רבה תוספאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבה (רבא) תוספאה - אמורא בבלי בדור השמיני, בשלהי תקופת האמוראים. לפי דברי רב שרירא גאון באיגרתו, היה רבה תוספאה ראש ישיבת סורא אחרי מר בר רב אשי במשך כשש שנים, בשנים ד'רכ"ח-ד'רל"ד (467-474). מעורכי התלמוד.

בפשר הכינוי "תוספאה" כתב בעל "דורות הראשונים"‏[1], שבתקופתו היה התלמוד בגמר עריכתו והוא השתתף בעריכתו והוסיף עליו, ולכן כינוהו רבה תוספאה. טעם אחר שנזכר בעניין זה, שרבה תוספאה היה בקי בברייתות ובתוספתא, קובצי משניות שנשארו מחוץ לשישה סדרי משנה‏[2]. לדעת אפשטיין, סברות אלו בטעות יסודן, והוא נקרא 'תוספאה' על שם מקומו.

רבותיו ותלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבה תוספאה היה תלמידו של רבינא הראשון (חברו של רב אשי), וחברו של רבינא האחרון[3].

תלמידיו היו ראשי תקופת הסבוראים. אחד מהם הוא רבה בר יוסף, שלפי אחת הדעות (ספר יוחסין השלם) היה ראש הדור הראשון של הסבוראים ועמד בראש ישיבת סורא אחרי פטירת רבינא האחרון.

מתורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיקה מפורסמת שמובאת בשמו בתלמוד - שהכשיר ילד שנולד לאישה כ-12 חודש לאחר שבעלה הלך למדינת הים, ולא קבע שהוא ממזר ופסול לבוא בקהל‏[4].

הלכה נוספת שאמר היא, ש"אין זימון למפרע", ושלושה שאכלו לחם ואחד מהם הקדים ובירך ברכת המזון - שני חבריו יכולים לצרפו לזימון והם ייצאו בכך ידי חובתם, אך הוא לא ייצא ידי חובתו, שכבר בירך‏[5].

תקופתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לקודמיו, שפעלו בתקופה שקטה יחסית מצד הממלכה הפרסית ותושביה, שנשלטה על ידי המלכים משושלת בית ססן, תקופתו של רבה תוספאה הייתה קשה ליהודים. תקופה זו התאפיינה ברדיפות כנגד היהודים, על ידי האמגושים (כהני דת פרסיים), שזכו בתמיכה במעלליהם מצד המלכים הסאסאניים. בתקופתו של רבה תוספאה שלט המלך פירוז הראשון, שנקרא בפי היהודים "פירוז רשיעא" (=הרשע). בין גזירותיו גזר על חטיפת ילדים מבית הוריהם וחינוכם כגויים.

בז' בטבת, שנת ד'ר"ל (470), נאסר ראש הגולה, הונא מרי בר מר זוטרא, ועימו רבנא אמימר בר מר ינוקא ומשרשיא בר פקוד. הונא ראש הגולה ומשרשיא הוצאו להורג 11 יום אחר כך, בי"ח בטבת, ורב אמימר בר רב ינוקא הוצא להורג בחודש אדר של אותה שנה‏[6].

בשנת פטירתו, ד'רל"ד (474), הרסו הפרסים בתי מדרשות, וחטפו את ילדי היהודים לחנכם לחיות בדיני פרס‏[7]. על כסאו של רבה תוספאה ישב רבינא האחרון, שלפי ראב"ד נפטר באותה שנה, ולפי רב שרירא גאון האריך ימים עוד 26 שנה (עד שנת ד'ר"ס - 499).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ר' יצחק אייזיק הלוי, מחוקרי סדר הדורות והזמנים, ה'תר"ז-ה'תרע"ד (1847-1914).
  2. ^ הרב עדין שטיינזלץ, התלמוד המבואר למסכת מועד קטן דף ד ע"א.
  3. ^ בבלי סוכה לב ע"א; יבמות עה ע"ב, מועד קטן ד ע"א.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ', עמוד ב'.
  5. ^ בבלי, ברכות נ ע"א.
  6. ^ איגרת רב שרירא גאון.
  7. ^ "סדר תנאים ואמוראים"; "סדר הדורות", על פי איגרת רב שרירא גאון.