מקסימיליאן קולבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקנו של קולבה משנת 1939
פסלו של קולבה (הקיצוני משמאל) בחזית מנזר וסטמינסטר
ויטראז' לזכרו בעיר ההונגרית סומבטהי

הקדוש מקסימיליאן מריה קוֹלְבּהפולנית: Święty Maksymilian Maria Kolbe‏; 8 בינואר 1894 - 14 באוגוסט 1941) היה פולני, חבר מסדר הפרנציסקנים הקתולי, שנכלא באושוויץ בשנת 1941 על שסיפק מקלט לפולנים נרדפי הנאצים, בהם כ-2,000 יהודים. בזמן שהותו במחנה התנדב קולבה להיענש ולגווע ברעב במקומו של אסיר אחר.

ב-17 באוקטובר 1971 הכריז האפיפיור פאולוס השישי על קולבה כעל מרטיר, וב-10 באוקטובר 1982 הכריז עליו האפיפיור יוחנן פאולוס השני כקדוש. קולבה נחשב לקדוש המגן של מכורי הסמים, המשפחות, עובדי תחנות הכח, חובבי הרדיו והמאה ה-20.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם נולד בשם רַיימוּנד קולבה (Rajmund Kolbe) בעיירה זְדוּ‏נְסְקָ‏ה וְוֹ‏לָ‏ה שבאזור לודז', (אז באימפריה הרוסית), בן שני ליוליוס, אורג במקצועו וגרמני-אתני ולמריאנה קולבה. ב-1914 הצטרף אביו לשורות הגנרל יוזף פילסודסקי במלחמה לעצמאות פולין, אך נתפס והוצא להורג על ידי הרוסים.

ב-1907 חצו הוא ואחיו את גבול רוסיה-אוסטרו-הונגריה באופן בלתי-חוקי והצטרפו למסדר הפרנציסקני. קולבה סיים את הכשרתו ככומר ברומא ב-1918, לאחר ששהה ב-1912 בקראקוב. הוא למד תאולוגיה, פילוסופיה, מתמטיקה ופיזיקה. קולבה הוסמך כדוקטור לפילוסופיה (1915) ולתאולוגיה (1919).

כתגובת-נגד להפגנות שארגנו הבונים החופשיים נגד האפיפיורים פיוס העשירי ובנדיקטוס החמישה עשר ייסד קולבה ב-1917 את ה-Militia Immaculata ("מיליציית הטהורים"), שמטרתה להחזיר חוטאים בתשובה ולעודד אנשים להתפלל לבתולה מריה. בנאומים שנשא מתוקף תפקידו במיליציית הטהורים, נהג לגנות את הקומוניזם, את הקפיטליזם, את האימפריאליזם, את הבונים החופשיים ואת הציונות.

בשובו לפולין העצמאית ב-1919 ייסד קולבה את הקהילה הנוצרית בכפר נייפוקלנוב (Niepokalanów) שליד ורשה, וכן מדרשה דתית ותחנת רדיו עצמאית. בין השנים 1930 ל-1936 הגיח קולבה מספר פעמים ליפן, שם בנה מדרשה וכנסייה קתולית בפאתי נגסאקי. הכנסייה שייסד היא הכנסייה הקתולית הראשית ביפן.

ערב מלחמת העולם השנייה הייתה נייפוקלנוב כפר משגשג. הכנסייה בה הייתה הכנסייה הקתולית הגדולה בעולם, היו בה תחנת כוח, בית דפוס, סדנאות מקצועיות רבות ותחנת רדיו. ב-19 בספטמבר 1939 השתלטו הנאצים על המקום ועצרו את קולבה יחד עם עוד 40 כמרים בערך. קולבה שוחרר ב-8 בדצמבר, יום הבתולה מרים בנצרות הקתולית, ומיד חזר לנייפוקלנוב והחל לארגן מקום מגורים חלופי לאוכלוסיית פוזנן שהנאצים גירשו מבתיהם, ובהם כ-2000 יהודים. ב-17 בפברואר 1941 נעצר קולבה על ידי הגסטאפו בטענה שעזר ליהודים ואחרים להסתתר וב-25 במאי נשלח לאושוויץ (מספר אסיר: 16670).

סיפור גבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפילו כאסיר באושוויץ היה קולבה ידוע בנכונותו לעזור לאחרים. בשעת חלוקת האוכל נהג להתייצב בסוף התור, כך שפעמים רבות נותר ללא מזון. את מעט האוכל שקיבל היה לרוב חולק עם חבריו לצריף, ובשעות המנוחה המעטות היה מסתובב בין האסירים, מציג את עצמו ככומר קתולי ושואל כיצד הוא יכול לעזור להם. אסירים פולנים היו מתוודים באזניו.

בעקבות נסיון בריחה של אחד האסירים (שמאוחר יותר נמצא טבוע בשירותי המחנה), ערך מפקד הבונקר, קצין האס אס האופטשטורמפיהרר קארל פְרִיץ' (Fritzsch) מסדר של כל חבריו של האסיר לצריף ובחר כעשרה מהם באקראי למיתה ברעב, למען יראו וייראו. אחד האסירים שנבחרו, פראנצישק גאיובינצ'ק, פרץ בבכי וקונן על אשתו וילדיו, שלא יזכה עוד לראותם. הכומר קולבה צעד מיד קדימה וביקש להחליף את גאיובינצ'ק ולמות במקומו. פְרִיץ' שאל אותו מי הוא, וקולבה ענה: "אני כומר קתולי". להפתעת האסירים, נעתר פְרִיץ' לבקשה ושלח את קולבה יחד עם תשעת האסירים האחרים לתא 18 במרתף בלוק 11 הנודע לשמצה, שם הם גוועו לאטם ברעב ובצמא. אסירים שהיו עוברים ליד התא בו נכלאו מעידים כי היו יכולים לשמוע את האסירים מתפללים ומזמרים המנונים נוצריים כמיטב יכולתם, בהשראת הכומר קולבה.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבועיים בתא באושוויץ, נותרו רק ארבעה אסירים בחיים, בהם קולבה. כיוון שהיה צורך בתא שבו נכלאו, קיבל כל אחד מהם זריקה קטלנית של פנול. זמן מותו המדויק של הכומר קולבה, לפי הרישומים באושוויץ, הוא ב-14 באוגוסט 1941, בשעה 12:30 בצהריים. גופתו נשרפה לאחר מכן בקרמטוריום.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבית שבו גדל ורחוב שבו הוא שוכן נקראים כיום על שמו (ul. Św. Maksymiliana Marii Kolbego 9, בזמנו: רחוב בְּ‏רוֹ‏בַ‏‏ארְנָ‏ה 9). הבית משמש כמוזיאון הנצחה בכניסה חופשית.
  • תא 18 במרתף בלוק 11 באושוויץ, שבו היה הכומר קולבה עצור, מוקדש כיום לזכרו.
  • גאיובינצ'ק זכה לשרוד את אושוויץ ולחזור לאשתו, אם כי ילדיו כבר לא היו בין החיים. הוא הלך לעולמו בגיל 95, ב-13 במרץ 1995, לאחר שהקדיש את חייו לספר את סיפורו של הכומר קולבה שהצילו ממוות.
  • עמותת מקסימיליאן קולבה (Maximilian-Kolbe-Werk) - הוקמה בגרמניה בשנת 1973 על ידי גורמים שונים בכנסייה הקתולית. המניע להקמת העמותה היה מפגשם של כמה גרמנים חברי תנועת פקס כריסטי הקתולית בשנת 1964 עם ניצולי שואה באושוויץ. מטרות העמותה הנשענת על תרומות פרטיות הן תמיכה וסיוע לניצולי מחנות הריכוז והגטאות (ללא תלות בדתם, במוצאם או בהשקפותיה) וכן קידום הסובלנות בין עמי גרמניה ופולין.
  • בשנת 2007 הוקמה על שמו קרן משותפת פולנית-גרמנית. הקרן פועלת לקידום הפיוס בין עמי אירופה במימון ועידות הבישופים הפולנית והגרמנית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]