יצחק אייכל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"תולדות הרמבמ"ן", הביוגרפיה של משה מנדלסון שחיבר יצחק אייכל, ברלין תקמ"ט 1788

יצחק (איצק) אַייכלגרמנית: Euchel;‏ 17 באוקטובר 1756, קופנהגן1804, ברלין) היה מן הפעילים המרכזיים בראשית תנועת ההשכלה היהודית. ייסד וערך את כתב העת "המאסף" בשנותיו הראשונות, חיבר את הביוגרפיה הראשונה של משה מנדלסון, תרגם את הסידור לגרמנית.

נולד בקופנהגן ב-17 באוקטובר 1756 למשפחת סוחרים יהודים. ב-1767 מת אביו, ואמו שלחה אותו אל דודו לברלין, שם למד מספר שנים בישיבה. הוא החל להתעניין בשפות ובמדעים בהיחבא, נגד רצון דודו, ובסופו של דבר עזב את בית הדוד בברלין ועבר לווסטפליה, שם עבד כמורה והרחיב את השכלתו. ב-1776 בא להנובר ולמד אצל רפאל לוי, מתמטיקאי, פיזיקאי ואסטרונום יהודי. ב-1778 עבר לקניגסברג והחל ללמוד באוניברסיטת קניגסברג, שם לימד באותה העת עמנואל קאנט. כשעלתה על הפרק ב-1786 מועמדותו של אייכל למשרת הוראה באוניברסיטה – לראשונה ביחס למועמד יהודי – תמך בו קאנט בתחילה, אך לאחר מכן חזר בו והתנגד למינוי יהודי למשרה זו.

בקניגסברג דחף אייכל הצעה להקמת בית ספר יהודי מודרני ברוח ההשכלה, אולם הרעיון לא יצא לפועל. ב-1782 הקים אייכל בקניגסברג את "חברת דורשי שפת עבר", שהחלה להוציא את כתב העת "המאסף". אייכל, שערך את "המאסף" עד 1790, פרסם בו מאמרים רבים, וביסס את מעמדו של כתב העת כמוקד של פעילות להפצת השכלה ונאורות. "המאסף" בעריכתו קרא ללימוד מדעי הטבע והרוח, להשתלבות היהודים בעולם התרבות הגרמני ולהקמת אליטה יהודית מתחרה לעולם הרבני. ב-1786 פרסם תרגום של סידור התפילה לגרמנית.

בסוף 1787 עבר אייכל לברלין, שם התפתח אז מרכז הכובד של תנועת ההשכלה וקמה "חברת שוחרי הטוב והתושיה". בברלין היה המנהל של בית הדפוס של המשכילים, "חינוך נערים", עד שהחליף אותו יצחק סטנוב. ב-1787 החל לפרסם בהמשכים ב"המאסף" ביוגרפיה של משה מנדלסון, וב-1788 פרסם אותה כספר, "תולדות רבנו החכם משה בן מנחם" ("תולדות הרמבמ"ן"). הביוגרפיה תרמה תרומה ניכרת להעמדת דמותו של מנדלסון כ"אבי תנועת ההשכלה". ב-1790 פרסם בעילום שם ב"המאסף" את "איגרות משולם האשתמועי" – חיבור הכתוב כאיגרות של נוסע יהודי באירופה ותוכנו ביקורת על החברה היהודית המסורתית והסגורה, ויש בו כנראה השפעה מ"מכתבים פרסיים" של מונטסקיה. בשנות התשעים השתתף גם במפעל תרגום ההפטרות לגרמנית שהמשיך את מפעל התרגום והביאור של מנדלסון, וכן חיבר פירוש ותרגום גרמני לספר משלי.

בסוף 1790 הפסיק לערוך את "המאסף". במהלך שנות התשעים צפה במשבר שעבר על השכלת ברלין, לנוכח החילון ההולך וגובר אצל יהודי העיר העשירים, שאצל חלקם הגיע עד כדי המרת דת לנצרות. ב-1793 כתב ביידיש את המחזה "ר' הענאך, אדער וואס טוט מא דאמיט" ("רבי הנוך, או מה עושים עם זה?"), קומדיה סאטירית שבה ביקר את דמות המשפחה הבורגנית שנוצרה בברלין, משפחה שבתוכה נתק קשה בין דור ההורים שומרי המסורת והנוקשים ובין דור הילדים המורדים, הבועטים במסורת והצבועים – שני הצדדים הקיצוניים, שמהם יושיע רק שביל האמצע של ההשכלה היהודית. הוא הצטרף ל"אגודת הידידים" ("Gesellschaft der Freunde") – קבוצה של אינטלקטואלים יהודים ברלינאים שהקים יוסף מנדלסון, בנו של משה מנדלסון. כשהציע לו שלום הכהן ב-1800 לחדש את הופעת "המאסף", שפסק ב-1797, כתב לו אייכל שזמנה ההיסטורי של תנועת ההשכלה עבר, והיא נכשלה במאמציה להשפיע על העולם היהודי. בשנותיו האחרונות פרש מעיסוקיו הציבוריים ומן ההוראה ועבד כמנהל חשבונות אצל מאיר ורבורג, אחד מעשירי העיר.

ההיסטוריון שמואל פיינר כתב עליו:

"אף שמילא תפקיד מפתח בטרנספורמציה הגדולה של התכנים והאסטרטגיות של התרבות היהודית נתפש אייכל כדמות משנית שפעלה מאחורי הקלעים ונדחקה לשולי ההיסטוריה. דמותו המיתולוגית של מנדלסון, היהודי המפורסם ביותר במאה ה-18, האפילה על מי שהיה למעשה "אבי ההשכלה" ההיסטורי. (...) [אייכל] ראוי למקום מרכזי על מפת התרבות היהודית והתרבות האירופית. מנקודת המבט של התרבות היהודית המודרנית הוא ראוי להכרה כאחד מראשוני המהפכנים שניסו במו ידיהם להטות את התרבות היהודית למסילה חדשה. (...) מנקודת המבט הזאת היה יצחק אייכל מהפכן התרבות היהודי המשמעותי ביותר במאה ה-18".

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות משה בן מנחם, לעמבערג (לבוב): 1860.
  • תועלת ההשכלה : מאמרים בעברית ובגרמנית, דיסלדורף: 2001.
  • משלי , עם ביאור ותרגום אשכנזי, מאת ר' איצק אייכל, גם פירש"י וספר מכלל יופי עם תוספת לקט שכחה, אשר הוסיף עליו, מהור"ר יעקב אבנדאנה, אופענבאך: תקפ"ו-1826.
  • כתבי קודש, נדפסים מחדש ומהודרים בתוספות רבות, עם תרגום אשכנזי ובאור, וויען (וינה): 1828.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איציק אייכל, מאת איציק מאנגר, בתוך ספרו דמויות קרובות, תרגם מיידיש אברהם שלונסקי, סיפא - אחרית דבר מאת דב סדן. מרחביה 1941.
  • שמואל פיינר, מהפכת הנאורות – תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-18, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ב.
  • משה פלאי, "'המאסף' – 'הקדמה ופתיחת מכתב אשר יצא לאור': מנשר של כתב העת העברי הראשון ודרכו", קשר 24, 1998.
  • שמואל פיינר, "יצחק אייכל – ה'יזם' של תנועת ההשכלה בגרמניה", ציון נ"ב, ד', 1987
  • משה פלאי, "לשימושה של המליצה בספרות ההשכלה: פיקניק לשוני עם רומאנילי, אייכל ואחרים", בקורת ופרשנות 31, 1995.
  • יהודה פרידלנדר, "פתיחתא לסאטירה: 'איגרות משולם בן אוריה האשתמועי' ליצחק אייכל", מאזנים מ"ד, 1976.
  • אברהם שאנן, " 'אגרות משלם' [של יצחק אייכל] כסימפטום וכז'אנר", ספר ברוך קורצווייל, תל אביב: תשל"ה-1975.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]