יהודה פיליפ בנימין
 |
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
יהודה פיליפ בנימין (Judah Philip Benjamin; 6 באוגוסט 1811 - 6 במאי 1884) היה פוליטיקאי ועורך דין יהודי-אמריקאי. כיהן כסנטור בוושינגטון מטעם מדינת לואיזיאנה וכשר המשפטים, שר החוץ ושר המלחמה של ממשלת קונפדרציית המדינות של אמריקה. נולד כנתין בריטי באיי הודו המערבית, ובצעירותו עבר לארצות הברית יחד עם הוריו והפך לאזרח אמריקאי. עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית היה למדינאי של קונפדרציית המדינות של אמריקה. לאחר מפלת הקונפדרציה, עבר בנימין לאנגליה, שם החל קריירה שנייה בתחום המשפטי. בשנת 1883 פרש, ועבר להתגורר בפריז, מקום מגוריהן של אשתו ובתו. שנה לאחר מכן נפטר.
במהלך עבודתו כפוליטיקאי, כיהן כחבר בבית הנבחרים של לואיזיאנה, ובשנת 1852 נבחר כנציג לואיזיאנה בסנאט האמריקאי, והיה ליהודי השני בהיסטוריה של ארצות הברית ששימש כסנטור. לאחר הקמת קונפדרציית מדינות הדרום של אמריקה ב-1861, מונה בנימין על ידי הנשיא ג'פרסון דיוויס לשלושה תפקידים שונים בממשלו. בנימין היה היהודי הראשון בהיסטוריה של צפון אמריקה שהיה חבר בקבינט של ארצות הברית, והיהודי הראשון ששמו עלה כמועמד לבית המשפט העליון האמריקאי (הוא דחה את המועמדות פעמיים). בעקבות מעברו לאנגליה, נעשה פרקליט מכובד ונבחר בשנת 1872 כקונסול המלכה ויקטוריה.
תוכן עניינים |
משפחתו וראשית חייו [עריכה]
יהודה פיליפ נולד כנתין בריטי בשנת 1811 בסנט קרואה לפיליפ בנימין, יהודי אנגלי ממוצא ספרדי, ואשתו רבקה דה מנדס יהודיה ילידת ספרד[1]. היה זה בזמן הכיבוש הבריטי של איי הודו המערבית הדנים (כיום איי הבתולה של ארצות הברית), אביו היה בן דודו של משה אליאס לוי, אביו של מי שלעתיד יהיה סנטור מדינת פלורידה, דויד לוי יולי[2]. ב-1813 הגרה משפחתו לוילמינגטון צפון קרוליינה. ב-1822 הם עברו לצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, שם אביו היה ממייסדי הקהילה הרפורמית הראשונה בארצות הברית ("Reformed Society of Israelites for Promoting True Principles of Judaism According to Its Purity and Spirit.") מה שעורר הדים רבים באותה עת[3].
בצעירותו, בנימין למד באקדמית פאייטוויל בצפון קרוליינה. בגיל 14 התחיל ללמוד באוניברסיטת ייל אך עזב מבלי שסיים את לימודיו בלימודי משפטים. ב-1828 הוא עזב לניו אורלינס שם התחיל לעבוד כפקיד בחברת עו"ד, כאלטרנטיבה ללימודי משפט, על מנת לקבל הסמכה לעיסוק בעריכת דין[4]. בגיל 21 קיבל את הסמכתו והחל את דרכו כעו"ד מסחרי במגזר הפרטי.
ב-16 בפברואר 1833 כשמלאו לו 22 שנים, נשא לאישה את נטלי בושה דה סן מרטין (Natalie Bauché de St. Martin), בת למשפחה קראולית ידועה ועתירת ממון, הטקם התקיים בקתדרלת סנט לואיס[5] שבניו אורלינס. מלבד עיסוקו כעו"ד הוא נעשה בעל עבדים והקים מטע קנה סוכר בבל שס (Belle Chasse) ושני עסקיו שגשגו[6]. בשנת 1842 נולדה נינט, בתם היחידה של הזוג. היא הוטבלה וחונכה כקתולית. ב-1847 נטלי בנימין ובתה עברו להתגורר בפריז שם נשארו מרבית חייהן, יהודה בנימין היה נוסע בכל קיץ לפריז לבקר את אשתו ובתו[7].
ב-1842 הוא נבחר לבית התחתון של מדינת פלורידה כנציג המפלגה הוויגית וב-1845 הוא שימש כנציג המדינה בוועידת לתיקון החוקה של לואיזיאנה. ב-1850 הוא מכר את המטע שלו יחד עם 160 עבדיו.
קריירה פוליטית [עריכה]
כבר ב-1852, יצא לבנימין שם של דובר רהוט ומשפטן מעודן, תכונות אלו סייעו לו להמנות כחבר בסנאט של ארצות הברית, בזה הפך לסנטור היהודי השני בהיסטוריה של ארצות הברית לאחר דויד לוי יולי שנבחר על ידי מדינות פלורידה ב-1845.
הנשיא היוצא מילרד פילמור מטעם המפלגה הוויגית הציע למנות את בנימין, כמייצג האינטרסים של מדינות הדרום כשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית לאחר שחברי הסנאט מהמפלגה הדמוקרטית הכשילו כל מועמד אחר שפילמור הציע לתפקיד. הניו יורק טיימס דיווח (ב-15 בפברואר 1853) ש"אם הנשיא יימנה את בנימין, הדמוקרטים יהיו נחושים לאשר את מינויו".
אף על פי שהיה היהודי-אמריקני הראשון שהוצע לו באופן רשמי מינוי בבית המשפט העליון של ארצות הברית, בנימין דחה את ההצעה, הוא התמנה לסנאטור ב-4 במרץ 1853. במהלך שנתו הראשונה, הוא הזמין לדו-קרב סנאטור צעיר בשם ג'פרסון דיוויס ממדינת מיסיסיפי בעקבות עלבון שהאחרון הטיח בו על רצפת הסנאט; דיוויס התנצל ותקרית זו היוותה התחלה של ידידות קרובה בין השניים.
כמדינאי בשירות הקונפדרציה [עריכה]
הנשיא דיוויס, מינה את בנימין כתובע הכללי של הקונפדרציה ב-25 בפברואר 1861, בדיעבד ציין כי הוא בחר בו בגלל "שיש לו (לבנימין) מוניטין ידוע כעו"ד, והמכר שלי בסנאט הרשים אותי באינטלקט הצלול שבו, הרגליו השיטתיים, ויכולתיו במלאכתו". בנימין צויין כ"מוח של הקונפדרציה"
בספטמבר 1861, הוא הפך למזכיר המלחמה בפועל.
כניעת הקונפדרציה [עריכה]
לאחר תום מלחמת האזרחים האמריקנית נמלט ג'ודה בנג'מין מפני כוחות הצבא של מדינות הצפון, שביקשו לעצרו כמזכיר המדינה של הקונפדרציה. הוא הפליג דרך מפרץ סרסוטה והגיע לאנגליה[8].
גלותו באנגליה [עריכה]
בשלהי 1865 בנימין סיפק סיוע כלכלי נכבד למספר חברים מהנהגת הקונפדרציה, לאשתו של הנשיא ג'פרסון דיוויס הוא תרם סכום של $12,000. המתנה תמכה לא רק במשפחת דיוויס המורחבת אלא גם ברבים מקרוביהם וחבריהם בשנות תקופת השיקום המוקדמות שלאחר המלחמה. ביוני 1866, לאחר עזיבתו את ארצות הברית והגעתו לאנגליה, החל בנימין את הקריירה המשפטית השנייה שלו כבריסטר (Barrister), עו"ד המופיע בבתי משפט. בתור מומחה בדיני תאגידים, נסיונו וכשרונותיו הביאו לו הצלחה רבה, יוקרה ורווחים רבים.
ראו עוד [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ "Judah Philip Benjamin", West's Encyclopedia of American Law, accessed 21 July 2011
- ^ Mosaic: Jewish Life in Florida (Coral Gables, FL: MOSAIC, Inc., 1991): 9
- ^ Review: ‘Harby's Discourse on the Jewish Synagogue, and the Constitution of the Reform Congregation’". The North American Review 23 (52): 67–79. 1826. JSTOR 25102552.
- ^ de Ville, Winston (1996). "The Marriage Contract of Judah P. Benjamin and Natalie St. Martin". Louisiana History 37 (1): 81–84. JSTOR 4233263.
- ^ de Ville, Winston (1996). "The Marriage Contract of Judah P. Benjamin and Natalie St. Martin". Louisiana History 37 (1): 81–84. JSTOR 4233263.
- ^ Lebeson, Anita Libman (1975). Pilgrim People: A History of the Jews in America from 1492 to 1974. New York: Minerva Press. p. 27. ISBN 0-308-10156-1.
- ^ Lebeson, Anita Libman (1975). Pilgrim People: A History of the Jews in America from 1492 to 1974. New York: Minerva Press. p. 27. ISBN 0-308-10156-1.
- ^ Gene M. Burnett, Florida's Past: People and Events That Shaped the State, page 194
