יהודה בר מרימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה בר מרימר
דור דור שביעי לאמוראי בבלי
בית מדרש ישיבת סורא

יהודה מר בר מרימר היה אמורא בבלי בדור השביעי, בנו של מרימר ראש ישיבת סורא.

פסקיו מוזכרים בתלמוד‏[1]. כך גם הנהגותיו ההלכתיות, אחת מהם היא בנוגע למצוות ביומו תתן שכרו. הוא היה אומר למשמשו, לשכור פועל לעבוד אצלו, ולהתחייב שבעל הבית - הוא יהודה בר מרימר - ישלם לו, מכיוון שחשש שמא יעבור על העבירה החמורה של "ביומו תתן שכרו", ובצורה כזו, כאשר לא הוא בעצמו משכיר את הפועל, הוא אינו מחויב במצווה‏[2].

היה נחשב לאדם מכובד ביותר. בהקשר לכך מסופר, כי כאשר השיא רב פפא את בנו, לבתו של חמיו אבא סוראה, ורצה לבוא לבית חותנו כדי לסכם את סכום הנדוניה שיעניק אבא סוראה לביתו, הוא פגש בפתח את יהודה בר מרימר. רב פפא ביקש ממנו שייכנס, אך יהודה בר מרימר סירב, בהסבירו כי הוא לא רוצה שאבא סוראה ויתבייש מפניו, ובשל כך יעניק לבתו יותר מכדי רצונו האמיתי. רב פפא הפעיל עליו לחץ כבד, ולבסוף הוא התלווה עמו לביתו של אבא סוראה. כאשר אבא סוראה קצב את סכום הנדוניא, וראה שיהודה בר מרימר שותק, הוא חשב שסיבת השתיקה היא מפני שיהודה בר מרימר סבור שהכסף שהעניק לנדוניית בתו - מעט מדי, והוא כועס, ולכן הוא הוסיף עוד ועוד עד שהעניק את רוב נכסיו לבתו. כאשר ראה שבכל זאת הוא עדיין שותק, הוא אמר ליהודה בר מרימר: הרי לא הותרתי לעצמי כלום, ועדיין רוצה אתה שאתן עוד? אמר לו יהודה בר מרימר: גם מה שנתת כבר הוא נגד דעתי, לפי דעתי לא היה לך לתת כל כך הרבה, אבל משנתת אין לך לחזור בך‏[3].

בתלמוד‏[4] מסופר אודותיו כי הוא ישב יחד עם מר בר רב אשי ועם רב אחא מדיפתי, ומכיוון שכולם היו שווים בחכמה, הם חשבו הם פטורים מזימון, אלא שמרימר העמיד אותם על טעותם‏[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]