כיבוש וול סטריט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כיבוש וול סטריט
חלק מתנועת אוקיופיי
Day 14 Occupy Wall Street September 30 2011 Shankbone 51.JPG

ההפגנה שנערכה ב-30 בספטמבר 2011

תאריך 17 בספטמבר 2011 – נוכחי
מקום ניו יורק
סטטוס מתמשך
גורמים אי השוויון הכלכלי ואי השוויון החברתי בארצות הברית.
יעדים השגת צדק כלכלי וחברתי והפחתת מידת השחיתות וההשפעה של תאגידים ובעלי הון על הממשל האמריקני.
מאפיינים הפגנות, מחאה לא אלימה, אקטיביזם מקוון

כיבוש וול סטריט (אנגלית: Occupy Wall Street, מתורגם גם: לכבוש את וול סטריט) היא סדרת הפגנות ופעולות מחאה שהחלה בארצות הברית ב-17 בספטמבר 2011 ונמשכת עד היום, המתבטאת בעיקר בהפגנות אזרחיות מאורגנות בעיר ניו יורק. ההפגנות מתרכזות בעיקר בפארק זוקוטי שבניו יורק, הנמצא בבעלות פרטית ובשל כך נמנע הצורך לבקש רשות להפגין מהעירייה, וכן השוטרים לא יכלו לפזר את האנשים בכוח.

המחאה יוצאת, בין השאר, נגד אי-השוויון החברתי והכלכלי בארצות הברית, השחיתות וההתנהלות חסרת האחריות לטענתם של וול סטריט, וכן על כוחם הרב של הלוביסטים במשרדי הממשלה והשפעתם על החלטות מדיניות וכלכליות.

מאז החלה המחאה ב-7 באוקטובר 2011 התפשטה המחאה האמריקנית נגד וול סטריט למקומות שונים ברחבי ארצות הברית, בהם וושינגטון, לוס אנג'לס, בוסטון, סיאטל, פילדלפיה, שיקגו, יוסטון, מיאמי, פורטלנד, דנבר, קנזס סיטי, אוסטין, אן ארבור, קליבלנד, דאלאס ומיניאפוליס.

המחאה שואבת את השראתה מן ההתקוממויות האזרחיות האחרונות בעולם הערבי, ובעיקר מאירועי כיכר תחריר במצרים, וכן מן המחאה האזרחית המתרחשת בספרד.

המחאה החלה במקור על ידי קבוצת פעילים של ארגון "אדבסטרס" (Adbusters). אך על פי כן, ההפגנות עצמן מתנהלות ללא מארגנים ומפעילים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 החל לגבור בהדרגה עול המיסוי על מעמד הביניים בארצות הברית, בעוד הקלות משמעותיות ניתנו לחברות הענק ובעלי ההון בארצות הברית. מס ההכנסה לעשירים ירד מ-91% בזמנו של רייגן, ל-35% כיום.[דרוש מקור] בעקבות המיתון שהחל בתחילת המאה ה-21, בעקבות הכלכלה הנחלשת ורמות האבטלה הגואות בארצות הברית, הממשל האמריקני חיפש דרך להעלות הכנסות ולהפחית בהוצאות. משימה זו הייתה קשה במיוחד בשל התערבותם של לוביסטים מטעם החברות הגדולות.

האירועים שהובילו לקיום המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע 2011 יזמה הקבוצה הקנדית "אדבסטרס"[1][2], אשר בבעלותה מגזין על שמה המתנגד לצרכנות-יתר, הפגנה שקטה בוול סטריט במחאה נגד הממשל האמריקאי ומדיניותו הכלכלית הנוכחית, וכשלונו למנוע את המשבר העולמי, וכן חוסר נכונותו לערוך שינויים מהותיים אשר יביאו לסופו.

המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנונימוס בהפגנות
דוגמה לשימוש ב"מיקרופון העם": מאחר שאין אישור לשימוש במערכת הגברה, חוזרים המשתתפים על מה שנאמר בפודיום הדיון בקול רם למען האנשים הרחוקים יותר. הנואמת בסרטון זה היא נעמי קליין

כרונולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספטמבר 2011
  • 17 בספטמבר (היום ה-1) - היום הראשון של המחאה. בהפגנה שנערכה ביום זה השתתפו כ-1,000 מפגינים. השוטרים של משטרת ניו יורק מונעים מהמפגינים הקמת אוהלים.
  • 20 בספטמבר (היום ה-4) - המשטרה עצרה מפגינים המסכה.
  • 24 בספטמבר (היום ה-8) - משטרת ניו יורק מבצעת לפחות 80 מעצרים מבוצעים לאחר שהמפגינים החללו לצעוד צפונה ולשבש את התנועה ברחובות העיר. זמן קצר לאחר המעצרים, החלו להתפרסם באינטרנט קטעי וידאו מההפגנה בהם קטע וידאו שזכה להתייחסות רבה במדיה בו נראה שוטר שמרסס קבוצת מפגינות צעירות בגז מדמיע.
  • 26 בספטמבר (היום ה-10) - בעליו של פארק זוקוטי הכניס לתוקף תקנות חדשות המגבילות נוכחות המונית של אנשים באזור הפארק, בניסיון להעביר את ההפגנות למוקד אחר.
  • 28 בספטמבר (היום ה-12) - הנהלת איגוד עובדי התחבורה האמריקני (Transport Workers Union of America) מקבל החלטה להצטרף לתנועת המחאה. מפכ"ל המשטרה קלי מצהיר בפומבי כי משטרת ניו יורק לא יכולה למנוע מהמפגינים להתאסף בפארק זוקטי משום שהפארק הנו בבעלות פרטית ועל כן ישנו היתר לאפשר גישה אליו במשך 24 שעות ביממה.
  • 30 בספטמבר (היום ה-14) - מעל ל-1,000 מפגינים, בהם נציגי ארגוני עובדים שונים, מקיימים צעדה שקטה לעבר מפקדת משטרת ניו יורק, כדי למחות התגובה החריפה של כוחות המשטרה בשבוע הקודם.
אוקטובר 2011
  • 1 באוקטובר (היום ה-15) - מעל ל-5,000 מפגינים צועדים לכיוון גשר ברוקלין. כוחות משטרה מצליחים לסכל את התקדמות המפגיני ועוצרים כ-700 מפגינים.
  • 3 באוקטובר (היום ה-17) - מאות מפגינים בניו יורק מתלבשים כזומבים ומתקדמים לעבר וול סטריט עם איפור מלא.
  • 5 באוקטובר (היום ה-19) - המפגינים, אשר כעת כללו בסביבותו 5,000 עד 15,000 אנשים, צועדים מכיכר פולי שבמנהטן לעבר פארק זוקוטי.
  • 6 באוקטובר (היום ה-20) - כ-5,000 מפגינים בפורטלנד שבאורגון. בנוסף, מספר הפגנות נערכות בלוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, קליפורניה, טמפה, פלורידה, יוסטון ואוסטין שבטקסס.
  • 8 באוקטובר (היום ה-22) - מפגינים פורצים למוזיאון החלל בוושינגטון, תוקפים שומר ומרססים בגז פלפ שומר אחר[3]. ההפגנה התרחשה בעקבות תערוכת מל"טים שנערכה במקום, כנגד השימוש של צבא ארצות הברית במל"טים נושאי פצצות בזמן לחימה.
  • 11 באוקטובר (היום ה-25) - נערך "מצעד המליונרים" בהשתתפות אלפי מפגינים אשר הפגינו מול בתי הבעלים של ג'יי-פי מורגן וניוז קורפ, וכן מיליארדרים נוספים[4]
  • 15 באוקטובר (היום ה-29) - אלפי מפגינים צעדו במנהטן לעבר תחנת גיוס של הצבא האמריקני אשר בכיכר טיימס סקוור כמחאה על המשאבים הרבים שמופנים למלחמות במקום לרווחת אזרחי ארצות הברית.
  • 16 באוקטובר (היום ה-30) - הנשיא האמריקני ברק אובמה מביע את תמיכתו במאבק המפגינים. במקביל הבית הלבן מפרסם הצהרה לפיה אובמה הוא תומך באינטרסים של 99% מהאוכלוסייה האמריקנית (התייחסות למעמד הביניים והעניים בארצות הברית).
נובמבר 2011
  • 15 בנובמבר (היום ה-60) - במהלך הלילה משטרת ניו יורק מפנה את כל המפגינים מפארק זוקטי.
  • 17 בנובמבר (היום ה-62) - מעל ל-30,000 מפגינים צועדים ברחובות ניו יורק. המוני מפגינים מתאספים בפארק סוקטי, ביוניון סקוור, בכיכר פולי, בגשר ברוקלין ובמקומות אחרים ברחבי העיר.
דצמבר 2011
  • 9 בדצמבר (היום ה-84) - כוחות משטרה מנפנים מאהל מחאה בבוסטון ועוצרים עשרות מפגינים.

דרישות המפגינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרישות המחאה אינן מגובשות, ואין ארגון רשמי אשר מגדיר אותן. אחת הקריאות המרכזיות מופנית לנשיא אובמה בדרישה להסדיר את התנהלותה של הממשלה במישור הכלכלי ולהכיר בהתרפסותם של מקבלי ההחלטות אל מול החברות השונות והלוביסטים הפועלים בשמן. דרישות נוספות הן העלאת המיסוי לעשירון העליון, העלאת המיסוי לחברות הגדולות, הפסקת מתן הסיוע המאסיבי לחברות הגדולות שנכנסו לקשיים, תמיכה באיגודים ומתן שירותים בריאותיים לנזקקים. מן המדינות השונות המשתתפות בהפגנות נשמעות דרישות מקומיות, כמו השקעה בתשתיות ובחינוך כמו כן ישנם המוחים כנגד הסיוע הביטחוני של ארצות הברית למדינת ישראל. לקראת אמצע אוקטובר החלה המחאה לתפוס תאוצה בוושינגטון ולקבל גוונים פוליטיים יותר. ביקורת רבה מופנית כלפי אובמה, כאשר הטענה היא שהוא הבטיח שינוי אך נכשל במימושו ונכנע לדרישות הימין הכלכלי במדינה. כשנשאל אחד מבכירי אדבסטרס מדוע התעוררה יותר משלוש שנים לאחר נפילתן של החברות הגדולות, ובעיקר ליהמן ברדרס, ענה:

when the financial meltdown happened, there was a feeling that, 'Wow, things are going to change. Obama is going to pass all kinds of laws, and we are going to have a different kind of banking system, and we are going to take these financial fraudsters and bring them to justice.' There was a feeling like, 'Hey, we just elected a guy who may actually do this.' In a way, there wasn't this desperate edge. Among the young people there was a very positive feeling. And then slowly this feeling that he's a bit of a gutless wonder slowly crept in, and now we're despondent again.[5]

בינן ובין עצמן, קבוצות המחאה השונות מנסות לגבש דרישות ספציפיות מהממשל, אך מפגינים רבים מתנגדים לכך וטוענים ש"אין למסד את הרוח האותנטית של ההפגנה"‏[6].

אלימות מצד שוטרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה ב-30 בספטמבר, בעקבות התנהלות אלימה מצד שוטרים

במקרים שונים נטען כי במהלך הנסיונות לפיזור ההפגנות ברחבי העיר השתמשה המשטרה בכוח רב שלא לצורך. תקרית מסוימת אחת שקיבלה כותרות רבות התרחשה ב-24 בספטמבר, כאשר במהלכה ריסס שוטר בגז מדמיע מספר מפגינות ללא התגרות מצידן. התקרית צולמה במלואה על ידי אחד המשתתפים ופורסמה ברשתות החברתיות השונות, ורבים ברשת וברחוב יצאו בדרישה לאסור את השוטר האשם[7]. תקריות נוספות צולמו ועלו לרשת, וטענות רבות עלו באשר להתנהלותה של המשטרה. ב-12 באוקטובר נערך עימות גדול בין מפגינים ורשויות החוק בבוסטון, ונעצרו כ-100 בני אדם, ועימותים רבים נוספים התרחשו במהלך חודש אוקטובר. תקרית נוספת שצולמה במלואה וקיבלה פרסום רב ארעה ב-14 באוקטובר, כאשר אחד המפגינים, ללא התגרות נראית לעין, הותקף על ידי שוטר והוכה בפניו[8]. באוקלנד ב-25 באוקטובר אירע עימות אלים נוסף כאשר המשטרה ניסתה לפזר את המפגינים שניסו "לכבוש" מחדש את הכיכר שמול בית העירייה, שפונה שעות לפני כן בעזרת גז מדמיע. אחד המפגינים, סקוט אולסן בן ה-24, שהשתתף במלחמת עיראק בעת שרותו בחיל הנחתים, נפצע קשה ופונה לטיפול נמרץ עם שבר בגולגולת‏[9].

סיקור תקשורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המחאה התקשורת האמריקאית כמעט ולא סיקרה את ההפגנות. מארגניה נתקלו בזלזול וההתקהלויות זכו לשם 'קרקס'[10]. הרמן קיין, המתמודד על ראשות המפלגה הרפובליקנית[11], אמר בראיון לוול סטריט ג'ורנל:

"אין להאשים את וול סטריט. אין להאשים את הבנקים הגדולים. אם אין לך עבודה ואינך עשיר, האשם את עצמך. אדם אינו אשם בכך שהוא הצליח. אך זו כן אשמתו של אדם אם הוא לא הצליח. על כן אינני מבין את ההפגנות הללו ומה מטרתן."[12] הנשיא אובמה, בנאום לזכרו של מרטין לותר קינג, אמר ש"המנהיג לזכויות אדם (לותר קינג) היה רוצה שנבקר את התנהלותו הלא-אחראית של וול סטריט, אך מבלי ליצור דמוניזציה של אלה שעובדים שם"[13].

כחמישה ימים לתוך המחאה יצא קית' אולברמן בגינוי כנגד התקשורת על התעלמותה מההתרחשויות, והייתה נטייה להשוות את הסיקור המאסיבי שקיבלה תנועת מסיבת התה הימנית לסיקור המועט שקיבלה מחאת כיבוש וול סטריט[14][15][16]. סיקורה הנרחב של המחאה החל עם ההתקלויות האלימות של המפגינים עם המשטרה[17]. הנשיא לשעבר ביל קלינטון נאם ב-11 באוקטובר בשיקגו והתייחס להפגנות ולדיונים בנושא הכלכלי שנוצרו בעקבותיהן בחיוב רב[18]. זוכה פרס נובל בכלכלה פול קרוגמן הצהיר כי הוא תומך במחאה אך סירב לשאת דברים בהפגנות[19]. בתוכנית הרדיו שלו קרא גלן בק למפגינים "מסוכנים ואלימים"[20]. ב-13 באוקטובר פרסמה סוכנות הידיעות רויטרס כי ייתכן שהמיליארדר ג'ורג' סורוס, המזוהה עם השמאל האמריקני, תורם למימון ההפגנות[21]. סורוס הכחיש את הדבר והצהיר כי הוא תומך אידאולוגית בלבד, וביקורת רבה הוטחה בסוכנות הידיעות על פרסום הכתבה[22].

תגובות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האייתולה ח'אמנאי, מנהיג איראן, הגדיר את ההפגנות כ"נפילת הקפיטליזם של אמריקה"[23]. התקשורת בסין קראה לממשלת ארצות הברית, אשר לטענתה "פונה בביקורת למדינות זרות כל אימתי שקמים עליהן אזרחיה", להשליט "קודם כל סדר בביתה"[24]. ראש ממשלת יוון, יורגוס פפנדראו, הצהיר על תמיכתו במפגינים ורואה בהם "חלק ממאבק גלובלי לשינוי סדר העדיפויות הכלכלי המעודד חוסר השוויון"[25]. נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס הכריז על סולידריות על התנועה וגינה את ה"דיכוי האלים" שלה[26]. באנגליה החלו להתארגן קבוצות דומות, המרכזית בהן היא "כיבוש לונדון", המוחות גם הן על המדיניות הכלכלית של מדינתן בפרט והאיחוד האירופי בכלל[27]. קבוצה של מאה סופרים בעלי השפעה, ביניהם סלמן רושדי, וניל גיימן, וכן זוכי פרס הפוליצר מייקל קנינגהאם וג'ניפר איגן, חתמו על עצומה התומכת בתנועת כיבוש וול סטריט ושלוחותיה בכל העולם[28]. מייסד ויקיליקס, ג'וליאן אסאנג', נאם בלונדון מול כ-500 מפגינים ב-15 באוקטובר ואמר ש"מערכת הבנקים בלונדון פועלת על כסף מושחת", והוסיף ש"ויקיליקס תחל בקמפיין נגד מוסדות פיננסיים בחודשים הקרובים"[29][30].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.adbusters.org/
  2. ^ ^ About Adbusters.org. Accessed: 3 October 2011.
  3. ^ http://www.msnbc.msn.com/id/44829459/ns/us_news-life/t/washingtons-air-space-museum-shut-after-protesters-storm/#.TpaM6XGnppE
  4. ^ http://www.huffingtonpost.com/2011/10/11/millionaires-march-occupy-wall-street_n_1006020.html?ref=occupy-wall-street
  5. ^ http://thetyee.ca/News/2011/10/07/Kalle-Lasn-Occupy-Wall-Street/
  6. ^ נטשה מוזגוביה, וניו יורק טיימס, המחאה מתפשטת, אך הפעילים חלוקים על המשך הדרך, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2011
  7. ^ http://www.huffingtonpost.com/2011/10/12/occupy-wall-street-nypd-o_n_1006754.html?ref=occupy-wall-street
  8. ^ http://www.huffingtonpost.com/2011/10/14/hiv-positive-man-punched-by-cop_n_1011144.html
  9. ^ נטשה מוזגוביה , ארה"ב, לרשויות האמריקאיות נמאס מהאוהלים, וזה כואב, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2011
  10. ^ http://articles.boston.com/2011-09-27/bostonglobe/30209075_1_tea-party-protest-female-protesters-liberal-rage/2
  11. ^ http://www.foxnews.com/politics/2011/05/21/businessman-herman-cain-set-join-2012-gop-race/
  12. ^ ^ http://news.yahoo.com/occupy-wall-street-protests-rankle-rich-193928054.html
  13. ^ http://www.huffingtonpost.com/2011/10/16/occupy-wall-street-raises-300000_n_1014708.html?1318822317
  14. ^ http://articles.boston.com/2011-09-27/bostonglobe/30209075_1_tea-party-protest-female-protesters-liberal-rage/2
  15. ^ ^ Wall Street rallies could be left’s Tea Party msnbc.com. Accessed: October 7, 2011.
  16. ^ http://fivethirtyeight.blogs.nytimes.com/2011/10/07/police-clashes-spur-coverage-of-wall-street-protests/
  17. ^ http://fivethirtyeight.blogs.nytimes.com/2011/10/07/police-clashes-spur-coverage-of-wall-street-protests/
  18. ^ http://www.huffingtonpost.com/2011/10/12/bill-clinton-in-chicago-o_n_1007184.html
  19. ^ http://www.huffingtonpost.com/2011/10/12/paul-krugman-occupy-wall-street_n_1006952.html?ref=occupy-wall-street
  20. ^ http://www.huffingtonpost.com/2011/10/12/glenn-beck-defends-occupy-wall-street-warning_n_1006932.html?ref=occupy-wall-street
  21. ^ http://www.reuters.com/article/2011/10/13/us-wallstreet-protests-origins-idUSTRE79C1YN20111013?feedType=RSS&feedName=topNews&rpc=71
  22. ^ http://www.huffingtonpost.com/2011/10/13/reuters-occupy-wall-street-george-soros_n_1009617.html
  23. ^ http://www.huffingtonpost.com/2011/10/12/ayatollah-khamenei-occupy-wall-street_n_1006651.html?ref=occupy-wall-street
  24. ^ ^ "Protests reveal US 'messy house': China agency". AFP. 10 October 2011. Retrieved 11 October 2011.
  25. ^ ^ Greek PM supports US protests, urges pragmatism at home, Agence France-Presse via MSN.com, October 12, 2011; accessed October 12, 2011
  26. ^ ^ Pretel, Enrique Andres (8 October 2011). "Hugo Chavez condemns 'horrible repression' of Wall Street protests". Reuters. Retrieved 10 October 2011.
  27. ^ http://worldblog.msnbc.msn.com/_news/2011/10/09/8234525-occupy-wall-street-style-protests-spread-to-britain
  28. ^ http://www.huffingtonpost.com/2011/10/15/occupy-wall-street-protests-europe-asia_n_1012336.html
  29. ^ http://www.huffingtonpost.com/2011/10/15/occupy-wall-street-protests-europe-asia_n_1012336.html
  30. ^ http://edition.cnn.com/2011/10/15/world/occupy-goes-global/