מנשה בן ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנשה בן ישראל

הרב מנשה בן ישראל (1604 - י"ד בכסלו ה'תי"ח - 20 בנובמבר 1657), רב, דרשן, מייסד הדפוס העברי הראשון באמסטרדם ומדינאי, הזכור בעיקר בשל פעילותו למען יהודי התפוצות.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב בן ישראל נולד בעיר הצרפתית לה רושל תחת השם מנואל דיאס סואירו (Manoell Dias Soeiro), למשפחת אנוסים שנמלטה מפורטוגל בשנת 1605 בשל רדיפות האינקוויזיציה. תחילה עברו ללה רושל, ולבסוף, בשנת 1610, התיישבה המשפחה באמסטרדם שבהולנד.

על-אף שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם, הוריו של בן ישראל לא חסכו בחינוכו של ילדם והוא נשלח ללמוד אצל חכם חיים עוזיאל מפאס, שהיה רב קהילת בית הכנסת נווה שלום באמסטרדם.

עד מהרה התגלה מנשה הצעיר כעילוי, וכבר בגיל 15 החל לדרוש באופן רשמי בקהילה היהודית. בגיל 17 חיבר את חיבורו הראשון, "שפה ברורה", ובגיל 18, לאחר פטירת רבו (בשנת 1622), מונה ליורשו כמנהיג קהילת נווה שלום. אחד מתלמידיו היה ברוך שפינוזה.

בגיל 20 נישא לרחל סואירו, שהייתה קרובת משפחתו של רבי יצחק אברבנאל. נולדו להם בת ושני בנים, יוסף ושמואל.

הרב בן ישראל שלט בעשר שפות ואף פרסם חלק מחיבוריו בחמש מהן (עברית, לטינית, פורטוגזית, ספרדית ואנגלית). שליטתו בשפות אלו סייעה לו בהמשך חייו במאמציו המדיניים אצל מנהיגי אומות העולם למען יהודי התפוצות.

הרב מנשה בן ישראל לא הסתפק בידיעותיו התורניות, וקנה לו ידיעות רבות בחכמות חיצוניות ובמדעים. הוא אף מצא להם שימוש בחיבוריו, וכך כתב בהקדמתו לספרו "נשמת חיים":

"ואל ירע בעיניך הביאי בקצת דברינו אלו עדות סופרים אשר לא מבני עמנו, יען מן האנשים הטובים הוא לקבל את האמת ממי שאמרו ומהחכמים לאכול התוך ולזרוק הקליפה (...), ואני תפילות לאל לא עשיתי מהחכמות החיצוניות קבע".

עקב מצוקה כספית נאלץ הרב בן ישראל לצמצם את היקף לימודיו ולעבוד למען פרנסת משפחתו. עקב כך ייסד ב-1627 את הדפוס העברי הראשון באמסטרדם, ולימים הפכה העיר לאחד ממרכזי הוצאת הספרים החשובים בקהילות ישראל בגולה.

דיוקן של מנשה בן ישראל מאת רמברנדט

בשנת 1632 פרסם הרב בן ישראל את החלק הראשון של הספר "El Conciliador" (ב-1641 פרסם את החלק השני וב-1651 את השלישי). הספר, שהיה אחד מספריו החשובים, נכתב בשפה זרה ופנה בעיקר למלומדים נוצרים כדי לקרבם להבנת היהדות ובכך להפחית את הניכור כלפי היהודים. הספר עוסק ביישוב מאות פסוקים במקרא שלכאורה סותרים זה את זה. הספר זכה להצלחה רבה בעולם, תורגם לכמה שפות והעלה את מעמדו של הרב בן ישראל אצל נכבדי אומות העולם. כך החל בקשרי ידידות וחליפת מכתבים עם מלומדים נוצרים, כגון הוגו גרווטוס ופייר דניאל הוט, עם בעלי שררה כמו כריסטינה מלכת שבדיה, שאותה ניסה לשכנע ליישב יהודים בארצה, וגם עם האמן רמברנדט, שאף הנציח את דמותו של הרב בן ישראל באחת מיצירותיו. על הכבוד הרב שרחשו לרב בן ישראל בעולם ניתן ללמוד ממכתב ששלח לו כומר נוצרי:

"אף כי דתך משונה מדתי, לעבוד האל נחיה באהבה.
ותהי נא חכמתך וחכמתי, בכל מקום כערכה נחשבה.
זאת היא אהבתי, האמן כי כן היא בלי עקבה.
אכן עודני חי אהיה נוצרי, וחיה עד העולם אתה עברי."

בעקבות איחוד שלוש קהילות היהודים באמסטרדם הפסיד הרב בן ישראל את משרתו ופרנסתו התמעטה. לרב הקהילה המאוחדת התמנה רבי שאול מורטירה, והרב בן ישראל כיהן כדיין תחתיו בבית דינו. בעקבות מתיחות ששררה בינו לבין מורטירה, עבר הרב בן ישראל ב-1638 לברזיל, שם ישב גיסו אפרים סואירו אברבנאל. בברזיל ייסדו האחים אברהם וישראל פיריירא ישיבה, וב-1640 העמידו את הרב בן ישראל בראשה. בשנת 1642 שב הרב בן ישראל לאמסטרדם.

קברו של מנשה בן ישראל- בית הקברות "בית חיים", אדורקרק, הולנד

בין השנים 1655 - 1657 העסיקה את ממשלת אנגליה בראשותו של אוליבר קרומוול שאלת חירותו של כל אדם להאמין באלוהיו, ובפרט "השאלה היהודית", כלומר שאלת חופש הדת ביחס ליהודים. בדצמבר 1655 התכנסה באנגליה ועידת ויטהאל שדנה בזכותם של היהודים לשוב לאנגליה ולחיות בה כנתינים מוכרים על ידי הממשל, לאחר שגורשו ממנה ב-1290. הרב בן ישראל הוזמן לאנגליה על ידי קרומוול כנציג העם היהודי על מנת להשתתף בפולמוס. על אף שהרב בן ישראל היה אורחו הרשמי של קרומוול, הוא עדיין נזקק בבואו לאנגליה לתואר "רופא" כדי שיוכל להיכנס. בספטמבר 1655 עמד הרב בן ישראל בראש המשלחת שהגיעה לאנגליה, ובין מלוויו נמנו בנו שמואל ורבי יעקב ששפורטש. באנגליה ניסה הרב בן ישראל לפעול לטובת היהודים כדי שיוכלו להתיישב בה מחדש ולהקים בה קהילה יהודית כהלכתה. כחלק מאמצעי השכנוע בפולמוס חיבר באנגלית את הקונטרס "תשועת ישראל" (הכותרת במקור בלטינית: Vindiciae Judaeorum) והקדישו לפרלמנט הבריטי. בחיבור אפולוגטי זה הפריך את הטיעונים הרבים כנגד ישראל ודיבר רבות בזכותם. הספר נחשב עד לימינו כאפולוגטיקה היהודית הקלאסית בעת החדשה, וברבות השנים תורגם מאנגלית לגרמנית (על ידי מרכוס הרץ, ביוזמת משה מנדלסון שהוסיף הקדמה חשובה), עברית, הולנדית, פולנית, צרפתית ואיטלקית.

הרב בן ישראל שהה באנגליה כשנתיים, אך עם פטירתו הפתאומית של בנו ב-10 בספטמבר 1657 עזב את אנגליה על מנת להביא את בנו לקבורה בהולנד, כפי שהשביעו בנו על ערש דווי. ואולם הוא לא הספיק להגיע לאמסטרדם; הוא הגיע עד העיר מידלבורג בה התגוררו חלק מבני משפחתו ושם חלה ונפטר ב-20 בנובמבר 1657, י"ד בכסלו ה'תי"ח.

פעילותו המדינית של הרב בן ישראל באנגליה לא זכתה להצלחה מיידית, אולם שנים מספר לאחר פטירתו, ב-1664, זכתה קהילת לונדון להגנה רשמית, וב-1698 הוכרה חוקיות הפולחן היהודי והחלה להיווסד מחדש קהילה יהודית במקום. בשיאו של התהליך, ב-1868, עמד בראש ממשלת אנגליה בנימין דיזרעאלי, שהיה ממוצא יהודי.

לזכרו של בן ישראל נקראו רחובות על שמו במרכז העיר ירושלים (חוצה את גן העצמאות), בעיר תל אביב-יפו (במקביל לשדרות הר-ציון) ובעיר רחובות.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 17 חיבר את חיבורו הראשון, "שפה ברורה", ובסה"כ הוא חיבר כעשרה ספרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lucien Wolf, Menesseh Ben Israel's Mission to Oliver Cromwell, London 1901.
  • ססיל רות, מנשה בן ישראל, הוצאת מסדה.
  • לשם, רמברנדט והחכם מנשה בן-ישראל, ציור ופיסול 12 (תשל"ו) 3-13;
  • י' דן, תורת הרע ודימונולוגיה בספר "נשמת חיים" לר’ מנשה בן ישראל, מחקרים באגדה ובפולקלור יהודי (תשמ"ג) רסג-רעד.
  • כ"ץ, שליחותו של מנשה בן-ישראל אל המלכה כריסטינה, זמנים 21 (1986) 40-49.
  • ר' ש"ץ-אופנהימר, עמדתו של מנשה בן ישראל כלפי המשיחיות במערך היהודי-נוצרי, שנתון בר-אילן כב-כג (תשמ"ח) 429-447 [=הרעיון המשיחי בימי הביניים עמ' 162-180].
  • מנחם דורמן, מנשה בן ישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"א תשמ"ט.
  • הנרי משולן, מנשה בן ישראל, מורשת ספרד (הוצ' מאגנס תשנ"ב) 622-639.
  • נ' יושע, בין תאולוגיה לאנתרופולוגיה: עיון בחיבורו של ר’ מנשה בן ישראל : "De la fragilidad humana y inclinacin del hombre al peccado", תרביץ סא,ב (תשנ"ב) 273-295.
  • מיזלש, מנשה בן ישראל ו"היהודי הנודד", תימורה (תשס"ו) 87-110.
  • 'דון קרלוס בליסבון', 'דון קרלוס בכלא' על ידי הסופר חיים אליאב (משה גרילק), הספרים מספרים את סיפור האנוסים תחת הנהגתו של מנשה בן ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]