טווס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בבעל חיים. אם התכוונתם לקבוצת הכוכבים, ראו טווס (קבוצת כוכבים).

טווס
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	תרנגולאים
משפחה:	פסיוניים
תת-משפחה:	פסיונים
סוג:	טווס
שם מדעי
Pavo

טווס (שם מדעי: Pavo) הוא סוג של עוף במשפחת הפסיוניים. הוא מוכר עד מאוד בשל זנבו ההדור של הזכר, המשמש קריטריון לבחירה מינית המתבצעת כשהוא מציג אותו לראווה בפני נקבות בתקופת הרבייה.

מיני הטווס הינם:

• טווס הודי (Pavo cristatus)
• טווס ירוק (Pavo muticus)

המין הנקרא בעברית "טווס קונגו" אינו בסוג "טווס" אלא מין יחיד בסוג אחר בתת-משפחת הפסיונים ושמו המדעי Afropavo congensis.

תוכן עניינים 1 סקירה 2 נוצות הטווס 3 חיזור 4 תפוצה וביות 5 במיתולוגיה 6 גלריה 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] סקירה

הטווס האסייתי הטיפוסי השייך למין pavo כולל את הטווס ההודי המוכר ואת הטווס הירוק. הטווסית או טווס קונגו, היא עוף נדיר ביותר שהתגלה ב-1936 ושוכן ביערות קונגו. אורך גוף הטווס הוא כמטר אחד; גם מניפת נוצות הטווס מגיעה לאורך זה. בטבע הטווסים הם אוכלי כול; הם ניזונים מחלקי צמחים: עלי כותרת של פרחים וראשי זרעים; עם זאת מזונם המועדף הוא חרקים ופרוקי רגליים אחרים. הטווס צד בעלי חיים קטנים, דגים קטנים, ופרוקי רגליים על הקרקע, בנחלים רדודים ובאזורים עשביים. נחשים קטנים וזוחלים אחרים חביבים על הטווס החי באזורי פרא. הרכב הירקות מעניק לטווס את הסיבים התזונתיים הנחוצים לו לעיכול שריונות חרקים קשים ועצמות זוחלים קטנים. הטווס הוא אוכל בשר מתוך כורח, כלומר חלבוני בעלי החיים מהם הוא ניזון חיוניים לו לבריאותו ולהתרבותו.

הטווס הירוק הורג את הזוחלים הקטנים שמהם הוא ניזון על ידי גירוים לתקיפה חוזרת ונשנית, עד שהם מותשים. אז מצליף הטווס בטרפו ברגליו וכנפיו הקשים. טופרי רגליו משמשות גם כהגנה מפני טורפים.

טווסים מאכלסים אזורי סוואנה טרופית ויערות השוכנים בקרבת חופים.

יש קושי רב בהבחנה בין טווסים ירוקים צעירים לבין אמם. ישנן עדויות מסוימות הגורסות כי לטווס הירוק יש חיים חברתיים מורכבים אשר עשויים לכלול את אימוצם של טווסים צעירים בני שנה ושנתיים בידי אחיהם בני השלוש והארבע.

הקשר בין הטווס האב לבין צאצאיו עשוי לארוך זמן רב. טווסים בני שנה הנגמלים מטיפול אימם מצטרפים לרוב לתא החברתי של אביהם ובתוכו חיים.

לטווסים יכולת תעופה. טווסים ירוקים בג'אווה נצפו לעתים מתעופפים באזור הים אל איים קטנים בהם שוכנות ציפורים. עם זאת באופן כללי נמנעים הטווסים מתעופה פרט לצורך הגעה לענפי עצים, היכן שהם נחים.

כל מיני הטווסים נוהגים לשבת על ענפי עצים החוסים על אזור מחייתם.

[עריכה] נוצות הטווס

לטווס הזכר יש נוצות זנב ססגוניות ירוקות-כחולות או ירוקות. בנוצות יש סדרות "עיניים" הנראות בצורה מיטבית כאשר הטווס פורס את זנבו. לכל מיני הטווס יש ציצת נוצות בראשם.

לטווסת (נקבת הטווס) תערובת של נוצות בצבעי ירוק דהוי, חום ואפור. היא חסרת הזנב הארוך שיש לזכר אך בעלת ציצה. הנקבות יכולות אף הן להציג את נוצותיהן כדי להדוף סכנות או נקבות מתחרות מפני צאצאיהן.

בשביה יש לטווס מגוון רחב של גווני נוצות. מדובר במוטציות שנשמרו בשל רבייה מכוונת ע" האדם. נכללים בהם צבעי לבן, פחם, ארד, לשם (Opal), אפרסק, סגול ושילוב בין הנ"ל.

זנבו הארוך של הטווס מהווה דוגמא קלאסית לעקרון ההכבדה.

[עריכה] חיזור

טווסים יכולים להתרבות בגיל שנתיים. בגיל שנתיים נוצות הטווס עדיין לא מפותחות במלואן מבחינת הארוך והצפיפות. בגיל שלוש שנים מגיעות נוצות הטווס לאורכן המקסימלי.

תקופת הייחום מתחילה בתחילת האביב ומסתיימת בתחילת הסתיו. טקסי הזיווג כוללים את הצגת זנבו הפרוס של הזכר, הרעדת הנוצות וקריאה רמה, כזו הנשמעת דומה ל"מיאו" מודגש מאוד של חתול; בעוד קול קריאת הנקבה מזכיר במידה מסוימת קול נביחת כלב. הטווס מנער את נוצותיו בכיוון הטווסת, קרוב לוודאי כדי לזכות בתשומת לבה. טווסים הם פוליגמיים - הם יכולים להזדווג עם 4 או 5 נקבות במהלך עונת הייחום, אך עשויים גם להסתפק באחת.

אם הצליחה ההרבעה, הטווסת תטיל בגומה בקרקע בין 4 ל-7 ביצים, הבוקעות לאחר 28 עד 30 יום בהם היא דוגרת עליהן לבדה.

[עריכה] תפוצה וביות

הטווס ההודי הוא יליד תת-היבשת ההודית ומהווה בה את הציפור הלאומית. הטווס הירוק הופץ ממיאנמר ומזרחה לג'אווה. הוא מצוי בתאילנד, בקמבודיה, במיאנמר ובמלזיה. הטווס הירוק נמצא בסכנת הכחדה כתוצאה מציד ומצמצום ופגיעה בשטחי המחיה שלו. ניתן להכליא בין שני המינים. הטווס חי פרא באזורים שצוינו אך הוא בוית כבר בימי קדם. יש השערה שלפיה הובאו טווסים מהודו לאירופה בידי אלכסנדר מוקדון. הטווס ההודי נחשב עוף חסון המתרבה היטב בשביה, והוא עוף פופולרי לתצוגה בגני חיות. לעומתו הטווס הירוק חסון פחות ונחשב תוקפני ואינו גדל לרוב בשביה.

[עריכה] במיתולוגיה

• לפי המיתולוגיה היוונית הטווס הוא החיה המקודשת לאלה הרה, אשתו הנקמנית של זאוס. מקור ה"עיניים" על זנבו של הטווס הוא ארגוס בעל 100 העיניים, שומרה הנאמן של הרה. אחרי שנקטל בידי הרמס הנציחה אותו הרה על ידי העברת עינייו לזנב הטווס. (אובידוס I, 625)
• בשני השירים האפיים של קלידסה (מגהדוטה וקומאראסמאמבהווה משמש יופיו של הטווס כקישוט ספרותי.
• באגדות הג'קטה, מהמאיור ג'קטה מתאר את לידתו המוקדמת של בהגוואן בודהה כטווס מוזהב.
• לפי סיפורים אחרים, סוחרים הודים לקחו טווסים עד לבבל ושם מכרו אותם למקומיים.
• בסיפורי הפולקלור של הודו לטווס יש מקום מיוחד. סיפור עם פונג'אבי מספר על מלכה המבקשת מבעלה לא לצוד טווסים שכן אחיה הוא טווס.
• בתת-השבט המיורי של בהילס בהודו, נשים מסירות את רעלתן כאשר הן רואות טווס, וסוגדים לטווסים במהלך חגיגות וטקסי פולחן.

[עריכה] גלריה

טווסת פורסת את נוצותיה	טווס, מבט מאחור	טווס וזנבו הארוך
טווס ואפרוחים בישוב הדעת	טווס זכר	טווס וה"עיניים" על נוצותיו	טווס בפסיפס הציפורים בקיסריה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טווס