, שחזה בהדגמה של האמנות על ידי המתרגל המפורסם יאנג לו צ'אנג.

[עריכה] היסטוריה

חקר היסטורי של אמנות סינית אינו מדויק משום יסוד מיתי ואינטרסים אישיים המעוותים את אובייקטיביות התיעוד.

טאי צ'י צ'ואן תורגל כנראה בכפר של שבט צ'ן שבמחוז הנאן בסוף המאה ה-16, ואחת התאוריות הרווחות ביותר טוענות ששבט צ'ן הוא המקור ההיסטורי לטאי צ'י צ'ואן.

ישנה ביקורת בקרב היסטוריונים על "תאוריית כפר צ'ן". היסטוריון סיני מוביל בשם וו-טו נאן (Wu Tu-nan) במחקרו "'A Research into Tai Chi Chuan" שפורסם ב-1986 טוען, שסגנון צ'ן הומצא על ידי קבוצה משבט הצ'ן שרצו להרוויח מהפופולריות הגואה של טאי צ'י צ'ואן. לכן, הם יצרו ערבוב בין אגרוף שאולין לבין טאי צ'י צ'ואן מהתקופה, וגם המציאו במקביל שושלת כוזבת. ראש סגנון "וודאנג", דן דוקרטי (Dan Docherty), טוען טענות דומות נגד "תאוריית כפר צ'ן" בספרו "Complete Tai Chi Chuan".

נוהג רווח הוא ליחס את המצאת הטאי צ'י צ'ואן לצ'ן סנפנג, נזיר דאויסטי מיתי,שיש הטוענים שחי בין שושלת סונג לשושלת מינג, וששהה תקופה מסוימת בהר וודאנג.

מקובל שיאנג לו צ'אן ירש את האמנות מצ'ן צ'אנגשין ויבא אותה לבייג'ינג, מה שהיה לגורם מכריע בהתפשטות ובהתפתחות האמנות במאות ה-19 וה-20. יאנג ותלמידיו, ביניהם וו יו צ'יאנג, לימדו את האמנות את משפחת האצולה ואת שומרי הראש שלהם, ביניהם וו צ'ואן יו.

מתרגילי אמנויות סיניות קלאסיות רבים, ביניהם אמני טאי צ'י צ'ואן, נסו מפני המהפכה התרבותית בסין בעיקר לטאיוון ולהונג-קונג. עם זאת, היה גורלה של טאי צ'י צ'ואן מהטובים מבין אמנויות הלחימה הסיניות הקלאסיות. ב-1956 הקימה הרפובליקה הסינית את "עמותת הספורט הסינית", שיצרה בתורה את תבנית התנועה "24 המנחים של טאי צ'י צ'ואן" כתרגיל התעמלות ורפואה מונעת למעמד הפועלים, בדומה לצ'י קונג. כיום מתרגלים מיליוני סינים ואזרחי מדינות שכנות תבניות טאי צ'י צ'ואן מדי בוקר, כמו מיליוני אמנים נוספים בעולם כולו. טאי צ'י צ'ואן היא מאמנויות הלחימה הפופולריות ביותר בעולם, אם כי רובם המכריע של המתרגלים אינם יודעים כיצד ליישם את הטאי צ'י צ'ואן בלחימה, אלא מתרגלים טאי צ'י צ'ואן למטרות בריאותיות בלבד.

[עריכה] לחימה

טאי צ'י צ'ואן מתמחה בלחימה בטווחים בינוניים (טווח מוטת ידיים) וקרובים, ומיישמת את כל ארבעת הקבוצות הטכניות של אמנויות הלחימה הסיניות: אגרופים ובעיטות (דא וטי), מניפולציות (צ'ין נא) והאבקות (שוואי ג'יאו). ישנם מספר דגשי לחימה עיקריים, העיקביים יחסית בין הסגנונות השונים של טאי צ'י צ'ואן:

- יציבה: היציבה בטאי צ'י צ'ואן כבדה ומושרשת, ובעיטות מכוונות לרב מתחת למותן. יש דגש על שמירה על שיוויי משקל ושיבוש שיוויי המשקל של היריב.

- אסטרטגיה: נקודת המוצא של טאי צ'י צ'ואן היא הגנתית. רב הטכניקות בטאי צ'י צ'ואן הן "התקפות שכנגד", והיוזמה הראשונית מוענקת לרב ליריב. המחויבות של היריב לכוונה התקפית מנוצלת כטעות, אשר גורמת ליריב להיות צפוי, ואשר פוגעת ביכולתו להתגונן.

- רכות וקושי: ישנה הפרדה חדה בין תנועה רכה לבין תנועה קשה בטאי צ'י צ'ואן. מגע עם היריב הוא רך בזמן התקפה של היריב, ומתחלף במגע קשה בזמן התקפת הנגד.

[עריכה] תרגול

- טאו לו: כמו כל אמנויות הלחימה הסיניות מסוג "צ'ואן", עיקר התרגול של טאי צ'י צ'ואן הוא תרגול הטאו לו (תבנית התנועה). הטאו לו של טאי צ'י צ'ואן הוא איטי וזורם, הגוף רפוי והרמוני והכח מתפרץ (פה צ'ינג) מבפנים החוצה בעצמה מרשימה.

- טוי שואו: כלי טיפוסי לתרגול בזוגות בטאי צ'י צ'ואן הוא הטוי שואו (ידי דחיפה). בטוי שואו המגע בין בני הזוג רציף וזורם, והוא מתרגל את בני הזוג בעקרונות רבים וחשובים של האמנות כמו יציבה, רגישות לתנועת היריב (טינג), יישום טכניקות לחימה והחצנה של כח (פה צ'ינג). ישנם תבניות טוי שואו רבות, ויש המתרגלים טוי שואו בצורה יחסית חפשית וספונטנית. רמת המיומנות בטוי שואו תשקף במידה רבה את מיומנות הלחימה של אמן לחימה בעזרת טאי צ'י צ'ואן.

- סאן שואו: נהוג לתרגל סאן שואו (לחימה חפשית) ברמות הגבוהות יותר של טאי צ'י צ'ואן.

- צ'י גונג וניי גונג: סגנונות טאי צ'י צ'ואן רבים כוללים ברפרטואר התבניות שלהם גם תבניות התעמלות או יוגה, החסרות לרוב יישומים לחימתיים.

- נשק: כל סגנונות הטאי צ'י צ'ואן המרכזיים כוללים מיומנויות שימוש בנשק סיני מסורתי, כאשר כלי הנשק הרווח ביותר בטאי צ'י צ'ואן הוא החרב (ג'יאן). בסגנונות מסוימים נלמדים גם חרב הפרשים (דאו), הכידון (צ'יאן) ומעט כלי נשק נוספים.

- עזרי אימון: לאחרונה פותחו בסגנונות מסוימים שיטות תרגול עם עזרי אימון כמו כדורים, מקלות, גומיות וכו'.

[עריכה] זרמים שונים

משפחות הטאי צ'י צ'ואן העיקריות הן (לפי פופולריות): יאנג, וו, צ'ן וסגנון וו/האו. ישנם תתי סגנונות רבים.

[עריכה] קישורים חיצוניים


אמנויות לחימה
סיניות אי צ'ואן - בה גואה ג'אנג - גוג'ו ריו - ג'יט קון דו - וו-ווי גונג-פו - וו שו - טאי צ'י - קונג פו - קונג פו גמל שלמה דרומי - שינג אי
יפניות איאיידו - אייקידו - ג'ו ג'וטסו - ג'ודו - גנדאי בודו - נינג'יטסו - סומו - קיוקושינקאי - קיקבוקס - קיודו - קנדו - קראטה - שורינג'י קמפו
קוריאניות הפקידו - טאיקוונדו - טאי קיון - טאנג סו דו - טוקונג - סון קואן מו - קוק סול וון
פיליפיניות אסקרימה - ארניס - ארניס מודרני - לייטנינג סיינטיפיק ארניס - קאלי
אירופאיות איגרוף - היאבקות בסגנון יוני-רומי - פאנקרטיון - סיף
רוסיות סיסטמה - סמבו
אמריקאיות היאבקות מקצועית - ג'ו ג'יטסו ברזילאי - קפואירה
ישראליות אבי"ר - אייקי - אמנות לחימה יהודית - דניס הישרדות - לחימה משולבת (CMA) - קרב מגן ישראלי - קרב מגע - קרב פנים אל פנים
אחרות איגרוף תאילנדי - היאבקות

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%90%D7%99_%D7%A6%27%D7%99