מבצע הלם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Super Frelon Hatzerim 28042004.jpg

מסוק סופר פרלון
עימות: מבצע הלם
תאריך התחלה: 31 באוקטובר 1968
משך הקרב: ?
מקום: נגע חמדי
תוצאה: הרס קו מתח גבוה
הצדדים הלוחמים
Flag of Israel.svg  ישראל  Flag of Egypt.svg  מצרים 
מפקדים
סרן מתן וילנאי   
כוחות
14 צנחנים
4 מסוקי סופרפרלון 
שומרי מתקנים 
אבידות
אין   

מבצע הלם היה המבצע הראשון שביצע צה"ל בעומק מצרים. המבצע נערך ב-31 באוקטובר 1968 ובו פשטו כוחות סיירת צנחנים, מוטסים במסוקי "סופר פרלון", על שלושה יעדי תשתית חשובים במצרים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצרים לא השלימו עם הנוכחות הישראלית בסיני לאחר מלחמת ששת הימים ובעיקר ראו בביצורים שהוקמו על ידי צה"ל מצידה המזרחי של תעלת סואץ כהתבססות מסוכנת וביקשו למנוע אותה. ההתנגדות המצרית התבטאה בייזום של תקריות ירי לעבר כוחות צה"ל, הפגזות ארטילריות ופשיטות של כוחות קומנדו לגדה המזרחית. בתגובה לשתי הפגזות ארטילריות כבדות שערך צבא מצרים על מוצבי צה"ל לאורך תעלת סואץ, שבהן נהרגו 25 חיילי צה"ל, יזם צה"ל סדרה ארוכה של מבצעים כנגד מטרות צבאיות ואסטרטגיות בעומק מצרים. מבצע הלם היה הראשון שבהם ונועד לפגוע בתשתית החשמל המצרית ובגשר קינא שהוא פרויקט הבניה השני בגודלו במצרים אחרי סכר אסואן. המשימה הוטלה על סיירת צנחנים שלמפקדה סרן מתן וילנאי הוקצו חמישה ימים להיערך למבצע שבו יוצנחו הלוחמים ולאחר הפעולה יאספו על ידי מסוקים. וילנאי התנגד להצנחה שלטעמו הייתה מסוכנת וביקש הנחתה במסוקים. לבסוף בקשתו אושרה על אף שהמטרות היו על גבול הטווח של מסוקי הסופר פרלון.

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת המבצע הייתה פגיעה במתקני תשתית חשמל ובוצע בו-זמנית בשלושה אתרים שונים:

כוח של ארבעה עשר לוחמים מסיירת צנחנים עליהם בפיקוד מפקד הסיירת לשעבר וילנאי, אשר שימש באותם ימים כסמג"ד 202, וסגנו גד נגבי[1], הוטס ליעד בשני מסוקי סופר פרלון בפיקוד הטייס המוביל רס"ן זאב מטס ושאול שפי כמספר שניים במבנה. הלוחמים יצאו בשעה 19:07 והונחתו כארבעה ק"מ מזרחית לתחנת השנאים. לאחר פריקת הכוח, שני המסוקים חזרו לסיני. הצנחנים נעו רגלית, הגיעו אל התחנה לאחר כחמישים דקות בשעה 21:30. הלוחמים טיפסו על חומת המתקן באמצעות סולם חבלים והתגלו על ידי שומר התחנה שהזעיק שומרים נוספים. וילנאי וחייל נוסף, הלל בן חיים מקיבוץ בית אורן, שהיו חמושים בתתי מקלע עוזי עם משתיקי קול, פתחו באש לעברם מטווח של שמונה מטרים, פגעו בארבעה שומרים והניסו את האחרים‏[2]. לאחר שהתגברו על השומרים, הניחו הלוחמים, ובהם מפקד פלוגת ההנדסה של חטיבת הצנחנים משה לשם, מטעני חבלה עם פתיל השהיה בן 30 שניות על תשעת הטרנספורמטרים שהיו פרוסים על מאתיים מטר. הלוחמים נסוגו מהמתקן תוך חילופי אש עם שומרים נוספים ולאחר חציית החומה הפעילו את המטענים, בשעה 22:00 התפוצצו המטענים, והביאו להרס של כל השנאים. כתוצאה מכך, נפגעה אספקת החשמל ברדיוס של כ-300 קילומטר, ומתקני מיתוג שנפגעו, שיבשו את זרם החשמל לקהיר. כוח הצנחנים הוחזר לסיני במסוקים שנשלחו לאוספם ונחתו בשלום בשעה 00:18.
מסוק סופר פרלון, שקברניטו היה נחמיה דגן, יצא בסמוך לשעה 18:30 מבסיסו בסיני. בעודו מרחף הניח "פצצת מזלף" שהיא פצצה במשקל מאות קילוגרם שפותחה על ידי חיל ההנדסה, ניתלתה מחוץ למסוק והורדה מטה אל הגשר, בעזרת מנוף מיוחד שהופעל בידי המכונאי המוטס בעוד המסוק מרחף. הפצצה התפוצצה חמש דקות לאחר שהונחה, בשעה 21:55 (כחמש דקות לפני פיצוץ השנאים במבצע הלם 35) וכתוצאה מכך נפער בור גדול בגשר.
מסוק סופר פרלון שקברניטו היה סא"ל חיים נווה יצא בסמוך לשעה 18:30 יחד עם מסוקו של דגן מבסיסו בסיני. גם מסוק זה הניח פצצת מזלף בעודו מרחף על קצהו של גשר נגע חמאדי, והמטען התפוצץ בשעה 21:55, ופגע קשה בכביש שעבר על הסכר.

קשיים בביצוע המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע הלם 35 הייתה הפשיטה הישראלית הראשונה של חי"ר מוסק לעומק מדינת ערב. על אף שהמבצע היה מוצלח, הושגו בו כל היעדים ולא היו נפגעים לצה"ל, נתקלו הכוחות בקשיים ותקלות מרובים:

  • כשהמסוקים טסו מעל ים סוף נתגלתה תקלה במסוק של מתן וילנאי, שני המסוקים שיועדו לפיצוץ השנאים חזרו לנחיתה בסיני והמריאו שוב במסוק חלופי.
  • מד הגובה של אחד מהמסוקים שהוביל את לוחמי הסיירת התקלקל וטייסו נאלץ להדליק אורות נחיתה בעת הנחתת הכוחות. בכך היה סיכון לגילוי הכוח.
  • נתוני המטאורולוגיה שאליהם נערכו טייסי המסוקים נמצאו שגויים (מהירות הרוח החזויה הייתה 30 קשר במקום 6-8 קשר והטמפרטורה 30 מעלות במקום 20 מעלות) והקשו על המסוקים בנשיאות המטען למרחק הגדול שהיה על גבול מעטפת הביצועים של במסוקים.
  • עם תחילת התנועה הרגלית של כוח הצנחנים התגלה שמכשיר הקשר אינו תקין. מפקד הכוח סרן וילנאי החליט להמשיך במבצע ללא קשר למפקדה בארץ, על אף הסיכון שבדבר ועל אף שלא יכול היה להזעיק סיוע במקרה של הסתבכות בעומק מצרים.
  • זמן ההשהיה למטעני החבלה שהוטמנו בבסיס השנאים היה 30 שניות שבהן לא הספיקו הצנחנים להתרחק די הצורך ובעודם רצים אל המחסה הועפו אל הקרקע מהדף הפיצוץ אך לא נפגעו ממנו.

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעדי המבצע הוגשמו במלואם ומתקני התשתית המצריים ניזוקו. עבודות שיקום האתרים הפגועים נמשכה כחודש. הנזק לכלכלה המצרית כתוצאה ממבצע הלם הוערך בכחמישה מליון לירות מצריות.
  • הפעולה בעומק מצרים הטילה הלם ומבוכה בצמרת המצרית, בעקבותיה הוקם בתוך שבועות כוח להגנה על מאות מטרות אסטרטגיות בעומק המדינה ובקרבת סכר אסואן. כוחות אלה נקראו המליציות העממיות. כן החלו המצרים לעבות את מערך ההתרעה שלהם בעזרת עיבוי מערך מכ"מי הגילוי האווירי וכן נקודות תצפית לאורך חופי מפרץ סואץ.
  • המצרים ניסו להמעיט בחשיבות המבצע הישראלי וטענו כי מטוס סקייהוק בודד התקיף וגרם לנזק לאתר. בתגובה פרסם צה"ל למחרת היום תצלומים שהפריכו את טענות המצרים.
  • בעקבות הצורך המצרי בהקמת המיליציות העממיות וכן עיבוי מערך ההתרעה, חלה רגיעה יחסית בקו התעלה למשך כארבעה חודשים, עד לתחילתה של מלחמת ההתשה. את פרק הזמן הזה ניצל צה"ל להשלמת בנייתו של קו המעוזים לאורך הסואץ.‏‏‏[3]
  • לאחר ארבעת חודשי השקט המשיכו המצרים ליזום תקריות ירי, הפגזות ופשיטות לגדה המזרחית וכעבור מספר חודשים נוספים יזמו את מלחמת ההתשה. בתגובה, המשיך צה"ל לתקוף יעדים בעומק מצרים במתאר כללי דומה לזה שהיה במבצע הלם. על תקיפות אלה נמנו: סדרת מבצעי בוסתן, מבצעי תרנגול ולאחר מכן סדרת הפצצות מטוסים אינטנסיביות יותר שנקראו מבצעי פריחה.

העגלה לנשיאת תחמושת שהושארה במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע הלם 35 נעשה לראשונה על ידי כוחות צה"ל שימוש בעגלת חי"ר שנועדה לנשיאת תחמושת וחומרי חבלה במשקל רב מנקודת ההנחתה ועד לאתר השנאים. את העגלה פיתח, במיוחד לצורך פתרון בעיה שהתעוררה בעת תכנון הפעולה, קצין בסיירת צנחנים, יצחק (איקי) קוטלר, שנהרג מאוחר יותר בפשיטה על האי שדואן. העגלה, ששימשה למבצעים רבים, נתפסה על ידי סעד א-שאזלי בספאגה, בעת שהיה מפקד גזרת הים האדום ב-1970, לאחר שלא פוצצה עקב תקלה בסיום מבצע בופלו, והוא מצא בה פתרון לבעיה מרכזית בתוכנית הצליחה המצרית. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים צלחו הכוחות המצרים את תעלת סואץ כשהם מצוידים ב-2,240 עגלות שנבנו על פי העגלה הישראלית שנתפסה.‏[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]