ישראל ברודרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' ישראל ברודרמן

ישראל ברודרמן (ה' בניסן תרפ"ז, 7 באפריל 1927 - ט"ו בשבט תשפ"ב, 17 בינואר 2022)[1] היה פרופסור מן המניין לרפואה באוניברסיטת תל אביב ומנהל מחלקת ריאות במרכז רפואי מאיר בכפר סבא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברודרמן נולד בעיירה פרצ'ין בהרי הקרפטים, באזור שהיה שייך לצ'כוסלובקיה וכיום שייך לאוקראינה, לרגינה (רלי) לבית שינברון ולאליעזר ברודרמן. הוא קרוי על שם סבו מצד אביו, ישראל ברודרמן.[2] היה הבן הבכור במשפחתו והייתה לו אחות צעירה ממנו, יהודית. בילדותו היה תלמיד טוב וסיים את לימודיו התיכוניים בהצטיינות. באפריל 1944 גורש עם משפחתו לגטו, ולאחר מספר שבועות הובא לאושוויץ ומשם עבר לבוכנוואלד.[3] לקראת סוף מלחמת העולם השנייה השתתף בצעדת המוות במחנה טרזין, וב-8 במאי 1945 שוחרר על ידי הצבא האדום. אמו ואחותו נרצחו במחנות. לאחר המלחמה, ברודרמן ואביו עברו לגור בפראג. ב-1946 התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטת קארל בפראג, כשגורם מרכזי שהשפיע על החלטתו ללמוד רפואה הייתה העובדה שדודו (אחיו הגדול של אביו), דזידר (דז'ו) ברודרמן היה רופא מצליח ומרצה לרפואה באוניברסיטת בודפשט.

באפריל 1949, באמצע לימודיו, עלה לישראל, חויל, עבר אימון צבאי בסיסי במחנה כפר יונה, ובהמשך עבר לשרת בחיל הרפואה בבסיס צריפין.[4] בספטמבר 1949 הגיע גם אביו לישראל, עם אשתו השנייה חנה, אך בנובמבר 1949 נפטר מהתקף לב.

ב-1950 המשיך ברודרמן את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים במחזור לימודים מיוחד, שבו למדו כ-40 סטודנטים שהחלו את לימודי הרפואה שלהם בחו"ל, מרביתם ממדינות מזרח אירופה, כמו: בולגריה, יוגוסלביה, רומניה והונגריה. בשנת 1952 סיים את שנת לימודיו השישית בהצטיינות. עבודת הגמר שלו עסקה בתחום ההמטולוגיה.[5] בשנת 1953 החל את תקופת ההתמחות שלו כרופא. במקביל ללימודיו עבד בחלוקת עיתונים, במלצרות בבית מלון ובמעבדה בקטריולוגית באוניברסיטה.

עשה התמחות בת שנתיים בבית חולים לחולי שחפת בצפת.[6] במהלך ההתמחות השתלם במעבדה של ד"ר פרחי (לימים פרופסור לפיזיולוגיה ריאתית). בהמשך נסע להשתלם בארצות הברית, תחילה בבוסטון, ובהמשך אצל פרופ' יוליוס ה. קומרו הבן (אנ'), מומחה עולמי לפיזיולוגיה של הריאות בסן פרנסיסקו.

בשנת 1956 עם סיום ההתמחות חזר לבית החולים הדסה עין כרם ולאוניברסיטה העברית וקיבל שם מינוי כמרצה בכיר.

בשנת 1968 עבר לבית חולים מאיר בכפר סבא והתמנה למנהל מחלקת ריאות. בעזרת תרומות שגייס, ובעיקר תרומה גדולה מד"ר ריקרדו וולף, מייסד קרן וולף (שאשתו הייתה מטופלת במחלקה), פיתח רבות את המחלקה שבראשה עמד.

במקביל לעבודתו כמנהל מחלקה התמנה לפרופסור מן המניין בבית ספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1992 פרש לגמלאות. לאחר פרישתו המשיך לעסוק בפרקטיקה פרטית ובמתן חוות דעת רפואיות במסגרת תביעות בבתי משפט.

פעילותו כרופא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962 בית החולים "מאיר" עבר הסבה מבית חולים לטיפול במחלת השחפת לבית חולים כללי שבמסגרתו פעלה מחלקת ריאות, כמחלקה קטנה, שכללה כחמש עשרה מיטות בלבד. ברודרמן התבקש, במקביל לעבודתו ב"הדסה", להקים מעבדה לתפקודי ריאות בבית חולים מאיר. למחלקה זאת הגיע אחת לשבוע לפיענוח בדיקות תפקודי הריאה שנעשו בה. בשנת 1968 התמנה לנהל את מחלקת הריאות בבית חולים "מאיר", ועזב סופית את עבודתו "הדסה". המחלקה הקטנה שקיבל, תפקדה למעשה רק כמכון ריאות. במהלך תקופת ניהולו ובעזרת תרומות וקשריו הבינלאומיים עם קהילת רופאי הריאות, הפך ברודרמן את המחלקה למחלקה גדולה ומפותחת בעלת יחידה לטיפול נמרץ נשימתי ראשונה בישראל, ובעלת מעבדה, שלימים התפתחה והפכה ל"מכון לחקר הנשימה".

בזכות קשריו האקדמיים עם אוניברסיטת תל אביב לימד דורות של סטודנטים לרפואה, בקורסים ייחודיים לחקר תפקודים ומחלות ריאה, ותרם להכשרתם כמומחים למחלות ריאה. הוא היה הראשון מבין רופאי בית החולים מאיר שזכה לתואר "פרופסור מן המניין".

פעילות בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפעילותו בארץ, פיתח ברודרמן פעילות בינלאומית ענפה כרופא.

בשנת 1971 התקבל כחבר האגודה האמריקנית של רופאי ריאות (אנ') (ACCP - American College of Chest Physicians). ברודרמן שכנע את הנהלת האגודה לקיים כנס בינלאומי ראשון בישראל של חברי האגודה בארצות הברית ובעולם. בשנת 1985 אכן התקיים הכנס הראשון בישראל של רופאים חברי האגודה. בשנת 1989 התמנה לחבר נשיאות האגודה, ובשנים 1989–1996 היה נשיא (Governor) של האגודה.[7]

בשנת 1988 ערך ביקור מקצועי בבית חולים האוניברסיטאי למחלות ריאה בעיר ליון בצרפת.[8]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי, משנת 1951 ועד למותו, למרים לבית פרנבך, ילידת גרמניה, שהייתה אחות במקצועה.[9] אב לשלושה: ד"ר רונית ברודרמן-פלמון (ד"ר לפסיכולוגיה, פסיכולוגית קלינית ופסיכולוגית רפואית), יהודית אור-שני (מעצבת תכשיטים), וד"ר אלי ברודרמן (מרצה בכיר לפילוסופיה של האמנות וחינוך במכללת אורנים).

התגורר בכפר סבא.

ספר אוטוביוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר יציאתו לגמלאות כתב ברודרמן, בעזרת סופר הצללים ערן נובק, ספר אוטוביוגרפי:

  • ישראל ברודרמן, נשימה עמוקה: סיפור חייו של פרופ' ישראל ברודרמן, כפר סבא, הוצאה עצמית, דצמבר 2017.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברודרמן פרסם יותר מ-100 מאמרים מדעיים ופרקים בספרים מדעיים בתחומי התמחותו.

להלן כמה מן הבולטים בפרסומיו:

  • I. Bruderman, "Cromolyn Therapy", in: M. Stein (ed.), New Directions in Asthma, ACCP, Park Ridge, Illinois, USA, pp. 447-456, 1975
  • I. Bruderman, "The Value of Ventilatory Screening Tests in the early Detection of Chronic Obstructive Airway Disease due to Air Pollution", in: F. Aharonson (ed.), Pollution and the Lung, John Wiley & Sons, New-York, Toronto, pp. 248-252, 1976
  • I. Bruderman, "Bronchogenic Carcinoma", in: G.L. Baum and E. Wolinsky (eds.), Textbook of Pulmonary Deseases, Fourth edition, Little, Brown & Co., Boston, Toronto, pp. 1197-1237, 1989
  • I. Bruderman, "Bronchogenic Carcinoma", in: G.L. Baum and E. Wolinsky (eds.), Textbook of Pulmonary Deseases, Fifth edition, Little, Brown & Co., Boston, Toronto, pp. 1345-1392, 1993

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרופ' ישראל ברודרמן ז"ל, באתר אבלים, ‏18 בינואר 2018
  2. ^ הערך בכללותו, והפרק "ביוגרפיה" בפרט, מבוססים ברובם על המסופר באוטוביוגרפיה של ברודרמן, נשימה עמוקה: סיפור חייו של פרופ' ישראל ברודרמן (כתב וערך: ערן נובק), כפר סבא, הוצאה עצמית, דצמבר 2017.
  3. ^ ערן נוביק, אושוויץ, בוכנוואלד, נשימה עמוקה: סיפור חייו של פרופ' ישראל ברודרמן, כפר סבא: הוצאה עצמית, 2017, עמ' 25,28
  4. ^ ערן נובק, עלייה לישראל, נשימה עמוקה: סיפור חייו של פרופ' ישראל ברודרמן, כפר סבא: הוצאה עצמית, 2017, עמ' 42
  5. ^ ישראל ברודרמן, תצפיות על הרטיקלוציטים במח העצם ובדם ההיקפי במחלות הימטולוגיות, ירושלים: האוניברסיטה העברית, הפקולטה לרפואה, 1954
  6. ^ בית החולים לחולי שחפת היה מחלקה מיוחדת במסגרת בית החולים בצפת, שהיה קרוי בעבר "בית החולים רוטשילד - הדסה", וכיום קרוי המרכז הרפואי זיו בצפת.
  7. ^ ערן נובק, American College of Chest Physicians, נשימה עמוקה: סיפור חייו של פרופ' ישראל ברודרמן, כפר סבא: הוצאה עצמית, 2017, עמ' 87
  8. ^ ערן נובק, ביקורים בלתי נשכחים, נשימה עמוקה: סיפור חייו של פרופ' ישראל ברודרמן, כפר סבא: הוצאה עצמית, 2017, עמ' 90
  9. ^ ערן נובק, מרים, חתונה בימי צנע, נשימה עמוקה: סיפור חייו של פרופ' ישראל ברודרמן, כפר סבא: הוצאה עצמית, 2017, עמ' 54,63