יוסיפ ברוז טיטו

		יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

יוסיפ ברוז טיטו

ברית המועצות, בול דואר, יוסיפ ברוז טיטו

יוסיפ ברוז טיטו, (בקרואטית וסלובנית: Josip Broz Tito בסרבית: Јосип Броз Тито, ‏7 במאי 1892 - 4 במאי 1980) נודע בכינוי המרשל טיטו, מדינאי ומפקד צבא פרטיזנים ממוצא קרואטי-סלובני, מהלוחמים הנחושים ביותר נגד צבא הכיבוש הנאצי בעת מלחמת העולם השנייה, נשיא הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה מסוף מלחמת העולם השנייה ועד מותו בשנת 1980. טיטו הנהיג את מדינתו כדיקטטורה בהתאם לעקרונות הקומוניזם אך שמר על עצמאות מברית המועצות ובשלב מסוים על כמה איפיונים מקלים על השיטה הקומוניסטית, כמו למשל בתחום חופש תנועת בני האדם, הסחורות והמידע.

השנים המוקדמות

טיטו נולד כיוסיפ ברוז בעיר קומרובץ שבקרואטיה (אז בשליטת האימפריה האוסטרו הונגרית), כבן שביעי במשפחתו. אביו פרניו היה קרואטי ואמו מריה הייתה סלובנית. טיטו גדל אצל סבו בעיר פודסרד שבסלובניה, הוא נרשם לבית הספר שבעיר הולדתו ונשאר בו עד 1905.

בשנת 1907 החל לעבוד בעיר סיסק שבקרואטיה.

מלחמת העולם הראשונה ואחריה

ב-1913 התגייס לצבא האוסטרו-הונגרי. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח עם יחידתו לחזית המזרחית. על אומץ ליבו בקרב הוענקה לו מדליית זהב והוא הועלה לדרגת סמל. בשנת 1915 נפצע בקרב בהרי הקרפטים ונפל בשבי הצבא הרוסי. במהלך המהפכה הבולשביקית ב-1917 ברוסיה שוחרר ממחנה שבויים והתנדב לצבא האדום. בשנת 1920 הוא חזר ליוגוסלביה, שם הצטרף למפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית. בשנת 1928 נאסר ונידון ל-5 שנים של עבודות פרך, בשל פעילות קומוניסטית. בשנת 1934 היה לחבר הנהלת מרכז המפלגה, ובאותה עת אימץ את הכינוי המחתרתי "טיטו". ישנן השערות שונות מדוע בחר בכינוי זה, אולם לפי הגרסה במקובלת בחר טיטו ככינוי בשם פרטי שהיה נפוץ באזור הולדתו, ללא סיבה מיוחדת. (השם טיטו, גרסה סרבו-קרואטית של טיטוס, נדיר בקרואטיה אך נפוץ באזור שבו גדל טיטו).

בשנים 1935 - 1936 עבד בהנהלת הקומינטרן במוסקבה. בשנת 1937 חזר בחשאי ליוגוסלביה, שם נבחר למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית.

מלחמת העולם השנייה

בשנת 1941 פרסם הודעה ובה קרא לכל האזרחים להילחם כנגד הנאצים ושליטתם ביוגוסלביה. בשנים 1941 - 1945 היה למפקד הראשי של צבא העם לשחרור יוגוסלביה. אחרי שהנאצים פלשו ליוגוסלביה טיטו ארגן יחד את כל הפרטיזנים היוגוסלביים כדי להכניע את הנאצים ועוזריהם הקרואטים האוסטאשה. טיטו ביקש את עזרתם של כל הקבוצות כדי שיוכל לשלוט אך לא הגיע אף פעם להסכמה וההפתעה הגיעה מבעלות הברית שנתנו את תמיכתן לטיטו בשנת 1944. עד סוף 1945 הגרמנים הובסו על ידי בעלות הברית ויוגוסלביה הפכה לאומה אחת מאוחדת כאשר טיטו שולט ומייסד דיקטטורה.

נשיא יוגוסלביה

בשנת 1945 נבחר לנשיא ולשר החוץ של הפדרציה הדמוקרטית של יוגוסלביה (אשר שינתה בשנת 1946 את שמה לרפובליקה הפדרלית העממית של יוגוסלביה עקב התקרבותה לברית המועצות). לטיטו היו יוזמות צדדיות שלא הלמו את המדיניות של סטלין: תמך במרד הקומוניסטי ביוון שנראה לרוסים חסר סיכויים, הציע יצירת פדרציה בלקנית יחד עם אלבניה ובולגריה. בשנת 1948 ניסה מנהיג ברית המועצות, סטלין, להפוך את יוגוסלביה למדינת חסות, אך טיטו לא הרשה זאת וטיהר את המפלגה מתומכיו של סטלין ולא הסכים לרעיון שמדיניותו העצמאית תעמוד בדיון הקומינפורם. ברית המועצות ביקרה בחריפות את טיטו, אולם הוא לא היה מוכן להיכנע. כתגובה, מתוך חשש מהשפעת התנהגותה המרדנית בין שאר עמי מזרח אירופה, גרשו הרוסים את יוגוסלביה מהקומינפורם בשנת 1948. טיטו פקד אז על שני מקורביו: מילובן ג'ילס ואדוארד קרדליי לבצע שינויים ורפורמות בתוך הממשל של יוגוסלביה. התעמולה הסובייטית השתלחה נגדו וכינתה אותו ואת נאמניו "תליינים", "כנופיה של בוגדים, מרגלים ופאשיסטים", "כלבי השמירה של האימפריאליזם האנגלו-אמריקאי" וכו'. אחרי הקונגרס העשרים של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית שהתחילה תהליך של דסטליניזציה, ב-1956 הגיע טיטו לפיוס עם ההנהגה הסובייטית החדשה ובראשה חרושצ'וב ועם משטרי הארצות הקומוניסטיות השכנות, פרט למשטר האלבני שהמשיך בעוינות כלפיו.

טיטו ניסה לשמור על עמדה מסויגת לא רק כלפי הסובייטים אלא במידה מסוימת גם כלפי המערב. לצורך חיזוק מעמדו בתווך בין שני הגושים - הסובייטי והמערבי, בשנת 1961 הוא הקים במפגש בבלגרד יחד עם ראש ממשלת הודו ג'ווהרלל נהרו ונשיא מצרים גמאל עבדל נאצר את ארגון המדינות הבלתי מזדהות.

טיטו מחה על פלישת רוסיה להונגריה, לצ'כוסלובקיה, ולאפגניסטן גינה את מלחמת וייטנאם ואת מה שכינה ה"תוקפנות הישראלית". בשנת 1967 יחד עם ברית המועצות וארצות מזרח אירופה האחרות, פרט לרומניה, טיטו ניתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. לעומת זאת התיר חופש תרבותי, לימוד העברית וקשרים עם ישראל לבני הקהילות היהודיות הקטנות שנותרו בארצו.

בשנים 1950 - 1980 כיהן כנשיא הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה.

טיטו התחתן עם ארבע נשים בחייו כאשר הראשונה היא הרטה האס שילדה לו ב-1941 את הבן מישו ברוז. ביוגרפים מצא עדויות וראיות כי במשך חייו של טיטו היו לו עוד ילדים מרומנים סודיים.

בינואר 1980 הובהל לבית החולים בעיר לובליאנה שבסלובניה, שם נפטר ב-4 במאי. הובא לקבורה במוזוליאום בעיר בלגרד, על שמו של טיטו הוקמו רחובות, ערים ומצבות אך כיום השמות התחלפו. אחת הערים לדוגמה זו היא העיר פודגוריצה שבמונטנגרו שנקראה על שמו בעבר "טיטוגרד".

אחרי מותו עברה נשיאות יוגוסלביה ברוטציה בין מנהיגי הרפובליקות השונות שהרכיבו אותה. אולם, לבסוף הסדר זה נכשל, והמדינה התפרקה בסדרה של מלחמות עקובות מדם.