מונטגומרי ברנז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: פירוט יתר, הנחת עקביות במקום בו היא לא קיימת, אין מידע מחוץ לעלילה, משלב נמוך ולשון רעועה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מונטגומרי ברנז

מיסטר ברנז
תוכנית טלוויזיה משפחת סימפסון
הופעה ראשונה הסימפסונים עושים על האש
הופעה אחרונה עדיין מופיע
מדבב/ת הארי שירר
מידע
גיל 104 (על פי הפרק "ברנז מאוהב")
1,000+ (על פי הפרק "צוות, רובוטים")
מקצוע מנהל תחנת הכוח הגרעינית של ספרינגפילד

צ'ארלס פלטגנט שיקלגרובר מונטגומרי ברנזאנגלית: Charles Montgomery Burns; מכונה מר ברנז או "מונטי") הוא דמות בדיונית בסדרת הטלוויזיה האמריקנית המצוירת משפחת סימפסון. דמותו מבוססת על פרד אולסון ודמותו מדובבת על ידי השחקן הארי שירר. מר ברנז הוא האדם העשיר ביותר בעיר ספרינגפילד, והוא בעליה של תחנת הכוח הגרעינית בעיר, בה עובד בין השאר גם הומר סימפסון. ברנז מסמל את פניה של אמריקה הקפיטליסטית, דבר המתבטא ברצונו להתעשר ולהגדיל את השפעתו כאיש עסקים, באי יכולתו לזכור את שמות עובדיו, ובחוסר תשומת לב ואכפתיות לבטיחות של עובדיו, דבר הבולט גם ביחסו חסר ההתחשבות למשרתו הנאמן ויועצו האישי, ויילון סמית'רס. סימן הזיהוי העיקרי של מר. ברנז הינו תנועת ידיו הערמומית, המלווה בשינון המילה "מצוין" וחיוך זדוני. מעבר לכך, הוא נהנה במיוחד להשתמש בביטוי "שחרר את הכלבים" - משפט שאחריו כלבי השמירה שלו רצים להתקיף כל אדם אשר מתנגד לדעותיו, או מהווה עליו איום בצורה זו או אחרת.

הונו האישי מוערך לפי מגזין "פורבס" בכ - 1.3 מיליארד דולר אמריקני, בשנת 2006, דורג במקום ה -45 במגזין "ויזרד" ברשימת האנשים המרושעים ביותר בכל הזמנים ובמגזין "אובסרבר", זכה במקןם השלישי בדירוג "הבוסים הגרועים ביותר".

חייו ותפקידו בסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מר ברנז, שגילו המדויק אינו ידוע בבירור, (אך הוא נחשב לאדם הקשיש ביותר בעיר ספרינגפילד) הגיע למעמדו הרם, כבנו המאומץ של איש עסקים אמיד, שבבעלותו מפעל לאטום. הוא נהנה בצעירותו מחיי נוחיות, ובתור ילד הנעים את זמנו החופשי בהתעללות בעובדים הזרים. בבגרותו, התקבל לאוניברסיטת ייל, שם למד מדעים ומינהל עסקים וקיבל את התואר בשנת 1914. לאחר מכן הצטרף לשורות הצבא האמריקני ושירת במלחמת העולם השנייה בפלוגת הסער מספרינגפילד "חוליית הדגים המעופפים", תחת פיקודו של אברהם סימפסון, אביו של הומר. כבר במהלך המלחמה, ניתן היה לחזות באופיו הנצלני של מר. ברנז, אשר ניסה לגנוב יצירות אמנות שוות ערך. בשל מעמדו כאיש בעל ממון רב, הועסק לאחר המלחמה באופן אישי על ידי הנשיא טרומן, בהעברת טריליון דולר לאירופה, כמחווה של ארצות הברית לשיקום היבשת האירופאית שנפגעה קשות מהמלחמה.

מר ברנז מתגורר באחוזה יוקרתית, בפאתי העיר ספרינגפילד, אשר מוקפת בחומה וגדרות חשמליים. מעבר לכך, הוא מוגן על ידי כלבי שמירה אימתניים ואכזריים, המחכים בציפייה לתקיפת אי אילו עוברי גבול. כאשר אינו נמצא במפעל ומשגיח על עובדיו, הוא מבלה את זמנו בין חדריה הרבים של האחוזה, המאחסנים את תחביביו הביזאריים. בנוסף, באחוזה יש למצוא פריטי אספנות ייחודיים, כגון צילום עירום היחיד של מארק טוויין, החליפה בה צ'ארלי צ'פלין נקבר בה, החרב המיתולוגית של המלך ארתור, ועוד. מר. ברנז הוא אינו דמות פופולרית בעיר ספרינגפילד, ומעורר את סלידתם של תושבי העיר, בשל אופיו המתנשא והמרושע, הציניות האכזרית שלו, והשימוש לרעה בכוחו כאיש בעל ממון רב. דוגמה קיצונית לכך, היא כאשר הוא חוסם את השמש לתושבים בעיר ספרינגפילד, על מנת להגדיל את צריכת החשמל אשר המפעל שלו מספק. כתוצאה מכך, הוא נורה לאח מכן על ידי מגי.

גילו המופלג של מר. ברנז, הוא נושא להומור בסדרה - לעתים ניכר כי הוא מנותק לחלוטין מהמציאות ומאורח החיים המודרני, דבר המתבטא בעיקר בגינונים אשר חלפו מן העולם, כמו כתיבת מכתבים בעט נוצה, נהיגה במכונית מימי מלחמת העולם הראשונה, צילום במצלמת ראי (טכנולוגיה אשר פותחה הסוף המאה ה-19), התייחסות לאנשים מפורסמים מהמאה ה-19 בזמן הווה, אף על פי שהם כבר נפטרו, שימוש בביטויים ארכאיים שאיש אינו מכיר או מילים שלהן משמעות שונה ממה שהיו בעבר, מענה לטלפון עוד מימיו של אלכסנדר גרהאם בל, ממציא הטלפון ("אהוי, הוי?") ועוד. מעבר לכך, הוא אינו מעודכן בהתפתחויות הפוליטיות בעולם - ומתנהל כאילו העולם נעצר באמצע שנות השלושים המאוחרות. למרות זאת, מר. ברנז ניחן בכושר בלתי נלאה להתמודדות עם מפלות, ומתגלה כאיש עסקים כשרוני, אשר מאבד את הונו מספר פעמים, אך מצליח להתאושש בקלות ולזכות בנכסיו שוב. מבחינה בריאותית הוא סובל מחולשה גופנית, דבר המתבטא פעמים רבות בסדרה - במקרים בהם הוא נאלץ לבצע פעילות פיזית או מאמץ כלשהו מהפשוטים ביותר. על מנת להתמודד עם קשייו הבריאותיים, ובתקווה להשאירו בחיים, הוא עובר טיפולים רבים.

הדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של מר. ברנז מושפעת ממספר אנשים. יוצר הסדרה, מאט גרונינג, ביסס את עיקר הדמות על המורה שלו מבית הספר היסודי, מר ביילי. כמו כן, הגינונים, הביטויים, סגנון ההופעה שלו מושפעים מדמויות נוספות ומושפעים מסרטים שונים. מדבב הקול של מר. ברנז, הארי שירר, (המדבב גם את סמית'רס) טוען כי מר. ברנז הוא הדמות המועדפת עליו, למרות הקושי הכרוך בכך.

"מי ירה במר ברנז?"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מי ירה במר ברנז" הוא פרק בשני חלקים (פרק 128-129) המוקדש למעלליו של מר ברנז. הפרק נוצר בהשראתו הישירה של אחד מפרקי הטלוויזיה המפורסמים בתולדות הטלוויזיה - "מי ירה בג'יי. אר.?" בסדרה "דאלאס", ובו נעשית השוואה בין מר ברנז לבין איל הנפט הטקסני ג'יי אר יואינג.

חלק א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק א' מספר על מציאת נפט בחצר בית הספר של ספרינגפילד, מה שגורם לתקוות גדולות בקרב תושבי העיר. עם זאת, מר ברנז החמדן זומם להשתלט על הנפט. בעת תצוגה פומבית של שאיבת הנפט, ברנז מפנה את הנפט לכיוונו, ומחצר בית הספר יוצאות טיפות אחדות. כל תקוות העיר מתנפצות: בית הספר מפסיד כספים, ומבצע קיצוצים קריטיים. בנוסף, אין כסף לשכור מורה הנגינה עבורו חסכה ליסה זמן רב. וילי השרת מפוטר, סקינר מועמד לפיטורין, בגלל שינוי נתיב הנפט חדרו של אייב בבית האבות קורס, עם הכסף הרב ברנז משתלט על הבר של מו סיזלק ומפטר אותו, זרם הנפט פוגע בכלבו של בארט וגורם לו לנכות, ובכספו החדש ברנז אפילו בונה מתקן לחסימת השמש, על מנת שאיש מתושבי העיר לא יקבל אנרגיה סולרית בחינם. כל אנשי העיר שונאים אותו, ובעיקר הומר, שלא מאמין שלמרות כל מאמציו ברנז לא זוכר את שמו. מעקבות מחאתו של סמית'רס על מעשיו, ברנז מפטר אותו. לאחר שהמתקן לחסימת השמש של ברנז מותקן, ברנז נראה צועד לכיוון מגרש החניה, כאשר הוא אומר:"ערב טוב. למה את/ה כל כך שמח/ה?" לאחר מכן נישמעת ירייה, וברנז משוטט ברחובות העיר, פצוע אנוש, ונשכב על שעון השמש הגדול שבכיכר העיר, מחוסר הכרה. הוא הובהל לבית החולים, אבל המשטרה אובדת עצות: כמעט כל אנשי העיר חשודים, מפני שברנז גרם עוול כמעט לכולם.

חלק ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ב' נפתח בבית החולים, ואז בתחנת המשטרה בחקירת ניסיון ההתנקשות. כאמור, החקירה אינה פשוטה. משני העדים היחידים, מגי סימפסון והעוזר הקטן של סנטה, כלבו של בארט, אפילו הכלב חשוד. כל אחד מבני משפחת סימפסון חשוד באופן אישי: ליסה כועסת בגלל ביטול שיעורי הג'אז, בארט כועס על הנזק שנגרם לכלבו, מארג' כועסת על חסימת השמש, והומר כועס על שמר ברנז לא מצליח לזכור את שמו. סמית'רס נופל כחשוד העיקרי ונעצר, אבל בזכות סייד שאו מל וקראסטי הליצן מוכחת חפותו. כמו קודם, החשד נופל שוב על כל אנשי העיר, אבל חקירה משטרתית מצמצמת את החשודים (לאחר שמתגלה שחלקם בכלל לא מסוגלים להחזיק אקדח, או שהקליע שפגע בברנז אינו תואם את כלי הנשק שלהם). החקירה גם מגלה שהדי. אנ. איי שעל האקדח שירה בברנז הוא של בן משפחת סימפסון. בינתיים, מר ברנז מתעורר, וממלמל באופן בלתי נשלט את השם "הומר סימפסון" בלי הפסקה. בשביל תושבי העיר זו הוכחה מספיקה, וסמית'רס מציע את ירושתו של ברנז למי שיהרוג את הומר.

כאשר כולם מתאספים בחדרו של ברנז שנייה לפי שהומר הורג אותו, מתעורר ברנז להכרה, ומסביר לתושבי עיר שהומר הוא לא זה שירה בו. מי שירה בו, למרבה ההפתעה, הייתה מגי סימפסון. כאשר ברנז ראה אותה במגרש החניה, הוא ניגש למכוניתם של הסימפסונים (שלא היו בתוכה), וראה שלמגי יש סוכרייה על מקל. אחרי קרב קשה, מצליח ברנז לחטוף למגי את הסוכרייה, אבל האקדח שלו נשמט מכיסו לידיה של מגי. מגי בטעות לוחצת על ההדק לכיוון חזהו של מר ברנז ויורה בו. בבית החולים, ברנז מבקש לאסור את מגי, אבל השוטר ויגם לא מאפשר זאת. למרבה האירוניה, מגי הייתה היחידה בעיר שברנז לא גרם לה עוול, ושלא הייתה לה סיבה למעשה.