סאלו או 120 ימי סדום
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על |
120 הימים של סדום  |
|---|---|
| בימוי |
פייר פאולו פאזוליני |
| הופק בידי |
אלברטו גרימלדי |
| תסריט | פייר פאולו פאזוליני, סרג'יו סיטי |
| עריכה |
נינו ברגאלי |
| שחקנים ראשיים | פאולו בונאצ'לי, קטרינה בורטו, פרנקו מרלי |
| מוזיקה |
אניו מוריקונה |
| צילום |
טונינו דלי קולי |
| מדינה |
צרפת, איטליה |
| חברת הפקה |
יונייטד ארטיסטס |
| חברה מפיצה |
יונייטד ארטיסטס מטרו גולדווין מאייר (DVD) |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 22 בנובמבר 1975 (פסטיבל הסרטים פריס) |
| משך הקרנה | 116 דקות |
| שפת הסרט | איטלקית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית, סרט להט"בי, סרט אמנותי, סרט ניצול |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
סאלו, או מאה ועשרים ימי סדום (באיטלקית: Salò o le 120 giornate di Sodoma), הידוע בשמו המקוצר סאלו, הוא סרט קולנוע איטלקי מ-1975, אשר נכתב ובוים על ידי הבמאי האיטלקי פייר פאולו פאזוליני, בשיתוף עם פופי אוואטי, אך ללא שניתן לאחרון מִזְכֶּה (קרדיט) על כך[1][2]. הסרט מבוסס על הספר "120 הימים של סדום" מאת המרקיז דה סאד, ומציג אלימות קיצונית, סאדיזם, מאזוכיזם וסטיות מיניות באופן גרפי עד כדי כך שנאסר להקרנה בכמה מדינות במשך שנים רבות. הסרט היה סרטו האחרון של פאזוליני, שנרצח כשלושה שבועות לפני יציאתו של הסרט לאקרנים.
סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיבורי הסרט הם ארבעה גברים עשירים, מושחתים ופאשיסטיים בתקופת איטליה הפשיסטית של בניטו מוסוליני, שנת 1944. דמויותיהם מבוססות על ארבעת הליברטנים המושחתים של סאד מצרפת של המאה ה-18. בסרט חוטפים הארבעה 18 נערים ונערות (9 מכל מין) ובמשך ארבעה חודשים (120 ימים, ומכאן שם הסרט ושם הספר עליו "סאלו" מבוסס), ארבעת הגברים מתעללים בהם נפשית ומינית באלימות סאדיסטית קיצונית לשם עינוגם הפרטי, עד שלבסוף מוציאים אותם להורג בזה אחר זה, בשלל דרכים גרוטסקיות וברוטאליות. מקובל לחשוב כי הסרט בוחן שחיתות פוליטית, ניצול כוח, סאדיזם ומאזוכיזם, סטיות מיניות למיניהן ופאשיזם.
אף על פי שהסרט נותר שנוי במחלוקת עד היום, עדיין ישנם מבקרים והיסטוריונים של קולנוע הרואים בו יצירה איכותית, ועל אף שאינו מוגדר כסרט אימה, בשנת 2006 נכנס "סאלו" למקום ה-65 ברשימת הסרטים המפחידים ביותר, שנערכה על ידי אגודת מבקרי הקולנוע של שיקגו[3].
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט מתרחש בשנת 1944 ברפובליקת סאלו, אזור בצפון איטליה שנשלט על ידי הכוחות הפאשיסטים והגרמנים לאחר כיבוש דרום איטליה בידי בעלות הברית, בווילה מפוארת בה נוצר עולם סגור המאורגן הנשלט באמצעות חוקים נוקשים. העלילה מחולקת לארבעה חלקים: הקדמה (אנטאינפרנו), ואחריה שלושה "מעגלים": "מעגל הטירוף" (Girone delle Manie), "מעגל החרא" (Girone della Merda), ו"מעגל הדם" (Girone del Sangue). בכך, ביקש פאזוליני להקביל את מבנה הסרט למבנה יצירתו המרכזית של דאנטה, "התופת".
ארבעת הגברים הרודנים מייצגים את מוסדות הכוח הראשיים של המדינה: הדוכס (הדוכס מבלאנגיס), הבישוף, השר (קורבאל), והנשיא (כפי הנראה דורקט). כצעד הראשון בריטואל מושחת, אלו הסכימו לשאת כל אחד את בתו של השני. בסיועם של כמה משתפי פעולה צעירים, נחטפים 18 נערים ונערות (9 מכל מין), ונלקחים לארמון ליד מארזאבוטו. ארבע זונות מבוגרות המשתפות פעולה עם הרודנים, מלוות את הקבוצה. תפקידן לספר סיפורים מעוררים מינית לאותם גברים כוחניים, ובהשראתם יתעללו הגברים בקרבנותיהם לשם עינוגם הפרטי. הסיפור מתאר כיצד במהלך השהות בארמון מתכננים ארבעת הגברים עינויים שהולכים ונהיים משפילים ומתועבים יותר ויותר - וזאת לשם הנאתם המינית. אחת מן הסצנות הידועות ביותר לשמצה מציגה אישה צעירה אשר נכפה עליה לאכול את צואתו של הדוכס; בשלב מאוחר יותר הקופרופגיה נכפית גם על יתר הקרבנות. בסופו של הסרט, הקרבנות שלא שיתפו פעולה עם מעניהם, מוצאים להורג בשלל דרכים מזוויעות ובהן - קרקוף הראש בסכין חדה, צריבה בברזל מלובן, עקירת לשון ועקירת עין.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"סאלו" מעתיק את "120 הימים של סדום", ספרו של המרקיז דה סאד מצרפת של המאה ה-18, לימי שלטונו האחרונים של בניטו מוסוליני ברפובליקת סאלו. בספר ישנה גם התייחסות לניצול מיני ופיזי של ילדים, נושא אשר הסרט לא מתייחס אליו בהדגשה והרחבה. כמו כן, הספר אמנם משמש כבסיס המרכזי לסרט, אולם האירועים המתוארים בו שאולים הן מספרו של סאד והן מחייו האישיים של פאזוליני. בתחילת שנות העשרים של חייו, חי פאזוליני ברפובליקת סאלו, והיה עד לאכזריותם של הפשיסטים משתפי הפעולה מקרב הכוחות המקומיים ברפובליקה. מגיל צעיר היו חייו של פאזוליני רצופים ניסיונות מיניים ומאבקים אישיים.
בגיל 7, החל פאזוליני לכתוב בהשפעת המשורר הצרפתי ארתור רמבו, ומהר מאוד שילב בכתיבתו היבטים שונים מחייו הפרטיים, שלרוב עסקו במאבקים משפחתיים ומעברים מעיר ולעיר. במהלך לימודיו בתיכון הוא נחשף לענקי הספרות ועם סיומו את בית הספר נרשם לאוניברסיטת בולוניה. רבים מזיכרונותיו מתקופה זו תרמו לגיבוש היצירה "סאלו או 120 ימי סדום".
פאזוליני טען כי הסרט הוא סמלי ומטאפורי; סצנות הקופרופגיה, לדוגמה, היוו כתב אישום כנגד התופעה של ייצור המוני של מזון, אשר לדבריו היה 'אשפה מיותרת', כך שהכמות הרבה של צואה בה מפוטמים הקורבנות סימלה באופן מטאפורי מזון המיוצר בהגזמה.
על אף הקריירה הענפה שלו, שזכתה להכרה גם בקולנוע וגם בספרות, נאלץ פאזוליני להתמודד עם מכשולים רבים בעבודתו. הנובלה הראשונה שהוציא לאור בשנה 1955 עסקה בתככים ושערוריות בעולם של זנות וסרסרות. בעקבות הנובלה, הוגש נגד פאזוליני כתב תביעה בגין פריצות.
אחד מסרטיו החשובים הראשונים, אקטונה (1961), עסק בנושאים דומים, ונדחה על ידי קהל לא אוהד שקרא להידוק חוקי הצנזורה.
קשה יהיה לסכם בקצרה את היקף העבודה העצום שיצר במהלך חייו, אולם ניתן בנקל לראות כי מרבית העבודה עוסקת בחיבור האישי מאוד של פאזוליני לנושאים מסוימים, כמו גם בנושאים מיניים מוחצנים ונושאים מבחילים למדי.
לאורך השנים נחשף שבמהלך צילומי סצנות אכילת הצואה, נעשה שימוש בתערובת שהייתה עשויה בעיקר משוקולד ומרמלדת תפוזים ודרגת המתיקות שלה הייתה גבוהה למדי. כמו כן, התברר שתגובת הגועל של הדמויות בסרט לתערובת לא הייתה מבוימת אלא אמיתית, ושבפועל השחקנים נרתעו מכך.
עיסוק במיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נושא שעוסקים בו לכל אורך הסרט הוא שינוי וביזוי הגוף האנושי. הגוף האנושי מוצג בסרט כאובייקט בעל ערך נמוך מזה של אדם. לדוגמה, מגע מיני לעולם לא מתרחש בפרטיות ואינו הדדי (למעט מקרה של יחסי מין בהסכמה בין הבישוף לבין שבוי צעיר). יש שמתייחסים אל "סאלו" כאל סרט המציג את "מות אקט האהבה", "שיר קינה" לארוטיקה, בעיצומה של תקופה בה עובר המין תהליך מסחור[4]. על אף שהגברים והנשים עירומים באופן מלא לכל אורך הסרט, יחסי המין מוצגים לרוב כפעילות בזויה, משפילה ואינה הדדית; אחד ההוללים הגברים קיים יחסים עם שומר ולאחר מכן הלך לבדוק את השבויים הצעירים. לאחר שתפס שתיים מן הנשים מקיימות יחסי מין למרות שנאסר עליהן, הן מלשינות על שומר אחר ששכב עם אחת המשרתות. ההוללים הגברים אז רודפים אחרי אותו שומר, והורגים אותו ואת המשרתת איתה שכב.
יחסי מין מוצגים בסרט באופן שונה מן האופן בו הם מוצגים בסרטים ארוטיים ופורנוגרפיים - הסרט מתייחס למשגל כאל פעילות כאובה וארורה ובאופן מכוון נמנע מתסריט של משחק מקדים, כך שהאקט המיני מרוקן מכל תוכן רומנטי ותוכן של קשר אישי בין חברים.
האופן בו התקבל הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל התיאורים הגרפיים של אונס, עינויים ורצח של קורבנות אשר רובם צעירים מגיל 18, נאסר הסרט להקרנה במספר ארצות. הרקע, האווירה והדגש על צריכה מופרזת, חיברו בין אכזריות הפאשיזם לבין מה שפאזוליני ראה כהשפעה הברוטאלית של שינוי תפיסת המיניות, תחת הקפיטליזם המאוחר.
בינואר 1976 נדחה "סאלו" על ידי ועד הצנזורה של הקולנוע הבריטי. ב-1977, ללא אישור מטעם הצנזורה, הוקרנה בלונדון לראשונה גרסה לא מצונזרת של הסרט, במסגרת "מועדון צפייה". כמה ימים לאחר מכן, פשטה המשטרה על המקום ואסרה על הצגת הסרט במתכונת זו. גרסה מצונזרת באישור מזכיר ועד הצנזורה הוקרנה בתנאי "מועדון צפייה" במהלך מספר שנים לאחר מכן. ב-2000, אושרה לבסוף גרסה לא מצונזרת להפצה בווידאו ובבתי הקולנוע בבריטניה[5]. הסרט נאסר להקרנה באוסטרליה ב-1976, שם בוטלה הצנזורה ב-1993. עם זאת, הצנזורה נכנסה מחדש לתוקף ב-1998[6][7].
ב-1994, שוטר סמוי בסינסינטי, אוהיו, שאל גרסה של הסרט מחנות ספרים מקומית ולאחר מכן עצר את הבעלים בגין "שידול לפעילות בלתי חוקית", אף על פי שכוונת הבעלים בפועל לא הייתה לעודד ביצוע של התוכן המוצג בסרט. קבוצה גדולה של אנשי רוח ואמנים, ביניהם מרטין סקורסזה ואלק בולדווין, חתמו על ערעור הטוען לאיכויותיו של הסרט; בית המשפט ביטל את התיק משום שהמשטרה הפרה את התיקון הרביעי לחוקת ארצות הברית (המגן על אדם מפני חיפושים בביתו ועיקולים, אלא במידה מוגבלת ומסיבה משפטית הולמת), מבלי להתייחס כלל למחלוקת הנוגעת לסרט[8].
במשך תקופה מסוימת, בשל המחלוקת והסערה שהתחוללו סביב "סאלו", לא ניתן היה להשיג את הסרט בארצות רבות. גרסה בלתי מצונזרת של הסרט על גבי DVD ניתן להשיג כיום באוסטריה, בלגיה, קנדה, דנמרק, פינלנד, צרפת, גרמניה, יוון, אירלנד, איטליה, הולנד, ניו זילנד, פורטוגל, ספרד, שוודיה, בריטניה וארצות הברית.
בשוודיה הסרט מעולם לא צונזר או נאסר. ב-2008, הועמד הסרט בשנית לדירוג מחדש באוסטרליה, אולם נדחה שוב. למרות זאת, עותק שיצא ב-DVD הכיל גרסה שעברה שינויים, וגרם למהומה תקשורתית סביב נושאים הקשורים בצנזורה וחופש הדיבור.
סרטים דוקומנטריים בעקבות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2005, הועלתה ברומא תערוכה מעוררת מחלוקת של פביאן קוואלוס, שהציגה צילומים מתוך סצנות שנערכו החוצה מן הסרט. ב-2006, יצא לאקרנים סרט דוקומנטרי של הקולנוען האיטלקי ג'וזפה ברטולוצ'י שנקרא "פאזוליני פרוסימו נוסטרו". הסרט התבסס על ראיון שנערך עם פאזולינו ב-1975 על הסט של "סאלו", וכלל גם תמונות שצולמו על הסט. סרט דוקומנטרי נוסף שעוסק ב"סאלו" נכתב ובוים על ידי מארק קרמוד ויצא ב-2001.
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר יוצרים רואים בסרט זה יצירת מופת. הבמאי המוערך מיכאל הנקה כלל את סאלו ברשימת עשרת הסרטים האהובים עליו ביותר בשאלון Sight & Sound משנת 2002. הבמאית קתרין בריילאט ומבקר הקולנוע ג'ואל דייוויד הצביעו גם הם עבור הסרט. בשנת 2000 ערך ה-'Village Voice' סקר בין מבקרי קולנוע, שהציב את הסרט במקום ה-89 ברשימת הסרטים הגדולים ביותר של המאה ה-20.
גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימות מספר גרסאות של הסרט שהופצו. אורכו של הסרט המקורי הוא 145 דקות, אולם פאזוליני עצמו הוריד 25 דקות לטובת שמירה על נרטיב. הגרסה הארוכה ביותר הקיימת, היא גרסת ה-DVD שהוציא מכון הסרטים הבריטי (ה-BFI), המכילה סצנה קצרה שאינה מופיעה ברב הגרסאות האחרות. סצנה זו מתארת את החתונה הראשונה, במהלכה אחד מארבעת הגברים מצטט פואמה של גוטפריד בן. גרסה זו של הסרט מופיעה ב-DVD המקורי מ-2001 וגם בגרסה המחודשת שלו שיצאה בשנית ב-2008. מכיוון שהגרסה המחודשת מבוססת על הנגטיב המקורי שאינו מכיל את קטע השירה, נלקח הקטע מהדפסת 35 מ"מ של הסרט, ששמורה בארכיוני ה-BFI. ה-DVD מכיל הודעה קצרה המסבירה כי כתוצאה מהחיבור של ההדפסה, איכות התמונה תהיה שונה במקצת. למעט מהתאמות ה-High Definition, שתי גרסאות ה-BFI זהות. קיימים שינויים במשך זמן הסרט שנגרמו מאופני ההדפסה השונים, המותאמים למדיות השונות – קולנוע ו-DVD.
בארצות הברית, סבל הסרט לסירוגין מבעיות חקיקה שונות. גרסאות DVD ודיסקים של הסרט הופצו בצפון אמריקה, אולם נאספו מיד בחזרה עקב בעיות רישוי לקניינו של פאזוליני. כתוצאה מכך, ה-DVD שיצא ב-1998 על ידי חברת קריטריון, עורר עניין רב בקרב אספנים. על אף כי הרבה כותרים של חברת קריטריון נחשבים כפריטי אספנים, DVD זה קוטלג כ"סרט הנדיר ביותר בעולם" ומחירו נע בין 250$ ל-1,000$. יתרה מכך, מכיוון שהיה סרט נדיר ביותר, רבים מן העותקים שנמכרו ככביכול מקוריים, היו למעשה עותקים בלתי חוקיים. ואולם, איכות ה-DVD המקורי נחותה בהרבה על פי קנה המידה העכשווי; במיוחד ניתן להבחין בגוון הירקרק של הדמויות. חברת קריטריון הוציאה מחדש את הסרט בגרסה מחודשת על שני דיסקים, אולם שמרה על מספר ההדפסה המקורי (17).
מלבד גרסת ה-BFI המכילה בכמה מן העותקים את סצנת ציטוט השיר, קיימת גרסת DVD צרפתית משוחזרת, בעלת סקאלת צבעים מתוקנת ובאיכות צפייה משופרת (HD) אשר הופצה על ידי Gaumont Columbia Tristar Home Video. גרסה זו איכותית מן הגרסאות המקוריות של חברת קריטריון וה-BFI, אולם מכיוון שזהו מוצר צרפתי המיועד לחובבי קולנוע צרפתיים, הגרסה אינה מכילה כתוביות באנגלית או בשפות אחרות.
ב-2007, הוציאה חברת הסרטים ההוואית HK Flix את הסרט בגרסת NTSC דרך חברה להפצת סרטים בשם Euro Cult. מדובר בגרסה הלא מצונזרת של חברת קריטריון, אולם באיכות טובה יותר. ואולם, על אף כי זוהי גרסת NTSC ל"סאלו" של ה-BFI, כולל אותה הפרעה שנובעת מפגם ביצור הסרט שמופיעה בזמן 01:47:19, הרי שסרט זה עדיין חסר סצנה ואיכותו נופלת מאיכות ה-DVD של Gamount. על עטיפת ה-DVD מופיע איור של פאזוליני חבוש משקפי שמש ושמו של השחקן פאולו בונאצ'לי מודפס לידו, ולמרות האשמות על זיוף, חברת Euro Cult טענה כי יש לה את הזכות החוקית להפצת הסרט בארצות הברית.
בנובמבר 2006, טענה חברת קריטריון בבלוג On Five שרכשה מחדש את זכויות ההפצה לסרט. ב-2008 הוציאה קריטריון את העיצוב לעטיפת הסרט שיצא מחדש באוגוסט 2008, שהכיל שני דיסקים:
- הסרט המקורי עם אפשרות בחירה לכתוביות באנגלית.
- שלושה סרטים דוקומנטריים וראיונות חדשים.
באוגוסט 2008, הודיע ה-BFI על הפצה מחודשת של הסרט גם ב-High Definition Blu-Ray וגם באיכות צפייה רגילה של DVD. על פי ה-BFI, מדובר גרסה המלאה והבלתי מצונזרת וכי "הסרט נערך מחדש מהנגטיבים האיטלקיים המקוריים המשוחזרים", וילווה בדיסק שני שיכיל תוספות רבות. גרסה זו אכן מכילה את סצנת הקראת השיר שאורכת 25 שניות. בנוסף, איכות הגרסה עולה על זה של חברת קריטריון, משום שהצבעים מעודנים יותר ואינם קונטרסטיים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גארי אינדיאנה, תרגום: גיא אלגת, סאדו-פשיזם: עיון בסרטו של פזוליני 'סאלו או 120 הימים של סדום', תל אביב: רסלינג, 2004
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"סאלו או 120 ימי סדום", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"סאלו או 120 ימי סדום", באתר נטפליקס
"סאלו או 120 ימי סדום", באתר AllMovie (באנגלית)
"סאלו או 120 ימי סדום", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"סאלו או 120 ימי סדום", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- סאלו או 120 ימי סדום באתר האוזן השלישית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "C I N E B E A T S :: Pupi Avati". Cinebeats.blogsome.com. אורכב מ-המקור ב-2009-02-24. נבדק ב-24 בפברואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "DVD Savant Review: The House with Laughing Windows". Dvdtalk.com. נבדק ב-24 בפברואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chicago Film Critics Association (באוקטובר 2006). "Top 100 Scariest Movies". Filmspotting. אורכב מ-המקור ב-2008-01-17. נבדק ב-21 בפברואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Musatti 1982, 131; Chaper 1975-6, 116.
- ^ This paragraph draws heavily on the article "Case Study: Salo on the Students' British Board of Film Classification website.
- ^ Lane, Terry (1 במרץ 1998). "Salo is re-banned (in Australia)". The Sunday Age. Libertus.net. אורכב מ-המקור ב-2006-05-28. נבדק ב-21 בפברואר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Salo - 120 Days of Sodom | Refused-Classification.com
- ^ "ACLU Arts Censorship Project Newsletter". Theroc.org. אורכב מ-המקור ב-2009-02-09. נבדק ב-24 בפברואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה)