יסעורון קטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןיסעורון קטן
יסעורון קטן ליד סגרש, פורטוגל
יסעורון קטן ליד סגרש, פורטוגל


שירה ממחילות הקינון, האי שקוקהולם, פמברוקשייר, ויילס קובץ צליל

מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: יסעוראים
משפחה: יסעורוניים
סוג: יסעורון
מין: יסעורון קטן
תת-מינים

H. p. pelagicus

H. p. melitensis

שם מדעי
Hydrobates pelagicus
‏ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
מפת התפוצה של היסעורון הקטן

מפת התפוצה של היסעורון הקטן

  ידוע כמקנן
  תפוצה בים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יַסְעוּרוֹן קָטָן (שם מדעי: Hydrobates pelagicus) הוא מין של עוף ים ממשפחת היסעורוניים. זהו עוף קטן, בעל זנב מרובע, שניצויו שחור לחלוטין למעט שת לבן ורחב ורצועה לבנה בתת-כנף. יש לו מעוף "מתנפנף" דמוי עטלף. רובה הגדול של האוכלוסייה מקנן באיים מול חופי אירופה, כשהאוכלוסיות הגדולות ביותר מצויות באיי פארו, בריטניה, אירלנד ואיסלנד. אוכלוסיית הים התיכון מהווה תת-מין נפרד, אך בלתי נפרדת בים מקרוביה באוקיינוס האטלנטי; אתרי הקינון שלה מצויים באי פילפלה שבמלטה, סיציליה ובאיים הבלאריים.

היסעורון הקטן מקנן בנקיקים ומחילות, לעיתים במשותף עם עופות ים אחרים או אף עם ארנבות, ומטיל ביצה לבנה אחת, בדרך כלל על קרקע חשופה. ההורים מתחלקים ביניהם בדגירה הממושכת ושניהם משתתפים בהאכלת האפרוח. זהו מין נודד למדי, המעביר את החורף בעיקר מול חופי דרום אפריקה ונמיביה, כאשר חלק מהפרטים עוצרים בים הסמוך למערב אפריקה, וכמה נשארים סמוך לאיי הקינון שלהם בים התיכון. מחוץ לעונת הקינון היסעורון נוהג לשוטט בעיקר בים הפתוח. הוא ניזון מדגים קטנים, דיונונים וזואופלנקטון, תוך כדי רפרוף על פני הים, ויכול למצוא פריטי מאכל שמנוניים לפי הריח. המזון הופך בקיבת היסעורון לנוזל שמנוני בעל צבע כתום, הממוחזר בהאכלת האפרוח. על אף שלרוב הוא שקט בים, ליסעורון יש קריאה מפטפטת של שני בני הזוג במעוף החיזור שלהם, ולזכר יש שיר מגרגר המבוצע בחלל הקינון.

היסעורון אינו יכול לשרוד באיים אליהם חדרו יונקי יבשה כגון חולדות וחתולים, והוא סובל מטריפה טבעית של שחפים, חמסנים, ינשופים ובזים. למרות שהאוכלוסייה צפויה להצטמצם קלות, יסעורון זה מסווג על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע במצב שימור "ללא חשש" בשל מספרי האוכלוסייה הכוללת הגבוהים. נוכחותו במזג אוויר סוער בים הובילה לאמונות טפלות שונות של ימאים, ובאנלוגיה לשימוש בו כסמל על-ידי קבוצות מהפכניות ואנרכיסטיות.

בישראל הוא מזדמן נדיר למדי, עם שמונה תצפיות בלבד, בעיקר בים התיכון בחורף, האחרונה מביניהן בינואר 2024; אם כי ייתכן שהוא מופיע לעיתים קרובות יותר בעומק הים.[2] ב-9 ליולי 2023 נצפה וצולם פרט עמוק במפרץ אילת, ככל הנראה התצפית היחידה במין בים סוף.

טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסעורוניים, Hydrobatidae, הם אחת מארבע המשפחות של היסעוראים, סדרת עופות ימיים הכוללת גם את האלבטרוסים, את היסעורים והסערונים במשפחת היסעוריים ואת היסעורונים הדרומיים.[3] היסעורונים הצפוניים קשורים יותר לבני משפחת היסעוריים מאשר ליסעורונים הדרומיים.[4] היסעורון הקטן הוגדר בעבר כחבר היחיד בסוג Hydrobates, כששאר בני משפחתו הוצבו בסוג Oceanodroma, אם כי היסעורון הגמדי (אנ') הופרד לפעמים כחבר היחיד בסוג Halocyptena.[5] מחקרים פילוגנטיים מולקולריים מצאו כי Oceanodroma היה פרפילטי ביחס ל-Hydrobates. כתוצאה מכך, בשנת 2021 כל חברי Oceanodroma אוחדו לסוג Hydrobates.[3][6]

היסעורון הקטן תואר לראשונה על ידי קארל ליניאוס במהדורה העשירית של Systema Naturae שלו משנת 1758 כ- Procellaria pelagica.[7] הוא הועבר לסוג Hydrobates על ידי פרידריך בואי בשנת 1822.[8][9] השם המדעי של הסוג hydrobates מגיע מיוונית, מהמילים "hydro-", מ- hydōr "מים", ו-batēs "הולך".[10][11][12] שם המין הספציפי pelagicus מגיע מהמילים pelagikos "פלאגית, של הים (הפתוח), מ-pelagos "ים, ים פתוח, ים גבוה".[13][14][15] השם האנגלי "Storm petrel", שנזכר לראשונה בתור "Petrel", תועד לראשונה בשנת 1602, והוא השחתה לשונית של pitteral, המתייחס לרפרוף של היסעורון על פני המים. ההצעה שהמילה מתייחסת להליכתו של פטרוס הקדוש על הגלים היא המצאה מאוחרת יותר. המילה "Storm", סערה, נובעת מקישורו של היסעורון על-ידי הימאים למזג אוויר גרוע.[16] שם המין נכתב באנגלית כ"stormy petrel" על ידי כמה מחברים מהמאה ה-19.[17]

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני תת-מינים מוכרים:[3]

  • H. p. pelagicus (לינאוס, 1758) - תת-המין הטיפוסי,[א] מצפון האוקיינוס האטלנטי
  • H. p. melitensis (שמברי, 1843) - מהים התיכון

למרות שקיימת תמיכה גנטית מסוימת לסיווג תת-המין הדרומי כמין נפרד,[18] השונות המורפולוגית אינה נחשבת לשונה במידה מספקת מזו של תת-המין הטיפוסי כדי להצדיק פיצול.[5]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסעורון קטן במגדיר קרוסלי; ניתן להבחין בפס הלבן הבולט בתת-כנף. למעלה מימין יסעורון אטלנטי להשוואה.
יסעורונים אינם יכולים ללכת על היבשה; הם מדשדשים על השרשכף שלהם
איורים ישנים, כמו זה של ג'ון גולד, צוירו מעורות, והראו יסעורונים בתנוחות עמידה לא סבירות[19]

יסעורון קטן הוא עוף קטן, אורכו 14–18 ס"מ, מוטת כנפיו 36–39 ס"מ,[20] ומשקלו 20–38 גרם (28 גרם בממוצע).[21] הוא בעל זנב מרובע וניצוי שחור פרט לשת לבן כשלג הנמשך לצידי בסיס הזנב ורצועה לבנה רחבה בתת-כנף. בניצוי חדש יכול להראות גם פס לבן צר בעל-כנף. הנוצות מקבלות גוון חום כהה ולא שחור כשהניצוי בלוי.[22]

לא ניכרים הבדלים ברורים בין הזוויגים, אם כי בתת-מין הים תיכוני, לפחות, ניתן לסווג את רוב הפרטים ביד באמצעות נוסחה הכוללת הכפלת אורך הכנף באורך רצועת השת הלבנה; הנקבות מעט גדולות יותר ויש להן שת לבן ארוך יותר מהזכרים.[23] לתת-מין הים תיכוני יש כנפיים ארוכות יותר ומקור כבד יותר בממוצע ממקבילו הצפון-אטלנטי, אך לא ניתן לקבוע את הזוויג ולא את תת-המין על ידי תצפית מרוחקת בים בלבד.[24]

חילוף הנוצות מתמשך בכל היסעוראים, מכיוון שעליהם לשמור על יכולת תעופה. אוכלוסיות צפוניות מתחילות להחליף את הנוצות שלהן מאוחר יותא מאלה הדרומיות, מה שמשקף את ההתחלה המאוחרת של עונת הקינון שלהן. ציפורים במושבה וולשית החלו חילוף בתחילת אוגוסט, בעוד האוכלוסיות בצפון ספרד והאיים הבלאריים החלו בתחילת יולי ובאמצע יוני, בהתאמה. פרטים מקננים מבצעים חילוף מאוחר יותר מאשר אלו שלא מקננים.[25]

פקעות ריח האף הגדולות של היסעורון מעניקות לו חוש ריח חד (בניגוד לרוב העופות),[26] וליסעורונים יש ארומה ייחודית שיכולה לסייע לחוקרים לאתר מושבות קינון.[27] יסעורונים בודדים מזהים את ריח גופם ויכולים להשתמש בו כדי לאתר את הקינים שלהם בחושך.[28]

מעופם חלש למראה ודומה לזה של עטלף, עם רפרופים בשילוב גלישות קצרות. בעת אכילה, היסעורונים הקטנים תלויים באוויר בכנפיים מורמות ומתופפים על פני הים עם רגליהם, אך בניגוד ליסעורון וילסון, אינן נראים כאילו הם צועדים על המים. פרטים מתיישבים לעיתים על הים.[20] כמו יסעורים אחרים, היסעורון הקטן אינו יכול ללכת כראוי ביבשה, אלא מדשדש על השרשכף שלו;[29] ברגע שיש מספיק מקום, היסעורון מנפנף בכנפיו כדי לתמוך בעצמו על בהונותיו.[30]

הבחנה ממינים דומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להבחין בין היסעורון הקטן למינים קרובים מהמערב הפלארקטי על ידי הפס הלבן על כנפיו ותעופתו המתנופפת הייחודית. בהשוואה ליסעורון האטלנטי, ליסעורון מדיירה, וליסעורון מונטיירו (H. monteiroi) (אנ') שתואר לאחרונה, הוא גם קטן יותר, כהה יותר וקצר כנפיים, ויש לו זנב מרובע. ליסעורון וילסון חסר הפס בתת-כנף, ויש לו רגליים ארוכות כשכפות הרגליים בולטות מעבר לזנב בתעופה.[20]

קולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במעוף הראווה שלו, משמיע היסעורון קריאה המורכבת משמונה חזרות או יותר של צלילי "טר-צ'יק" מהירים המסתיימים בטריל (חילופי תווים מהירים). קריאות הסטקטו המפטפטות האלו משתנות מאוד בגובה הצליל, העוצמה, והאורך.[20][21] שני הזוויגים מבצעים את הקריאות, המשמשות לחיזור, לזיהוי ובמעוף הכלולות. המאפיינים הווקאליים משתנים גאוגרפית, כולל בין האוכלוסיות האטלנטיות והים-תיכוניות, ופרטים מזהים קריאות של פרטים אחרים מאזורי הקינון שלהם.[20][31] הקריאות של תת-המין הים תיכוני ייחודיות. יש לו שני תווים ראשונים המתמזגים זה בזה, והאלמנט הסופי מוכפל לפעמים.[24] היסעורון שקט לרוב בים, אבל לפעמים משמיע את הקריאה המפטפטת שלו.[20] השירה מגרגרת בסגנון "אררר-ר-ר-ר-ר..." מסתיימת ב-"צ'יקה" חד ומבוצעת במחילות הקינון על ידי הזכר בלבד;[21][31] האורניתולוג הבריטי צ'ארלס אולדהם תיאר אותה שהיא נשמעת "כמו פיה חולה".[32] קולות אחרים כוללים "וויק-וויק-וויק" מהיר, המבוצע לעיתים במעוף, וקולות אזעקה הדומים לקריאת הפטפוט.[20] האפרוחים משמיעים קריאת "פי-פי-פי" שורקת כשהם מואכלים, וגרסה מהירה יותר של קול זה משמשת בוגרים וצעירים כדי לאותת על מצוקה.[33]

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיבוע בצפון סקוטלנד

יסעורונים מקננים באזור המערב הפלארקטי רק באיים מול חופי האוקיינוס האטלנטי והים התיכון של אירופה.[20] המושבות הגדולות ביותר נמצאות באיי פארו (150,000–400,000 זוגות), בריטניה (20,000–150,000), אירלנד (50,000–100,000), ואיסלנד (50,000–100,000), עם אזורי קינון קטנים יותר ליד נורווגיה, מלטה, ספרד, האיים הקנריים, איטליה, צרפת ויוון.[34] מושבות הקינון הגדולות ביותר של התת-מין H. p. melitensis ממוקמות באיים פילפלה שבמלטה, בסיציליה ובאיים הבלאריים, עם אתרים קטנים יותר במקומות אחרים בים התיכון. תת-מין זה מקנן גם בצפון אפריקה; בוודאות בתוניסיה, כנראה באלג'יריה ואולי גם במרוקו.[21] בשל הרגליו הליליים ובעיות הגישה לכמה מהאיים הקטנים שבהם הוא מקנן, התפוצה ידועה באופן חלקי בלבד. מושבה התגלתה רק בשנת 2009, בלמפדוזה.[27] היסעורון תועד כנווד במספר מדינות אירופיות עד מזרחה לאוקראינה, באזור הגינאות שבמערב אפריקה, בטורקיה, ישראל, לבנון,[34] וארצות הברית. אף-על-פי שלא דווח על תצפיות בצפון אמריקה במשך יותר מ-30 שנה מאז הראשונה ב-1970, הפכו התצפיות במין זה לקבועות בכל שנה פחות או יותר במספרים קטנים מאז 2003.[35]

היסעורון מקנן באיים חשופים ולרוב לא מיושבים, שבהם הוא מבקר רק בלילה. אחרת הוא נצפה בעומק הים הרחק מאזור החוף, אך לא מעל מעמקי האוקיינוס. בעונת הקינון הוא נמצא בעיקר בין אזורתרמיות 10–25 °C ביולי.[20] באירופה, הוא נצפה רק לעיתים נדירות מהיבשה; למעט בסופות סתיו.[36]

היסעורון נודד, מבלה את החורף בעיקר במים קרירים מול חופי דרום אפריקה ונמיביה, מדרום לקו הרוחב 38°S ומזרחה לקוואזולו-נטאל.[20][37] כמה פרטים שוהים מצפון לקו המשווה במים הסמוכים למאוריטניה ולריו דה אורו, ומעטים נשארים ליד איי הקינון, במיוחד בים התיכון. הוא משוטט בים באופן כמעט בלעדי מחוץ לעונת הקינון,[20][38] אם כי הוא מתועד כנראה באופן קבוע מהיבשה במערב אפריקה.[39] פרטים צעירים לא חוזרים למושבות הקינון עד שנתם השנייה או השלישית. היסעורונים עוזבים דרומה מאיי הקינון בין ספטמבר לנובמבר לרוב, ומגיעים למערב אפריקה עד אמצע נובמבר ולדרום האוקיינוס האטלנטי עד סוף השנה. הנדידה חזרה מתחילה באפריל, כאשר תיעודים מאוחרים מהאזורים הטרופיים ומדרום יותר מייצגים כנראה פרטים תת-בוגרים שלא יתרבו באותה שנה.[20]

תפוצה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-אף תפוצתו בים התיכון, התצפיות במין זה בישראל ספורות בלבד. ייתכן כי הוא מצוי יותר בעומק הים, ועריכת תצפיות מלוות בפיזור צ'אם (פתיון דגים) עשויות לגלות כי הוא נפוץ יותר מכפי שנחשב.[40]

תצפיות ביסעורון קטן בישראל[41]
תאריך מיקום הערות
28.06.1982 מעגן מיכאל
28.01.1984 חוף יפו
15.12.1984 חוף יפו
03.11.1986 חוף הכרמל כ-5 ק"מ לעומק הים
02.02.1982 חוף יפו
24.10.2016 מפרץ חיפה כ-10 ר"מ מהחוף, 2 פרטים
09.07.2023 מפרץ אילת[42] התצפית היחידה בים האדום
27.01.2024 חוף יפו

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצת יסעורון קטן, אוסף מוזיאון טולוז

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסעורון מגיע לבגרות מינית בגילאי 4–5 שנים, כאשר התת-מין הים תיכוני מתרבה בדרך כלל שנה מוקדם יותר מהתת-מין האטלנטי. הקינון מתרחש במושבות ומתחיל בדרך כלל בסוף מאי או יוני.[27][38] לזוגות יש מעוף ראווה לילי חוזר בו הזכר רודף אחרי הנקבה, כשהמרדף מלווה בקריאות טיסה. כמה פרטים תת-בוגרים עשויים להיאסף ולאכלס מחילה בו-זמנית, לפני הקינון בשנה העוקבת.[20]

היסעורונים מקננים בדרך כלל בנקיקים בין או מתחת לסלעים, או מתחפרים באדמה.[20] כשהם יוצרים מנהרות משלהם, הם מפוררים את האדמה עם מקוריהם ובועטים החוצה את השאריות ברגליהם. היסעורונים מקננים באופן פחות נפוץ בקירות, מתחת למבנים או במחילות ארנבת. לפעמים נעשה שימוש במחילות לא מאוכלסות או תפוסות של תוכי ים אטלנטי ויסעור אטלנטי, וזוג העופות עשוי לחלוק כניסה משותפת עם אותן עופות ים, ארנבות או זוגות ממינים אחרים. במקרים בהם דיירים אחרים נוכחים, העופות חופרים מאורה צדדית או משתמשים במנהרה קיימת עם גג נמוך, שהעופות או הארנבים הגדולים יותר לא יכולים להיכנס אליה בקלות. אף-על-פי כן, תוכי ים ויסעורים מגיעים לפעמים לקינים ומשמידים אותם, ובוגרים עלולים להיהרג על-ידי שכניהם הגדולים יותר.[32] צינורות קינון מפלסטיק מעשה ידי אדם מתאכלסים בקלות ועשויים לספק הגנה טובה יותר מפני טורפים.[21][43] היסעורונים בדרך כלל מזדווגים לכל החיים ומשתמשים באותו חור מדי שנה.[32]

גודל מנהרת הקן נע בין 10–300 ס"מ באורך ו-5–8 ס"מ ברוחב, עם כניסה מעט יותר צרה. חלל הקן בדרך כלל אינו מרופד, אם כי זוגות עשויים להביא מעט דשא, שרכים, או אצות. למרות שבדרך-כלל היסעורונים אינם טריטוריאליים בעת הקינון, הזוג יגן על חלל הקן עצמו לאחר הטלת הביצים.[20]

התטולה מכילה ביצה בודדת, בדרך כלל בצבע לבן צחור, לפעמים עם כמה כתמים חומים-אדמדמים שנעלמים במהרה.[20] גודל הביצה בממוצע הוא 21 על 28 מ"מ, והיא שוקלת 6.8 גרם, מתוכם 6% מהקליפה.[44] אם ביצה אובדת מספיק מוקדם במהלך מחזור הקינון, ביצה נוספת תוטל במקרים נדירים; דבר חריג עבור יסעוראים.[45] הדגירה על הביצים מתבצעת על ידי שני ההורים במשך 38–50 ימים, כאשר התקופות הארוכות יותר נובעות בשל מצבים בהם הביצים התקררו עקב היעדרות של ההורים.[20] בוגר אחד דוגר על הביצה בדרך-כלל במשך שלושה ימים בכל פעם בעוד בן-זוגו ניזון בים.[32] הגוזלים בוקעים מכוסים בפלומה בצבע אפור-כסף, והם מוזנים על ידי שני ההורים עם תכולת הקיבה השמנונית הממוחזרת שלהם.[19][38][44] הבוגרים בדרך כלל לא נשארים עם האפרוח אחרי השבוע הראשון, ומבקרים רק כדי להביא אוכל.[46] אחרי 50 ימים בערך, האפרוחים מוזנים באופן פחות קבוע, לעיתים עם פערים של מספר ימים, וההורים עשויים להפסיק לבקר לחלוטין זמן קצר לפני שהגוזל עוזב את הקן.[46] הגוזלים פורחים בערך 56–86 ימים לאחר הבקיעה,[20] ולא מקבלים תמיכה הורית לאחר עזיבת מחילת הקן.[47]

יסעוראים בעלי תטולות קטנות יותר ומשכי דגירה ופריחה ארוכים ומשתנים הרבה יותר מאשר לציפורי שיר עם ביצים בגודל דומה, ומזכירים סיסיים במאפייני התפתחות אלה. ליסעוראים ולסיסיים יש בדרך-כלל אתרי קינון בטוחים יותר, אך מקורות המזון שלהם אינם אמינים, בעוד שציפורי שיר פגיעות יותר בקן, אך בדרך-כלל בעלות מקורות מזון שופעים יותר.[48][49] במקרה הספציפי של היסעורון, טמפרטורת הגוף שלו אולי נמוכה ב-3 מעלות צלזיוס יותר מאצל ציפורים קטנות אחרות, דבר שעשוי לתרום גם הוא לדגירה הממושכת.[47]

שיעור התמותה השנתית של היסעורון הבוגר הוא 12–13 אחוזים,[38] ותוחלת החיים הטיפוסית היא 11 שנים. שיאי אריכות ימים שנקבעו מטיבוע ציפורים כוללים פרט בן 31 שנים, 11 חודשים ו-9 ימים,[44] ואחד נוסף בן יותר מ-33 שנים.[50]

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Velella (אנ') היא מדוזה קטנה הנאכלת על ידי יסעורונים[51]

היסעורון הקטן עף לרוב עד גובה של כ-10 מטרים מעל פני המים, ובדרך כלל ניזון על ידי איסוף פריטים מהים כשהם מתופפים ברגליהם על פני השטח של הים.[20] פרטים נצפו צוללים אחר מזון לעומק של לא יותר מחצי מטר;[52][53] ונטען, באמצעות מדידות עקיפות, כי תת-המין הים תיכוני מגיע לעומקים של עד 5 מטרים.[54] היסעורון עשוי לשוטט למרחק של עד 200 ק"מ במהלך יומיים או שלושה בחיפוש אחר מזון.[55] על אף שהיסעורון ניזון בדרך כלל במהלך היום, בעונת הקינון העופות יאכלו לרוב בלילה קרוב לחוף.[51][56]

הטרף הטיפוסי מורכב מאורגניזמים המלוקטים מפני השטח כמו דגים קטנים, דיונונים, סרטנים ומדוזות. היסעורון יאכל גם פסולת ומזון שמן, המאותרים לעיתים קרובות לפי ריח, ויעקוב אחר ספינות.[20][57] באוקיינוס האטלנטי, יותר ממחצית פריטי המזון הם זואופלנקטון והדגים הנלכדים כוללים מליחים קטנים וסלתניות; פגרי לווייתנים מנוצלים כמקור מזון היכן שמתאפשר. במהלך העיכול, הפלנקטון הופך במהירות לנוזל כתום שמנוני המקבל את צבעו בשל קרוטנואידים. לפריטי מזון גדולים יותר לוקח יותר זמן להתעכל.[51] השמן, העשיר בוויטמין A, מיוצר על ידי בלוטה גדולה בקיבה.[58] תזונת התת-מין הים תיכוני מורכבת בעיקר מדגים, במיוחד צלופחוליים. יסעורונים מלקטים גם חסילוני אופוסום (אנ') מהים הקרוב למושבת הקינון.[21] חוות של טונה כחולת-סנפיר מנוצלות באי המלטזי פילפלה; יסעורונים מהמושבה המקומית הגדולה ניזונים מהמזון הניתן לטונה החקלאית, תערובת של דגים, דיונונים וסרטנים שמייצרת כתם שמן לא מבוטל.[59] היסעורונים אוכלים מספר קטן של חרקים הנתפס ליד מושבות הקינון, וחומר צמחי, כולל זרעי פרחים וחומעה, נמצא בתוכן קיבה שלהם.[19][51] מחקר על יסעורון אטלנטי, שצורך פריטי מזון דומים, הראה כי היסעורונים גזרו חתיכות מעלי צמחים בזמן מעופם, אך לא ניתן היה לאשר שזה היה במטרה ללכוד חרקים.[60] בלוטות האף מסירות עודפי מלח ממי הים הנצרכים על ידי היסעורון כתמיסה מרוכזת המופרשת דרך הנחיריים.[58]

ניתן למשוך יסעורונים לסירות עם "צ'אם", תערובת מצחינה המכילה בדרך כלל ראשי דגים, עצמות ושיירים, בתוספת שמן דגים ופופקורן המסייע בציפה. ים ריק לכאורה יתמלא במהרה במאות עופות הנמשכים לריח. המשיכה לריח הדגים מוגברת לפעמים על ידי הוספת דימתיל סולפיד (DMS), כימיקל המיוצר באופן טבעי גם על ידי כמה אורגניזמים פלנקטוניים, אם כי יש ספקות לגבי הבטיחות של חומר מסרטן אפשרי זה.[52][61]

טורפים וטפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז חופים הוא טורף מקומי בחלק מאיי הים התיכון

בוגרים וצעירים פגיעים לטריפה במושבות הקינון, כשההגנה היחידה שלהם היא לירוק שמן.[34][19] יסעורונים אינם יכולים לקנן באיים אליהם חדרו חולדות, וחתולי פרא הורגים לעיתים קרובות את העופות האלו בפולה שבאיי שטלנד.[62] החורפן האמריקאי, מין לא טבעי באירופה, בעל יכולת שחייה טובה, ויכול לחדור לאיים עד 2 ק"מ מהיבשת.[63] טורפים טבעיים של יסעורונים ועופות ים אחרים כוללים חמסנים ושחפים גדולים. השחף צהוב-הרגל מהווה בעיה מיוחדת בים התיכון, ומוערך כי חמסנים גדולים הורגים 7,500 יסעורונים בשנה בסנט קילדה, מספר שאינו בר-קיימא לאוכלוסייה.[21][55] כמה שחפים ימיים באיי האוקיינוס האטלנטי מתמחים בטריפת אפרוחי עופות ים בלילה,[46] ובזים נודדים צדים פרטים בוגרים בים.[29] טורפים מקומיים כוללים בז חופים באיי קולומברטס ואת התנשמת הלבנה באיים הבלאריים; כמה תנשמות מסוגלות לחסל מושבה.[21] גם כוס החורבות טורף בוגרים וצעירים באזורים בהם הוא מצוי.[46]

קרדיות נוצות משני מינים לפחות נמצאו על יסעורונים, כאשר Halipeurus pelagicus קיימת בצפיפות גבוהה בהרבה מזו של Philoceanus robertsi.[64] מין הפרעוש Xenopsylla gratiosa ואקרית העוף האדומה מופיעים גם הם בדרך כלל, וגם קרציות במספרים נמוכים יותר. טפילים מוצצי דם אלו מאטים את קצב הגדילה של הגוזלים ועלולים להשפיע על קצב ההישרדות שלהם.[65]

נראה כי יסעורונים נקיים ברובם מטפילי דם, גם כשהם נמצאים בקרבת מינים נשאים כמו שחף צהוב-רגל.[66][67] הוצע כי למיני עופות ים בעלי תקופות דגירה ארוכות וחיים ארוכים יש מערכת חיסונית מפותחת המונעת טפילות דם רצינית.[68]

סטטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה האירופית של היסעורון נאמדה ב-430,000–510,000 זוגות מתרבים או 1,290,000–1,530,000 פרטים, ומהווה 95% מהמספר הכולל בעולם.[5] אומדן האוכלוסייה כולל בין 11,000 ל-16,000 זוגות מתרבים של תת-המין הים תיכוני.[21] קשה מאוד לקבוע במדויק את אוכלוסיות היסעורונים. השיטה העיקרית בה נעשה שימוש היא האזנה לתגובות לקריאות מוקלטות המושמעות בכניסות למחילה, אך צילומי אינפרא אדום עשויים להיות גם הם אופציה.[69]

למרות שאוכלוסיית המין הזה נראית כעת בירידה, הירידה אינה מהירה או חדה מספיק כדי להעלות את מצב השימור לסף פגיעות. בהתחשב במספרי האוכלוסייה הגבוהים שלו, יסעורון זה מסווג על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ברמת "ללא חשש". ייתכן שהירידה הנתפסת נובעת מטריפה מוגברת של שחפים, חמסנים ויונקים שחדרו לאיים.[34] הדברת חולדות מגינה על מושבות עופות ים ועשויה לאפשר אכלוס מחדש של איים שנוקו ממכרסמים.[63] טריפת יסעורונים המקננים במערות באיים הבלאריים על ידי שחפים צהובי-רגל מוגבלת למעט שחפים בודדים המתמחים בטרף זה;[70] משמעות הדבר היא שניתן לשלוט בבעיות על ידי חילוץ סלקטיבי ואספקת קופסאות קינון מפלסטיק.[71]

מכיוון שהוא ניזון בתעופה, היסעורון מושפע פחות מזיהום נפט מאשר עופות ים אחרים, וייתכן שהוא יוכל להשתמש בחוש הריח הטוב שלו כדי להימנע מכתמי נפט, אם כי לשפך גדול ליד מושבת קינון עלולה להיות השלכות חמורות.[5]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אמא קארי והתרנגולות שלה". ליטוגרפיה מאת JG Keulemans, 1877
אמא קארי. איור מאת הווארד פייל, 1902

החיבור שלו לסערות הפך את היסעורון לעוף מבשר רעות ליורדי ים; האמינו כי הוא מנבא או אף גורם למזג אוויר גרוע.[72] הסבר פרוזאי יותר להופעתם במזג אוויר סוער הוא שכמו רוב עופות האוקיינוסים, הם מסתמכים על הרוחות שיתמכו בהם במעופם ופשוט יושבים על פני הים כשהן נרגעות.[73] לעיתים האמינו שהיסעורונים הם נשמותיהם של מלחים שנספו,[74] והריגת יסעורון נחשבה כמביאה מזל רע.[72][74] המוניטין של היסעורון הוביל לכינויו מכשפה (באנגלית),[16] אם כי השם העממי הנפוץ ביותר היה "התרנגולת של אמא קארי (אנ')"; שם המשמש בנוסף לכלל מיני היסעורונים בבריטניה ובצפון אמריקה משנת 1767 לפחות.[75] מאמינים כי מדובר בהשחתה לשונית של מאטר קארה (אמא יקרה, מארי הבתולה), התייחסות לאמא קארי העל-טבעית, או שינוי מוקדם באמונות תפלות של תרנגולת של אמא מרי כדי להפחית את עוצמתו של השם הדתי.[74] הדמות של אמא קארי מופיעה מספר פעמים בספרות; בשיר של סיסלי פוקס סמית' "אמא קארי", היא קוראת למלחים זקנים לחזור לים,[76] אך בשירו של ג'ון מייספילד באותו השם היא נתפסת כמטביעת ספינות.[77] היא מופיעה כפיה בסרט "ילדי המים" של צ'ארלס קינגסלי ומתוארת באחד האיורים של ג'סי וילקוקס סמית לספר.[78]

השיוך של היסעורון למזג אוויר סוער הוביל לשימוש בו כמטאפורה לדעות מהפכניות,[79] האפיתט "stormy petrel" (יסעורון באנגלית) מייושם על-ידי מחברים שונים בהקשר של דמויות שונות; כמו הטריבון הרומאי פובליוס קלודיוס פולכר,[80] שר פרסביטריאני בקרוליינות המוקדמות,[81] מושל אפגניסטן,[82] או פוליטיקאי בארקנסו.[83] שיר משנת 1901 מאת הסופר הרוסי מקסים גורקי נקרא באנגלית "השיר של היסעורון", אם כי זה אולי תרגום לא מדויק לחלוטין של הכותרת הרוסית "Песня о Буревестнике", כי "Буревестник" (השם של היסעורון ברוסית) מתורגם למונח הכללי באנגלית "עוף סערה". השיר נקרא "המנון הקרב של המהפכה", וזיכה את גורקי בכינוי "יסעורון המהפכה".[84]

קבוצות אנרכיסטיות מהפכניות שונות אימצו את שם היסעורון, בין אם כמזהה קבוצה, כמו במלחמת האזרחים בספרד,[85] או עבור פרסומיהן. The Stormy Petrel (Burevestnik) היה הכותרת של כתב העת של הפדרציה הקומוניסטית האנרכיסטית ברוסיה בסביבות הזמן של מהפכת 1905,[86] והוא עדיין חותם של הקבוצה הלונדונית של הפדרציה האנרכיסטית (אנ').[87] לכבוד גורקי ופועלו, השם בורבסטניק הוענק למגוון מוסדות, מקומות ומוצרים בברית המועצות.[79]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יסעורון קטן בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התת-מין הראשון שהוגדר ושעל פיו תואר המין לראשונה. נושא את אותו השם המדעי כמו שם המין.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יסעורון קטן באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ ד"ר יואב פרלמן, יסעורון קטן, Hydrobates pelagicus, באתר מרכז הצפרות הישראלי
  3. ^ 1 2 3 Gill, Frank; Donsker, David; Rasmussen, Pamela, eds. (ביולי 2021). "Petrels, albatrosses". IOC World Bird List Version 11.2. International Ornithologists' Union. נבדק ב-8 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Prum, R.O.; Berv, J.S.; Dornburg, A.; Field, D.J.; Townsend, J.P.; Lemmon, E.M.; Lemmon, A.R. (2015). "A comprehensive phylogeny of birds (Aves) using targeted next-generation DNA sequencing". Nature. 526 (7574): 569–573. doi:10.1038/nature15697. PMID 26444237.
  5. ^ 1 2 3 4 Carboneras, Carles (1992). "Family Hydrobatidae (Storm-petrels)". In del Hoyo, J.; Elliott, A.; Sargatal, J. (eds.). Handbook of the Birds of the World. Vol. 1: Ostrich to Ducks. Barcelona, Spain: Lynx Edicions. pp. 258–265. ISBN 978-84-87334-10-8.
  6. ^ Chesser, R.T.; Burns, K.J.; Cicero, C.; Dunn, J.L.; Kratter, A.W; Lovette, I.J.; Rasmussen, P.C.; Remsen, J.V. Jr; Stotz, D.F.; Winker, K. (2019). "Sixtieth supplement to the American Ornithological Society's Check-list of North American Birds". The Auk. 136 (3): 1–23. doi:10.1093/auk/ukz042.
  7. ^ Linnaeus 1758, p. 131
  8. ^ Mayr, Ernst; Cottrell, G. William, eds. (1979). Check-list of Birds of the World. Vol. 1 (2nd ed.). Cambridge, MA: Museum of Comparative Zoology. p. 111. ארכיון מ-5 במרץ 2016. נבדק ב-20 בפברואר 2018. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ Boie, Friedrich (1822). "Ueber Classification insonderheit der europäischen Vögel". Isis von Oken (בגרמנית). 10. Col. 562 in Cols 545–564. ארכיון מ-5 במרץ 2016. נבדק ב-20 בפברואר 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ Liddell, Henry George; Scott, Robert, "ὕδωρ", A Greek–English Lexicon at the Perseus Digital Library
  11. ^ Liddell, Henry George; Scott, Robert, "βάτης", A Greek–English Lexicon at the Perseus Digital Library
  12. ^ Harper, Douglas, "hydro-", Online Etymology Dictionary
  13. ^ Jobling 2010, p. 196
  14. ^ Jobling 2010, p. 295
  15. ^ Liddell, Henry George; Scott, Robert, "πέλαγος", A Greek–English Lexicon at the Perseus Digital Library
  16. ^ 1 2 Lockwood 1984, pp. 115–116
  17. ^ See e.g. The zoologist: a popular miscellany of natural history, vol. 5, 1847, p. 1643, ארכיון מ-1 בינואר 2014, נבדק ב-12 ביולי 2016 {{citation}}: (עזרה); Harlow, Frederick Pease (1928), The Making of a Sailor, Or, Sea Life Aboard a Yankee Square-rigger, Volume 17 of Dover Pictorial Archives, Courier Dover Publications, p. 193, ISBN 978-0-486-25613-9, ארכיון מ-1 בינואר 2014, נבדק ב-12 ביולי 2016 {{citation}}: (עזרה) and numerous other occurrences as shown (אורכב 01.01.2014 בארכיון Wayback Machine) by the Google n-Gram tool.
  18. ^ Cagnon, C.; Lauga, B.; Hémery, G.; Mouchès, C. (2004). "Phylogeographic differentiation of storm petrels (Hydrobates pelagicus) based on cytochrome b mitochondrial DNA variation". Marine Biology. 145 (6): 1257–1264. doi:10.1007/s00227-004-1407-6. S2CID 83518719.
  19. ^ 1 2 3 4 Coward 1929, pp. 279–281
  20. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 Snow & Perrins 1998, pp. 62–64
  21. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Mante & Debize 2012, pp. 1–20
  22. ^ Mullarney et al. 2009, pp. 74–75
  23. ^ Albores-Barajas, Y.V.; Massa, B.; Griffiths, K.; Soldatini, C. (2010). "Sexual dichromatism in mediterranean storm petrels Hydrobates pelagicus melitensis" (PDF). Ardeola. 57 (2): 333–337. ארכיון (PDF) מ-14 באוקטובר 2013. נבדק ב-27 בספטמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ 1 2 van Duivendijk 2011, p. 57
  25. ^ Arroyo, Beatriz; Mínguez, Eduardo; Palomares, Luis; Pinilla, Jesús (2004). "The timing and pattern of moult of flight feathers of European Storm-petrel Hydrobates pelagicus in Atlantic and Mediterranean breeding areas" (PDF). Ardeola. 51 (2): 365–373. ארכיון (PDF) מ-16 ביולי 2015. נבדק ב-27 בספטמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ Enticott & Tipling 2002, p. 11
  27. ^ 1 2 3 Massa, Bruno (2009). "A newly discovered colony of European Storm Petrels in Italy" (PDF). British Birds. 102 (6): 353–354. ארכיון (PDF) מ-27 בספטמבר 2013. נבדק ב-23 בספטמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  28. ^ de León, Ana; Mínguez, Eduardo; Belliure, Belén (2003). "Self-odour recognition in European Storm Petrel chicks". Behaviour. 140 (7): 925–933. doi:10.1163/156853903770238382. JSTOR 4536068.
  29. ^ 1 2 Soper & Powell 2008, pp. 39–40
  30. ^ Hume & Pearson 1993, p. 110
  31. ^ 1 2 Bretagnolle, V. (1989). "Calls of the Storm Petrel Hydrobates pelagicus". Bioacoustics. 2 (2): 166–167. ארכיון מ-25 בדצמבר 2014. נבדק ב-25 בדצמבר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ^ 1 2 3 4 Davis, Peter (1957). "The breeding of the Storm Petrel: part 1" (PDF). British Birds. 50 (3): 85–101. ארכיון (PDF) מ-25 בדצמבר 2014. נבדק ב-25 בדצמבר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ Cramp 1977, pp. 163–168
  34. ^ 1 2 3 4 Hydrobates pelagicus, BirdLife International (2018)
  35. ^ Howell 2012, p. 365
  36. ^ Blomdahl, Breife & Holmstrom 2007, p. 78
  37. ^ Sinclair, Hockey & Tarboton 2002, p. 52
  38. ^ 1 2 3 4 Carboneras, C.; Jutglar, F.; Kirwan, G.M. (2020). del Hoyo, J.; Elliott, A.; Sargatal, J.; Christie, D.A.; de Juana, E. (eds.). "European Storm-Petrel (Hydrobates pelagicus)". Birds of the World. Ithaca, NY, USA: Cornell Lab of Ornithology. doi:10.2173/bow.bripet.01. S2CID 216193193.
  39. ^ Barlow, Wacher & Disley 1997, p. 16
  40. ^ Barak Granit, Storm Petrels in Israel, פורטל הצפרות הישראלי, ‏20 בספטמבר 2016 (באנגלית)
  41. ^ Database of rarity records in Israel, israbirding
  42. ^ נתנאל ברנשטיין, יסעורון קטן - תצפית ראשונה לים האדום ושביעית לישראל!, באתר פורטל הצפרות הישראלי, ‏23 ביולי 2023
  43. ^ Bolton, M. (1996). "Energy expenditure, body-weight and foraging performance of storm petrels Hydrobates pelagicus breeding in artificial nesting chambers". Ibis. 138 (3): 405–409. doi:10.1111/j.1474-919x.1996.tb08058.x.
  44. ^ 1 2 3 "Storm Petrel Hydrobates pelagicus [Linnaeus, 1758]". Bird Facts. British Trust for Ornithology. ארכיון מ-3 ביולי 2013. נבדק ב-20 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ Mínguez, Eduardo (1997). "Evidence of occasional re-laying in the British Storm-Petrel (Hydrobates pelagicus)". Colonial Waterbirds. 20 (1): 102–104. doi:10.2307/1521770. JSTOR 1521770.
  46. ^ 1 2 3 4 Davis, Peter (1957). "The breeding of the Storm Petrel: part 2" (PDF). British Birds. 50 (9): 371–384. ארכיון (PDF) מ-25 בדצמבר 2014. נבדק ב-25 בדצמבר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  47. ^ 1 2 Hume & Pearson 1993, pp. 94–96
  48. ^ Lack, David; Lack, Elizabeth (1951). "The breeding biology of the Swift Apus apus". Ibis. 93 (4): 501–546. doi:10.1111/j.1474-919X.1951.tb05457.x.
  49. ^ Boersma, P. Dee (1982). "Why some birds take so long to hatch". The American Naturalist. 120 (6): 733–750. doi:10.1086/284027. JSTOR 2461170. S2CID 83600491.
  50. ^ "European Longevity Records". Euring. ארכיון מ-15 במאי 2013. נבדק ב-25 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ 1 2 3 4 d'Elbée, Jean; Hémery, Georges (1998). "Diet and foraging behaviour of the British Storm Petrel Hydrobates pelagicus in the Bay of Biscay during summer" (PDF). Ardea. 86: 1–10. ארכיון (PDF) מ-8 באוקטובר 2013. נבדק ב-25 בספטמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  52. ^ 1 2 Flood, Robert L.; Fisher, Ashley; Cleave, Andrew; Sterr, Paul (2009). "European Storm-petrels diving for food". British Birds. 102 (6): 352–353.
  53. ^ Griffiths, A.M. (1981). "European Storm-petrels Hydrobates pelagicus feeding by diving off South Africa" (PDF). Cormorant. 9 (1): 47. ארכיון (PDF) מ-14 באוקטובר 2013. נבדק ב-12 באוקטובר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  54. ^ Albores‐Barajasa, Y.V.; Riccatoa, F.; Fiorinb, R.; Massac, B.; Torricellia, P.; Soldatinia, C. (2011). "Diet and diving behaviour of European Storm Petrels Hydrobates pelagicus in the Mediterranean (ssp. melitensis)" (PDF). Bird Study. 58 (2): 208–212. doi:10.1080/00063657.2011.560244. hdl:10447/58607. S2CID 84987985. ארכיון (PDF) מ-14 באוקטובר 2013. נבדק ב-12 באוקטובר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  55. ^ 1 2 Parkin & Knox 2010, p. 86
  56. ^ Poot, Martin (1998). "Nocturnal and diurnal nearshore foraging of European Storm Petrels Hydrobates sp. along the Lisbon coast, Portugal". Airo. 18: 13–21.
  57. ^ Hume 2011, p. 36
  58. ^ 1 2 Karleskint, Turner & Small 2013, p. 317
  59. ^ Borg, John J. (2012). "Tuna farms – a seasonal supplementary food source for storm petrels Hydrobates pelagicus melitensis" (PDF). Avocetta. 36: 91–94. ארכיון (PDF) מ-4 באוקטובר 2013. נבדק ב-2 באוקטובר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  60. ^ Ainslie, John A.; Atkinson, Robert (1937). "On the breeding habits of Leach's Fork-tailed Petrel". British Birds. 30 (8): 234–249.
  61. ^ Flood, Robert L.; Thomas, Bryan (2007). "Identification of 'black-and-white' storm-petrels of the North Atlantic". British Birds. 100 (7): 407–442. ארכיון מ-27 בספטמבר 2013. נבדק ב-23 בספטמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  62. ^ de León, Ana; Mínguez, Eduardo; Harvey, Paul; Meek, Eric; Crane, Jonathon E.; Furness, Robert W. (2006). "Factors affecting breeding distribution of Storm-petrels Hydrobates pelagicus in Orkney and Shetland: Capsule The main factors are past and present human activities, especially the introduction of rats to islands". Bird Study. 53 (1): 64–72. doi:10.1080/00063650609461417.
  63. ^ 1 2 Ratcliffe, Norman; Mitchel, Ian; Varnham, Karen; Verboven, Nanette; Higson, Paul (2009). "How to prioritise rat management for the benefit of petrels: a case study of the UK, Channel Islands and Isle of Man" (PDF). Ibis. 151 (4): 699–708. doi:10.1111/j.1474-919X.2009.00949.x. ארכיון (PDF) מ-29 בספטמבר 2013. נבדק ב-19 בספטמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  64. ^ Fowler, J.A.; Price, R.A. (1987). "A comparative study of the ischnoceran Mallophaga of Wilson's Petrel Oceanites oceanicus and British Storm Petrel Hydrobates pelagicus" (PDF). Seabird. 10: 43–49. אורכב מ-המקור (PDF) ב-25 בדצמבר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  65. ^ Merino, Santiago; Mínguez, Eduardo; Belliure, Belén (1999). "Ectoparasite effects on nestling European Storm Petrels". Waterbirds. 22 (2): 297–301. doi:10.2307/1522219. JSTOR 1522219.
  66. ^ Merino, Santiago; Mínguez, Eduardo (1998). "Absence of haematozoa in a breeding colony of the Storm Petrel Hydrobates pelagicus" (PDF). Ibis. 140 (1): 180–181. doi:10.1111/j.1474-919X.1998.tb04560.x. ארכיון (PDF) מ-27 בספטמבר 2013. נבדק ב-22 בספטמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  67. ^ Quillfeldt, Petra; Arriero, Elena; Martínez, Javier; Masello, Juan F.; Merino, Santiago (2011). "Prevalence of blood parasites in seabirds – a review". Frontiers in Zoology. 8 (26): 1–10. doi:10.1186/1742-9994-8-26. PMC 3223496. PMID 22035144.
  68. ^ Esparza, Beatriz; Martínez-Abraín, Alejandro; Merino, Santiago; Oro, Daniel (2004). "Immunocompetence and the prevalence of haematozoan parasites in two long-lived seabirds" (PDF). Ornis Fennica. 81: 2–7. ארכיון (PDF) מ-13 במאי 2013. נבדק ב-22 בספטמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  69. ^ Perkins, A. J.; Bingham, C. J.; Bolton, M. (2018). "Testing the use of infra‐red video cameras to census a nocturnal burrow‐nesting seabird, the European Storm Petrel Hydrobates pelagicus". Ibis. 160 (2): 365–378. doi:10.1111/ibi.12539.
  70. ^ Oro, Daniel; de León, Ana; Minguez, Eduardo; Furness, Robert W. (2005). "Estimating predation on breeding European storm-petrels (Hydrobates pelagicus) by yellow-legged gulls (Larus michahellis)" (PDF). Journal of Zoology. 265 (4): 421–429. doi:10.1017/S0952836905006515. hdl:10261/99028. ארכיון (PDF) מ-27 בספטמבר 2013. נבדק ב-19 בספטמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  71. ^ Sanz-Aguilar, Ana; Libois, Emmy; Minguez, Eduardo; Oro, Daniel; Pradel, Roger; Gimenez, Olivier (2012). "Conservation of the Mediterranean Storm-petrel Hydrobates pelagicus melitensis at Benidorm Island (Spain)" (PDF). Proceedings of the 13th Medmaravis Pan-Mediterranean Symposium. Alghero (Sardinia) 14–17 Oct. 2011: 103–110. ארכיון (PDF) מ-27 בספטמבר 2013. נבדק ב-19 בספטמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  72. ^ 1 2 Eyers 2011, p. 78
  73. ^ Fisher & Lockley 1989, pp. 126–127
  74. ^ 1 2 3 Cocker & Mabey 2005, pp. 24–25
  75. ^ תבנית:Cite OED
  76. ^ Fox Smith 1919, pp. 100–102
  77. ^ Masefield 1902, p. 48
  78. ^ Kingsley 1863, chapter 7
  79. ^ 1 2 Ziolkowski 1998, p. 111
  80. ^ Abbott 1909, p. 113
  81. ^ Lynah 1934, title
  82. ^ Grey 1929, pp. 186, 190
  83. ^ Jacobson & Davis 1925, title
  84. ^ Mironov 2012, p. 461
  85. ^ Christie 2005, p. 43
  86. ^ Yaroslansky 1937, Introduction
  87. ^ "Anarchist pamphlets/booklets". Anarchists Federation. אורכב מ-המקור ב-13 במאי 2013. נבדק ב-19 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יסעורון_קטן&oldid=37951130"