מקלע DShK

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקלע DShKרוסית: ДШК, Дегтярёва-Шпагина Крупнокалиберный) הוא מקלע כבד בקוטר 12.7 מ"מ (חצי אינץ') תוצרת ברית המועצות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1930 פיתח ואסילי דגטיאריוב מקלע כבד עבור הצבא האדום. המקלע נקרא DK ויוצר בכמויות קטנות בשנים 1933 - 1936. אחד החסרונות הבולטים של מקלע זה היה קצב אש נמוך, שנבע מאופן הזנת הכדורים לבית הבליעה של המקלע ומשימוש במחסנית בת 30 כדורים בלבד. בשנת 1938 המתכנן גאורגי שפגין שיפר את מנגנון ההזנה, מה שאיפשר שימוש בשרשיר מתכתי להזנת הכדורים. המקלע המשופר קיבל את השם DShK. שמו מורכב מראשי תיבות של שמות משפחה של מפתחיו (דגטיאריוב ושפגין). האות K בשם הינה מהמילה "גדול" ברוסית והיא מתייחסת לקליבר של המקלע - במונחים הרוסיים כל קוטר של מקלע או רובה שהוא מעל ל-7.62 מ"מ, נחשב לגדול.

המקלע נועד לשימוש נגד מטרות משוריינות, לכן התחמושת שלו כללה רק כדורים חודרי שריון. מהירות לוע גבוהה בשילוב משקל הקליע הקנו לו כושר חדירה גדול והוא מסוגל לחדור לוח שריון בעובי של 15 מ"מ ממרחק של 500 מטר, מספיק כדי להוציא מכלל פעולה נגמ"ש, שריונית או טנק קל.

הייצור הסדרתי של מקלע DShK החל בפברואר 1940. עד לפלישה הנאצית לברית המועצות יוצרו כ-2000 יחידות. המקלע יוצר במהלך כל שנות המלחמה, אם כי בכמויות קטנות יחסית למקלעים אחרים (כ-8500 מקלעי DShK יוצרו בשנים 1941-1945).

המקלע יוצר בשתי גרסאות - גרסת נ"מ וגרסת חי"ר. בגרסת הנ"מ גוף המקלע הותקן על גבי חצובה בעלת שלוש רגליים. בגרסת חי"ר הותקן הגוף על כן (עגלה) עם שני גלגלים, כדי להקל על הצוות לנייד את המקלע בשדה הקרב.

גרסת חי"ר של מקלע DShK

המקלע הותקן גם על רכבים משוריינים. הוא הותקן כנשק עיקרי בתוך צריח של שריוניות ושל הטנק הקל T-40. בשלבים המאוחרים של מלחמת העולם השנייה הותקן כמקלע נ"מ על גבי הצריחים של הטנק הכבד IS-2 ושל התותח המתנייע ISU-152.

בפברואר 1945 הוכנס לייצור הדגם המשופר של המקלע שנקרא DShKM. מקלעים מדגם זה שימשו את יחידות החי"ר של הצבא הסובייטי עד לאמצע שנות ה-60, אז הוחלפו במקלע NSV. ‏ DShkM הותקן גם על גבי צריחים של טנקים T-55 ,T-54 ו-T-62.

המקלע סופק על ידי ברית המועצות לכל מדינות ברית וורשה ולכ-30 מדינות באסיה ובאפריקה. הוא אף יוצר ברישיון סובייטי בסין, צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה, רומניה, פקיסטן ועיראק. במדינות רבות באפריקה ובאסיה מקלע זה נמצא בשימוש עד היום.

במלחמות רבות בחצי השני של המאה ה-20 נעשה שימוש במקלעי DShK. המורדים האפגנים השתמשו בהם ביעילות רבה כנגד מסוקי הצבא הסובייטי במהלך מלחמת אפגניסטן.

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תחמושת - 12.7x107 מילימטר
  • משקל (ריק) - 33.5 ק"ג (גוף המקלע), משקל כולל (גוף + התקן נשיאה עם גלגלים ומגן) - 157 ק"ג
  • אורך כולל - 1625 מילימטר
  • קצב אש - 600 כדורים בדקה
  • הזנה - שרשיר של 50 כדור, הניתן לחיבור לשרשירים נוספים.
  • טווח מעשי מקסימלי - 3500 מטר
  • מהירות לוע - 850 מטר לשנייה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]