להציל את טוראי ריאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
להציל את טוראי ריאן
כרזת הסרט
שם במקור: Saving Private Ryan
בימוי: סטיבן ספילברג
הפקה: סטיבן ספילברג
מארק גורדון
גרי לוינסון
תסריט: רוברט רודט
עריכה: מיכאל קאן
שחקנים ראשיים: טום הנקס
אדוארד ברנס
מאט דיימון
טום סייזמור
מוזיקה: ג'ון ויליאמס
מדינה: ארצות הברית
אולפן: Amblin Entertainment
Mutual Film
הקרנת בכורה: 24 ביולי 1998
משך הקרנה: 170 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 70 מיליון דולר
הכנסות: $481,840,909
פרסים: אוסקר:
בימוי
צילום
עריכה
סאונד
עריכת סאונד
גלובוס הזהב:
עיבוד
בימוי
דף הסרט ב-IMDb

להציל את טוראי ריאן הוא סרט משנת 1998 בבימויו של סטיבן ספילברג, העוסק בפלישה לנורמנדי במלחמת העולם השנייה.

הסרט מפורסם בחלקו בזכות עוצמת המראות והקולות של עשרים הדקות הראשונות של הסרט, המתארות את הנחיתה בחוף אומהה ב-6 ביוני 1944. לאחר מכן הסרט עוקב אחר יחידה של שמונה לוחמים העוסקת בחיפוש אחר חייל מסוים מהדיוויזיה המוטסת ה-101.

ספילברג המשיך לעסוק במערכת נורמנדי במיני-סדרה בשם "אחים לנשק", שאותה הפיק יחד עם טום הנקס, שמגלם בסרט זה את ראש יחידת החיפוש, ג'ון מילר.

תקציר הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור המרכזי של הסרט, כפי שהכותרת מרמזת, הוא משימה שמטרתה להחזיר הביתה חייל שנשאר בן יחיד לאמו לאחר ששלושת אחיו נהרגו במלחמה. משימה זו מונהגת על ידי סרן ג'ון מילר (טום הנקס).

הסרט מתחיל עם הטוראי ג'יימס פרנסיס ריאן המבוגר, כשהוא מבקר בבית קברות לחללי ארצות הברית בנורמנדי את חבריו שנפלו במלחמה. ריאן המבוגר מתמוטט מול אחד הקברים, ומכאן הסצנה מתחלפת לתחילת הפלישה לנורמנדי ולנחיתת הכוחות הראשונים בחוף אומהה. הכוחות שנחתו שם נתקלים בהתנגדות קשה ביותר מבונקרים ועמדות גרמניות, סובלים מאבידות רבות ומתקשים להתקדם אל עבר היבשה. סרן ג'ון מילר (טום הנקס) מפקד פלוגה בגדוד הריינג'רס השני, אוסף קבוצה קטנה של חיילים ומתחיל אט אט להתקדם לעבר החוף תחת מטר כבד של אש גרמנית, עד שהם מצליחים לחדור לאחת היציאות של החוף.

לאחר הפלישה, בארצות הברית מגלים ששלושה בנים ממשפחת ריאן מתו כולם בשבוע האחרון, ואח רביעי, טוראי ג'יימס פרנסיס ריאן (מאט דיימון) מהדיוויזיה המוטסת ה-101 עדיין לכוד איפשהו בצרפת. מילר מקבל פקודה ממפקדיו לאסוף צוות קטן של לוחמים מפלוגתו ולצאת לחפש אותו. מילר יוצא למשימה ביחד עם 7 חיילים נוספים, ללא כל מודיעין על מיקומו של ריאן.

הצוות עובר בכמה עיירות קטנות ובדרך מאבד את טוראי אדריאן קפרזו (וין דיזל) שנהרג מירי צלף. מילר מגיע עם הצוות למקום התרסקות של מטוס תובלה שהפך למקום כינוס פצועים, שם הוא פוגש מספר חיילים אמריקאים ובהם אחד מחבריו של ראיין שמגלה שהוא וקבוצת צנחנים מגנים על גשר אסטרטגי על נהר המרדה בעיירה ראמל. לאחר התגלית יוצאת היחידה לכיוון ראיין. בדרך הם נתקלים בבונקר גרמני עליו הם מסתערים ומשמידים אותו. אבל במהלך הקרב נורה ארווין וויד (ג'ובני ריביסי), החובש של הקבוצה.

הצוות (שכעת מונה רק 6 חיילים) פוגש בריאן ובשאר הצנחנים, ומילר מבשר לריאן על מות שלושת אחיו ועל הפקודה על פיה עליהם להביאו הביתה. ריאן, למרות הבשורה המרה, מסרב לעזוב את הגשר ולנטוש את אחיו לנשק ומתעקש להישאר ולהילחם. מילר מסכים בסופו של דבר, וביחד עם חייליו ועם הצנחנים הם מתכננים מבצע הגנה על הגשר מפני הכוחות הגרמניים שעתידיים לבוא. הגרמנים מגיעים לאחר זמן קצר בכוחות עדיפים בהרבה ועם מספר טנקים, ובהדרגה הם משמידים כמעט את כל הכוח האמריקאי, שנמלט עתה אל הגשר כדי לפוצץ אותו. כאשר הכוח של סרן ג'ון מילר נסוג אל הצד השני של הגשר ויחידת הטייגר טנק כמעט וחוצה את הגשר - מגיעה תגבורת של חיל האוויר האמריקני ועימה תגבורת של מספר חיילים אמריקאים, שהודפת את הגרמנים. מיחידתו של מילר נותרים בחיים ריאן (שזה עתה צורף אליה), טוראי ריצ'רד רייבן (אדוורד ברנס) והמתורגמן רב"ט טימותי א. האפהם (ג'רמי דיוויס) שגויס על ידי מילר למשימה עקב שליטתו בצרפתית וגרמנית.

מאחורי התסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור הסרט מבוסס על מקרהו האמיתי של סמל פרדריק נילנד מהדיוויזיה המוטסת ה-101, אשר בהתאם למדיניות ה"ניצולים יחידים" של משרד ההגנה האמריקני (שנקבעה בעקבות המקרה של חמשת האחים סאליבן), אכן הוחזר מהחזית לארצות הברית.

יש טענה כי הקשר עם פרדריק נילנד נותק, ושהוא התגלה בכפר צרפתי מספר חודשים אחרי הפלישה כשמצבו היה טוב ושהוא לא היה מעורב בקרבות. נראה שטענה זו היא חסרת בסיס, שכן על פי מקורות אמינים יחסית – ספריו של ההיסטוריון הצבאי סטיבן אמברוז – אותר נילנד בשורות הדיוויזיה בה שירת תוך זמן קצר לאחר שיצאה ההוראה להחזירו לארצות הברית.‏[1]

ישנם הבדלים רבים בין הסיפור בסרט לבין המקרה עליו הוא מבוסס, ביניהם הסיפור על יחידת החילוץ שלא היה ולא נברא, וכן העובדה שאחד מאחיו של נילנד התגלה בשבי היפני בשלב מאוחר יותר.

התסריט העלה שאלות מוסריות מהותיות ביותר, של יחס לשבויים, יחס לאוכלוסייה אזרחית בזמן מלחמה ומעל הכול השאלה האם סביר להעמיד בסכנה חמורה את חייהם של שמונה חיילים על מנת להציל את חייו של חייל אחד.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד ל־11 פרסי אוסקר, וזכה בחמישה: על בימוי, עריכה, צילום, קול ועריכת אפקטים קוליים.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמברוז-יום הפלישה, עמ' 279 ; אמברוז-אחים בקרב, עמ' 117-118.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סטיבן אמברוז (2002), יום הפלישה, אור יהודה: זמורה-ביתן.
  • סטיבן אמברוז (2005), אחים בקרב, אור יהודה: כנרת, זמורה ביתן, דביר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]