נעמי רגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

נעמי רגן (נולדה ב-1949) היא סופרת ישראלית, ילידת ארצות הברית, שיצירותיה מתארות את הווי החברה היהודית הדתית והחרדית. רגן חויבה פעמיים בתשלום פיצויים, בשל הפרת זכויות יוצרים שביצעה ביצירותיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגן נולדה בניו יורק שבארצות הברית, עלתה לישראל בשנת 1971 ומתגוררת עם משפחתה בירושלים.

כתיבתה של רגן עוסקת בתחומים רגישים בחברה הדתית בכלל ובחברה החרדית בפרט. בכתיבתה היא לעתים מעבירה ביקורת על הנוקשות והשמרנות שבחברה זו, ובפרט על מעמד האישה בה. בספריה של רגן עולים נושאים שחלקם נחשבים טאבו אצל חלקים מרכזיים בחברה זו, כגון: התאהבות, יחסי מין ובגידה.

ספרים אחרים שלה עוסקים בהיסטוריה יהודית ובהתמודדות עם הטרור הערבי בישראל.

ספריה של רגן נכתבו עד כה באנגלית ותורגמו לעברית. חלקם תורגמו גם לשפות נוספות. חלק מספריה הפכו לרבי-מכר.

ספרה "עזר כנגדו" שונה משאר ספריה בשני היבטים עיקריים: סגנונו קליל מאד, והציבור מושא העלילה הוא אורתודוקסי מודרני על גבול החילוניות.

כמו כן, רגן כתבה את המחזה "מניין נשים", שהוצג בתיאטרון "הבימה".

בשנת 2007 נמנתה עם קבוצת העותרים לבג"ץ נגד הפעלת קווי מהדרין בתחבורה הציבורית בישראל‏[1].

תביעות על הפרת זכות יוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופרות שונות הגישו נגד רגן תביעות אזרחיות בעילות של גניבה ספרותית או הפרת זכות יוצרים[2].

בידך אפקיד רוחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2007 הגישה הסופרת מיכל טל תביעה נגד רגן בגין גניבה ספרותית של "הרעיון, המבנה הצורני והספרותי, מבנה ותוכן העלילות, שמות ומאפייני הדמויות, התרחשויות, מוטיבים, חפצים וכן כריכת הספר" מספרה "The Lion And The Cross", שבוצעה לכאורה בספרה של רגן "בידך אפקיד רוחי"‏[3]. בעקבות פטירתה של טל, בשנת 2010, נמחקה התביעה‏[4]. בינואר 2012 קיבל בית המשפט העליון את בקשתה של רגן למתן פסק דין. הוא דחה את התביעה של טל בקובעו כי "אין ולא היה כל יסוד לטענה כלשהי בדבר ביצוע של 'העתקות' ו'הפרות' זכויות יוצרים אשר הועלו בתביעה כנגד רגן", אך עם זאת הבהיר כי נתן את החלטתו מבלי לדון בערעור לגופו והוסיף כי "הטענות שנכללו בכתב התביעה שהגישה מיכל טל נטענו מפיה בתום לב מוחלט ומתוך אמונה אמיתית וכנה של המנוחה באותה עת בצדקתן"‏[5].

ואל אישך תשוקתך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 הגישה הסופרת שרה שפירו תביעה נגד רגן בגין גניבה ספרותית של קטעים מתוך ספר אוטוביוגרפי שהוציאה "Growing With My Children: A Jewish Mother's Diary", שבוצעה בספרה של רגן "ואל אישך תשוקתך". בדצמבר 2011 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי מעשי רגן היוו "הפרת זכויות יוצרים, גזל, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט". בנוגע לטענת רגן כי מדובר בטעות, נקבע: "טענה זו אינה עומדת במבחן המציאות, גרסתה אינה מתקבלת, אינה סבירה ואינה אמינה"‏[6]. בהמשך נפסק שרגן תשלם לשפירו פיצויים והוצאות משפט בסכום כולל של 233 אלף ש"ח.‏[7] כמו כן נאסר על רגן להדפיס מהדורה חדשה של הספר "ואל אישך תשוקתך" אלא רק לאחר שיושמטו ממנו משפטים וביטויים שלגביהם נפסק בפסק הדין שהם מפרים את זכויות היוצרים של שפירו. רגן ערערה לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי.‏[8] בנובמבר 2013 הגיעו רגן ושפירו לפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון, לפיה רגן תשמיט ממהדורות עתידיות של הספר 29 משפטים שלגביהם קבע בית המשפט המחוזי כי הייתה הפרת זכויות יוצרים. מנגד, שפירו תעביר לצדקה את 97 אלף ש"ח שקיבלה כפיצוי מרגן‏[9]‏. שפירו העבירה את סכום הכסף לעמותת יד שרה[10].

עקדת תמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2010 הגישה הסופרת סודי (סינטיה) רוזנגרטן תביעה נגד רגן בגין גניבה ספרותית של סיפור קצר של רוזנגרטן, "שידוך משמים", בטענה שספרה של רגן "עקדת תמר" העתיק ממנו פרק שלם. בנוסף נטען שמכיוון שספרה של רוזנגרטן הוא אוטוביוגרפי, השינויים שהוכנסו בפרק המועתק מעוותים את סיפורה האישי ופוגעים ברגשותיה.

בנובמבר 2014, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את התביעה בחלקה. נפסק שרגן העתיקה חלקים מהותיים מסיפורה של רוזנגרטן, אולם זו אינה בעלת הזכויות בסיפור, משום שהעבירה אותן לשרה שפירו, עורכת לקט סיפורים שבו התפרסם הסיפור. בית המשפט קבע שרגן תפצה את רוזנגרטן בגין אי-מתן קרדיט, ובגין סילוף היצירה של רוזנגרטן, בסכום של 60,000 ש"ח (וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט אחרות)‏[11][12].

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ואל אישך תשוקתך, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 1996.
  • עקדת תמר, מאנגלית: עדית פז, ירושלים: כתר, 1997.
  • בת יפתח, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 1998.
  • בידך אפקיד רוחי, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 1999.
  • סיפור אמריקאי, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 2001.
  • הברית, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 2004.
  • עזר כנגדו, מאנגלית: יעל אכמון, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2007.
  • השיר העשירי, מאנגלית: עדה פלדור, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2011.
  • כמיהה לעדן, מאנגלית: עדה פלדור, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בג"ץ 746/07 נעמי רגן ואח' נ' משרד התחבורה ואח', ניתן ב-5 בינואר 2011.
  2. ^ שמואל מיטלמן, ספרות זולה, באתר nrg‏, 13 באוגוסט 2010
  3. ^ אסף דוד-מרגלית, תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים נגד הסופרת נעמי רגן, מחלקה ראשונה, 1 במרץ 2007
    רותי אברהם, "פרשת נעמי רגן": התובעת אינה יכולה לשלם אגרה, מחלקה ראשונה, 6 ביוני 2007
  4. ^ ת"א (י-ם) 9101/07 מיכל טל נ' נעמי רגן, ניתן ב-21 פברואר 2011
  5. ^ מיה סלע, רגן נוקתה מתביעה קודמת על גניבה ספרותית, באתר הארץ, 6 בינואר 2012
  6. ^ ביהמ"ש: "נעמי רגן העתיקה קטעים מספר אחר", באתר ynet‏, 11 בדצמבר 2011
    ‫זוהר שחר לוי, "נעמי רגן העתיקה מסופרת חרדית", באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2011‬
    ת"א (ירושלים) 9430-07 שרה שפירו נ' נעמי רגן, ניתן ביום 11.12.2011 על ידי השופט יוסף שפירא
  7. ^ עידו בלאס, נעמי רגן תשלם 233 אלף ש' פיצויים על גניבה ספרותית, באתר הארץ, 27 במרץ 2012
  8. ^ יובל יועז, ‏הסופרת נעמי רגן מערערת: לא ביצעתי גניבה ספרותית, באתר גלובס, 28 ביוני 2012
  9. ^ גלעד גרוסמן, פרשת נעמי רגן הגיעה לסיומה, באתר וואלה!, 6 בנובמבר 2013
    איתמר לוין, סופית: נעמי רגן העתיקה מסופרת חרדית, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 6 בנובמבר 2013
    ע"א 4958/12 נעמי רגן נגד שרה שפירו, ניתן ב-6 בנובמבר 2013
  10. ^ הסופרת שרה שפירו תרמה 97,000 שקל ליד שרה, כיכר השבת
  11. ^ מיה סלע, בית המשפט קבע כי נעמי רגן העתיקה קטעים בספרה "עקדת תמר", באתר הארץ, 14 בנובמבר 2014
  12. ^ ת"א (י-ם) 9467-05-10 סודי סינטיה רוזנגרטן ושרה שפירו נגד נעמי רגן וכתר הוצאה לאור, ניתן ב-11 בנובמבר 2014