מקאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקאםערבית: مقام, בתרגום לעברית: מקום) הוא מבנה המגדיר מסגרת ליצירה מוזיקלית במוזיקה ערבית. כל מקאם כולל סדרת צלילים אבסולוטיים והתנהגות מלודית אופיינית.

שיטת המקאמים (או מקאמאת مقامات) משמשת כבסיס למוזיקה הערבית והטורקית ומבוססת ביסודה על המוזיקה הפרסית הקלאסית (הרדיף הפרסי). יש שימוש במקאם גם בארצות הבלקן, בארצות טורקמניות במרכז אסיה, ובקווקז.

ההבדל בין מקאם לסולם מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לסולמות המוזיקליים של המוזיקה המערבית כולל המקאם סדרת צלילים אשר גובהם מוגדר על-פי המרווחים ביניהם, אך בניגוד לשיטה המערבית בשיטת המקאם יש חשיבות לצליל הבסיס של הסולם. בנוסף, כל מקאם כולל דגשים, שהיות באזורים מסוימים בסולם והתנהגות אופיינית המייחדים אותו, וכתוצאה מכך, ייתכנו מקאמים שונים שהם בעלי אותו סולם צלילים (כמו חוסייני ומחייאר או מאהור וראסט).

הבדל נוסף בין מקאם לסולם מערבי נעוץ בעובדה שבמוזיקה המזרחית בחלקה קיימים מרווחים הקטנים מחצי טון, ובפרט, במקאמים מסוימים נעשה שימוש במרווח של שלושת רבעי טון בין תווים עוקבים בסולם הצלילים. עובדה זאת מקשה בדרך-כלל על ניגון מדויק של מוזיקה שהולחנה במקאמים אלו באמצעות כלי נגינה מערביים ללא מאמץ מיוחד או כיוון לא שגרתי של הכלי.

המוזיקה המזרחית שמה דגש על הקשר בין המקאם בו משתמשים לבין החוויה וההרגשה שהוא גורם לשומע, כאשר לכל מקאם ישנה הייחודיות שלו. בין הרגשות שנהוג לייחס למקאמים: עצב, יגון, שמחה, געגוע, גאווה, אהבה וכו'.

בעולם היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם היהודי המזרחי נעשה שימוש בשיטת המקאם במסורות המוזיקליות של העדות השונות בביצוע המוזיקלי של נוסח התפילה בבית הכנסת ובפיוט. השימוש במקאמים בתפילות היה נהוג בין היתר בקהילות היהודים בטורקיה, מצרים, סוריה, ועיראק, ומשם גם התרחב לישראל.

שימוש נרחב בשיטת המקאם קיים במוזיקה של שירת הבקשות, הפיוטים, והתפילה בנוסחי ספרד. בקהילות אלו לכל שבת הותאם מקאם שבו מתבצעת תפילת שחרית, בדר"כ בנימוק שקשור בצורה זו או אחרת לפרשת השבוע.

שירת חול[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד העלייה לישראל נהגו יהודים מזרחים להלחין את יצירותיהם על פי שיטת המקאמים, אך ההגמוניה האשכנזית ששררה בישראל הצעירה והנסיון למערב את העולים דחק לשוליים את השיטה[דרוש מקור], ואיתה את המוזיקאים שהגיעו מארצות המזרח. למרות זאת, מוזיקאים מזרחיים רבים בישראל משתמשים בשיטת המקאם.

בעבר נעשה שימוש מסוים במקאמים להלחנת מוזיקה בסגנון הידוע כמוזיקה ים תיכונית. כיום סגנון זה מולחן על פי הסולמות המערביים תוך קישוט באלמנטים מזרחיים המבוסס בעיקר על אלתור של הזמר בזמן השירה וללא שימוש מוגדר היטב במרווחים הקטנים מחצי טון. עם זאת, בעולם המוסיקה החרדי-ספרדי ישנו שימוש נרחב ומעמיק בשיטה זו.

מקאמים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תיאור מוזיקלי מאפיינים              מרווחים            
ראסט 'כמעט' מז'ור על דו, הצלילים השלישי והשביעי מונמכים ברבע טון מקאם מרכזי במוזיקה המזרחית, בדומה למרכזיותו של סולם מז'ור במוזיקה המערבית. נחשב למקאם שמח. במקאם ראסט מתפללים תפילת מנחה של שבת. ¾ ¾ 1 1 ¾ ¾ 1
עג'ם סולם מז'ור על סי במול משמעות המלה בערבית היא חו"ל ,על שם עיר בפרס. העג'ם נקרא גם "הסולם החזק" ואצל היהודים הוא משמש לשמחות, חתונות וחגים כגון: שמחת תורה, פסח ושבועות. ½ 1 1 1 ½ 1 1
שיגא (סיקא / סיגא / סיכא) סולם המתחיל במי שמונמך ברבע טון וכולל סי מונמך ברבע טון מקור השם בפרסית, ומשמעותו: המקום השלישי (סה-גאה), ממנו יוצא מקאם חוזאם (עם חיג'אז על הסול) בו משתמשים לקריאת התורה אצל הספרדים. נפוץ גם בקריאת כתבי הקודש המוסלמיים. ¾ 1 ¾ ¾ 1 1 ¾
ביאת מינור על רה עם צליל שני מונמך ברבע טון מהמקאמאת החשובים במוזיקה הערבית. מקור השם מהמילה בית, כיוון שנחשב למקאם הבית. מבוסס על הצליל רה עם הצליל השני מונמך ברבע טון 1 1 ½ 1 1 ¾ ¾
כורד מודוס פריגי על רה יש הטוענים כי שמו ניתן לו על פי אדם בשם זה 1 1 ½ 1 1 1 ½
חיג'אז רה מינור עם שנייה במולית ושלישית דיאזית או מודוס מיקסולידי על סול מינור הרמוני. נקרא על שם מחוז "חיג'אז" שבערב הסעודית. גם במוזיקה הערבית וגם בפיוט היהודי, שימש החיג'אז לשירי אבל וקינה, שירי געגוע ורגש גדול‏‏‏[1]. 1 1 ½ 1 ½ ½1 ½
צבא על רה עם מי מונמך ברבע טון וסול וגם סי במולים המקאם העצוב ביותר של המוזיקה הערבית. פירוש שמו הוא נעורים או תשחורת. היהודים מנגנים בו בברית מילה ובבר מצווה, או בראש השנה בו מוזכרת עקדת יצחק. 1 1 ½ ½1 ½ ¾ ¾
נהוונד מינור על דו נקרא על שם העיר הפרסית נהוונד (Nahawand) שבצפון פרס. אם התו סי הוא בקר הוא נקרא נהוואנד אלכביר, או נהוואנד חיג'אז. יש הטוענים כי זהו מקאם של געגוע. מקאם זה היה נפוץ יותר במסורות הטורקיות מאשר בערביות, ורק בתקופה מאוחרת יותר חדר למסורת הערבית. 1 1 ½ 1 1 ½ 1

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏במקאם זה קורא המואזין מצריח המסגד: "אללה אכבר". מודוס "אהבה רבה" (פריגיש) שהיה פופולרי במוזיקה היהודית של מזרח אירופה הוא בעל מרווחים זהים לסולם בו משתמשים במקאם חיג'אז