אלכסנדר הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הדף "אלכסנדר" מפנה לכאן. לערך העוסק בדמויות אחרות או גופים בשם אלכסנדר, ראו אלכסנדר (פירושונים).

אלכסנדר הגדול (ביוונית: Μέγας Ἀλέξανδρος‎; תעתיק מדויק: 'מֶגאס אלכסנדרוס'), הידוע בעברית גם כ"אלכסנדר מוקדון" (356 לפנה"ס - 10 ביוני 323 לפנה"ס) היה מלך מוקדון, ואחד מגדולי המצביאים והפוליטיקאים של העת העתיקה. כיבושיו הנרחבים כללו את ערי המדינה של יוון, כל שטחה של האימפריה הפרסית, מספר ממלכות נוספות באסיה ואף חלקים מהודו.

פעמים רבות, אלכסנדר מתואר כגבר אתלטי ויפה תואר, אולם לא ברור עד כמה התיאור הוא אמת ועד כמה הוא בגדר דברי חנופה. כבר במהלך חייו נחשב לאל, ורבים, במיוחד במצרים התלמית, סגדו לו; אם כי לוחמיו היוונים סירבו בתוקף להשתחוות לו. אישיותו והישגיו של אלכסנדר שימשו כמופת לאישים מפורסמים רבים לאורך ההיסטוריה, שהבולט בהם הוא יוליוס קיסר. אלכסנדר שינה במו ידיו את מהלכה של ההיסטוריה האנושית, אף שמת בגיל צעיר.

אלכסנדר הגדול נולד במוקדון, אזור הנמצא בצפון יוון ודרום מקדוניה של היום. בזמנו של אלכסנדר הייתה מוקדון ממלכה עצמאית, והוא שלט בה בין השנים 336 - 323 לפני הספירה.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 ילדותו ונעוריו 1.2 עלייתו לשלטון וביסוס כוחו 1.3 המסע באירופה 1.3.1 המסע נגד התראקים והגטים 1.3.2 דיכוי המרד ביוון 1.4 המסע לכיבוש האימפריה הפרסית 1.4.1 אסיה הקטנה 1.4.2 פיניקיה וארץ ישראל 1.4.3 מצרים 1.4.4 כיבוש פרס 1.4.5 המשך המסע באסיה 1.4.6 קשרים נגד אלכסנדר 1.4.7 הודו וחזרה לבבל 1.5 העמקת הסכסוך עם האריסטוקרטיה 1.6 מותו 1.7 אחרי מותו 2 חייו האישיים 2.1 יחסיו עם הוריו 2.2 שכרותו 2.3 נישואיו ונטיותיו המיניות 3 מורשתו וחלוקת האימפריה 3.1 הפצת התרבות ההלניסטית והיחס לעמים הכבושים 3.2 תאריו של אלכנסדר 3.3 אגדת אלכסנדר 3.4 היחס לאלכסנדר מוקדון ביהדות 3.5 אלכסנדר בתרבות הפופולרית 3.6 הערים שאלכסנדר קרא על שמו 3.7 היחס לדמותו של אלכסנדר 4 מקורות עתיקים 5 ראו גם 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] ילדותו ונעוריו

אלכסנדר השלישי נולד לפיליפוס השני, מלך מוקדון, ולאשתו אולימפיאס, נסיכה מאפירוס, בעיר פַּלָה, בירת מוקדון. פיליפוס לא היה יורש העצר, אלא דודו של המלך המכהן, ולימים תפס את השלטון בכוח. בעת הולדת אלכסנדר הייתה יוון נפרדת ממוקדון, והיוונים ראו במקדונים ברברים או, במקרה הטוב, ברברים למחצה.

אלכסנדר זכה לחינוך ברמה גבוהה. בגיל הילדות היו לו מורים פרטיים מובחרים, כמו לכל נסיך, ובגיל העשרה הזמין אביו את אריסטו, אחד מגדולי הפילוסופים של יוון הקלאסית, לשמש כמחנכו הפרטי (342-343 לפנה"ס). אלכסנדר ספג את הידע הרב של מורו, והרושם שנותר בו היה אדיר. הייתה זאת הזדמנות נדירה בה אחד מגדולי ההוגים פגש את אחד מגדולי אנשי המעשה - אך מפגש זה לא הוליד את שיתוף הפעולה שיכול היה להוליד. האשם בהיעדר אותו שיתוף פעולה היה בעיקר אריסטו, שלא השכיל להתעלות מעל שיקוליו הקטנוניים, לא הצליח לתפוס את שיעור קומתו של תלמידו והפנה לו עורף.

בגלל מריבות משפחתיות בין אביו לאמו היה אלכסנדר ביחסים מתוחים עם אביו במשך רוב שנות התבגרותו, ובתקופה מסוימת אפילו עזבו כדי לגור באפירוס. אמנם, היו זמנים שבהם היה ביחסים טובים עם אביו, ובגיל 16 אפילו קיבל את חותם המלכות, כאשר אביו יצא למסע הכיבוש נגד ביזנטיון. במהלך היעדרו של האב דיכא אלכסנדר את מרד המאידים, וייסד את אלכסנדריה, הראשונה בשורה רבה של ערים בשם זה שייסד בחייו. הוא התקרב לאביו לקראת גיל 18, כאשר זה נתן לו לפקד על אגף ימין בקרב כַירוֹנֵאָה נגד צבאות אתונה ותבי בשנת 338 לפני הספירה. לאחר הקרב נפרדו שוב דרכי האב והבן. בעקבות הניצחון בקרב כירונאה נוסדה הליגה הקורינתית. פיליפוס הוכרז הגמון (שליט) יוון ומוקדון, והחלו ההכנות לקראת מסע מלחמה נגד פרס. כצעד ראשון נשלח גיִס ראשוני בן 10,000 איש לאסיה הקטנה בראשותו של פארמיניון.

[עריכה] עלייתו לשלטון וביסוס כוחו

בשנת 336 לפני הספירה נרצח פיליפוס בעיר איגי על ידי אחד משומרי ראשו. באופן רשמי נפלה האשמה על האויבת הוותיקה, פרס, אולם לא הוברר מי היה האשם האמיתי ברצח. יש שהאשימו את אלכסנדר עצמו. סביר יותר להניח שאמו של אלכסנדר, אולימפיאס, שנטרה לו על גירושהּ למען אישה חדשה, ואחיה אלכסנדר, הם אלה שעמדו מאחורי ההתנקשות בפיליפוס.

לאחר הרצח יזמה אולימפיאס את שורה של מעשי רצח נוספים: אשתו השנייה קליאופטרה, דודה של קליאופטרה אטאלוס, ובנו הקטן של פיליפוס מקליאופטרה. בכך חיסלה את כל המתחרים של בנה על הכתר, מה שהקל על דרכו לשלטון. בינתיים הברברים, בעיקר השבטים התראקיים, ניסו לנצל את גילו הצעיר של מלך מוקדון החדש ופלשו למוקדון. אלכסנדר הדף את צבאות הפולשים תוך כדי שהם מאבדים עשרות אלפי לוחמים. מפלה זו שמרה על מוקדון מפלישה נוספת במשך כל הזמן שבו שהה אלכסנדר בכיבושיו במזרח.

עוד קודם לכן ביסס אלכסנדר את שליטתו ביוון בשורה של פעולות מהירות: ערך ביקור בתסליה, הוכר בעיר כראש הברית התסלית, וקיבל את החסות על המקדש בדלפי. שיא הצלחתו היה בכינוס חברות הליגה הקורינתית, שיוסדה על ידי אביו, בקורינתוס. שם הוכרז ב-336 על ידי כל חברות הליגה, חוץ מספרטה, כ"מנהיג כל-יכול" במלחמתה של הליגה ההלנית נגד פרס.

[עריכה] המסע באירופה

ערך מורחב – מסעו של אלכסנדר הגדול באירופה

[עריכה] המסע נגד התראקים והגטים

לאחר שסיים לבסס את שלטונו בתוך מוקדון ויוון, יצא אלכסנדר בשנת 335 לפנה"ס למסעות מלחמה נגד התראקים, שהתחילו לחרחר מלחמה בגבולו הצפוני. הוא חצה את הרי הבלקן והכניע את הטריבאלים, אחד משבטי התראקים. אלכסנדר המשיך צפונה לעבר נהר הדנובה ואף הצליח לעבור אותו בעזרת סירות מקומיות עשויות מגזעי עצים. הוא חדר אל ארץ הגטים עם צבאו, כולל חיל הפרשים שלו וניצח בקלות בקרב את הצבא הגטי שכלל 4000 רוכבים ו-10000 רגלים. אלכסנדר הנהיג את הפרשים וניקנור את הפלנגה. המקדונים רדפו את הגטים הנמלטים, נכנסו לעירם ובזזו אותה. פקודיו של אלכסנדר, מלאגרו ופיליפ, נשלחו חזרה עם השלל בעוד שאלכסנדר נשאר עם צבאו כדי להרוס את העיר עד היסוד ולהקריב קורבנות לזאוס, להרקולס ולאל הנהר שאיפשר לו לעבור. מבצע זה הרתיע את השבטים הברברים מצפון למוקדון ולמעשה הבטיח את גבולה הצפוני של מוקדון מפלישות עתידיות.

[עריכה] דיכוי המרד ביוון

כאשר אלכסנדר המשיך את מסע המלחמה שלו ויצא להדביר את השבטים האיליריים שהתמרדו בצפון איפרוס, נפוצו שמועות שהוא נהרג בקרב ומרד החל לתסוס ביוון. מנהיגות המרד היו אתונה ותבאי, האויבות הוותיקות של מוקדון, שבתקופת פליפוס, אביו של אלכסנדר, נלחמו במוקדון במישור כירונאה. חזרתו מן הגלות של דמוסתנס, הדמגוג שהיה אחראי לקו הנוקשה נגד מוקדון בימי פליפוס, הייתה כנראה הזרז להתפשטות המרד. דמוסתנס ותומכיו, שכנראה מומנו על ידי דריווש השלישי, מלך פרס, שוב החלו לקרוא נגד השליטה המקדונית באתונה, וייתכן מאוד שהיו אחראים לשמועות שווא על מותו של אלכסנדר. דמוסתנס הצליח לשכנע את תבאי למרוד בעזרת משלוחי כסף ונשק, שככל הנראה הגיעו מפרס, וחיל המצב המקדוני שהוצב בתבאי הועמד תחת מצור. אתונה החלה להתכונן למלחמה והבטיחה לשלוח לתבאי עזרה צבאית, ומספר גדול של מדינות מהפלופונסוס הראו גם הן נכונות למרוד.

אלכסנדר, מודע לסכנה שמרד כלל-יווני יפרוץ נגד השלטון המקדוני, נאלץ להפסיק את מסעו האילירי ולחזור ליוון כדי להטיל מצור על תבאי. בראשיתו התנהל המצור בעצלתיים, אך אחר זמן המתנה יצא פרידקס, מחזיק החותם המלכותי ועוצר בעתיד, להתקפה בראש הגדוד שלו ואליו הצטרף יתר הצבא. אלכסנדר לא בלם את אנשיו ועד מהרה ההיספספיסטים היו על החומות ופרצו לתוך העיר. החוצפה שבמרידה בעיני אלכסנדר ורצונו להרתיע מפני מעשי מרד נוספים, הובילו אותו להרוס את תבאי עד היסוד, תוך שלוחמיו רוצחים את כל הגברים הצעירים ומוכרים את הנשים, הילדים והזקנים לעבדות. לפחות 30,000 איש נרצחו או נמכרו לעבדות, היתר ברחו. במהלך פוליטי מתוחכם העמיד אלכסנדר את גזר דינה של העיר הכבושה להחלטת טריבונל שהורכב מהערים השכנות והעוינות לתבאי - ביוטיה ופוקיס. הללו ניצלו בשמחה את ההזדמנות לנקום בשכנתם החזקה, ופסקו על הרס מוחלט של העיר, ועל חלוקת אדמותיה בין שכנותיה. הליגה הבויאוטית התפרקה סופית.

הרושם העצום שהשאיר מהלכו של מוקדון בעיר, הכרית את תנועת המרד היוונית. אתונה מיהרה להתנצל ופתחה את שעריה בפני אלכסנדר, אולם אספת העם שלה סירבה להסגיר לידיו את דמוסתנס ואנשיו, ואלכסנדר ויתר על דרישה זו, ככל הנראה מחשש שאם ילחץ יתר על המידה תחזור בה אתונה מכניעתה ותחזור לתמוך בפרסים.

אמנם אלכסנדר דיכא את המרד היווני ביד קשה ביותר, אך הוא עשה זאת בעיקר משיקולים פוליטיים של הרתעה, על מנת להבטיח את המסע לכיבוש האימפריה הפרסית. למעשה, אלכסנדר העריץ את התרבות היוונית ואימץ אותה. לאחר שביסס את שליטתו על יוון, הוא גייס את היוונים לצבאו, ובכל הארצות שכבש לאחר מכן הוא הפיץ את התרבות היוונית ההלניסטית, ובכך חולל את התקופה ההלניסטית במזרח התיכון.

[עריכה] המסע לכיבוש האימפריה הפרסית

ערך מורחב – כיבוש האימפריה הפרסית בידי אלכסנדר הגדול

בשנת 334 לפנה"ס יצא אלכסנדר להילחם באימפריה הפרסית, כשאיתו 30,000 חיילים רגלים ועוד 5,000 פרשים. בשל נחיתות הצי של אלכסנדר, שהורכב מכ-160 ספינות והיה צפוי להתמודד נגד כמה מאות ספינות פרסיות, בחר אלכסנדר להפנות את תשומת לבו לקרבות היבשתיים ולנשל את הפרסים מציים על ידי כיבוש נמליהם.

[עריכה] אסיה הקטנה

אוניות המשא העבירו את חילו של אלכסנדר לחופה של אסיה הקטנה. הנחיתה עברה בשלום והצי הפרסי החזק לא הפריע לה, מסיבה לא ברורה. בהתקדמותו לפנים אסיה הקטנה פגש אלכסנדר בצבא הפרסי בקרב גרניקוס. ניצחונו בקרב זה, סייע לאלכסנדר לבסס את שלטונו באסיה הקטנה. אסיה הקטנה לא הייתה ישות מדינית אחת, אלא הורכבה מפרובינציות שונות, שבאחדות מהן (במיוחד במערביות) הייתה התרבות היוונית מושרשת היטב. במיוחד היו איוניה, ובמידה פחותה קאריה, בעלות קשר חזק לתרבות היוונית. חלק מהערים היווניות ראו באלכסנדר משחרר מהעול הפרסי, אם כי אחרות, כמו הליקרנסוס, התנגדו לו ולהכנעתן נדרש מצור שנמשך עד החורף.

[עריכה] פיניקיה וארץ ישראל

בשנת 332 לפני הספירה התקדם אלכסנדר לכיוון פניקיה, אחר שהביא את כל אסיה הקטנה תחת שלטונו. בפניקיה הייתה מטרתו כיבוש הבסיסים הימיים החשובים של הפרסים: צור וצידון. אויבו של אלכסנדר, המלך הפרסי, דריווש השלישי, התקדם לעברו. הצבאות נפגשו בקרב איסוס והצבא הפרסי ספג תבוסה קשה עם עשרות אלפי הרוגים. אבדותיו של אלכסנדר היו קטנות בהרבה. לאחר הקרב ביקש דריווש לנהל מו"מ לשלום, אולם אלכסנדר דחה את הצעותיו.

אלכסנדר המשיך להתקדם דרומה על מנת לכבוש את ערי החוף הפניקיות. הפניקים היו בעלי ברית של הפרסים, וספינותיהם, לצד הספינות של היוונים מאיוניה, היוו את עיקר הצי הפרסי. על ידי כיבוש ערי החוף, חפץ אלכסנדר להתגבר על נחיתות הכוח הימי שעמד לרשותו מול צי הפרסים. רוב ערי פניקיה פתחו את שעריהן בפני אלכסנדר, פרט לצור שהתנגדה. המצור על צור נמשך זמן מועט במונחים של אותה תקופה - רק שבעה חודשים - ובסופו העיר הוכנעה ונכבשה. לשם השוואה, המצור שהטיל נבוכדנצר השני, מלך בבל המפורסם, ארך 13 שנה.

לאחר כיבוש צור המשיך אלכסנדר דרומה, לארץ ישראל. כיום סבורים כמעט כל החוקרים שהמסורות המדברות על כניסת אלכסנדר מוקדון לירושלים, הן מאוחרות. ככל הנראה לא הגיע אלכסנדר לעיר ולא נכנס לאזורים היהודיים בארץ ישראל, אלא לכל היותר שלח כוח צבאי קטן לבסס את שליטתו בהם. אין הוכחות חותכות בעניין - בתקופה זו הייתה ירושלים קטנה וחסרת חשיבות ולא סוקרה במקורות הראשוניים שמתארים את פועלו של אלכסנדר. אפשר להסיק, על כל פנים, שהסבירות שאלכסנדר ביקר בעיר, נמוכה.

[עריכה] מצרים

לאחר כיבוש עזה בשנת 332, הגיע אלכסנדר למצרים, והתקבל כמשחרר מעול הפרסים. המצרים נכנעו ללא קרב ואלכסנדר נתן מנוחה לצבאו ואילו הוא עצמו ערך מסע אל המדבר שהיה רצוף סכנות לאורקל המקומי. מטרות המסע היו בעיקרן פוליטיות-דתיות ונועדו לפאר את אלכסנדר בעיני הבריות.

[עריכה] כיבוש פרס

לאחר כיבוש מצרים, החל אלכסנדר לנוע מזרחה, אל לב האימפריה הפרסית; ובשנת 331 לפנה"ס פגש בשדה המערכה את דריווש בפעם האחרונה. היה זה בקרב גאוגמלה. הקרב היווה את סוף ההתנגדות הפרסית המסודרת לאלכסנדר. אבדות הפרסים היו כבדות ביותר וצבאם התפזר לכל עבר. הניצחון אפשר לאלכסנדר להיכנס לבבל העתיקה ללא קרב. גם ערים אחרות נכנעו ללא מאבק.

אחרי כיבושה של בבל, יצא אלכסנדר לכיוונה של הבירה העתיקה פרספוליס. הוא חילק את צבאו לשני חלקים לא שווים ויצא עם החלק הנייד יותר בדרך הישירה אל הבירה. דרכו נחסמה בידי הפרסים במעבר צר הידוע בשם "השערים הפרסיים". המעבר היה מבוצר בחומה וצבא אלכסנדר לא הצליח להפילה בהסתערות. למרות הקושי, הצבא המוקדוני הצליח לתמרן ולאגף את הפרסים וכך נפתח המעבר.

בינתיים המשיך דריווש השלישי במנוסתו. הוא נדרש לוותר על כיסאו לטובתו של בסוס, אחד מקרובי משפחתו שפיקד על אגף שמאל בקרב גאוגמלה. משסירב, נבגד על ידי קציניו ונרצח. אלכסנדר הצליח להשיגו כשכבר היה על ערש דווי. אחר שאלכסנדר תפס את בסוס, הוא הורה להמיתו בגין "מרידה במלכות". לאחר שהבוגדים הומתו, נכרתו אפיהם ואוזניהם, לפי המנהג הפרסי.

בניגוד ליוונים רבים אחרים, אלכסנדר לא הפלה בין עמים על רקע גזעי, ולא רק שלא הרחיק מפניו את הפרסים, כפי שדרשו היוונים, אלא אף קירב אותם. הוא חילק להם משרות בכירות כמו ניהול הפרובינציות הפרסיות. פרסים התקבלו כשווים בין שווים לצבאו. כל יחידות הצבא היו פתוחות לפניהם, ורבים מהם השתלבו בחילות המובחרים כמו ההטיירוי. הוא אף תמך בנישואי אציליו עם בנות האצילים המקומיים וברבות הזמן, לקח לעצמו בת של דריווש לאישה, אחת מארבע נשותיו.

[עריכה] המשך המסע באסיה

אלכסנדר לא הסתפק בשטחים שכבש, אלא חפץ להגיע לגבולות האויקומנה, הארץ הנושבת בפי היוונים. הוא המשיך במסעו מזרחה, לתוככי אסיה, תוך כדי שהוא מתקדם לאזור חופי הים הכספי ונכנס לבקטריה (מזרח איראן ומערב אפגניסטן של היום) ולסוגדיאנה (אוזבקיסטן של היום). באזורים אלו לא היה שלטון מרכזי שניתן להביסו בקרב בודד ולכן דרש הכיבוש זמן רב יותר. גם היותם של אזורים אלו הרריים, ומיקומם של חלק מהערים על ראשי צוקים, הקשו על אלכסנדר. אף על פי כן הוא הצליח להשליט את מרותו על המקומיים, ושלטונו הגיע עד הודו, וגם למקומות שבהם לא הייתה אחיזה פרסית קודמת. כיבושיו של אלכסנדר באזורים אלו ארכו ארבע שנים ונמשכו עד שנת 327 לפנה"ס. במהלך הלחימה הוא נישא לרוקסאן, בתו של שליט מקומי. נישואיו היו בעלי אופי פוליטי וספק אם רגשות היו מעורבים בקשר זה.

[עריכה] קשרים נגד אלכסנדר

בינתיים החלה להצטבר מרירות באריסטוקרטיה המקדונית שליוותה את אלכסנדר במסעו. האריסטוקרטיה לא ראתה בעין יפה את יחסו המתון של אלכסנדר כלפי הפרסים ובני מיעוטים אחרים, "ברברים", בפי היוונים. בנוסף, המנהגים המזרחיים כלפי השליט, שכללו השתחוות ארצה לפני מוקדון וראיית המלך כאל, גרמו להתמרמרות של המקדונים והיוונים, שהתנהגות זו הייתה זרה להם.

מטענים שליליים אלה הביאו את האצולה המוקדונית לתכנון התנקשות בחיי אלכסנדר, מזימה שקרמה עור וגידים בשנת 330 לפנה"ס. אציל מוקדוני בשם דימנוס שהיה אחד מ"רעי המלך", היה היוזם העיקרי של רעיון ההתנקשות. התוכנית נתגלתה לאדם בשם קואבלונוס וזה דיווח עליה לפילאוס בנו של פרמניון, על מנת שיעביר את הידיעה לאלכסנדר, איתו נפגש על בסיס יומי. פילאוס, אם משום שלא יחס חשיבות לידיעה, לפי גרסתו, ואם משום שהיה למעשה מנהיג הקושרים, לפי אלכסנדר, לא העביר את הידיעה הלאה. לא ברור כיצד נודע לאלכסנדר בסופו של דבר על הקשר; ייתכן שקואבלונוס הצליח להעביר לו את הידיעה בדרך אחרת. אלכסנדר העמיד את פילאוס לדין בפני אספת המוקדונים באשמה שלא העביר בכוונה תחילה את הידיעה אליו, ולפיכך לקח חלק בקשר. טענותיו של פילאוס לרשלנות ולא לזדון נדחו, ואלכסנדר הוציא אותו להורג על פי פסק דין האספה. לפי החוקים המקדוניים, אבות היו אחראים על מעשי בניהם, לכן ציווה אלכסנדר לרצוח את פרמניון. הסיבה העיקרית לרצח זה הייתה הערכתו של אלכסנדר שפרמניון ידע על המזימה, וחשש מפעולת נקמה שייזום, ולא החוקים העתיקים.

חשיפת הקשר לא שמה קץ לביקורת הנוקבת מצידה של האריסטוקרטיה, והמתיחות בינה לבין אלכסנדר גברה. לכך התווסף מקרה חמור שאירע באחד המשתאות בשנת 328 לפנה"ס. אלכסנדר, שהיה שיכור כלוט, נגרר לוויכוח עם חברו הטוב, קליטוס השחור. קליטוס היה מפקד האגמה הרכובה של רעי המלך, פלוגת שומרי ראשו של אלכסנדר, והציל את חייו בקרב גרניקוס. אלכסנדר, שדעתו הייתה מעורפלת מהיין ששתה, תפס כידון ובפרץ זעם אדיר הטיל אותו לעבר קליטוס הלא חמוש, שנהרג לאלתר. מזועזע מהמעשה הסתגר אלכסנדר באוהלו וסירב לצאת במשך מספר ימים. בסופו של דבר, על מנת לטהר את שמו, החליט להאשים את דיוניסוס, אל היין, שרצה להתנקם בו על שום הצלחותיו.

הקרע בין המוקדונים והיוונים לבין מלכם, התגבר כאשר דרש אלכסנדר שאלו יחלו גם כן להשתחוות אליו בצורה המזרחית, דרישה שנדחתה בכל תוקף על ידי ההלנים, התנגדות שבראשה עמד קרוב משפחתו של אריסטו, הפילוסוף קליסנתנס וידיד אלכסנדר. אלכסנדר הוכרח לוותר על דרישתו, אולם החל לרחוש איבה גלויה לקליסתנס.

כעבור שנה התגלה קשר נוסף של האצולה נגד אלכסנדר. הפעם היו אלו פרחי קצונה אשר סופחו למטהו. הקשר נודע בשם "קשר הנערים" על שום גילם הצעיר של הקושרים. הקשר התגלה הודות להלשנה מצידו של אחד הנערים. כל הקושרים הוצאו להורג ויחד איתם הפילוסוף קליסתנס, אף על פי שלא נטל חלק בקשר.

[עריכה] הודו וחזרה לבבל

ערך מורחב – כיבוש הודו בידי אלכסנדר הגדול

אלכסנדר נכנס להודו ונתקל בה באחד מכלי הנשק האימתניים של התקופה - פיל המלחמה. בקרב הידספס ניצח את פורוס והתקדם פנימה לתוך תת היבשת ההודית. בשלב זה סירבו חייליו להתקדם והוא נאלץ לחזור. יש לזכור שרוב חייליו לא היו שכירים ועיקר שכרם היה השלל שצברו. המלחמות היו כה מוצלחות עד שכל אחד מהחיילים, אפילו הפשוטים שבהם, התעשרו מאוד אחרי ביזת אוצרות המדינות שכבשו ולא רצו להמשיך הלאה. כמו כן, החיילים היו מותשים מהמלחמות והודיעו לאלכסנדר שהם לא מסוגלים עוד להילחם. מול התנגדותם העיקשת ערם אלכסנדר חלק ניכר מאוצרותיהם במצבור ענקי והציתו, וכך שכנעם להמשיך עמו. היה זה מעשה נועז, שמצביאים אחרים, כמו נפוליאון, לא הצליחו לחקותו גם כאשר עמדו מול סכנת כליה.

אלכסנדר כבש מספר ערים והצליח להתקדם לתוך הודו פנימה, אך בנקודה זו כבר היה צבאו נחוש שלא להתקדם עוד. המלך נאלץ לחזור על עקבותיו מבלי שיגלה את קצה האויקומנה, דבר שחלם לעשות עוד משחר ילדותו. את הצי בראשותו של נארכוס הוא שלח בדרך הים מהאוקיינוס ההודי למפרץ הפרסי, ואילו הוא עצמו עבר עם עיקר הכוח בדרך היבשתית. ההחלטה הייתה גרועה כי היא הובילה את אלכסנדר למדבר גרוסיה, שהמעיט בהערכת גודלו. חיילים רבים מאוד מתו מצמא במהלך המסע. האבדות במדבר היו גדולות יותר מאשר בכל קרבותיו גם יחד.

אלכסנדר לא הגיע ללב הודו, אלא שהה בעיקר בשטחה של פקיסטן דהיום. חלק מהחוקרים טוענים שלא נכנס כלל לשטח של הודו המודרנית. הודו שאליה הגיע אלכנסדר היא הודו שלפני אמצע המאה ה-20, שכללה בתוכה גם את פקיסטן. לעומתם, מצביעים חוקרים אחרים על מסורות מקומיות המדברות על הגעתו של אלכסנדר (או לפחות חיל חלוץ מצבאו), הן במדינת פנג'אב של היום והן במדינת הימאצ'אל פראדש, הנמצאות בצפון הודו.

[עריכה] העמקת הסכסוך עם האריסטוקרטיה

בשנת 324 הייתה בעיר אופיס התארגנות נגד אלכסנדר מצד האצולה המקדונית, שלא הסכימה לשינויים שחלו בצבא: הכנסת פרסים לשורות הצבא במעמד שווה ליוונים ולמקדונים, ומינוי פרסים לראשי מחוזות ולתפקידים בכירים בממשל. הניצוץ שהדליק את האש היה הצהרת אלכסנדר בדבר שחרור ותיקי הצבא לבתיהם. הצהרה זו לא התפרשה כנובעת מכוונה טובה, אלא כסימן שאלכסנדר אינו חפץ עוד בחיילים שליוו אותו דרך ארוכה. התחוללה מהומה והאגמה צוותה לתפוס את הצעקניים שבין מקימיה. אלכסנדר הציג את עצמו כנעלב ממרמור החיילים ורק אחרי הפצרות רבות נאות "לסלוח" על עוונותיהם.

האצולה לא סגדה למלך ולא העריצה אותו בצורה עיוורת כמו החיילים הפשוטים, אך לא הייתה יכולה לצאת נגד הצבא, שהורכב מפשוטי העם. היה זה נסיונה האחרון של האריסטוקרטיה לעמוד בדרך למימוש הרפורמות של אלכסנדר.

בזמן העדרותו של אלכסנדר התרופפה שליטתו באימפריה, בין היתר, בגלל שמועות עקשניות, שהתבררו כלא נכונות, על מותו במזרח הרחוק. המושלים ניצלו את העדרותו ומעלו בכספים, הטילו מסים על האוכלוסייה והתנהגו כ"בעלי הבית" באימפריה. אלכסנדר סירב להשלים עם התנהגותם ובין 326 ל-324, יותר משליש מהמושלים הוצאו להורג.

[עריכה] מותו

בשנת 323, בעוד אלכסנדר מתכנן מסע לכיבוש קרתגו וחצי האי ערב, אחזה בו מחלה מסתורית שהביאה למותו בארמונו של נבוכדנצר השני. הוא היה בערך בן 33 במותו. ישנן תאוריות שונות לגבי סיבת מותו. חלקן, לא מוצקות במיוחד, סוברות שהורעל על ידי בנו של אנטיפטרוס, מי שרצח את בנו כמה שנים מאוחר יותר (ראה למטה). לפי אחרות, אלכסנדר מת ממלריה או מטיפוס הבטן. גרסא נוספת טוענת כי הוא נהרג בקרב שיכורים.

בזמן מותו שטח האימפריה היה כ-18 מיליון קמ"ר.

בשנת 1998 יצא מאמר רציני ב-New England Journal of Medicine (כרך 38, עמודים 1764-1769) מאת פרופ' דויד אולדך, מומחה לפתולוגיה מאוניבריסטת מרילנד, ואחרים, ביניהם היסטוריונים שחקרו את הסימפטומים הרפואיים כפי שתוארו אצל היסטוריונים בני זמנו של אלכסנדר - אריאנוס, דיאדורוס ופלוטרכוס. אולדך שלל את תאוריית ההרעלה וטען שאלכסנדר חלה בטיפוס, שאולי התווספו לו סיבוכים בדמות פריטוניטיס וסינדרום גויאן-בארה. לפיכך ייתכן שאלכסנדר הפך למשותק ואז נרצח בידי רעיו.

[עריכה] אחרי מותו

ערך מורחב – מלחמות הדיאדוכים

האימפריה העצומה של אלכסנדר לא החזיקה זמן רב. מיד אחרי מותו החלה תחרות על ירושת כסאו בין הקצינים הבכירים בצבא, אשר כונתה מלחמות הדיאדוכים. בסיומן נוצרו מספר ממלכות:

• מצרים התלמיית, בראשותו של תלמי הראשון, קיבלה את הנתח הדרום-מערבי של האימפריה.
• מוקדון קיבלה את החלק הצפון-מערבי.
• הממלכה הסלאוקית (סוריה), בראשותו של סלאוקוס הראשון, קיבלה את החלק המזרחי.
• מספר ממלכות במרכז אסיה.

[עריכה] חייו האישיים

[עריכה] יחסיו עם הוריו

רוב ימי התבגרותו היה אלכסנדר ביחסים מתוחים מאוד עם אביו, בגלל סכסוכים בין האב לבין אמו של אלכסנדר, אולימפיאס. יחסים אלו ידעו עליות ומורדות ולקראת הגיעו של אלכסנדר לגיל 16 חל בהם שיפור - הנער מצא שפה משותפת עם אביו, קיבל מידו את חותם המלכות וניהל מסע מלחמה נגד שבט תראקי שמרד כנגד מוקדון. אחרי הניצחון בקרב כירונאה נפרדו דרכיהם שוב. אלכסנדר שב לאביו רק כעבור שנתיים לקראת תחילת המסע נגד פרס.

לאחר רצח אביו היה נתון להשפעה חזקה של אמו אשר עזרה לו לעלות לשלטון ועמדה מאחורי חיסול טוענים אחרים לכתר.

[עריכה] שכרותו

אלכסנדר היה בעל אופי פראי למדי וחיבב את הטיפה המרה. בזמן שכרות היה מתנהג בפראות: במצב כזה שרף פעם אחת ארמון יפהפה של מלכי פרס בפרספוליס. בפעם אחרת רצח בשוגג את חברו, מפקד האגמה של ההטיירוי, קליטוס השחור, מתוך התקף זעם בלתי נשלט. אין פלא, אפוא, שנפוצה השמועה, כי הסיבה למותו הייתה קרב שיכורים.

[עריכה] נישואיו ונטיותיו המיניות

אלכסנדר נשא כמה נסיכות מהשטחים הפרסיים - רוקסנה מסוגדיאנה (חלק מהחוקרים קובעים את מקום הולדתה בבקטריה), סטאטירה, בתו של דריווש השלישי ופאיריטיס, בתו של אוקוס. אומנם הדעה המקובלת בקרב החוקרים היא שאהבתו האמיתית הייתה נתונה לחברו מימי הילדות, הפסטיון. עם הזמן, הפסטיון קודם לדרגה הגבוהה ביותר בצבא אחרי אלכסנדר - מפקד הפרשים (היפרכוס).

קורטיוס טוען שאלכסנדר קיים יחסי מין גם עם סריסו של דריווש, באגוס. יחסו המיוחד של אלכסנדר לבאגוס היה גלוי, והוא אף מינה אותו לשמש כגזבר הצי. חיבת אלכסנדר לגברים הייתה ידועה בקרב חייליו.

למעשה, שאלת ההומוסקסואליות של אלכסנדר הגדול היא אנכרוניסטית ואיננה רלוונטית, כי יחסים אלו היו מקובלים ביוון העתיקה ולא נחשבו לחריגים.

[עריכה] מורשתו וחלוקת האימפריה

למרות התפרקות האימפריה המוקדונית זמן קצר לאחר מותו נחשב אלכסנדר לאחד המצביאים הגדולים בכל הזמנים.

[עריכה] הפצת התרבות ההלניסטית והיחס לעמים הכבושים

כיבושיו של אלכסנדר וממלכתו, אף שלא האריכו ימים, פתחו את התקופה ההלניסטית. אלכסנדר הפיץ את התרבות ההלניסטית ברחבי העולם ובתחומים רבים לא פגה השפעתה באלף השנה שמכיבושי מוקדון עד התקופה הערבית הקדומה באמצע המאה השביעית לספירה.

אלכסנדר ולוחמיו לא ידעו רחמים בזמן מלחמה- ברוב הארצות אליהם הגיע צבאו של אלכסנדר (למעט ארצות בהן לא הייתה כלל התנגדות), הוא ביצע מעשי טבח, הרס וביזה המוניים. אף-על-פי-כן, מרגע שנתבסס שלטון הכיבוש, הניח אלכסנדר לעמים הכבושים לנפשם. הוא כיבד את כל העמים ואת כל התרבויות, הניח לעמים הכבושים לחיות את חייהם ולקיים את מנהגיהם, ואף אפשר להם להתקדם בצבא ובפוליטיקה.

כמו אביו, העריץ אלכסנדר את התרבות היוונית ואף ראה את עצמו כיווני, אולם הוא הסתייג מהגישה היוונית האתנוצנטרית. הוא אומנם עודד את נתיניו החדשים לרכוש את השפה היוונית, אך לא הכריחם לשנות את שפתם ואת תרבותם. אדרבה, אלכסנדר נשבה בקסמי המזרח ופעל למען סינתזה תרבותית בין היוונים לבין בני עמים אחרים. עוד פעל אלכסנדר לשלב פרסים ובני תרבויות אחרות במערכת השלטונית והצבאית ועודד את אנשיו להתיישב בארצות הנכבשות ולהתחתן עם בנותיהן.

אידאולוגיית השילוב שאחז בה אלכסנדר גרמה התמרמרות בקרב אנשיו, ואף היו שני נסיונות כושלים להתנקש בחייו; אך ההתנגדות מעולם לא גלשה לכדי התקוממות מזוינת. אף שהתרבות ההלניסטית המשיכה לדגול ברב תרבותיות, נכשל נסיונו של אלכסנדר להשוות בין זכויות עמי האימפריה. בתקופה ההלניסטית נחשבו רק תושבי הפוליס וצאצאי היוונים לבעלי זכויות אזרח, רק במקרים יוצאי דופן זכו אחרים, בעיקר ותיקי צבא ובני משפחותיהם, בזכויות אלו.

[עריכה] תאריו של אלכנסדר

רשימת תאריו של אלכסנדר במשך חייו (כל התאריכים הם מלפני הספירה):

• נסיך הכתר של מוקדון: 356 - 336
• צאצא אכילס: 356 - 323
• עוצר מוקדון: 340 - 336
• מלך מוקדון: 336 - 323
• הגמון הליגה הקורינתית: 336 - 323
• בנו של אמון - זאוס: 333 - 323
• פרעה מצרים: 332 - 323
• מלך אסיה 331 - 323
• המלך הגדול של פרס 331 - 323

[עריכה] אגדת אלכסנדר

אלכסנדר הפך לאגדה עוד בימי חייו. היסטוריון החצר, קליסתנס סיפר שהים נסוג בפניו בקיליקיה. אונסטקיקס, היסטוריון אחר שפעל בתקופה שאחרי מות אלכסנדר, טען שאלכסנדר נפגש עם תאלסטיס, מלכת האמזונות.

במאות הראשונות אחרי מותו נוצרו באלכסנדריה אגדות נוספות, שהתאגדו לספר הנקרא רומן אלכסנדר. הספר תואר אחר כך בטעות כספרו של קליסתנס ועל כן ידוע כיום כ"פסאודו-קליסתנס". רומן אלכסנדר שוכתב אינספור פעמים והפרטים ההיסטוריים בו אינם מצטיינים במהימנותם. הספר תורגם לשפות רבות, ביניהן עברית.

למרבה הפלא זכה אלכסנדר להיחשב קדוש בכנסייה האורתודוקסית, למרות שלא היה נוצרי.

[עריכה] היחס לאלכסנדר מוקדון ביהדות

ערך מורחב – אלכסנדר הגדול באגדות היהודיות

רוב המקורות היהודיים מתייחסים בחיוב לאלכסנדר הגדול, על אף שהיה עובד אלילים:

האגדה בתלמוד (יומא סט.) מספרת שהשומרונים הלשינו על היהודים לאלכסנדר מוקדון וקיבלו רשות ממנו להחריב את ירושלים. כדי לבטל את הגזרה, שמעון הצדיק יצא מירושלים לקראת אלכסנדר מוקדון לבוש בבגדי כהונה, כדי לכבדו. במפגש ביניהם באנטיפטרס ירד אלכסנדר ממרכבתו והשתחווה לשמעון הצדיק בהסבירו שדמותו של שמעון הצדיק הולכת לפניו במלחמותיו. על פי הגמרא, לכבוד אירוע זה נקבע יום כה בטבת ליום שמחה (עיין ערך מגילת תענית).

אגדה נוספת בתלמוד (סנהדרין צא.) מספרת על משפטים של עמים שונים (בני אפריקיא, מצרים, בני ישמעאל) עם היהודים בפני אלכסנדר מוקדון, בהם נציגי העמים לא הצליחו לתת תשובה לטענות היהודים. על אף שאלכסנדר מוקדון איננו נוטל חלק פעיל בסיפור, הזכרת אלכסנדר מוקדון כיושב בדין בניצחונות של היהודים מסמלת, מן הסתם, יחס חיובי לאלכסנדר. אלכסנדר מוקדון גם מוזכר בתמיד לא כמנהל דיונים פילוסופיים עם חכמי הנגב.

יוסף בן מתתיהו מספר (קדמוניות יא, ח, ו) שאלכסנדר מוקדון פטר את היהודים מתשלום מיסים בשנות שמיטה, מכיוון שהם אינם מעבדים את שדותיהם בשנות שמיטה.

היו שייחסו את ציון התאריך בכתבים יהודיים על פי מניין השטרות כהבעת כבוד לאלכסנדר מוקדון, אך קשה להלום את הדברים שכן תחילת מניין השטרות נקבע כ-11 שנים לאחר מותו של אלכסנדר.

במקורות יהודים מסוימים (פירוש הרב סעדיה גאון לספר דניאל, משנה תורה להרמב"ם), על פי כתבי היד התימניים, מכונה אלכסנדר - אלכסנדרוס מקרון, מלשון "קרן" המכה באויבים.

כנגד כל אלה, ישנה אגדה (ברכות נב:) שמספרת כי אלכסנדר החריב את הקהילה היהודית שהייתה במצרים ואת בית הכנסת המפואר ששכן שם.

השם הפרטי אלכסנדר נפוץ גם כיום בין היהודים, ואחת ההשערות היא שהדבר נובע מן היחס החיובי לאלכסנדר מוקדון.

[עריכה] אלכסנדר בתרבות הפופולרית

• בשנת 1956 יצא סרט בכיכובו של ריצ'רד ברטון תחת הכותרת "אלכסנדר הגדול", הופק על ידי MGM.
• אלכסנדר הגדול היה הגיבור של טרילוגיה ספרותית פרי עטה של הסופרת מרי רנו: אש משמיים (1970), הנער הפרסי (1972) ומשחקי קבורה(1981).
• סדרות טלוויזיה רבות על אלכסנדר הגדול הופקו בעשורים האחרונים.
• להקת ההבי מטאל הבריטית איירון מיידן שרה את השיר "Alexandre the Great" באלבומה Somewhere in Time משנת 1986.
• בסוף שנת 2004 יצא לאקרנים הסרט "אלכסנדר" שביים אוליבר סטון, בכיכובו של קולין פארל.

[עריכה] הערים שאלכסנדר קרא על שמו

אלכסנדר ייסד כ-70 ערים ברחבי האימפריה שלו וקרא להן על שם עצמו, אלו העיקריות שבהן:

• אלכסנדריה (מצרים)
• אלכסנדריה של אסיה (איראן)
• אלכסנדריה של אריאנה (אפגניסטן)
• אלכסנדריה על הקווקז (אפגניסטן). (יש להדגיש: אין זה האזור הקרוי כיום "קווקז").
• אלכסנדריה על האוקוס (אפגניסטן)
• אלכסנדריה של הארכוזים (אפגניסטן)
• אלכסנדריה על האינדוס (פקיסטן)
• קנדהאר היא "אלכסנדרופוליס" (אפגניסטן)

[עריכה] היחס לדמותו של אלכסנדר

אלכסנדר זכור כגיבור אגדי בעולם המערבי, בכל חלקי אירופה ובאסיה המרכזית. באסיה הוא ידוע בשם איסקנדר. מהצד השני, חסידי זאראטוסטרה רואים בו משחית התרבות הפרסית הגדולה ושורף פרספוליס. המקורות העתיקים נכתבו בדרך כלל מנקודת מבט פוליטית ואינם נייטרליים. חלקם מפארים את דמותו, אחרים מנסים להציגה באור שלילי. כתוצאה מכך קשה לגבש עליה הערכה מוסכמת.

דמותו של אלכסנדר מהווה מקור חיכוך בין המדינות המודרניות של יוון, מקדוניה, ואלבניה. כל מדינה, מסיבות פוליטיות ולאומיות, מנסה לנכס לעצמה את אלכסנדר כגיבור לאומי. החיכוך בין יוון ומקדוניה בנוגע לאלכסנדר מקביל לחיכוך שקיים בין שתי המדינות בקשר לשם "מקדוניה" עצמו, שם בעל חשיבות היסטורית לשתי המדינות - גם אלבניה טוענת לבעלות על מוקדון, כממשיכתה של ממלכת אפירוס הקדומה.

מקורות רבים מוצאים באלכסנדר מגלומניה וחוסר יציבות בשנים שאחרי קרב גאוגמלה, אך ייתכן שאלו רק תוויות שהדביקו היוונים למלך שאימץ לעצמו מנהגים פרסיים.

[עריכה] מקורות עתיקים

עיקר המקורות העתיקים על אלכסנדר הגדולים באים מהיסטוריונים יוונים ורומאים. המקורות הראשונים שנכתבו על ידי אנשים שהכירו את אלכסנדר אבדו, למעט כמה כתובות וקטעי מכתבים בעלי מהימנות מפוקפקת. בני דורו שכתבו עליו הם: קליסתנס, תלמי הראשון, אריסטובולוס מקסנדריה, נארכוס ואונסיקריטוס. מקור נוסף בן הזמן הוא ספרו של קלייטרכוס, שלא התלווה למסע, אך אסף מקורות זמינים רבים. עבודתו עמדה בבסיס חיבורו של טימגנס, שהשפיע רבות על היסטוריונים אחרים שעבודתם שרדה. אף אחד מהחיבורים האלה לא שרד עד ימנו, אך חיבורים מאוחרים יותר מתבססים עליהם.

חמשת המקורות העתיקים ששרדו עד היום הם חיבוריהם של אריאנוס, קורטיוס, פלוטרכוס, דיאודורוס, יוסטינוס:

• אנבסיס של אלכסנדר ("מסעו של אלכסנדר" ביוונית), שנכתב על ידי ההיסטוריון היווני אראינוס, ששירת את האימפריה הרומית, נכתב במאה ה-2 לספירה. הספר מתבסס בעיקר על חיבורו של תלמי ובמידה פחותה יותר על חיבוריהם של אריסטובולוס ונארכוס. בדרך כלל זה נחשב לאחד החיבורים המהימנים ביותר על אלכסנדר ששרדו מהעת העתיקה.

• היסטוריה של אלכסונדר הגדול היא ביוגרפיה בת עשרה ספרים, מתוכם שרדו רק שמונה אחרונים. פרי עטו של ההיסטוריון הרומאי קווינטוס קורטיוס רופוס. החיבור נכתב במאה הראשונה לספירה. קורטיוס מתבסס בעיקר על קלייטרכוס וטימגנס. ייתכן שחלק מהמידע שאוב מחיבורו של תלמי.

• חיי אלכסנדר נכתב על ידי ההיסטוריון היווני פלוטרכוס במאה השנייה לספירה והוא מבוסס בעיקר על אריסטובולוס ועל קלייטרכוס.

• חיבורו של ההיסטוריון דיאודורס מסיציליה מבוסס על עבודתו של טימגנס. כמו כן מספר דיאודורס על חייהם של פיליפוס ושל הדיאדוכים.

• יוסטינוס כתב חיבור מרושל וקצר. יש בו טעויות עובדתיות אחדות וקשה להבין את המקור הזה.

לצד המקורות האלה יש עוד כמה מקורות עתיקים בעלי חשיבות פחותה יותר.

בעיית המקורות היא דאגתם העיקרית של ההיסטוריונים המודרניים הכותבים אודות אלכסנדר. כל חיבור מציג אלכסנדר שונה המותאם לסיפור שרוצה לספר המקור העתיק. אריאנוס מתעניין בעיקר בצדדים הקרביים, קורטיוס מוציא לאור את סודותיו האפלים של אלכסנדר. פלוטרכוס לא עומד בפני סיפור נאה, ללא קשר לאור שבו הוא מציג את אלכסנדר. כל המקורות, להוציא אולי את אריאנוס, כוללים סיפורי פנטזיה שלא היו ולא נבראו. למרות זאת, המקורות העתיקים מספקים הרבה מידע אמין וניתן לצייר דמות אמינה פחות או יותר על פי הכתוב בהם.

[עריכה] ראו גם

• צבאו של אלכסנדר הגדול
• אלכסנדר הגדול באגדות היהודיות

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אלכסנדר הגדול
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלכסנדר הגדול

• אלי אשד, אלכסנדר הגדול מכולם
• אתר שמוקדש לאלכסנדר הגדול (אנגלית)
• עוד אתר שמוקדש לאלכסנדר הגדול (אנגלית)