מוסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוסטר
Mostar
Coat of arms of Mostar.png
Flag of Mostar.svg
Mostar Old Town Panorama 2007.jpgמראה העיר והגשר הישן על נהר הנרטבה
מדינה / טריטוריה Flag of Bosnia and Herzegovina.svg  בוסניה והרצגובינה
ראש העיר ליובו בשליץ'
שטח 1,175 קמ"ר
גובה 60 מטרים
תאריך ייסוד 1452
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

65,286‏  (נכון ל-2013)
113,169‏  (נכון ל-2013)
96.3 נפש לקמ"ר (נכון ל-2013)
קואורדינטות 43°20′N 17°48′E / 43.333°N 17.800°E / 43.333; 17.800קואורדינטות: 43°20′N 17°48′E / 43.333°N 17.800°E / 43.333; 17.800
http://www.mostar.ba
הכניסה לבית הכנסת במוסטאר

מוסטר (בוסנית: Mostar) היא עיר הנמצאת בבוסניה והרצגובינה, והיא העיר השלישית בגודלה בבוסניה אחרי סרייבו ובאניה לוקה. מוסטר נחשבת לעיר המרכזית באזור הרצגובינה.‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיעוד הראשון ליישוב במקום הוא מ-1452. ב-1468 נכבש האזור על ידי צבאו של מהמט השני, סולטאן האימפריה העות'מאנית. בתקופתו של הסולטאן סולימאן הראשון הורחב היישוב וחוזקו ביצוריו ובהוראתו הוחל בבנייתו של הגשר במוסטר אשר לימים הפך לאחד מסמליה הבולטים של העיר. ב-1878 סיפחו האוסטרו-הונגרים את אזורי בוסניה והרצגובינה לשטחם, ולאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה מוסטר בשטחי ממלכת יוגוסלביה. באפריל 1941 תקפו מדינות הציר את יוגוסלביה והכניעו אותה תוך ימים אחדים. צבא איטליה השתלט על אזור הרצגובינה ובכלל זה העיר מוסטר. בהמשך, נמסר השטח רשמית לחזקת הבובות של מדינת קרואטיה העצמאית שנשלטה על ידי האוסטאשה, אך בפועל שלטו האיטלקים במקום. לאחר המלחמה נכללה מוסטר בשטחי יוגוסלביה. לאחר פירוק יוגוסלביה נכללה העיר בשטחי בוסניה והרצגובינה. בין 1992 ל-1995, במהלך מלחמת בוסניה, התחוללו באזור קרבות כבדים בין צבא יוגוסלביה לבין מגיני העיר ובמהלכם הופגזה העיר מספר פעמים ונגרמו בה נזקים כבדים. עם זאת, לא עלה בידי הצבא היוגוסלבי לכובשה.

הגשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגשר הישן במוסטר

כאשר שלטו העות'מאנים בעיר, הם בנו חלק גדול מגשר המכונה בשם הגשר הישן במוסטר. הגשר פוצץ בזמן מלחמת האזרחים בבוסניה, וב-1998 החלו לבנות אותו מחדש. בזמן הבנייה הקפידו המהנדסים להשתמש באותם חומרים שבהם השתמשו העות'מאנים, ובסגנון המרמז לצורת הגשר הישן. דבר זה מסביר את העובדה שזמן הבניה הגיע לשש שנים, והסתיים ב-2004. הגשר הוא אחד משני אתרי המורשת העולמית בבוסניה והרצגובינה, נכון ל-2007. הגשר משמש גם לתחרויות קפיצה.

בית עלמין ומרכז הנצחה לפרטיזנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית עלמין ומרכז הנצחה לפרטיזנים(אנ') נבנה ב-1965 לזכר של 850 חיילים ואזרחים שהקריבו את חייהם, כמו רבים באירופה, כדי להגן על העיר נגד כוחות מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.

הוא אחד ההישגים האדריכלים היפים ביותר במדינות הבלקן. תיכנן אותו אדריכל והומניסט יוגוסלבי ידוע בשם בוגדאן בוגדאנוביץ'. המרכז משתרע על שישה מפלסים מפוארים ושטחו כ 5000 מ"ר. המרכז הוא אנדרטת לבני כל הקבוצות האתניות של מוסטר, ביניהם גם יהודים. מצבת זיכרון זו אמורה הייתה להיות מורה דרך לנוער ולדורות הבאים ולסמל לחימה וגבורה נגד הפשיזם. למרות זאת, הזנחה, ונדליזם והרס של המרכז החלו מ-1992. ב-2005 ו-2008 נעשו מאמצים על ידי ממשלות נורבגיה והולנד, וכן על ידי עיריית מוסטר וממשלת בוסניה לשחזר את מצבת הזיכרון, הוא הוכרז אתר מורשת לאומית ונפתח מחדש לקהל. עם זאת, נותר האתר לא מתוחזק, חשוף לוונדליזם וחרב.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר קיימת קבוצת כדורגל, ולז' מוסטר המתמודדת בליגת העל הבוסנית. וקבוצת כדורסל זרינסקי מוסטר, המשתתפת בליגה הבוסנית הבכירה וביורוהולד.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות לנוכחות סוחרים יהודים בעיר קיימות החל מהמחצית השנייה של המאה ה-16. במהלך המאה ה-18 נוסדה קהילה ספרדית קטנה והוקם בית עלמין יהודי. לאחר סיפוח האזור על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית הגיעו למוסטר גם יהודים אשכנזים והוקמה קהילה מאוחדת אשכנזית-ספרדית. ב-1902 נחנך מבנה בית הכנסת וב-1910 מנתה הקהילה 254 נפשות. בני הקהילה עסקו בייצור וממכר מוצרי סדקית, מהם נמנו גם צורפים ומקצתם הועסקו כפקידים. ב-1912 הוקמה אגודה ציונית ראשונה בשם "קדימה" אשר שאבה השראה מקדימה הווינאית. ב-1931 מנתה הקהילה 300 נפשות. המשבר הכלכלי העולמי לא פסח על מוסטר ויהודיה והחלה הגירה פנימית לקהילות גדולות ומבוססות יותר.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו במוסטר 142 יהודים. לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי מדינות הציר והשתלטות האיטלקים על האזור, הגיעו לעיר מאות פליטים יהודים מרחבי אזור והאיטלקים סירבו לעוצרם ולמסור אותם לידי הגרמנים. בהמשך פינה הצבא האיטלקי את יהודי העיר והפליטים לאזורים שונים ובכלל זה לאיטליה גופא. לאחר כניעת איטליה, הצטרפו חלק מבני הקבילה לכוחות הפרטיזנים של טיטו ומהם בלט וויו טודורוביץ', לימים גנרל בצבא יוגוסלביה. לאחר תום המלחמה שבו מקצת מבני הקהילה למוסטר ולאחר הקמת מדינת ישראל עלו אליה רבים מהם. ב-1968 התגוררו במוסטר 74 יהודים.‏[1][2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הקהילה היהודית במוסטאר, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 173-171.
  2. ^ קהילת מוסטאר, באתר jewishgen.org, אוחזר ב-14 ביוני 2014.