טיוטה:ארץ המוזיקה
 | |
| בימוי | וילפרד ג'קסון |
|---|---|
| הופק בידי | וולט דיסני |
| מוזיקה | ליי הרליין |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| חברת הפקה | אולפני וולט דיסני |
| חברה מפיצה | יונייטד ארטיסטס |
| הקרנת בכורה | 5 באוקטובר 1935 |
| משך הקרנה | 9:34 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה | סרט קצר, סרט הנפשה |
| סרט קודם | מי הרג את קוק רובין? |
| סרט הבא | שלושה חתלתולים יתומים |
ארץ המוזיקה (באנגלית: Music Land) הוא סרט הנפשה קצר אמריקאי מסדרת הסרטים "סימפוניות טיפשיות", אשר הופץ בשנת 1935.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט מתחיל בהצגה של מפת ארץ המוזיקה, לפני התקרבות כדי להציג את ארץ המוזיקה, ממלכה ענקית עם נושאי מוזיקה קלאסית שבה הנסיכה (כינור מאונש) משתעממת מריקודים סלוניים איטיים ומתגנבת החוצה.
מעבר לים נמצא אי הג'אז, ממלכה ענקית בנושא ג'אז עם מוזיקת ג'אז לוהטת וריקודים, אבל הנסיך (סקסופון אלט) מתעניין בה בקושי. ומתגנב החוצה, הוא מבחין בנסיכה מעבר לים בעזרת קלרינט המשמש כטלסקופ, ומתאהב בה מיד. הוא נוסע במהירות על פני הים בסירה העשויה מקסילופון כדי לפגוש אותה.
הפלירטוט שלהם נקטע, עם זאת, כאשר אמה של הנסיכה (צ'לו) שולחת את השומרים שלה לנעול את הנסיך בכלא מטרונום. כדי להימלט מהמצוקה הזו, הוא כותב פתק לעזרה (הלחן של "שיר האסירים") ומעביר אותו לציפור, שמביאה אותו לאביו (סקסופון בריטון), שמעלה את קריאת הקרב - גרסת ג'אז של המנגינה הצבאית "אסיפה".
אי הג'אז פורס את הלהקה המרובה שלו כארטילריה, ומפציץ רבע מארץ המוזיקה בתווים מוזיקליים נפיצים למספר ג'אז/סווינג. ארץ המוזיקה מחזירה אש באמצעות צינורות עוגב המסתובבים לתותחים, משגרים ומיירטים קולות מוזיקליים רועשים וזועמים במיוחד לפזמונים של "דהרת הוולקירות" של ריכרד וגנר.
הנסיכה מתערבת כדי לעצור את המלחמה על ידי הנפת דגל הכניעה, אך נופלת לים כאשר תו סימפוני פוגע בסירה שלה. הנסיך נאבק כדי להימלט מתאו, אך פתק נפץ מסייע לו בכך שהוא נוחת לידו ומפוצץ אותו, והוא ממהר להציל אותה, אך בסופו של דבר גם הוא נאבק. שני ההורים רואים מה קורה ומפסיקים במהירות את האש כדי לחלץ את ילדיהם. כשהם סוף סוף מצילים את ילדיהם, הם מפרידים אותם אחד מהשני ומתחילים לנעוץ מבטים זועמים זה בזה, המלך מתחיל להתחבב על המלכה, והם מחליטים לעשות שלום באמצעות לחיצת יד. הסיפור מסתיים בשמחה עם חתונה זוגית, בין הנסיך והנסיכה, לבין המלך והמלכה, בראשות שר קונטרבס, כאשר אזרחי שתי הארצות רוקדים על גשר ההרמוניה החדש שנבנה וקשת בענן עם תווים מוזיקליים על פניו מופיעים בשמים בזמן שארץ המוזיקה בונה את עצמה מחדש.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניסיון לגשר על הפער בין מוזיקה קלאסית לג'אז, הסרט כולל מוזיקה מתוך הסימפוניה השלישית של בטהובן ו"דהרת הוולקירות" של וגנר, כמו גם מנגינות קלאסיות פופולריות, ג'אז ושונות. הסרט אינו מכיל דיבור ממשי, אלא הדמויות מתקשרות באמצעות צלילים מוזיקליים, כאשר כל אחד "מדבר" באמצעות שימוש בצליל של הכלי המסוים עליו הם מבוססים.
לפי לאונרד מלטין, מקורו של סיפור הסרט בדילמה המוזיקלית האמיתית של החברה האמריקאית; כמה אנשים בשנות ה-30 ראו בג'אז את סוף הציוויליזציה, בדומה לאופן שבו חלק מההורים נוטים להיות מבולבלים מתחומי העניין המוזיקליים של ילדיהם. אגב, אביו של נסיך הסקסופון הוא הנפשה של "מלך הג'אז", פול וייטמן.
הסרט נערך לפרק של עולמו המופלא של דיסני בשם "טוט, שריקה, פלאנק ובום" (אחרי הסרט הקצר משנת 1953) ב-1959 עם מוזיקה וקריינות מחודשת של פרופסור ינשוף (ביל תומפסון), והוצג ב"סרטי האנימציה של וולט דיסני מהדורת זהב מוגבלת 2: מפעל החלומות של דיסני" (1985), "המיטב של דיסני: 50 שנות קסם" (1991), "שירי סימפוניות טיפשיות" (2001) ו"היצירה של 'פינוקיו': ללא חיבורים" (2009). מאז, הפרק של עולמו המופלא של וולט דיסני, "טוט, שריקה, פלאנק ובום" והגרסה המחודשת שלו לסרט המצויר, נשכחו מזמן.
בתערוכה של "כמה מהשימושים בעלי ההשראה והבלתי נשכחת ביותר של מוזיקה קלאסית באנימציה", הסרט הוקרן בשלמותו ב-'מה זה אופרה, דוק? – אנימציה ומוזיקה קלאסית' כחלק מ"חגיגת האנימציה של מרק דייוויס" בהנחיית האקדמיה האמריקאית לקולנוע בתיאטרון סמואל גולדווין בבוורלי הילס במאי 2010.
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוסטין כרוניקל כותב כי בתור אחד הסרטים המוקדמים מבין הסרטים בסדרת סימפוניות טיפשיות, "ארץ המוזיקה היא מקום רצוף מתח, כאשר ים המחלוקת שוכן בין אי הג'אז לארץ המוזיקה", ושהפעולה היא בקושי דרמטית בתור להציל את טוראי ריאן. יצוין כי "זוהי הצצה ראשונה, גם להיבט קריטי של הנפשת דוממים: כיצד להשתמש בפרטים המבניים של אובייקט - יתד הכוונון בצ'לו, הפיה בסקסופון - בצורה הטובה ביותר."
במילון הסרטים של ג'ורג'ס סדול ופיטר מוריס, מוצע שלסרט יש "טווח יוצא דופן של עיצוב גרפי ושימוש דמיוני בסאונד".[1]
מדיה ביתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט הופץ מספר פעמים ב-VHS, בפעם הראשונה ב-1985 ב"וולט דיסני קריקטורות קלאסיקות: מהדורת זהב מוגבלת 2 - מפעל החלומות של דיסני: 1933-1938 וב"וולט דיסני מיני-קלאסיקה: פטר והזאב".
מאוחר יותר הוא יצא שלוש פעמים ב-DVD. הפעם הראשונה בשנת 2000 כפיצ'ר בונוס ב"עשה את המוזיקה שלי", ב-4 בדצמבר 2001 ב"אוצרות וולט דיסני: סימפוניות טיפשיות - הקלאסיקות המוזיקליות המצוירות ההיסטוריות"[2] ובשנת 2005 ב"סרט המצויר הקלאסי של וולט דיסני: כרך 6 - כיף מוזיקה קיצוני".
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "What's Opera, Doc? – Animation and Classical Music". Academy of Motion Picture Arts and Sciences. נבדק ב-9 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Silly Symphonies: The Historic Musical Animated Classics DVD Review". DVD Dizzy. נבדק ב-20 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)