כדורגל באפריקה
כדורגל הוא אחד מענפי הספורט הפופולריים והנצפים בעולם וענף הספורט הפופולרי ביותר ביבשת אפריקה. הכדורגל משפיע על תחומי חיים רבים ביבשת; אם במשחקי ילדים ברחוב, דרך צפייה ועד כלכלה ועסקים. אף על פי כן הכדורגל המקומי ביבשת (למעט בדרום אפריקה ומצרים) נחשב לפחות מקצועני מאשר ביבשות אחרות בעולם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכדורגל הגיע לראשונה לאפריקה בתקופה הקולוניאלית, בה מעצמות אירופאיות סיפחו לעצמן שטחים במדינות העולם השלישי, בתקופה זו הייתה השפעה אירופאית תרבותית גדולה על מדינות אפריקה וכחלק ממנה הגיע גם הכדורגל ליבשת על ידי הבריטים.
ענף הכדורגל הופץ במהרה והתקבל בחום ביבשת. המשחק הרשמי הראשון המתועד ביבשת נערך ב-1862 בדרום אפריקה, שנה לפני שחוקי הכדורגל אושרו בה באופן רשמי, בין חיילים, סוחרים ואנשי דת ששיחקו ביניהם; אלו, מתוקף תפקידם, הסתובבו ברחבי היבשת וכך הופץ המשחק שאומץ בחום על ידי האפריקאים. כ-18 שנים לאחר מכן, החל משנת 1880 תועדו קבוצות כדורגל אפריקאיות ואינדיאניות רשמיות.
התפתחות הענף החלה בדרום אפריקה, לאחר מכן במדינות הצפוניות והקולוניות ולבסוף לקראת 1920 לתוך פנים היבשת כאשר בכל מחוז הענף התפשט בקצב משלו; ההתפשטות באזורי החוף הייתה מהירה יותר כך שבאלג'יריה, שהייתה נתונה לשליטת צרפת, הוקמו מועדוני כדורגל החל מהמאה ה-19. עם זאת, מועדון הכדורגל הראשון שתועד ביבשת היה "קייפ קואסט אקסלסיור" (Cape Coast Excelsior) הגאנאי שהוקם בשנת 1903[1].
בשנת 1954, בקונגרס פיפ"א בליסבון ולאחר עבודת יחסי ציבור שביצעו המדינות האפריקאיות העצמאיות: מצרים, סודאן, אתיופיה ודרום אפריקה, החליט ארגון פיפ"א העולמי להכיר ביבשת אפריקה כאחת משש הנציגויות האזוריות המסונפות אליו. החלטה זו לא התקבלה בקלות ומספר מדינות מדרום אמריקה ואסיה התנגדו לה בטענה כי רמת הכדורגל ביבשת אפריקה אינה מספיקה כדי להשתייך לפיפ"א, לבסוף ההחלטה עברה ברוב של 24 תומכים מול 17 מתנגדים[2].
מספר שנים לאחר מכן, עם תום התקופה הקולוניאלית והפיכת מדינות רבות ביבשת לעצמאיות עלה הצורך בהקמת גוף כדורגל יבשתי מקומי. בשנת 1957 הוקמה ההתאחדות האפריקאית לכדורגל (CAF). בשנה זו הוכרז גם טורניר גביע אפריקה לאומות בפעם הראשונה ונערך בסודאן. כשהוקמה לראשונה, מנתה ההתאחדות האפריקאית 4 מדינות עצמאיות בלבד; כיום מונה ההתאחדות האפריקאית 57 מדינות[3].
כדורגל במדינות אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכדורגל, מאז הגעתו ליבשת אפריקה, סייע לביצוע שינויים חברתיים ומדיניים. הקשר העמוק בין הענף לאוכלוסיית היבשת וההפצה הנרחבת שלו עד לרמת הכפרים הנידחים ביותר בה, הפכה אותו לפלטפורמה משמעותית לגיוס והשפעה על דעת הקהל. גם החבירה לארגון חיצוני (פיפ"א) שימשה כגורם העשוי להוביל שינויים חברתיים, כפי שאכן קרה בחרם הספורטיבי שהוטל על דרום אפריקה. זה, נחשב לאחד הגורמים לביטול האפרטהייד במדינה.
יש הטוענים כי באמצעות הכדורגל גברה גם הגאווה האפריקאית; בתקופה הקולוניאלית, מדינות רבות ביבשת נשלטו על ידי מדינות אירופאיות באמצעות דיכוי התושבים המקומיים והדגשת הבידול הגזעי. בתום התקופה הקולוניאלית, עם הפיכתן של מדינות אלו לעצמאיות גברה הגאווה המקומית בשל תחושת המסוגלות והעצמאות שבהפעלת מועדונים, התאחדות וליגות מקומיות.
דרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדורגל הוא ענף הספורט הלאומי במדינה זו. בניגוד לליגות אחרות ביבשת, הליגה הדרום אפריקאית בכדורגל נחשבת לליגה חזקה. דרום אפריקה הייתה אחת מארבע המדינות העצמאיות הראשונות באפריקה שהשתתפו בהתאחדות הכדורגל המקומית. שלטון האפרטהייד שהונהג במדינה זו אסר השתתפות מעורבת גזעית במפעלי הכדורגל הרשמיים לרבות האפשרות לשחק כנבחרת מעורבת המייצגת את המדינה.
בשל סירובה לשלוח נבחרת מעורבת הושעתה דרום אפריקה מגביע אפריקה לאומות הראשון שהתקיים בשנת 1957, שנתיים לאחר מכן בשנת 1959 הושעתה שוב ממפעל זה בשל אותן סיבות. בשנת 1960, לאחר שינוי שנערך בחוקת פיפ"א ובו נקבע כי "על התאחדות לאומית להיות פתוחה לפעילות כדורגל של כל אדם במדינה, ללא קשר לגזעו, דתו או השתייכותו הפוליטית", ניתנה להתאחדות הדרום אפריקאית שנה לשנות את מדיניותה בהתאם לסעיף החדש. לאחר שסירבה לעשות כן הוחלט במשרדי פיפ"א העולמיים להשעותה, תחילה לתקופה של 3 שנים לאחריה חזרה לפעילות ושוב החל משנת 1964, השעיה זו הפכה לחרם ספורטיבי כולל. בענף הכדורגל התבטא החרם בהוצאת דרום אפריקה מפיפ"א לחלוטין.
דרום אפריקה חזרה לארגון בשנת 1991 עם סיום שלטון האפרטהייד[4]. חמש שנים לאחר מכן, בשנת 1996, אירחה דרום אפריקה את טורניר גביע האומות האפריקאי (בשל אילוץ שמנע מקניה להיות המארחת). בטורניר זה הציגה לראשונה נבחרת מעורבת של שחורים ולבנים, זכתה בו במקום הראשון. יש הטוענים כי המאבק והחרם הספורטיבי סייעו להוביל שינוי ספורטיבי שהוביל לבסוף לשינוי מדיני – ביטול האפרטהייד, ולדמוקרטיזציית הכדורגל, כלומר התייחסות לענף הכדורגל ככלי לשינוי מדיניות הפוגעת בזכויות אדם כמו אפרטהייד.
בשנת 2010 הייתה דרום אפריקה למדינה הראשונה ביבשת אפריקה שאירחה את משחקי גביע העולם, לאירוע זה הייתה השפעה רחבה על תרבות הכדורגל ביבשת אפריקה כולה וכן על תרבות הכדורגל העולמית.
גאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ענף הכדורגל הגיע לגאנה בתקופה בה הייתה קולוניה בריטית בתחילת המאה ה-20, כאשר מועדון הכדורגל הראשון ביבשת הוקם בה בשנת 1903. הטורניר הרשמי הראשון שנערך במדינה התקיים בשנת 1920 ונוהל על ידי "התאחדות חוף הזהב", גוף שהקימו השלטונות הבריטיים כדי לארגן את הכדורגל במדינה, שמאוחר יותר הפך להתאחדות הכדורגל הגאנאית.
גאנה הייתה בין המדינות האפריקאיות הראשונות שהפכה לעצמאית בשנת 1957. נשיאה הראשון, קוואמה נקרומה[5], היה ידוע כאוהד כדורגל נלהב שראה בענף דרך לפיתוח המדינה והדגיש את העצמאות שמעניק ענף הספורט למדינה בכך שהופך אותה לבלתי תלויה במדינות האימפראליות האירופאיות. נקרומה ראה בפיתוח הכדורגל המקומי מעין ניצחון על המעצמות הקולוניאליות וכלי לעידוד הגאווה האפריקאית בתושבים, בתקופתו ניתן לנבחרת הלאומית הכינוי "הכוכבים השחורים" מתוך רצון לעורר גאווה אפריקאית.
בשנת 1966, לאחר מאבק פנימי במדינה ותפיסת השלטון בכוח על ידי מיליציות, נפל שלטונו של נקרומה ואתו נעצרה פריחת ענף הכדורגל בגאנה; המשאבים שהשקיע נקרומה והתשתיות שבנה, ביניהן מגרשי הכדורגל, סבלו מהזנחה קשה עד שלבסוף הפכו לבלתי שמישים. זמן מה לאחר מכן החל המחסור בתנאים פיזיים להשפיע על גאוותם של השחקנים והמוטיבציה שלהם לשחק במדינה.
בעוד רק מספר שנים קודם לכן שחקנים היו נרגשים ומצפים לשחק במדינתם, לקראת שנות ה-70 ניתן היה לראות שינוי עם תחילת תהליך של עזיבת שחקנים למועדונים אירופאים ואידיאליזציה שלהם לעומת המועדונים המקומיים. כיום, להצלחותיה של הנבחרת במפעלים היבשתיים והעולמיים אפקט המחלחל לתוך הליגה המקומית שהולכת ומשתפרת, בנוסף מושקעים סכומים גדולים על ידי ספונסרים שונים כדי לנסות ולקדם את הענף במדינה, ורמת השכר המשולמת לשחקנים היא מעל הסטנדרט במדינה.
עם זאת ובדומה למגמה העולמית, מתקיימת שחיתות רבה בענף הכדורגל באפריקה בכלל ובגאנה בפרט, ושאיפתם הגדולה של מרבית השחקנים והכישרונות המתגלים היא לצאת ולשחק במועדונים אירופאים. ישנם מועדונים אירופאים שאף פתחו אקדמיות במדינה כדי להחתים כישרונות מגיל צעיר ולפתח אותם ביבשת אירופה עם תנאים טובים יותר.
ייצוא שחקנים הפך לעסק משתלם גם מבחינת המועדונים כך שמועדונים ושחקנים רבים משקיעים את מרצם בחיפוש דרך מעבר לאירופה; דבר המכניס כספים רבים למועדונים מצד אחד, אך מונע מהליגה המקומית להתפתח במקביל. בנוסף, בגאנה קיימים פערים רחבים בין צפון המדינה לדרום המפותח יותר וכן ישנה התמקדות והשקעת משאבים מוגברת בנבחרת הלאומית, לעיתים על פני הליגות המקומיות.
למן סוף שנות ה-90, מועדוני כדורגל ויזמים אירופאים החלו להקים במדינה אקדמיות לכדורגל - מוסדות המשלבים אימוני כדורגל לצד מסגרת חינוכית. אייאקס, פיינורד ורייט טו דרים (Right to Dream) היו הראשונות לפעול בגאנה. בהדרגה, יזמים גנאים החלו להקים אקדמיות לכדורגל, לרבות אקדמיית קומאסי, יוניסטאר ואקדמיית מנדלה. בכוחן של אקדמיות גנאיות לתרום לפיתוח מקומי במגוון דרכים, לרבות קידום שוויון מגדרי, פיתוח תשתיות נחוצות ויצירת מרחב בידורי קהילתי, זאת בשונה מאקדמיות אירופאיות, אשר, על פי רוב, פועלות במנותק מסביבתן. לצד תרומות אלו, אקדמיות גנאיות ואירופאיות יוצרות ציפייה בקרב שחקנים והורים למוביליות חברתית אשר לעיתים קרובות אינה מתגשמת.[6][7][8]
ניגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם לניגריה הגיע ענף הכדורגל בתקופה בה הייתה קולוניה בריטית בתחילת המאה ה-20. לקראת שנת 1940 הפך הענף לפופולרי ביותר במדינה והאפיל על ענף הקריקט שהגיע גם כן בתקופה הקולוניאלית. בשנת 1960 קיבלה ניגריה עצמאות מבריטניה, והחלה בבניית מוסדותיה כמדינה, אחד מהם היה נציבות הספורט הלאומית שהוקמה במטרה להניח יסודות להתארגנויות ספורטיביות שונות. מאמן הנבחרת הראשון של ניגריה העצמאית היה הישראלי משה (ג'רי) בית הלוי.
הליגה הניגרית הלאומית הוקמה בשנת 1972 ובשנת הקמתה שיחקו בה חמישה מועדונים בלבד, אך התפתחותה הייתה מהירה ושש שנים לאחר מכן, בשנת 1978, שיחקו בליגה שתים-עשרה קבוצות[1]. ניגריה היא יצואנית השחקנים הגדולה ביותר לאירופה מבין מדינות אפריקה וממנה יצאו שחקני כדורגל רבים שהגיעו למועדונים בצמרת הכדורגל העולמי כמו ג'ון אובי מיקל ששיחק בצ'לסי האנגלית, אובפמי מרטינס ששיחק באינטר האיטלקית, ווינסנט אניימה ששיחק בליל הצרפתית.
בניגריה סוכנויות ואקדמיות אירופאיות הפזורות ברחבי המדינה, מערים ועד כפרים נידחים ומבודדים, במטרה לאתר כישרונות מגיל צעיר ולפתחם במסגרות אירופאיות. עם זאת הביקוש הרחב גורם במדינה גם לשחיתות רחבה בנושא; רבים מתושבי המדינה מציגים עצמם כסוכני כדורגל, לעיתים של אותו השחקן, כאשר סוכנים חיצוניים פונים אליהם בקשר לשחקנים צעירים שרוצים להחתים, דבר הגורם לאי דיוקים בנוגע למידע שמקבל הסוכן החיצוני על השחקן.
אחת הבעיות המוכרות בנושא, בעיקר בקרב שחקנים ניגריים היא זיוף הגילאים של השחקנים והצערתם במספר שנים מתוך מחשבה עסקית שכן ככל שמאתרים את השחקן בגיל צעיר יותר כך הוא יוכל להשתפר יותר במסגרת האירופאית ובעיניים עסקיות יהיה "שווה" יותר. בעיה נוספת הנובעת מהשחיתות סביב הענף נוצרת כאשר סוכנים מקומיים שולחים אנשים שונים במסווה של שחקנים מפורסמים כאשר מדובר בהטעיה ובשחקן אחר. דבר זה קורה רבות גם בישראל ובמקרים הללו מרבית השחקנים שהובאו במסווה לשחקנים משוחררים מהמועדונים ונשארים במדינה כעובדים זרים.
מפעלים יבשתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גביע אפריקה לאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
טורניר הכדורגל המרכזי של המדינות החברות בהתאחדות האפריקאית (מקביל ליורו האירופאי ולקופה אמריקה הדרום אמריקאי), נערך אחת לשנתיים באחת ממדינות ביבשת. הטורניר הראשון נערך בשנת 1957 ובו תוכננו להשתתף ארבע נבחרות: אתיופיה, סודאן, מצרים ודרום אפריקה.
טרם קיום הטורניר התגלתה מחלוקת בין המדינות לגבי מיקום מטה ההתאחדות האפריקאית לכדורגל; בין אתיופיה למצרים שררה יריבות פוליטית ולכן כל אחת חששה מחיזוק מעמדה של היריבה בשל הקמת מטה ההתאחדות בה, לבסוף בשל תמיכתה של סודאן במצרים הוחלט כי משרדי המטה יוקמו בקהיר.
לאחר יישוב סכסוך זה, איחדו מצרים, סודאן ואתיופיה כוחות כדי להיאבק בשלטון האפרטהייד הגזעני שהונהג בדרום אפריקה; נציגי שלוש המדינות דרשו מהנציג הדרום אפריקאי בהתאחדות הכדורגל האפריקאית, לשלוח לתחרות נבחרת מעורבת מבחינה גזעית, בניגוד לחוקי משטר האפרטהייד. דרום אפריקה סירבה ולכן החליטו שלוש המדינות פה אחד על סילוקה מהטורניר.
סילוקה של דרום אפריקה הביא את יריבתה העתידית (נקבע לפי הגרלה), אתיופיה, לגמר, שם היא פגשה את מצרים שניצחה את סודאן, מצרים ניצחה במשחק הגמר והפכה למחזיקת גביע האומות האפריקאי הראשונה. שנתיים לאחר מכן, בגביע אפריקה לאומות 1959, שהתנהל הפעם כטורניר משולש ובצורת ליגה, דרום אפריקה עדיין הייתה מורחקת מהמגרש ומצרים חגגה זכייה שנייה ברציפות.
בשנים האחרונות, הזוכה בגביע אפריקה לאומות בטורניר הנערך בסמוך לגביע הקונפדרציות של פיפ"א, מעפילה אליו אוטומטית. בטורניר זה מתמודדות שש הזוכות במפעלים היבשתיים בנוסף למדינה המארחת ולמנצחת בגביע העולם.
ליגת האלופות האפריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליגת האלופות האפריקאית, בדומה למודל ליגת האלופות האירופית בכדורגל, היא טורניר בין המועדונים הטובים ביבשת והמפעל היוקרתי ביותר עבורם. הטורניר נוסד בשנת 1964 בשם "גביע האלופות האפריקאי" ובו ניצח מועדון הכדורגל אוריקס דואלה (Oryx Douala) מקמרון.
מאז ועד היום טורניר זה השתנה לעיתים תכופות, ובשנת 1997 התווסף לו לראשונה שלב בתים, בו המועדונים הטובים ביבשת מתחרים על מקום בשלבי ההכרעה. שמונת המועדונים המובילים בתום שלב הבתים מחולקים לאחריו לשתי קבוצות של ארבע כאשר כל מועדון משחק נגד השלושה שאיתו בבית. שני המועדונים המובילים בכל בית בתום המשחקים עולים לחצאי הגמר הנערכים בשיטת נוק אאוט, והמנצחים נפגשים בגמר.
המועדון הזוכה בטורניר מקבל פרס כספי וכרטיס לטורניר אליפות העולם לקבוצות כדורגל של פיפ"א, בו מתחרים המועדונים שזכו באליפויות של כל יבשת, בנוסף לאלופת המדינה המארחת. הקבוצה שמחזיקה בשיא זכיות במפעל היא אל אהלי המצרית, לה 8 גביעים. מצרים היא גם המדינה המובילה במספר הזכיות עם 14 גביעים למדינה.
אליפות אפריקה בכדורגל נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליפות אפריקה בכדורגל נשים היא מפעל יבשתי המתקיים אחת לשנתיים החל משנת 1991. הטורניר משמש כטורניר מוקדמות לטורניר גביע העולם לנשים, כאשר בעבר היה מזכה בכרטיס אחד לאלופה, אך נכון לאליפות האחרונה ב-2015, זיכה את שלושת המקומות הראשונים בכרטיס. נבחרת הנשים של ניגריה היא אלופת הזכיות במפעל ונחשבת לאחת מנבחרות הנשים המובילות בעולם, כאשר בשבעת הטורנירים הראשונים זכתה ברציפות ובסה"כ מחזיקה בעשר זכיות מתוך שנים עשר טורנירים.
אפריקה ומונדיאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת לארבע שנים, במסגרת משחקי המונדיאל, משחקות הנבחרות הטובות בעולם אחת נגד השנייה במטרה לזכות בתואר הנחשק. החל ממונדיאל 1998, משוריינים בכל טורניר חמישה מקומות לנבחרות אפריקאיות במונדיאל, כאשר כלל המדינות ביבשת משתתפות בשלב מוקדמות, ממנו מעפילות למונדיאל חמש נבחרות לאחר שני שלבי בתים ושלב פלייאוף.
הנבחרת האפריקאית הראשונה שהשתתפה במונדיאלים הייתה נבחרת מצרים, שהפסידה 4-2 לנבחרת הונגריה במונדיאל 1934, והודחה מהטורניר לאחר משחק אחד. רק לאחר 36 שנים הייתה לאפריקה נציגה נוספת במונדיאל. הייתה זו נבחרת מרוקו, שסיימה את שלב הבתים במונדיאל 1970 עם נקודה אחת, אותה השיגה בתיקו 1-1 מול נבחרת בולגריה, והודחה מהטורניר. החל ממונדיאל 1970, תמיד הייתה לאפריקה לפחות נציגה אחת במונדיאל. הנבחרת השלישית שייצגה את אפריקה הייתה נבחרת זאיר במונדיאל 1974. נבחרת זו הייתה אחת החלשות ביותר בתולדות המונדיאלים, וסיימה את שלב הבתים עם אפס נקודות ואפס הבקעות, ועם תבוסה 9-0 לנבחרת יוגוסלביה, שנחשבה לתבוסה הגדולה ביותר בתולדות המונדיאלים. במונדיאל 1978 ייצגה את אפריקה נבחרת תוניסיה, שהשיגה ניצחון 3-1 על נבחרת מקסיקו, שהיה הניצחון הראשון של נבחרת אפריקאית במונדיאל. על אף הניצחון הזה ותיקו מול נבחרת גרמניה המערבית, הודחה תוניסיה כבר בשלב הבתים. מונדיאל 1982 היה הראשון שנערך בפורמט של 24 נבחרות, ולכן השתתפו בו לראשונה שתי נבחרות אפריקאיות, קמרון ואלג'יריה. שתיהן לא צלחו את שלב הבתים. במונדיאל 1986 שוב השתתפו שתי נבחרות אפריקאית, אלג'יריה ומרוקו, שהייתה לנבחרת האפריקאית הראשונה שצלחה את שלב הבתים במונדיאל, אותו סיימה במקום הראשון, והודחה בשמינית הגמר על ידי נבחרת גרמניה המערבית.
עד למונדיאל 2022, מיקום השיא אליו הגיעו נבחרות אפריקאיות בגביע העולם היה שלב רבע הגמר. הראשונה לעשות זאת הייתה נבחרת קמרון במונדיאל 1990, שניצחה באותו מונדיאל את אלופת העולם המכהנת נבחרת ארגנטינה במשחק הפתיחה בתוצאה 1-0 משער של פרנסואה אומאם-ביאיק. ניצחון זה היה משמעותי מאוד בקרב אוהדי הכדורגל האפריקאים בכלל והקמרונים בפרט. קמרון הגיעה בטורניר זה עד לרבע הגמר, בו הפסידה 2-3 לנבחרת אנגליה. הנציגה האפריקאית השנייה באותו מונדיאל הייתה נבחרת מצרים, שלא צלחה את שלב הבתים. מונדיאל 1994 היה הראשון בו השתתפו שלוש נבחרות אפריקאיות, קמרון ומרוקו שהודחו בשלב הבתים, וניגריה שערכה הופעת בכורה והעפילה לשמינית הגמר, שם הפסידה לנבחרת איטליה בהארכה. נבחרת זו של ניגריה חפפה במידה רבה לנבחרת הניגרית שזכתה במדליית זהב באולימפיאדת אטלנטה, שנתיים מאוחר יותר. מונדיאל 1998 היה הראשון בפורמט המוגדל של 32 נבחרות, וכך גדל הייצוג האפריקאי בהתאם לחמש נבחרות: מרוקו, קמרון, תוניסיה ונבחרת דרום אפריקה שלא צלחו את שלב הבתים, ונבחרת ניגריה שהשיגה ניצחון מפתיע בשלב הבתים על נבחרת ספרד בתוצאה 3-2 וגרמה בדיעבד להדחתה, אך הובסה בשמינית הגמר על ידי נבחרת דנמרק בתוצאה 4-1. ניגריה הייתה הנבחרת האפריקאית הראשונה שצולחת פעמיים ברציפות את שלב הבתים במונדיאל.
במונדיאל 2002 נבחרת סנגל שחזרה את ההישג של קמרון ממונדיאל 1990, כאשר גם היא ניצחה אלופת עולם מכהנת במשחק הפתיחה, את נבחרת צרפת בתוצאה 1-0 משער של פאפא בובה דיופ. ניצחון זה נחשב באופן סימבולי עבור אפריקאים רבים כניצחון של הנכבש על הכובש שהגיע כאלוף העולם וכאלוף אירופה. סנגל בתקופה הקולוניאלית הייתה קולוניה צרפתית, ועוד קודם לכן התקיים בסנגל סחר עבדים ער. הניצחון על צרפת בטורניר זה היווה עבור רבים מעין סמל לניצחון העצמאות על האימפריאליזם, ניצחון הנכבש על הכובשים שהיו אלופי העולם ואלופי אירופה, שגרם בדיעבד להדחתה של צרפת מהמונדיאל כבר בשלב הבתים. סנגל הגיעה בטורניר זה עד לרבע הגמר, בו הודחה על ידי נבחרת טורקיה. במונדיאל זה הייצוג האפריקאי עמד שוב על חמש נבחרות, כאשר יחד עם סנגל השתתפו גם תוניסיה, קמרון, ניגריה ודרום אפריקה, שנשרו כולן בשלב הבתים. במונדיאל 2006 הייצוג האפריקאי המשיך לעמוד על חמש נבחרות, כאשר הפעם הנבחרות החזקות המסורתיות והוותיקות לא העפילו למונדיאל, ובמקומן ערכו הופעת בכורה נבחרות חוף השנהב, טוגו ואנגולה שלא צלחו את שלב הבתים, ונבחרת גאנה שהעפילה לשמינית הגמר והודחה על ידי נבחרת ברזיל. גם נבחרת תוניסיה השתתפה במונדיאל זה, והייתה הנבחרת האפריקאית היחידה שזו לא הייתה הופעת הבכורה שלה במונדיאלים. תוניסיה לא צלחה את שלב הבתים.
הנבחרת האפריקאית השלישית שהגיעה למעמד רבע גמר המונדיאל הייתה נבחרת גאנה במונדיאל 2010. גאנה הייתה קרובה מאוד אף להיות הנבחרת האפריקאית הראשונה שמעפילה לחצי הגמר, אך משחקה נגד נבחרת אורוגוואי התפרסם בכך שבדקה ה-120 בהארכה, במצב של 1-1, עצר לואיס סוארס האורוגוואי שער בטוח של גאנה בעזרת ידו והורחק. אסמואה ג'יאן הגאנאי החמיץ את הפנדל שקיבלה גאנה. לו היה מבקיע, גאנה הייתה עולה לחצי הגמר. לאחר ההחטאה, המשיך המשחק לבעיטות הכרעה מ-11 מטרים, בהן ניצחה אורוגוואי והעפילה לחצי הגמר. מונדיאל זה היה הראשון שנערך באפריקה, ועל כן כלל לראשונה שש נציגות אפריקאיות. בנוסף לגאנה השתתפו גם נבחרת דרום אפריקה המארחת, אלג'יריה, קמרון, ניגריה וחוף השנהב. למעט גאנה, כל הנבחרות האפריקאיות הודחו בשלב הבתים, על אף שהמונדיאל נערך באפריקה, דבר שגרר אכזבה גדולה.
מונדיאל 2010 היה המונדיאל הראשון והיחיד עד כה שהתקיים ביבשת אפריקה[9]. מונדיאל זה, שהתקיים בדרום אפריקה, שינה את פניה של תרבות הכדורגל באפריקה והיה בעל השפעה על תרבות הכדורגל העולמית. ראשית, הוא היה אירוע הכדורגל הגדול בעולם שאירחה מדינה אפריקאית עד אז, בכך היה פקטור משמעותי להעלאת המודעות לכדורגל באפריקה. בנוסף, למונדיאל זה היו השפעות תרבותיות, אחת מהן הייתה הופעת הוובוזלה, מעין חצוצרת פלסטיק אפריקאית המשמשת את אוהדי הכדורגל, בפריים טיים של הכדורגל העולמי. טרם המונדיאל, נערכה ישיבה בפיפ"א בדבר אישור השימוש בוובזלות במהלך המשחקים, כאשר המניעה לשימוש בה הייתה הרעש הרב שהיא גורמת. לבסוף ולאחר לחץ רב שהופעל על ידי המקומיים, אושר השימוש בוובוזלה ובמהלך המונדיאל קשה היה להתעלם מהרעש סביב הופעת הוובוזלות ומהכמויות הגדולות בו. כלי זה אף הפך להיות פופולרי יותר במגרשי הכדורגל ברחבי העולם בזכות מונדיאל זה.
במונדיאל 2014 חזרה הנציגות האפריקאית לעמוד על חמש נבחרות, שהיוו העתק מושלם של הנבחרות האפריקאיות שהעפילו מהמוקדמות של מונדיאל 2010, כאשר דרום אפריקה לא העפילה, אך כן העפילו קמרון, חוף השנהב, גאנה, ניגריה ואלג'יריה. במונדיאל זה, צלחו לראשונה שתי נבחרות אפריקאיות את שלב הבתים, כאשר היו אלה ניגריה, שהודחה בשמינית הגמר מול נבחרת צרפת, ואלג'יריה, שהודחה בשמינית הגמר מול נבחרת גרמניה. במונדיאל 2018 שוב השתתפו חמש נבחרות אפריקאיות, כאשר שלוש מתוכן הגיעו מצפון אפריקה, והן מצרים, מרוקו ותוניסיה. נוסף עליהן השתתפו גם ניגריה וסנגל. במונדיאל זה, לראשונה מאז מונדיאל 1982 לא צלחה אף נבחרת אפריקאית את שלב הבתים, ונבחרת סנגל הייתה הנבחרת הראשונה בהיסטוריה להיות מודחת מהמונדיאל רק בגלל עודף כרטיסים צהובים, בהינתן שוויון מוחלט בכל הפרמטרים מול נבחרת יפן שהעפילה לשמינית הגמר.
מונדיאל 2022 היה המונדיאל המוצלח ביותר בתולדות יבשת אפריקה. במונדיאל זה השתתפו חמש נציגות אפריקאיות - מרוקו, סנגל, גאנה, קמרון ותוניסיה. נבחרת מרוקו השיגה את ההישג הגדול ביותר בתולדות אפריקה במונדיאלים, כאשר הגיעה עד לחצי הגמר - כאשר היא מסיימת במקום הראשון בשלב הבתים, בו ניצחה את בלגיה, במה שנחשב להפתעה גדולה. מרוקו המשיכה להפתיע כשהדיחה בשמינית הגמר גם את ספרד וברבע הגמר את פורטוגל. מרוקו הפסידה בחצי הגמר לצרפת, ובמשחק על המקום השלישי הפסידה לקרואטיה. גם סנגל צלחה את שלב הבתים, והודחה בשמינית הגמר מול אנגליה. גם שלוש הנבחרות שלא צלחו את שלב הבתים, השיגו לפחות ניצחון אחד בשלב זה.
הקשר בין כדורגל אפריקאי לאירופאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, על אף הפופולריות הרבה של הענף ביבשת נדמה כי היא אינה מצליחה להגיע לרמות הגבוהות בו. כאשר בוחנים את הסיבות לכך נתקלים בראש ובראשונה בתנאים הפיזיים, שכן מדובר ביבשת שמרבית המדינות בה נחשבות למדינות עולם שלישי; עוני, רעב, מחסור במשאבים ובטכנולוגיה לעומת יבשות מפותחות יותר, חוסר מודעות ומעקב באימונים גופניים ותזונה. כשמעמיקים עוד יותר מגלים כי סיבה נוספת לחוסר ההתפתחות המקצועית של הענף היא התערבותם של המועדונים האירופאים בו.
ממחקר שנערך לקראת מונדיאל 2010 התגלה כי כ-80 אחוז משחקני הנבחרות האפריקאיות במונדיאל משחקים באופן סדיר באירופה, מכאן ניתן לשער כי העובדה שמרב השחקנים הטובים ביבשת משחקים באופן סדיר מחוצה לה מקשה על העלאת הרמה בליגות האפריקאיות. בנוסף, למועדונים אירופאים רבים יש נציגויות במדינות אפריקאיות שתפקידן לזהות כישרונות מקומיים ולהחתימם במועדונים מחוץ ליבשת, כך שלרוב השחקנים המקומיים הטובים נלקחים לליגות חיצוניות ולכן, בהתאם רמת הליגות המקומיות אינה עולה.
גם הפופולריות של הכדורגל האירופאי ביבשת אפריקה היא גבוהה ביותר, לעיתים אף יותר מאשר פופולריות הכדורגל המקומי. פרופ' פיטר אלגי, חוקר אפריקה, מספר בספרו "African Soccerscapes: How a Continent Changed the World’s Game" מקרה שמתאר זאת; לפיו בעת משחק גביע אפריקה לאומות 2010 שנערך באנגולה, ניתן היה להבחין כי האצטדיון היה ריק למדי ולאחר בדיקה התברר כי המקומיים העדיפו לצפות בכדורגל אנגלי בפאבים.
ישנם מספר מקרים בהם שחקנים אפריקאים שמשחקים באירופה חוזרים ליבשת שלהם כדי לפתח את מדינותיהם אך מדובר באחוז קטן, כך שבדומה לתקופת האימפריאליסטית אירופה "מרוויחה" על חשבון אפריקה. עם זאת ישנם כדורגלנים אפריקאים הפועלים כשגרירים של היבשת בתחומי הכדורגל ובכלל. אחד מהשחקנים האפריקאים המפורסמים ביותר לעשות כן הוא דידייה דרוגבה[10], יליד חוף השנהב, שכיכב במדי צ'לסי האנגלית. דרוגבה הוא אחד מכוכבי העבר האפריקאים הפעילים ביותר למען חוף השנהב ויבשת אפריקה בכלל; בפן החומרי עוסק דרוגבה בגיוס תרומות עבור בתי חולים ואוכלוסיות ילדים נזקקים בחוף השנהב (ואף תרם בעצמו כשלושה מיליון דולר), וכן מארגן ערבי צדקה. בפן הפסיכולוגי, הצלחתו בבמות הגדולות ביותר בכדורגל האירופאי הפכה את דרוגבה לסמל עבור תושבי חוף השנהב בפרט ויבשת אפריקה בכלל. הוא, בניגוד לספורטאים אפריקאים מצליחים אחרים שבחרו להתאזרח בעולם המערבי, בחר להיות מעורב בחיים במדינתו ועל כן הערכת התושבים אליו אף גברה וכמוה גם הערכת השלטון במדינה שקרא לכפר בפאתי אביג'אן, עיר הולדתו של דרוגבה, כפר על שמו: דרוגבקרו.
הקשר בין כדורגל אפריקאי לסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מ-1970 חברות סיניות בונות, לעיתים קרובות בתנאי מימון נוחים וגמישים, אצטדיוני כדורגל בהיקף נרחב באפריקה. קשרים אלו מבטאים את דיפלומטיית האצטדיונים סינית אשר נועדה לחזק את יחסי סין עם מדינות היבשת וכך להבטיח את גישתה למשאבי טבע אשר הכרחיים לתעשייה הסינית. מדינות אפריקה, מצידן, ששות לקבל מענקים והלוואות סיניות עבור בניית האצטדיונים כאלטרנטיבה להגבלות והתניות שמציבים גופים כספיים מערביים. בנוסף, האצטדיונים מאפשרים למדינות אפריקה לארח תחרויות ספורט בינלאומיות בהיקפים גדולים יותר. לצד היתרונות הללו, חוקרים מתריעים מפני תנאי העסקה ירודים באצטדיונים רבים וכן שימוש מועט באצטדיונים רבים והפיכתם לפילים לבנים, מגבלת אשר אשר מעלות סימני שאלה בדבר הצורך הציבורי בהם.[11]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Kennedy, Mike and Mark, Stewart. 2011. Soccer in Africa. Norwood House Press: Chicago.
- ^ איתמר דובינסקי, ארבע החלטות ששינו את אפריקה: הכנה לקראת אליפות היבשת, באתר אפריכאן, 23 בנובמבר 2012 (ארכיון)
- ^ CAF. 2017."Confederation of African Football", http://www.cafonline.com, [ accessed: January 24, 2017].
- ^ Nauright, John. 1997. Sport, Cultures and Identities in South Africa. Leicester University Press: London.
- ^ TUFA. 2017. "Football in Ghana - History". Tamale Utrecht Football Academy, http://www.tufaghanafc.com/en/football_in_ghana/history, [ accessed: January 24, 2017].
- ^ Itamar Dubinsky, Lynn Schler, Goal dreams: conflicting development imaginaries in Ghanaian football academies, The Journal of Modern African Studies 57, 2019/06, עמ' 247–272 doi: 10.1017/S0022278X19000041
- ^ Itamar Dubinsky, Lynn Schler, The Mandela Soccer Academy: Historical and Contemporary Intersections between Ghana, Lebanon, and the West, The International Journal of the History of Sport 33, 2016-10-12, עמ' 1730–1747 doi: 10.1080/09523367.2017.1317633
- ^ איתמר דובינסקי, ספורט ופיתוח: אקדמיית הכדורגל של מנדלה מנקודות מבט מקומיות, פיתוח בינלאומי באפריקה: בין הלכה ומעשה, פרדס, 2019, עמ' 165-143
- ^ Zhon, Ethan and David, Rosenberg. 2010. Soccer World South Africa: Explore the World Trough Soccer. Nomad Press: Louisville.
- ^ יואב בורוביץ, האזרח מספר אחת, באתר הארץ, 27 במאי 2012
- ^ איתמר דובינסקי, אין מתנות חינם: דיפלומטיית האצטדיונים הסינית באפריקה, מפגש הענקים: מגמות ביחסי סין-אפריקה, פרדס, 2021, עמ' 255-231