יואל רקח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יואל רקח
1909 –‏ 1965
GiulioRacah.jpeg
תרומות עיקריות
מחקרים בתחום הספקטרוסקופיה האטומית וחקר הגרעין, על שמו קרויים מקדמי רקח ומשפט רקח

פרופסור יואל רקח (Giulio Racah;‏ 9 בפברואר 190928 באוגוסט 1965) היה פיזיקאי ישראלי, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל.

ג'וּליו (יואל) רקח נולד בשנת 1909 למשפחה יהודית מיוחסת בפירנצה שבאיטליה. בשנת 1930 סיים את לימודיו לתואר דוקטור לפיזיקה מאוניברסיטת פירנצה. רקח היה עוזרו של פרופ' אנריקו פרמי באוניברסיטת רומא והשתלם בציריך אצל הפיזיקאי האוסטרי וולפגנג פאולי. הוא הורה פיזיקה עיונית באוניברסיטאות פירנצה ופיזה, בה התמנה לפרופסור חבר בשנת 1937. על פי מחקריו, בנתה ממשלת איטליה הפשיסטית מכשור אופטי, אשר שימש בהצלחה לפגיעות באוניות הצי הבריטי (בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הדמדומים של בין הערביים). מכשור זה נתן יתרון רב לצי האיטלקי בים התיכון בתחילת מלחמת העולם השנייה, עד המצאת הראדאר, שיושמה על ידי הבריטים והפכה את הקערה על פיה.

בשנת 1939 עלה רקח לארץ ישראל והתמנה לפרופסור מן המניין בחוג לפיזיקה באוניברסיטה העברית שהוקם בשנת 1931. רקח ושמואל סמבורסקי היו המרצים הראשיים בחוג בתקופת המנדט הבריטי. במהלך מלחמת השחרור, נוסף על המשך מחקרו, עמד רקח בראש יחידת חמ"ד (חיל מדע) בהר הצופים. בשנת 1961 נבחר לרקטור האוניברסיטה העברית כמועמד של "הצעירים" בסנאט, אשר הכריעו להפריד את תפקיד הרקטור מתפקיד הנשיא. במשך שנה הוא אף תפקד כנשיא בפועל עד מינויו של אליהו אילת[1][2].

רקח היה מהפיזיקאים הראשונים שהשתמשו בעקרונות של סימטריה, ובענפים המתמטיים המנתחים אותה, תורת החבורות ואלגברת לי, לשם הבנתן של תופעות פיזקליות, ובכך תרם תרומות חשובות לתחום הספקטרוסקופיה האטומית וחקר הגרעין. על שמו קרויים מקדמי רקח, כמו גם משפט רקח, הטוען שבאלגברת לי פשוטה למחצה מספר אופרטורי הקזימיר שווה למספר האופרטורים בתת-האלגברה של קרטן. בין תלמידיו של רקח נמנים עמוס דה שליט, גבירול גולדרינג, גדעון יקותיאלי, ישראל פלח ואחרים, אשר הקימו את הפקולטה לפיזיקה במכון ויצמן (שאז נקראה המחלקה לפיזיקה גרעינית), וכן חנוך גוטפרוינד ששימש לימים, נשיא האוניברסיטה העברית.

בניין קפלון במכון רקח, גבעת רם, 2010

רקח עבד עם אלברט איינשטיין, זכה להכרה בינלאומית רחבה והיה חתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת תשי"ח (1958). הוא נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנת 1959.

רקח נפטר בשנת 1965 כתוצאה מתאונה‏[3] בעיר הולדתו פירנצה, ונקבר בהר המנוחות בירושלים.‏[4]

על שמו נקרא מכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, ובו נערכות לזכרו הרצאות שנתיות. כמו כן קרויים על שמו רחוב פרופסור רקח בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, וכן מכתש רקח שעל הירח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]



נשיאי האוניברסיטה העברית בירושלים

יהודה לייב מאגנס | זליג ברודצקי | משה שוובה (בפועל) | בנימין מזר | יואל רקח (בפועל) | אליהו אילת | אברהם הרמן | דן פטינקין | אמנון פזי | יורם בן-פורת | חנוך גוטפרוינד | מנחם מגידור | מנחם בן-ששון