דאלאס (סדרת טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דאלאס
DallasLogo.jpg
פתיח הסדרה בשנים 1989-1991
סוגה אופרת סבון
יוצרים דייוויד ג'ייקובס
כותבים דייוויד ג'ייקובס, ארתור ברנרד לואיס, לאונרד כצמן, דייוויד פאולסן ואחרים.
בימוי מייקל פריס, לאונרד כצמן, אירווינג ג'יי מור, לארי הגמן, פטריק דאפי ואחרים
שחקנים לארי הגמן, ברברה בל גדס, ג'ים דייוויס,
פטריק דאפי, לינדה גריי, סוזן הווארד,
סטיב קנאלי, הווארד קיל, ג'ורג' קנדי,
קן קרצ'בל, פריסילה פרסלי, ויקטוריה פרינסיפל,
דונה ריד, שרלין טילטון
פרסים ארבעה פרסי אמי ופרס גלובוס הזהב לסדרה ולשחקניה
ארץ מקור ארצות הברית
שפות אנגלית
מספר עונות 14
מספר פרקים 357
סדרת המשך סדרה מקבילה - נוטס לנדינג.
שלושה סרטי המשך:
"דאלאס: השנים הראשונות",
"דאלאס: שובו של ג'יי אר"
"דאלאס: מלחמת בני יואינג"
הפקה
אורך פרק 45 דקות
שידור
רשת שידור CBS
תקופת שידור
מקורית
2 באפריל 19783 במאי 1991
קישורים חיצוניים
דף הסדרה ב-IMDb

דאלאסאנגלית: Dallas) היא סדרת דרמה עלילתית מסוג אופרת סבון אמריקנית פופולרית ומצליחה, ואחת מן הסדרות הראשונות ששודרו בזמן צפיית השיא (prime-time) שבשעות הערב, על אף שבמבנה העלילתי שלה ובפיתוח הדמויות הזכירה את "אופרות הסבון" שנהגו לשדרן בשעות היום.

הסדרה, שהופקה על ידי חברת לורימר, שודרה בארצות הברית ברשת CBS בין 1978 ל-1991, וזכתה להצלחה יוצאת דופן. תחילתה במיני סדרה בת חמישה פרקים ששודרה באפריל 1978, ולאחריה שודרה הסדרה במשך 13 עונות נוספות. הפופולריות של הסדרה עלתה בהדרגה עם העונות, והיא הייתה לאחת מסדרות הדרמה המצליחות ביותר שהופקו אי פעם, אם כי בעונותיה המאוחרות היא החלה לאבד מכוחה. דאלאס היא אחת מסדרות זמן צפיית השיא ששודרו לפרק הזמן הארוך ביותר בטלוויזיה האמריקנית.

הסדרה מתמקדת בסיפורה של משפחת יואינג (Ewing), משפחה של חוואים ואילי נפט מטקסס, המתגוררים בחווה בשם "סאות'פורק" סמוך לעיר דאלאס. שתי הדמויות הבולטות בסדרה, הן "האח הטוב" בובי יואינג (פטריק דאפי), ו"האח הרע" ג'יי אר יואינג (לארי הגמן), שנאבקו ביניהם כמעט במשך כל ארבע עשרה עונות הסדרה. מרבית עונות השידור הסתיימו ב"קליף האנגר", מצב מסקרן שמושך את הצופים לשוב ולצפות בה עם פתיחת העונה החדשה. הידועה מבין תפניות עלילתיות אלו היא הירי בג'יי אר, שבה הסתיימה העונה השנייה, והותיר את הצופים אל מול השאלה, שהפכה למטבע לשון, "מי ירה בג'יי אר?".

הסדרה זכתה להצלחה במדינות רבות שבהן שודרה, ובהן בישראל, בה שודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, שהיה ערוץ הטלוויזיה היחיד ששידר בישראל באותה עת. שנים מאוחר יותר שודרה הסדרה שוב בערוץ הוט 3.

הפקת הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצר הסדרה, דייויד ג'ייקובס, הציע בתחילה לרשת CBS את הרעיון לסדרה נוטס לנדינג, סדרה העוסקת בחיי נישואים של מספר זוגות הגרים ברחוב ללא מוצא בפרבר של לוס אנג'לס. הרעיון נדחה על ידי ראשי הערוץ, שרצו משהו נוצץ יותר, "סאגה", ולכן יצר ג'ייקובס את "דאלאס", סדרה המתרכזת בחייהם של אילי נפט בטקסס. כאשר הייתה דאלאס ללהיט, אימצה הרשת גם את רעיונו הקודם של ג'ייקובס, ושידרה את הסדרה "נוטס לנדינג", המתרכזת בחיי גארי יואינג, הבן האמצעי במשפחת יואינג גיבורת הסדרה "דאלאס". "נוטס לנדינג" הייתה, למעשה, לספין אוף של דאלאס.

הדמות הראשית ב"דאלאס" היא איל הנפט החמדן והתככן ג'יי אר יואינג, אותו שיחק לארי הגמן, אך במקור תכנן ג'ייקובס לדמותו של ג'יי אר תפקיד משני. הרעיון הבסיסי של ג'ייקובס היה לשלב בין סדרה בנוסח בוננזה, העוסקת במשפחה פטריארכלית במערב ובה אב דומיננטי ושלושה בנים, ובין פורמט דומה לזה של רומאו ויוליה, מחזה העוסק בשני נאהבים ממשפחות יריבות. בהתאם לכך עוסקים פרקיה הראשונים של דאלאס בחיי הנישואים הטריים של בובי יואינג ואשתו הצעירה פאמלה בארנס, ממשפחת בארנס, יריבתה המושבעת של משפחת יואינג.

במקור תוכננה "דאלאס" להיות מיני סדרה. בפורמט זה שודרה עונתה הראשונה ב-1978 וצולמה במלואה בדאלאס שבטקסס. הצלחתה של העונה הראשונה הובילה לצילום העונות הנוספות. בשלב זה צולמו צילומי החוץ בחוות סאות'פורק שבדאלאס, אך צילומי הפנים צולמו באולפני MGM שבהוליווד. בשנת 1989 החלו לצלם גם את צילומי החוץ בקליפורניה על מנת לחסוך בעלויות ההפקה.

נעימת הפתיחה לסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את נעימת הפתיחה שליוותה את פרקי הסדרה, הלחין המלחין ג'רולד אימל. אימל הלחין נעימות פתיחה לסדרות פופולריות רבות נוספות, וביניהן הוואי 5-0, ווקר ונוטס לנדינג.

הבסיס העלילתי של הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות השחקנים המקורי של הסדרה. עומדים: מימין לארי הגמן (ג'יי אר) במגבעת בוקרים, משמאל פטריק דאפי (בובי יואינג). יושבים מימין לשמאל: לינדה גריי (סו אלן), ברברה בל גדס (מיס אלי), ויקטוריה פרינסיפל (פאמלה). כורעים בתחתית מימין: ג'ים דייוויס (ג'וק יואינג), שרלין טילטון (לוסי).

קו העלילה העיקרי בסדרה עוסק בתככים ובמאבקי הכוח שבין גיבוריה, ובניגוד שבין עושרם המופלג לחייהם הפרטיים הסבוכים ולעתים האומללים. גיבורי הסדרה היו בני משפחת יואינג. ראש המשפחה, ג'וק יואינג (ג'ים דייוויס), הוא חוואי שהתעשר מגילוי שדות נפט. ג'וק הוא יריבו של "דיגר" בארנס (בגילום דייוויד ויין ולאחר מכן קינן וין), שותפו במשך תקופה ארוכה בעבר הרחוק, אך כיום שונא אותו שנאה תהומית. יריבות זו חלחלה אל הדורות הבאים, והתבטאה במיוחד ביריבות בין בנו הבכור של ג'וק, ג'יי אר יואינג, לבין בנו הבכור של דיגר, קליף בארנס (קן קרצ'בל). ג'וק נשוי לאלינור סאות'וורת' יואינג פארלו, המכונה גם מיס אלי (גולמה בידי השחקניות ברברה בל-גדס ולעתים דונה ריד). תפקידים אלו גולמו בידי שחקנים ותיקים, שהופיעו בסרטי קולנוע בשנות הארבעים והחמישים, ומאז דעך במקצת כוכבם.

לג'וק ואלי שלושה ילדים. הבן הבכור הוא ג'יי אר (לארי הגמן) המרושע והתככן. ג'יי אר הוא מנהל חברת הנפט המשפחתית "יואינג אויל", ומנצל את מעמדו זה כדי למרר את חיי בני משפחתו והמקורבים אליו, כמו גם את חיי שותפיו ויריביו העסקיים. הוא נישא לסו-אלן (לינדה גריי), אך במהלך הסדרה כשלו נישואים אלו, ובני הזוג נישאו שנית לאחרים. הנישואים הביאו לעולם את ג'ון רוס הקטן. האח האמצעי, האלכוהוליסט, הוא גארי (דייוויד אייקרויד או טד שאקלפורד), שעזב את החווה המשפחתית סאות'פורק, בה מתגוררת המשפחה, וכיכב בסדרה משלו, היא נוטס לנדינג, הסדרה שהוצעה במקור ל-CBS. בתו של גארי, לוסי (שרלין טילטון), הייתה הבולטת שבנציגי ענף זה של המשפחה בסדרה. הבן הצעיר, הסימפטי והאהוד הוא בובי יואינג (פטריק דאפי), הנשוי לפאמלה ברנס (ויקטוריה פרינסיפל), שהיא בתו של דיגר, יריבו המושבע של אבי המשפחה. במהלך התוכנית הסתבר כי דמות מרכזית, מנהל החווה ריי קרבס (סטיב קנאלי), הוא בנו הבלתי חוקי של ג'וק. ריי, שניהל רומן עם פאמלה בטרם זו נישאה לבובי, נישא לבסוף לדונה (סוזן הווארד) שהייתה בטרם הנישואים אלמנה עשירה בעלת שאיפות פוליטיות.

בסיס סיפורי זה המספר על משפחה פטריארכלית, בשליטת אב דומיננטי, כאשר מתחת לפני השטח ישנם מתחים רבים (הריב בין "האח הטוב" ו"האח הרע", הבאת בתו של היריב וצירופה למשפחה, חייה של לוסי, המוצגת בפרקים הראשונים כצעירה פורקת עול ומרדנית שגודלה על ידי סבה כשאביה האלכוהוליסט נעדר מהשטח, ונושאים נוספים), שימש במהלך העונות הראשונות, עד למותו של השחקן ג'ים דייויס, כבסיס להתפתחות הסדרה, כאשר תשומת הלב העלילתית הלכה והתמקדה באח המרושע ג'יי אר ובמעלליו. ככל שנמשכה הסדרה, צורפו לה דמויות חדשות, נעלמו דמויות קיימות, הגיבורים מצאו בני זוג חדשים, ובהמשך עזבו אותם לטובת הישנים, וכיוצא בזה. קווי העלילה הלכו ואיבדו את מיקודם וסבירותם. השיא היה "סצנת המקלחת" בעונה התשיעית, שבה הוחזר בובי יואינג מן המתים, לאחר שנה שבה העלילה התפתחה בלעדיו, בהסבר כי כל העונה השמינית הייתה אך חלום של פאמלה, אשתו של בובי. עם זאת, עד לשלבים מאוחרים מאוד לא איבדה הסדרה את קהל צופיה, וזאת, בין היתר, בשל מנהגם של יוצרי הסדרה לסיים כל עונה ב"קליף האנגר", קו עלילה בלתי פתור ומותח. הידוע מבין קווי עלילה אלו הוא ההתנקשות בג'יי אר בסיום העונה השנייה, שהותירה את הצופים עם השאלה הבלתי פתורה, שהפכה למטבע לשון, "מי ירה בג'יי אר?". ככל שהתקדמה העלילה לקראת סיום התוכנית, ב-1991, הלכו אויביו של ג'יי אר ורבו, התעצמו במספרם ובאיכותם, כשהפרק האחרון מסתיים בכך שג'יי אר מסתגר בחדר ונשמעת ירייה. סרטי ההמשך הבהירו כי הוא ירה במראה, ויצא לאחר מכן לחופשה באירופה, ממנה המשיך במזימותיו.

עץ המשפחה של משפחת יואינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגרט הנטר
קרבס
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'וק יואינג
(ג'ים דייוויס)
 
 
 
מיס אלי יואינג
(ברברה בל גדס)
 
קלייטון פארלו
(הווארד קיל)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'נה וייד
(פריסילה פרסלי)
 
ריי קרבס
(סטיב קנאלי)
 
דונה קאלבר
(סוזן הווארד)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פאמלה ג'ין
בארנס יואינג
(ויקטוריה פרינסיפל)
 
 
 
בובי יואינג
(פטריק דאפי)
גארי יואינג
 
 
 
ואלין קלמנטס
יואינג
ג'יי אר יואינג
(לארי הגמן)
 
 
 
סו אלן יואינג
(לינדה גריי)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כריסטופר יואינג מיץ' קופר
 
לוסי יואינג
(שרלין טילטון)
ג'ון רוס יואינג III
(עמרי כץ)
 
  • ריי קרבס הוא בנו הבלתי חוקי של ג'וק מרומן שהיה לו עם מרגרט הנטר קרבס.
  • ריי נישא בתחילה לדונה, ולאחר גירושיו שב ונישא לג'נה.
  • לאחר מותו של ג'וק נישאה מיס אלי לקלייטון פארלו.
  • כריסטופר הוא בנם המאומץ של בובי ופאמלה.

פופולריות ונתוני צפייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפיק העיקרי של הסדרה היה לאונרד כצמן. בניהולו, ובניהול צוות חברת לורימר וחברת CBS הפכה דאלאס לאחת מסדרות הטלוויזיה המצליחות ביותר בארצות הברית ובעולם כולו. היא שודרה ביותר מ-90 מדינות, ודובבה ל-67 שפות, שיא שטרם נשבר עבור סדרה אמריקאית כלשהי.

בארצות הברית שודרה דאלאס בתחילה בימי שבת בערב. בתוך חודש, כשהתברר עד כמה פופולרית הסדרה, היא הועברה לימי ראשון בערב, מכיוון שיום ראשון הוא יום המנוחה העיקרי בארצות הברית. לאחר כחצי עונה הועברה הסדרה ליום שישי בערב, וביום זה שודרה עד לירידתה מהמסך. לעתים שודרה בשעה 21.00 ולעתים ב-22.00, ובכל מקרה, המדובר בלבו של זמן צפיית השיא בארצות הברית.

הפרק בו התגלה "מי ירה בג'יי אר", ששודר ב-1980, זכה לצפייה הרבה ביותר עד אז: כ-41,470,000 משקי בית (מספר המייצג צפייה של כתשעים מליון איש) צפו בו על מנת לדעת את התשובה לשאלה שהטרידה את אמריקה כולה במשך אותה השנה‏‏[1]. שיא זה נשבר ב-1983 על ידי פרק הפרידה בסדרה הקומית מ.א.ש, שזכה לצפייה של 50,150,000 משקי בית, שיא שטרם נשבר. בעולם כולו צפו בפרק כ-360 מליון אנשים.

יש להניח כי נתוני צפייה אלו לא ישתנו בעתיד הקרוב. מספר מועט ביותר של סדרות טלוויזיה לאחר שנות ה-90 הצליחו להתקרב לאחוזי צפייה גבוהים כל כך, וזאת בשל המגוון הרב שמאפשרים שידורי הלוויין והכבלים, וכן האינטרנט, לעומת מיעוט רשתות השידור הארציות ששלטו במסך הקטן בזמן ששודרה "דאלאס". הטבלה נשלטת על ידי שידורי טלוויזיה משנות ה-70 ומתחילת שנות ה-80, עם יוצא דופן אחד - שידורי משחק הסופרבול. ממגמה זו ניתן להניח כי למשך זמן רב יהיה הפרק בו גילו הצופים מיהו שירה בג'יי אר, במקום גבוה ברשימת שידורי הטלוויזיה הנצפים ביותר בארצות הברית.

נתוני הצפייה בסדרה, לאורך ארבע עשרה עונותיה, הם:

  • מיני סדרה, 1978 - מקום ארבעים וארבע.
  • עונה 1, 1978 - 1979 - מקום שנים עשר.
  • עונה 2, 1979 - 1980 - מקום שישי.
  • עונה 3, 1980 - 1981 - מקום ראשון.
  • עונה 4, 1981 - 1982 - מקום ראשון.
  • עונה 5, 1982 - 1983 - מקום שני.
  • עונה 6, 1983 - 1984 - מקום ראשון.
  • עונה 7, 1984 - 1985 - מקום שני.
  • עונה 8, 1985 - 1986 - מקום שישי.
  • עונה 9, 1986 - 1987 - מקום אחד עשר.
  • עונה 10, 1987 - 1988 - מקום עשרים ושניים.
  • עונה 11, 1988 - 1989 - מקום עשרים ותשעה.
  • עונה 12, 1989 - 1990 - מקום ארבעים ושלושה.
  • עונה 13, 1990 - 1991, מקום שישים ואחד.

תפניות עלילתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוות סאות'פורק, בה גרה המשפחה. תחילה צולמו צילומי החוץ בחווה בדאלאס שבטקסס

צוות השחקנים שהחל את העונה הראשונה היה מורכב ממספר שחקנים ותיקים ומנוסים כג'ים דייוויס, ברברה בל-גדס ולארי הגמן, שהיוו פנים מוכרות לצופי הטלוויזיה והקולנוע, וכן ממספר שחקנים אלמונים יחסית שרכשו את עיקר פרסומם בסדרה, כפטריק דאפי, ויקטוריה פרינסיפל או שרלין טילטון. במהלך ארבע עשרה העונות שבהן שודרה הסדרה, חלה החמרה במצב בריאותם של כמה שחקנים ותיקים כדייוויס ובל גדס, שחקנים פרשו להפקות קולנועיות או טלוויזיוניות אחרות, או בשל דרישות שכר שלא נענו. פרישות אלו היו צריכות להשתקף בעלילת הסדרה. לעתים הוחלף שחקן בשחקן אחר. כך "דיגר בארנס" גולם תחילה בידי דייוויד ויין ולאחר מכן בידי קינן וין, ובתפקיד "מיס אלי" שיחקו לסירוגין ברברה בל-גדס ודונה ריד. לעתים הותאמה העלילה כך שדמות מסוימת נשלחה ל"חופשה ארוכה" ממנה לא שבה, כדמותו של ג'וק, אבי המשפחה, שנשלח לחפש נפט בדרום אמריקה, לאחר שהשחקן שגילם אותו, דייוויס, לקה בסרטן ולאחר מכן מת, או "ריי קרבס" שנשלח לשווייץ לאחר שהשחקן סטיב קנאלי פרש מהסדרה. עם פרישתם של שחקנים אהודים הובאו שחקנים חדשים, לרוב שחקנים מוכרים ואהודים. כך, למשל, צורפו לסדרה כוכב מחזות הזמר הקולנועיים משנות ה-50 הווארד קיל ("קלייטון פארלו"), ואשתו של אלביס פרסלי שהחליטה לפתוח בקריירת משחק, פריסילה פרסלי ("ג'נה וייד"). חילופים אלו נוצלו על ידי התסריטאים לקידום העלילה, וליצירת "קליף האנגר", אירוע מותח ובלתי פתור, בסוף כל עונה, כאשר בין עונות הצילום נערכו החילופים בצוות השחקנים. בין הידועות שבתפניות עלילתיות אלו ישנן שתיים הנחשבות לאירועים מכוננים בטלוויזיה האמריקאית, האחד מוזכר לרוב לחיוב, והשני לשלילה.

מי ירה בג'יי אר?[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום עונת 1979 - 1980, הסתבר שדמותו של ג'יי אר, הבן הבכור חסר המעצורים והנבל במשפחת יואינג, הוא דמות המפתח בסדרה. השחקן לארי הגמן היה מודע לכוח המשיכה שלו, והעלה דרישות שכר גבוהות כתנאי להופעתו בעונה הבאה. המפיקים ניסו להראות להגמן כי לא לעולם חוסן, וכי ניתן יהיה להמשיך את הסדרה בלעדיו. את העונה סיימו בפרק כפול בשם "בית במחלוקת", בו נורה ג'יי אר על ידי דמות מסתורית. מכיוון שבמהלך העונה הספיק ג'יי אר להסתכסך עם מרבית הדמויות בסדרה, נותרו הצופים במתח מיהו שירה בג'יי אר ומה עלה בגורלו. את ההפסקה בצילומים בין העונות ניצל הגמן לנסיעה ללונדון, משם ניהל משא ומתן קשוח עם המפיקים. במקביל, הוכרזה בתעשיית המשחק בהוליווד שביתת שחקנים, מה שהביא לכך שצילומי העונה התעכבו.

את הזמן בין הפרק האחרון בעונה (ששודר ב-21 במרץ 1980), ובין הפרק בעונה שלאחריו, ניצלה רשת CBS להפקת מסע פרסומת לסדרה תחת הססמה "מי ירה בג'יי אר". המסע נחל הצלחה. הודפסו חולצות טריקו עם הכיתוב "מי ירה בג'יי אר" ו"אני יריתי בג'יי אר", סוכנויות הימורים ברחבי העולם קיבלו הימורים על זהותו של המתנקש, וצופי טלוויזיה רבים מכל העולם המתינו בדריכות לקראת חשיפת המתנקש. צילומי העונה החלו בחשאי, כאשר עקב שהייתו של הגמן בלונדון, צולמו מספר פרקים בלעדיו, ובין היתר צולמו מהלכי עלילה אלטרנטיביים שבהם לא שרד ג'יי אר את ההתנקשות, על מנת שישודרו אם המשא ומתן עם השחקן ייכשל. לבסוף צלח המשא ומתן, ושידורי העונה החלו.

רק בפרק הרביעי של העונה, "מי עשה זאת" (Who Done It), ששודר ב-21 בנובמבר 1980, נחשפה זהותו של היורה. הייתה זו קריסטין שפרד (מרי קרוסבי), גיסתו של ג'יי אר והמאהבת שלו, שירתה בו בהתקף זעם. ג'יי אר, כמובן, שרד את ההתנקשות, והמשיך להופיע בסדרה עד לפרקה האחרון, ששודר בשנת 1991.

בעת שידורו זכה הפרק לאחוזי הצפייה הגבוהים ביותר עד אז בהיסטוריה של הטלוויזיה בארצות הברית. 41,470,000 משקי בית צפו בפרק שזכה למדד נילסן של 53.3% (מספר המייצג צפייה של כ-90 מיליוני אנשים) ‏‏[2]. זהו הפרק הנצפה ביותר במהלך שידורים סדיר של סדרת טלוויזיה (דהיינו אינו מאורע ייחודי או פרק סיום), וזאת בהפרש ניכר מהשידורים המדורגים אחריו.

שובו של בובי יואינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1985 החליט אחד מכוכביה המובילים של הסדרה, פטריק דאפי, ששיחק את "הבן הטוב", בובי יואינג, לעזוב את הסדרה. לכן שודר, ב-17 במאי 1985, פרק המסיים את עונת 1984 - 1985 ובו נהרג בובי בתאונת דרכים. עד מהרה הסתבר למפיקי הסדרה ולדאפי כי אחוזי הצפייה בסדרה יורדים ללא דמותו של בובי, וכי קריירת המשחק שניסה דאפי לפתח מחוץ לסדרה, אינה מתקדמת כפי שציפה. דאפי הסכים לשוב לסדרה.

שנה אחת בדיוק לאחר מותו של "בובי יואינג" שודר הפרק האחרון של עונת 1985 - 1986. הפרק היה גדוש באירועים מוזרים, כפיצוץ במשרדיו של ג'יי אר, והוא הסתיים בסצנה תמוהה בה מתעוררת פאמלה יואינג (אשתו של בובי) ואת פניה מקדם דאפי, היוצא מהמקלחת. לצופים לא היה ברור מיהי הדמות אותה משחק דאפי, והמפיקים הגבירו את המתח בכך שהוסיפו לרשימת השחקנים את הכיתוב "פטריק דאפי בתפקיד - ?". חשאיות הצילומים נשמרה עד לשידור הפרק, והוא לא צולם על ידי הצוות הרגיל, אלא על ידי צוות מניו יורק ששכר המפיק לאונרד כצמן, באמתלה שהצילומים הם עבור פרסומת לסבון בהשתתפות דאפי[דרוש מקור].

על הצופים היה להמתין עד ל-26 בספטמבר, לתחילת העונה הבאה של הסדרה, על מנת לגלות כי כל העונה האחרונה, החל מהיום שבו מת בובי, ועד לרגע בו מתעוררת פאמלה, היה אך חלום של פאמלה. בובי עודו בחיים, וכל אירועי העונה הקודמת לא באמת התרחשו. הדבר חייב שינויים תסריטאיים וירטואוזיים - דמויות חדשות שהופיעו במהלך העונה, כ"מחליפו" של בובי, בן הדוד ג'ק יואינג, או מאהבה החדש של פאמלה, מרק גרייסון, נעלמו. "ריי" ו"דונה" ששבו זה לזרועות זה במהלך העונה, ואף אימצו תינוק חרש, שבו להיות מסוכסכים, וכיוצא בזה. התסריטאים אף לא השכילו לפתור את כל הבעיות שיצרו מהלכי העלילה המקבילים, ומספר דמויות וקווי עלילה מעלילת "החלום" נותרו על כנם גם לאחר שהסתבר כי הכל היה "חלום".‏‏[3] בעיה חמורה נוצרה בתוכנית הבת נוטס לנדינג, שאמורה הייתה להתרחש בעולם של "דאלאס", ומעת לעת אף הופיעו בה דמויות מדאלאס, ולהפך. בסדרה זו התייחסו מספר פעמים למותו של "בובי", כאשר גיבורת הסדרה, "ואל", אף קראה לבנה "בובי" על שמו, ולא ניתן היה להפוך עונה שלמה ל"חלום" גם שם. האירוע הוביל לניתוק הקשרים העלילתיים בין שתי הסדרות.

המפנה העלילתי איכזב רבים מאוהדי הסדרה, והוא נחשב לנקודת שפל בסדרה‏‏[4]. הסצנה נקראת "סצנת המקלחת הידועה לשמצה", ורבים סבורים כי זהו הרגע בו איבדה הסדרה את שארית אמינותה התסריטאית. בעולם המושגים של הטלוויזיה האמריקנית מוכר הביטוי "קפוץ את הכריש" (Jump the Shark), שמשמעותו היא מפנה עלילתי המסמן את דלדול מאגר הרעיונות של תסריטאי סדרת טלוויזיה, ואת קיצה הקרב של הסדרה (וזאת בשל פרק בסדרה "ימים מאושרים" בו נראה הגיבור "פונזי" כשהוא קופץ מעל כריש). מעריצי הסדרה וצופי הטלוויזיה מסכימים כי סצנת המקלחת ב"דאלאס" היא הסצנה בה "קפצה דאלאס את הכריש". ‏‏[5][6]. מרבית אוהדי הסדרה איבדו את רצונם לצפות בה, והיא החלה לרדת לתחתית טבלאות המדרוג.

דאלאס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שידורי דאלאס בישראל החלו ב-14 בפברואר 1981, כשלוש שנים לאחר שהחל שידורה בארצות הברית. העיתון "דבר" דיווח לקוראיו כי תשודר "סדרה חדשה על משפחת יואינג המתעסקת במיני נפט, העשירה ובעלת ההשפעה הרבה ביותר בדאלאס שבטקסס. בפרק הראשון הבן הצעיר בובי נישא לבת משפחת דייגר, המשפחה היריבה בדאלאס, על אף מורת רוחן של שתי המשפחות" ‏‏[7].

הסדרה זכתה לפופולריות עצומה, ושידורה בערוץ הראשון, שהיה אז הערוץ היחיד, הביא לאחוזי צפייה גבוהים ביותר. בראיון שנתן לאחרונה טען דאפי כי הכנסת נהגה לדחות הצבעות, מכיוון שלא ניתן היה להשיג את הקוורום הדרוש בשעות שידור הסדרה ‏‏[8]. המדובר בהגזמה, אם משום שהסדרה שודרה במוצאי שבת, ולאחר מכן ביום ראשון, ימים שבהם אין הכנסת מתכנסת, ואם משום שהצבעות הכנסת אינן דורשות קוורום. עם זאת, בעת ביקור שחקני הסדרה בארץ, סופר להם כי קיבוץ גינוסר העביר את אסיפת החברים ממוצאי שבת ליום ראשון בשל שידור הסדרה, ולאחר שזו עברה ליום ראשון, שב והעביר את האסיפה למוצאי שבת. ‏‏[9]

בחודש מרץ 1982 ביקרו כמה משחקני הסדרה בישראל. לביקור הגיעו סטיב קנאלי וסוזן הווארד, ששיחקו את ריי ודונה קרבס, לי מקלוסקי ששיחק את מיטש, בעלה של לוסי, ואודרי לנדרס ששיחקה דמות בשם אפטון קופר, שבעת שהתקיים הביקור טרם שודרו בישראל הפרקים בהם היא מופיעה. היה מדובר בשחקני משנה, אך הביקור זכה לכותרות ראשיות בעיתונים, ובמשך שבוע דווח על מעללי "כוכבי דאלאס" כשביקרו במוסדות כ"כסית", מוזיאון השעווה ובית התפוצות, ערכו ערב התרמה לטובת אגודת ידידי בתי החולים בתל אביב וביקרו בחיפה כאורחי ראש העיר אריה גוראל.

הביקור הגיע לשיאו כאשר הוזמנו השחקנים אל ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, במעונו בירושלים ב-13 במרץ 1982. בגין קיבל את השחקנים בכבוד רב, והצטלם כשהוא חובש כובע בוקרים שהעניק לו קנאלי. בגין ביקש מקנאלי שיספר לו מי ירה בג'יי אר, והבטיח כי ישמור את הדבר בסוד כשם ששמר את סודות המחתרות. קנאלי לחש על אזנו את התשובה, שהייתה ידועה ל-90 מיליון צופי טלוויזיה בארצות הברית מזה שנה וארבעה חודשים.

ביקורם של אנשי דאלאס אצל ראש הממשלה עורר ביקורת מימין ומשמאל. היו אלו הימים שלפני ביצוע הנסיגה מסיני, ובאותו השבוע הורה בגין על הקמת ועדת חקירה ממשלתית לחקירת רצח חיים ארלוזורוב. מתנגדי הנסיגה פרסמו בעיתוני סוף השבוע מודעות ובהן נראה בגין חבוש בכובע בוקרים, בכיתוב "איזה חורבן עליז, איזו גלות משעשעת, וכמעט שכחנו את העיקר - כוכבי דאלאס מבקרים בארץ. לא אחד כמר בגין יחמיץ אותם, שהרי זו שאלת השאלות - מי ירה בג'יי אר". אנשי השמאל מתחו ביקורת הקושרת את השאלה "מי רצח את ארלוזורוב?" בשאלה "מי ירה בג'יי אר?" וכפי שכתב דוד שחם בטורו "כסף קטן" בעיתון ידיעות אחרונות - "אסור להתמהמה, כל עוד העניין חם. תקום מיד ועדת חקירה לבירור השאלה מי ירה בג'יי אר... אין לנו ביטחון שהסוד שהודלף לראש הממשלה ושמור אצלו בצד סודות המחתרת הוא התשובה האמיתית."‏‏[10]

הפופולריות של הסדרה התבטאה גם בצורות נוספות. שחקני "זהו זה" הקדישו פרק לפארודיה על הסדרה. כמו כן שיווקה חברת "הוד לבן" נקניקיה בשם "מיס לוסי", שהייתה אמורה להיות אמריקנית, קצרה ועסיסית כשרלין טילטון, היא לוסי יואינג, שקומתה 1.50 מ'. המותג זכה להצלחה, ובשנת 2008 החליטה חברת "עוף טוב", שהיא בעלת השליטה ב"הוד לבן", לחדשו לרגל חגיגות השישים למדינת ישראל. בשנת 1983 הוציאה הוצאת יבנה את הספרים "דאלאס: הגברים לבית יואינג" מאת ברט הירשפלד, ו"דאלאס: הנשים לבית יואינג" מאת לי ריינטרי, שהיוו תרגומים לספרים ה"רשמיים" שהוצאו באישור חברת לורימר בבית ההוצאה "דל". במקביל שווק משחק קופסה בשם "דאלאס" הנחשב כיום לפריט לאספנים. משחק מחשב בשם "דאלאס קווסט", היה פופולרי במחשבים האישיים מסוג קומודור 64 או TRS-80 בשנות ה-80.

הסדרה שודרה בישראל מספר עונות נוספות, במשבצת שידורים קבועה בימי ראשון בשעה 21:30, לאחר מהדורת "מבט" בערוץ הראשון. הפרק האחרון שנרכש לשידור בארץ שודר ב-4 בנובמבר 1984, על אף ששידורי הסדרה בארצות הברית המשיכו עוד כ-7 שנים. באותה שעה שודרה החל משנת 1986 הסדרה המתחרה "שושלת". "דאלאס" שודרה במלואה בישראל רק באמצע שנות התשעים, כאשר כל פרקי הסדרה נרכשו לשידור על ידי ערוץ 3 בכבלים (כיום הוט 3) ושודרו מדי יום.

סרטי המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הן במהלך שידור הסדרה, והן לאחריה, צולמו מספר סרטי טלוויזיה המבוססים על עלילת הסדרה ושימשו כפריקוול וכסרטי המשך לסדרה. בעת שידור הסדרה, בשנת 1986, שודר הסרט "דאלאס: השנים המוקדמות", שהתמקד במאבקיו של ג'וק יואינג בדיגר בארנס בשנות ה-30, כארבעים שנה לפני עלילת הסדרה. את ג'וק ומיס אלי הצעירים שיחקו שחקנים שאינם שחקנים קבועים בסדרה, אך דברי הקישור נשמעו בקולו של ג'יי אר, הלא הוא לארי הגמן. הסרט היה מועמד לשני פרסי אמי.

לאחר סיום שידור הסדרה, צולמו עוד שני סרטי המשך לסדרה. "דאלאס: שובו של ג'יי אר", ששודר בשנת 1996, בישר לצופים כי הירייה שסיימה את שידורי הסדרה פגעה במראה ולא בג'יי אר, וכי הלה לא התאבד אלא שהה בלונדון. ג'יי אר שב ומנסה להשתלט על חברת הנפט המשפחתית. מאמצים אלו המשיכו גם בסרט "דאלאס: מלחמת בני יואינג" משנת 1998, שבו נאבק ג'יי אר בבובי על השליטה בחברה.

בשנת 2002 הוכרז בחברת פוקס - המאה ה-20 על כוונה להפוך את "דאלאס" לסרט קולנוע. לתפקיד ג'יי אר הוצעו שחקנים שונים כג'ון טרבולטה, טומי לי ג'ונס ואף בן סטילר ואף דובר בקתרין זטה ג'ונס לתפקיד סו אלן ומתיו מקונוהיי לתפקיד בובי, אך ההפקה לא הגיעה עדיין לשלבים מעשיים ‏‏[11].

בשנת 2012 עלתה ב-TNT סדרת המשך שנקראת גם היא "דאלאס".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טבלת שידורי הטלוויזיה הנצפים ביותר אתר "וראייטי"‏
  2. ^ טבלת שידורי הטלוויזיה הנצפים ביותר אתר "וראיטי"‏
  3. ^ עונת החלום של דאלאס אתר ביקורתי המונה את הכשלים התסריטאים בקווי העלילה המקבילים‏
  4. ^ אזור החלום "האתר הרשמי" ultimatedallas,com‏
  5. ^ דאלאס אתר "Jump the Shark" המוקדש לפרקים בהם מסתמן סופה הקרב של סדרת טלוויזיה‏
  6. ^ לקפוץ את הכריש, הבלוג של גיל בר-זהר, קפה דה מרקר ‏
  7. ^ ‏דבר השבוע, 5.2.81‏
  8. ^ סודות דאלאס נחשפים
  9. ^ ‏מעריב, 9.3.1982‏
  10. ^ ‏דוד שחם, "כסף קטן", 18.3.1982‏
  11. ^ הסרט "דאלאס" מתעכב NWI.COM‏
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg