טיוטה:בוש
בּוּש (אנגלית: Bush) הן קולקטיב פמיניסטי, להט"בי קווירי המאמין ביצירת נתיבים לשינוי חברתי. הן החלו לפעול בישראל בשנת 2015 וממשיכות בפעילותן עד היום. הקולקטיב פועל על מנת לקדם ולתת במה לאמנות, אקטיביזם ותרבות להטבק"ית בראיה פמיניסטית. הקולקטיב מבקש לבחון שאלות על זהות, בדגש על זהות מגדרית וזהות מינית, סוגיות פוליטיות אקטואליות, שוויון וחופש מגדרי, שאלות הקשורות בין המרחב הפיזי ובין המרחב הנפשי והאמנותי, מרחבים לימינליים והשפעת כל אלו על היחיד ועל החברה. הפעילות שלהן מייצרת פלטפורמות מגוונות, ביניהן: פנזין מודפס הפועל באופן עצמאי ללא מימון חיצוני, תערוכות, סרטים, מיצגים, הרצאות, חשיפה ובמה לאקטיביזם פרוגרסיבי.[1] הקולקטיב מייצר 'חממת אמניות' ליוצרות שרוצות להשמיע את קולן בנושאים שהקולקטיב מבקש לבחון. החברות במרחב זה מגיעות ממעגלי שייכות שונים ומתחומים שונים כגון: שירה, פרפורמנס, כתיבת דעה, צילום, ציור, ספוקן וורד, מוזיקה, דראג ועוד.
פעילות הקולקטיב מושפעת מפעילות פמיניסטית המאפיינת את הגל השלישי של הפמיניזם[2] ובכלל זה תנועת הפאנק הפמיניסטית: ריוט גירל (Riot grrrl),[3] שהייתה פעילה נגד פטריארכיה, גזענות, אלימות מינית ובושאים של מיניות ומגדר, בניסיון לקדם מודעות ולעורר מהפכה מגדרית.[4] גם הריוט גירל יצרו פנזינים, אמנות ואקטיביזם. השפעות נוספות[5] היו להקות הפאנק הסקס פיסטולס שאפיינו את סצנת הפאנק של שנות ה-70, להקת בקיני קיל שאפיינה את סצנת הפאנק של שנות ה-90 והיוותה עמוד תווך לנתינת במה ומרחב בטוח לשיח מתמשך על הטרדות מיניות, מגדר, משטור גוף ומיניות, והגרילה גירלז,[6] שהיו תנועת אמניות אנונימיות שפעלו לקידום מאבקים נגד גזענות וסקסיזם באמצעות אמנות בעולם האמנות הפלסטית.[7]
משמעות פועלו של הקולקטיב[עריכת קוד מקור | עריכה]
פועלו של הקולקטיב קושר בין הדיון הפוליטי והאישי כאחד לבין המקומות בהם חברות הקולקטיב מקיימות את הדיון. כוונתן לבחון דרך הפלטפורמות השונות אופני פעולה אחרים עבור עולם האמנות. הקולקטיב נוקט באופן פעולה אמנותי שמתייחס למקום פיזי ומייצר בו רבדים עמוקים של התייחסות פוליטית ומפגש מעמיק בין אמניות. הפעולה האמנותית אינה רק התוצר של הפלטפורמות השונות בהן מתרחשת הפעולה, בין אם תערוכה, מיצג וכו', אלא שכלל התהליך מראשיתו מכיל פוטנציאל למפגש ולשיח שמייצרת הפעולה. הבחירה לכרוך בין המרחב, הפעולה האמנותית ומי שמשתתפות ביצירה נובעת מהמטרה לתבוע בעלות משותפת על מרחבים ותהליכים, באופן שמיוחס לגבריות ולפטריארכיה.
פעולות של הבוש מאפשרות להתנסות בהרכב חברתי נשי הפועל כקולקטיב. לכך ישנה השפעה על יחסי הכוח וקבלת ההחלטות במרחב לימינלי, בו יחסי הכוח מתערערים. לימינליות היא שלב מעבר, שבו המחשבה וההתנהגות החברתיים מותחים את גבולותיהם, ומאפשרים אופן מחשבה חדש. שלב לימינלי מאופיין בחוסר בהירות. הזהות העצמית אינה ברורה בשלב זה, והאדם המצוי בו חווה חוסר אוריינטציה. בסיטואציה כזו של חוסר בהירות, מתקיים דגם חברתי אחר שמשמש כקבוצת ביניים זמנית, מבנה חברתי המבוסס על שוויון ואנושיות משותפת, ולא על ההיררכיה המקובלת.[8] חשיבותה של הלמינליות בפועלו של הקולקטיב נעוצה בכך שהיא מאפשרת מרחב מוגן יותר ליצירה, למחשבה ולמתיחת הגבולות של עצמינו ושל האמנות.
התהליך של השיח המתמשך אותו יוצר קולקטיב הבוש מתקשר לכמה נושאים:
- זהות לימנלית בהקשר של מין כרומוזומלי (על פיו נקבע מין העובר) ומגדר. התערבות בנושא זה קוראת תיגר על חלוקה בינארית בין זכר לנקבה, שמעצבת מערכת תרבותית על פיה מתנהלת החברה.[9] כתוצאה מזה גם מוטל ספק בריבוי הטקסים והמסרים המגדריים המועברים בהם. ושאחראים לחיברות מגדרי ולביסוס התפישה של מגדר כטבעי ונובע מהמין.[10]
- גישה של דקונסטרוקציה, במובן של ניתוח מבנה השיח ופירוקו.[11]
- זהויות פלואידיות המערערות על הבינאריות המגדרית.[12]
- פירוק של הדיכוטומיה הקיימת וייצור שיח חדש שבו ישנם נזילות ויחסי גומלין בין שני המושגים מין ומגדר, כך שהוא מערער על חשיבותו של מושג אחד ביחס לאחר.[13]
- זהות לימינלית מינית, שמערערת על הבחירה באורח חיים סטרייטי כבחירה טבעית.[14]
- ביצוע מגדרי (פרפורמנס) כאקט של פלואידיות. תנועה ונראות פיזיים משתנים בין זהויות שונות אותן הפרט בוחר, שנועדו לערער על המישטור שבחלוקה הטבעית להשתייכות מגדרית.[15]
האלטרנטיביות שהבוש מציע הוא של מרחבי תצוגה שונים הנוצרים באופן פעיל. מרחבים שלא רק מעצם היותם חלל שאינו 'קובייה לבנה', אלא ראשית כל בשל בחירה מודעת ומעשית לטעון אותו במרחב היסטורי ופוליטי של זמן ובהקשרים שמותירים אותו כמרחב בעל 'גנטיקה פוליטית'. כך, לדוגמה, השתמשו במרחב של פסאז' כמקום מפגש אמנותי משנה זמן. הפסאז', שהיה חלק מטרנד אדריכלי שהובא מאירופה ונזנח,[16] הפך את המבנה התת-קרקעי למרחב רפאים. הפיכתו לחלל הנקשר לסצנת חיי לילה אל מול הבחירות האדריכליות והפרפורמטיביות של המבנה יוצרת הקשרים היסטוריים. כחלל המשמש את סצנת חיי הלילה, הוא משמש להנאה המושתתת על תרבות של מקבלי החלטות[17] ולמרחב פיזי שבתוכו מייצר המועדון את האופי שלו ואת החוויה הגופנית של המבלים בתוכו.[18]
פועלו של הבוש בפסאז' מוציא מהחלל הפיזי שלו משמעות שחושפת את הפוטנציאל הפוליטי שלו. זאת באמצעות יציקה לחלל את האופי, האידאולוגיה והאסתטיקה שמאפיינים את הבוש, ובאמצעות אופני המפגש והתהליך לקראת השימוש בחלל. קולקטיב הבוש עושה שימוש באמנות ככלי שדרכו ניתן לדבר באופנים שונים. זאת תוך רצון מתמיד של הקולקטיב ליצור מפגש אמנותי ולייצר בחינה משותפת של הזהויות השונות של בני אדם, זהויות שונות של מרחב, את היכולת של בני האדם לנוע בתוך מרחב ולבחון את הפוליטיקה של מרחבי תצוגה. חברות הקולקטיב הבוש בוחרות מרחבים כמו הפסאז', אשר מכילים את המורכבויות האלו. במרחבים הללו חברות 'חממת האמניות' מציגות את העבודות שלהם בדרך בה הן נטענות במשמעות ביחס למרחב ולהקשר, כשהבחירה האוצרותית שמה דגש על אופן השיטוט במרחב. בצורה זו פועלו של הבוש במרחבי התערוכות מייצר משמעות של גמישות ותנועה בתהליך היצירה בין העבודה 'שלי' ומה שהיא מסמלת, לזליגה של השיח בין העבודות ולהשתתפות של הקהל כתהליך היצירה.
אירועים ופרויקטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"שיח פרוזדור"[19][עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכה הראשונה שהקולקטיב הפיק בצורה עצמאית. האירוע התקיים במועדון הפסאז' בתל אביב. היה זה אירוע אומנותי שארך שלושה ימים, מה-8 עד 10 באוקטובר בשנת 2018. האירוע כלל תערוכה קבוצתית וליין אפ אירועים. ליצירתו כאירוע של שלושה ימים ישנה משמעות קריטית, מכיוון שהזמן מאפשר את לממש את פוטנציאל המפגש, אותו חרט הקולקטיב על דגלו. התערוכה יצרה נקודת זמן מגובשת של חוויה ושיחה, אשר מתקיימות סביב אמנות. המפגשים הם לא רק פנימיים בין הפרט ועבודת האמנות, אלא בין פרטים ובין המפגש האמנותי השלם שנוצר, בין אם באירוע שירה מדוברת, מופע דראג, מסיבה וסגנונות מוזיקה משתנים.
המטרה של יצירת אירועים שונים במרחב האמנותי הייתה לחבר בין עולמות מנותקים לכאורה, או כאלו המופרדים לפי קטגוריות של גבוה ונמוך. עיצוב החלל לא השתנה בין התערוכה למסיבה, אלא הכיל את שני הקצוות בו בזמן, ובכך הציע פלואדיות מרחבית וזהותית ושבר את הקיר המבחין בין תרבות גבוהה לנמוכה בכל הקשור לבילוי ותרבות פנאי. דוגמה נוספת היא אירוע הדראג,[20] שאפשר התנסות במרחב גמיש מגדרית שאינו מתעקש על קשר דיכוטומי של - DRAG QUEEN או DRAD KING, אלא נע בצורה רציפה יותר על זהויות שנוזלות מזו לזו. התערוכה 'שיח פרוזדור' נוצרה מתוך שיח משותף שהתקיים לאורך שנה ב'חממת אמניות' של קולקטיב ה'בוש', וכלל 18 אמניות ואמנים שנפגשו אחת לחודשיים סביב התערוכה. העבודות שהוצגו בה נוצרו ביחס לשיחות שעלו במפגשים המשותפים ובשיחות אינטימיות שעסקו בתמות הקשורות למרחב ומה הוא מאפשר, מרחבים המאפשרים פלואידיות ותנועה בין זהויות והמרחב האמנותי וגבולותיו. בדרך זו ניתנה במה לאמנות להט"בית פמינסטית וקווירית.
האמניות שהציגו בתערוכה:
- Ayelet Raziel
- Nitzan Krimsky[21]
- Karam Sage
- Layla Nk Sivan
- Elirazi Tamar
- Roded Shabtay
- Tseela Greenberg
- Eran Evan
- Yael Meiry
- Erez Moshe Amit
- Eti Levi
- Dvora Morag
- Tal Oz
- Alex Farfuri
- Michal Shomer
- Noga Or-Yam
- Faina Feigin
- Shir Hakim
- Shir Newman
- Lukas Silver
תערוכת "נכנסות לשיח"[עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכה התקיימה ב-21 ביוני 2018. בתערוכה ביקשו חברות קולקטיב הבּוּש לבחון את שיח האמנות במסגרת תערוכה ולייצג את תפישת עולמן באמצעות מקבץ מיצגים, הקרנות וידאו ומוזיקה. היצירות שהוצגו ביקשו לערער על התבוננות דיכוטומית בסוגיה 'מה נכון' ביחס למגדר ומיניות בחברה קפיטליסטית שדוחקת את הפרט ומצמצמת אותו. קולקטיב הבּוּש חותר תחת המרחב המיליטנטי, שהוצג בתערוכה כמתקיים ברחוב ובבית, בגוף ובנפש. במהלך התערוכה הוצגו זהויות אשר נתפשות כחורגות מגבולות הנורמות החברתיות ועל כן נתקלות באלימות.[22] בנוסף, חברות הקולקטיב ביקשו לערער על עיצוב המיניות מצד החברה ועל התפקידים המגדריים בחברה פטריארכלית. התערוכה נוצרה כדי לבטא את האופן בו גילויים של תשוקה ומיניות מלוּוים בתחושת בושה וכיצד הפטריארכיה מפקיעה גופים של נשים מרשותן ומעמידים אותם כלי לספק צרכים ותשוקות של גברים.[23]
מבעד לשיח האמנות בקשו הבּוּש לחשוף את מנגנוני הדיכוי ולפרקם באמצעות נזילות מגדרית, זהותית ומינית. זאת בבקשה לעורר הבנה שסוגי דיכוי שונים שזורים זה בזה ומעלים את חשיבותה של סולידריות בין מאבקים ככלי ליצירת שיח מורכב על אחרוּת.
העבודות, שהוצגו בפנזין הבוש ה-11, "האסתטיקה של המסקנטייפ", בפורמט 5A מודפס, הוצאו מבין דפיו אל התערוכה בגדלים שונים ובמדיומים אחרים, בניסיון ליצור מרחב פיזי שבו מתקיים דיאלוג שנע על הציר הלהטב"קי פמיניסטי.
אמנים/ות משתתפים/ות: מאיה אגם, נגה אור ים, אלינה אורלוב, סיוון אלירזי, רומי ארדן, אלון בר, יוליה גולדברג, עומרי גולדזק, עומרי דנינו, נסרין ווחידי, גטנט זמרו, שיר חכים, הדס כהן, עמית לבלנג, יעל מאירי, דבורה מורג, יעל משעלי, כרם נאטור, נונו, שיר ניומן, לילה נ.ק., חן עמרם, פאינה פייגין, אליה צ'צ'יק, ניצן קרימסקי, תמר רודד שבתאי, עמית רזיאל, גוני רסקין.
"כל מה שמעבר לכתף"[עריכת קוד מקור | עריכה]
"כל מה שמעבר לכתף" היה המיצג המרכזי באירוע הייד-פארק בשדרות רוטשילד בתל אביב-יפו, שהתקיים ב-28 במאי 2018. המיצג עסק במושג 'מעבר במרחב' ובתחושות הנלוות אליו על ידי שיבוש המרחב הציבורי וכריכתו יחד עם הביתי. המיצג היה בנוי מעיטוף וחניקה של המרחב על ידי ניילון תעשייתי נצמד בו שזורים אובייקטים המשויכים לחלל הביתי, שעתה הופך לזר. כחלק מהעבודה על המיצג נעשה שיתוף פעולה עם אנשים מהקהילה הלהט"בקית, שכתבו על גבי החפצים מהו 'מעבר במרחב׳ בעבורן. המיצג הזמין את הצופה לבחון את המרחב המשובש ולהשאיר בו את התשובות שלו. דרך המיצג הבוש ביקשו לעורר בצופים שאלות שקשורות לשייכות והדרה מהמרחב הציבורי. השאלות המרכזיות שהובילו את המיצג היו: "למי שייך המרחב הזה? ומי קובע בו את החוקים?"; "האם הנוכחות הפיזית שלנו במרחב היא לעיתים זירת קרב כשתחושת הביטחון מתערערת בה? והאם במצב שכזה ישנה אפשרות בה המרחב יכול להוות מוקד שינוי דרכו ניתן לצאת לפעולה?" קולקטיב הבוש ראה בחסימת המרחב אקט באמצעותו הן מערערות על המוכר המדיר ומשבשבות את המעבר היומיומי, ניסיון לנסח מחדש את הציבורי כשייך לכולם.
המיצג התקיים בשדרות רוטשילד בעיר תל אביב, אזור שמוכר כמקום בו ניתן לדבר על זכויות קהילת הלהט"ב, זאת מאחר שהוא משמש כאחד המוקדים המזוהים עם מחאות במדינת ישראל. במועד זה השדרה הייתה פתוחה במשך שבועיים עד מצעד הגאווה בתל אביב של שנת 2018. האירוע בשדרות רוטשילד, בו הוצג "כל מה שמעבר לכתף", הוקם במטרה להביא לידי ביטוי את המאבקים השונים של קהילת הלהט"ב בישראל. זאת כדי לשתף את הציבור במאבק המתמשך כחלק מחגיגות הגאווה 2018.
בלב השדרה הועמדו שלוש במות ועל כל אחת מהן הובאה לידי ביטוי צורת ביטוי אחרת של המאבק הלהט"בקי. בבמות נאמו והופיעו דוברות שנקבעו מראש. בנוסף, היו הבמות פתוחות לציבור הרחב על מנת להשמיע את האג'נדה הלהט"בקית שלהם.
לוחות שנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולקטיב הבוש השיקו לוחות שנה בהן הוצגה אמנות פורצת מגדר של 'חממת האמניות' של הקולקטיב. היצירות הנבחרות הציגו את הפוליטי דרך האישי של כל אמנית, ונגעו בסוגיות של מגדר, מיניות, פמיניזם ולהטב"קיות. בנוסף, בלוח השנה צוינו תאריכים בעלי חשיבות בהיסטוריה של מאבקים שונים.
לוח השנה השני של הקולקטיב נעשה בהשראת "רנגין" ("קשת" בפרסית), יוזמה של פעילים להט"בים מאיראן, שיצרו לוח שנה שמצוינים בו אירועים חשובים בהיסטוריה הלהט"בית. תפקיד לוח השנה היה להציג את גאוות השייכות לאומה קווירית גלובלית[24] שחוצה יבשות ושפות.
גלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש אוגוסט 2017 הוציאו הקולקטיב אסופת גלויות העונה לשם "נאבקות". הגלויות התמקדו במאבקים מההיסטוריה הלהט"בקית פמיניסטית. כל גלויה הציגה יצירה שונה של 'חממת האמניות' המציגות את 'האישי הוא הפוליטי' שלהן. מטרת אסופת הגלויות הייתה לבחון את השאלה כיצד ניתן לכתוב את ההיסטוריה מחדש, דרך הצגת אירועים פרטיים כשזורים באירועים רחבים ובכך יוצרים חיבור אישי מהותי ואינטימי להיסטוריה להט"בקית ופמיניסטית.
פעילות פוליטית נוספת של הבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברות הקולקטיב פעילות במאבקים שונים שמתקיימים במדינת ישראל, ומבטאות תמיכה בנוגע למאבקים המתקיימים בכל העולם.[25] בין המאבקים בהם לוקחות חלק חברות הקולקטיב ישנם צעדת השרמוטות[26] בתל אביב, ירושלים ובאר שבע, הפגנות נגד גירוש הפליטים מאפריקה,[27] מופעי התרמה לנפגעות תקיפה מינית בישראל,[28] עצרת לזכר קרבנות הזנות בישראל,[29] מצעדי הגאווה בתל אביב, הפגנת מחאה של הקהילה הטרנסג'נדרית נגד אלימות על כל גווניה,[30] תמיכה בקהילה הלהטבק"ת בצ'צ'ניה,[31] תמיכה במתלוננות על תקיפה מינית ועוד.
פנזינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפנזין[32] הוא אחת הפלטפורמות המרכזיות שמטפחות חברות קולקטיב הבוש. בפנזינים מופיעים מידע על ארגונים, שיתופי פעולה, אירועים, ויצירות אמנות הכוללות שירה, כתיבת דעה, קריאה וחשיפה לאקטיביזם, צילום, ציור ועוד. הפנזינים נעשים בהשראת היסטוריית יצירה והפצה של פניזינים בקבוצות שוליים ובדגש מיוחד על חשיבות הפרינט בראייה פמיניסטית.
הנושאים השונים בהם עוסקים הפנזינים:
- "האסתטיקה של המסקנטייפ"- עסק בצנזורה, השתקה, השפה כזירה פוליטית, חופש ביטוי, דיכוי, הסגברה,[33] סולידריות בין מאבקים, הדרה, הקטנת נשים, הפנמה של דיכויים, הגוף כזירה פוליטית, הטרדות מיניות ברחוב.
- "קו ערווה"- מבטא "אחר" ומתמקד בביקורתיות בשאלות מי קובע את גבולות איברי המין שלנו ואת נראותם, האם מלמדים בני אדם כיצד להכיר את גופם, עיצוב המיניות והתפקידים המגדריים בהתאם לציפייה החברתית.
- "מרחב לא מוגן"- עסק במרחב שנוצר כתוצאה מחברה פטריאכלית. מרחב שבו הגוף והנפש אינם מוגנים בספירה הפרטית ובספירה הציבורית מפני אלימות והשפלה.
- "סולידריות בין מאבקים"- התמקד בחשיפה למאבקים והזמנה להבנה שסולידריות בין מאבקים עשויה להיות מפתח להבנה משמעותית בנוגע לדיכוי חברתי. קידום ההבנה כי מאבקים קשורים זה בזה והסולידריות ביניהם עשויה לייצר שינוי של יחסי הכוחות החברתיים.
- "נשים ומחאה"- התמקד בחשיפה לנשים משפיעות בחברה כדי להביא לידי ביטוי את קול המאבק שלהן, במאבקיהן היומיומיים ובמאבקן כקהילה.
- "מין ופוליטיקה"- עסק בשאלה האם המערכת הפוליטית מגבילה עיסוק במיניות.
- הגדרות זהותיות
- מחושך לאור, מדיכוי לשחרור מיני.
ועוד.
חברות הקולקטיב[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברות הקולקטיב הן נגה אור ים, שיר ניומן, שיר חכים, פאינה פייגין ומיכל שומר.
נגה אור ים היא אמנית רב תחומית. עוסקת בפוליטיקה של נרטיבים היסטוריים ומשפחתיים. מסיימת תואר באמנות וחינוך בסמינר הקיבוצים. מדריכה בארגון סדאקה רעות לשותפות נוער ערבי - יהודי.
שיר ניומן היא צלמת, עורכת ויוצרת קולנוע דוקומנטרי. סרטה הראשון, "תמר ואמנון", זכה בפרס העריכה הטובה ביותר בפסטיבל סרטי סטודנטים הבין לאומי תל אביב ובפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל לוס אנג'לס. בנוסף, גם ניומן היא מדריכה בארגון רעות סדאקה לשותפות נוער ערבי יהודי.
פאינה פייגין חיה ויוצרת בתל אביב, נולדה במולדובה. עוסקת בתחום הפוסט דוקומנטרי. היא מתמקדת בעיקר בעבודות מבוססות מחקר של נקודה ספציפית בזמן: מבנה, אירוע, התרחשות, ועיבוד כל אלה לנקודת הזמן הקונקרטית של ההווה בשזירה של מחקר, בדיה ומטען פוליטי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוש, ברשת החברתית פייסבוק
בוש, ברשת החברתית אינסטגרם- סיקור על שעוריירת הגיליון הראשון של הבוש באתר האינטרנט של עיתון 'הארץ'
- בוש- המהדורה הדיגיטלית באתר 'WDG'
- לוח השנה של קולקטיב הבוש: להוציא את ההיסטוריה מהארון, כתבה באתר 'WDG'
- "שיח פרוזדור" - תערוכת אמנות קבוצתית שהיא גם ליין אפ אירועים, כתבה באתר 'WDG'
- שידור חי מהרצאה של קולקטיב הבוש בבית אחותי
- תערוכה ביום - "שיח פרוזדור" , כתבה מהתכנית "היום שהיה" עם גיא זהר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אקטיביזם באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- ^ ניצה ברקוביץ, לא רוצות להיות נחמדות: המאבק על זכות הבחירה לנשים וראשיתו של הפמיניזם החדש בישראל., ראשיתו של הפמיניזם החדש בישראל, עמ' 370-374
- ^ Feliciano, Steve, "The Riot Grrrl Movement", New York Public Library
- ^ Jessica Rosenberg, and Gitana Garofalo, Riot Grrrl: Revolutions from within, journal of women in culture and socirty, 1998
- ^ keep it simple. make it fast! an approach to underground music scenes., University of Porto. Faculty of Arts and Humanities, 2015
- ^ The Guerrilla Girls' Bedside Companion to the History of Western Art., London: Penguin: ISBN, 1998
- ^ Brand, Peg., "Feminist Art Epistemologies: Understanding Feminist Art.", Hypatia. 3, 2007, עמ' 89-166
- ^ ויקטור טרנר, התהליך הטקסי : מבנה ואנטי-מבנה, רסלינג: תל אביב, 2004
- ^ מחשבות מיניות: תיאוריה קווירית, פורנוגרפיה והפוליטיקה של המיניות, רסלינג: תל אביב, 2013, עמ' 20
- ^ לילי גלזר, בעקבות ביצה ותחפושת, החינוך וסביבו לח, 2016
- ^ עמליה זיו ואייל גרוס, סקס אחר, רסלינג : תל אביב, 2016
- ^ עמליה זיו, מחשבות מיניות: תיאוריה קווירית, פורנוגרפיה והפוליטיקה של המיניות, רסלינג: תל אביב, 2013, עמ' 84
- ^ עדו לנדאו, דקונסטרוקציה מוקדמת ומאוחרת בכתבי דרידה. עיון: רבעון פילוסופי, S. H. Bergman Center for Philosophical Studies, 1991
- ^ באטלר, ג', קוויר באופן ביקורתי, רסלינג:תל אביב, 2001
- ^ עמליה זיו, מחשבות מיניות : תיאוריה קווירית, פורנוגרפיה והפוליטיקה של המיניות, רסלינג: תל אביב, 2013, עמ' 92
- ^ ולטר בנימין, המשוטט, הקיבוץ המאוחד: תל אביב, 1992
- ^ ניסן שור, לרקוד עם דמעות בעיניים, רסלינג: תל אביב, 2008, עמ' 20
- ^ ניסן שור, לרקוד עם דמעות בעיניים, רסלינג: תל אביב, 2008
- ^ EVENT האירוע בעמוד הפייסבוק
- ^ Steven P. Schacht PhD, Teaching About Gender and Sexuality at a Drag Show, Beyond the Boundaries of the Classroom, עמ' 225-240
- ^ תעודת זהות, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2014
- ^ יוני קופר, דני קפלן, שהפרטי פוגש את הציבורי: הפוליטיקה של ההכרה בארגון לחינוך ושינוי חברתי של קהילת הלהט"ב, סוציולוגיה ישראלית יב', חוברת 1, עמ' 159-180
- ^ נעמי גל, אלימות נגד נשים: נורמה או סטייה?, סוציולוגיה ישראלית ז', חוברת 2, 2006, עמ' 463-465
- ^ R. . Anthony Slagle, In defense of queer nation: From identity politics to a politics of difference, 2009, עמ' 85-102
- ^ אורנה ששון-לוי, תמר רפופורט, Body, ideology, and gender in social protest /גוף, אידיאולוגיה ומגדר בתנועות חברתיות
- ^ Carr, Joetta L, The SlutWalk Movement: a study in transnational feminist activism, Journal of Feminist Scholarship no. 4, 2013, עמ' 24-38
- ^ קריצמן-אמיר,ט', היבטים חברתיים ומשפטיים של מדיניות המקלט בישראל, מכון ון-ליר בירושלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015
- ^ ד"ר אביגיל מור, ממדי החשיפה לאלימות מינית בקרב נשים בישראל ומאפייניה: הערכה ראשונית, סוגיות חברתיות בישראל, 2009
- ^ אמיר אלון, צועדים לזכר קורבנות הזנות: "מתחילים להפנים שמעגל הזנות הורג", באתר Ynet, 16/08/2018
- ^ נלחמות על החיים, באתר הטלוויזיה החברתית, 23/07/2018
- ^ די לרצח להט״ב בצ׳צ׳ניה!, באתר מאבק סוציאליסטי, 07/05/2017
- ^ פנזין, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- ^ שירי אייזנר, הסגברה: יתכן שאתה מסגביר אם…, באתר שחור-סגול על ביסקסואליות, פמיניזם ופוליטיקה רדיקלית, 22/07/2011
קטגוריה:פמיניזם קטגוריה:להט"ב קטגוריה:פמיניזם באמנות קטגוריה:אקטיביזם קטגוריה:מגדר קטגוריה:פנזינים