רבי זירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי זירא
דור	שלישי לאמוראי בבל
בית מדרש	סורא, פומבדיתא
רבותיו	רב הונא, רב יהודה ורבי יוחנן
חבריו	רבה, רב יוסף,
תלמידיו	רבי ירמיה

רב זירא (כשמוזכר בתלמוד הבבלי, קודם סמיכתו) רבי זירא (בבבלי, לאחר סמיכתו, לפי רש"י. לפי תוספות אלו שני חכמים שונים) או רבי זעירא (בתלמוד הירושלמי) - אמורא בבלי, ואחר כך ארץ ישראלי. מעתיקים שונים החליפו בטעות בינו לבין רבי זירא השני שחי בדור החמישי לאמוראים.

בהיותו בבבל, למד בסורא ובפומפדיתא, אצל רב הונא ורב יהודה בר יחזקאל. השתוקק לעלות לארץ ישראל, אותה חיבב מאוד והפליג בשבחיה ("אוירא דארץ ישראל מחכימא", "שיחתן של בני ארץ ישראל תורה" ועוד), ואכן עלה אליה, למרות התנגדות רבו, רב יהודה, שטען כי אסור לעלות לארץ ישראל מבבל. לפני עלייתו צם 100 ימים כדי לשכוח את התלמוד הבבלי וללמוד תלמוד ארץ ישראל ביישוב הדעת ודעה צלולה. כשעלה לארץ ישראל התיישב בטבריה ולמד אצל רבי יוחנן, ריש לקיש ותלמידיהם: רבי אמי, רבי אסי ורבי אלעזר. בר הפלוגתא העיקרי שלו הוא רבי אבא בר ממל.

קומתו הייתה נמוכה ומראה פניו לא היה מרהיב במיוחד. מסיבה זו נקרא זעירא, וכנוי זה שונה לזירא. בארץ ישראל גם לעגו למבטאו הבבלי. אהב להתעסק בחיפוש נוסחאות קדומות לדברי חכמים וגם בקירוב רחוקים. מסופר שקירב את בריוני טבריה על מנת להחזירם בתשובה, דבר שהחכמים שבדורו לא ראו בעין יפה. אולם אחרי שנפטר, לאחר שזכה לאריכות ימים, חזרו אותם בריונים בתשובה מפחדם שאין מי שיתפלל עליהם כעת ויצילם מעונש בעולם הבא.