עבר נהרה

**עבר נהרה**
	סמל סמל
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
היסטוריה
הקמה
תאריך	539 לפנה"ס
פירוק
תאריך	332 לפנה"ס
ישות קודמת	האימפריה הבבלית החדשה
ישות יורשת	האימפריה המקדונית

עֲבַר נַהֲרָה או עֲבַר נַהֲרָא (בארמית; בעברית: עֵבֶר הַנָּהָר), כלומר הגדה המערבית של נהר פרת (מנקודת מבט מסופוטמית ופרסית) היה אזור בדרום-מערב אסיה, ופחווה של האימפריה הנאו-אשורית (911–605 לפנה"ס), פחווה של האימפריה הנאו-בבלית (612–539 לפנה"ס) ואחשדרפנות (ביוונית: סטראפיה) של האימפריה האחמנית (539–332 לפנה"ס). האזור מכונה בפרסית עתיקה אתורה (אנ') או אתוריה, ובעילמית אשור.^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]} תרגום אונקלוס מציין את נינוה, כלח, רחובות ורסן (אנ') כנמצאות בתחום השיפוט של אתורה.

האחשדרפנות מוזכרת בהרחבה גם בספרי עזרא ונחמיה, שכן היא כללה את ארץ ישראל ובתוכה פחוות יהודה (יהוד מדינתא).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באימפריות האשורית והבבלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "עבר-נהרה" נוסד בתקופת האימפריה הנאו-אשורית (911–605 לפנה"ס) בהתייחס למחוזות הלבנטיניים שלה. שם המקום מופיע בכתובת מהמאה ה-7 לפנה"ס של אסרחדון מלך אשור.^[2] האזור נותר חלק בלתי נפרד מהאימפריה האשורית עד לנפילתה בשנת 612 לפנה"ס, כאשר חלק מהאזורים הצפוניים נותרו בידי שרידי הצבא והממשל האשורי עד לפחות 605 לפנה"ס, ואולי אף עד שנת 599 לפנה"ס.

מאוחר יותר נלחמו על עבר נהרה האימפריה הנאו-בבלית (612–539 לפנה"ס) ומצרים. הבבלים ובני בריתם הביסו בסופו של דבר את המצרים (ושרידי הצבא האשורי) והשתלטו על האזור, אותו המשיכו לכנות עבר-נהרה.

באימפריה הפרסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה הבבלית נפלה בידי האימפריה הפרסית (539–332 לפנה"ס), והפרסים השתלטו על האזור. הפרסים האחמנים שמרו על הארמית האימפריאלית, ועל המבנים הארגוניים האימפריאליים של קודמיהם הבבלים והאשורים.^[4] השטח שנכבש מהבבלים (כולל עבר נהרה) ב־538 לפנה"ס אוחד, תחת הפחה גובריאס, לפחוה אחת. הרודוטוס כתב שבתחילת ימי דריוש הראשון (558–486 לפנה"ס) אורגנו מחדש מחוזות המס האחמניים (אנ'), כאשר המחוז החמישי מתאים לעבר-נהרה: הוא מתואר החל מפוסידיאון^[א] עד מצרים, מלבד "חבל הערבים" (צפון סיני,^[6] שהיה חופשי ממס), כולל פיניקיה, "סוריה הנקראת פלשתינית" וקפריסין.^[7] עם זאת, לפי כתובות המלך עצמו (כתובת ביסותון, כתובת פרספוליס וכתובת נַקְשִׁ רוּסְטַם), בין האחשדרפנויות שנוסדו נמנות בבל, אשור, ערב ומצרים, אך לא עבר נהרה – שעוד נכללה אז בבבל; עדותו של הרודוטוס מתאימה רק למציאות בתקופה מאוחרת יותר, בימי אחשורוש הראשון.^[8] אחשדרפנות עבר נהרה הופרדה מבבל רק בשנת 482 לפנה"ס, לאחר מרידתה של בבל באימפריה הפרסית.^[4]

צפון מסופוטמיה נותרה כאתורה (אשור הפרסית).^{[דרושה הבהרה]}

אחד מפחות עבר-נהרה היה תתני, המוזכר בספר עזרא בתואר "פַּחַת עֲבַר-נַהֲרָה"^[9] ומוזכר גם בתעודות בבליות בכתב יתדות.^[^{דרוש מקור]}

במסגרת עבר נהרה התקיימה, בצורה מסוימת, יהוד מדינתא,^[10] ותחתיה חסו הערים הפיניקיות בתקופה הפרסית, בראשן צידון, שהיוו את עיקר הצי הפרסי והחלק המיומן ביותר בו והיו מוקד מרכזי במלחמת פרס–יוון, שהתרכזה בעיקר בהתנגשויות צידון ואתונה.^[11]^[12] על פועלם למען הפרסים במסגרת אותה ברית קיבלו הפיניקים הטבות רבות,^[13] בראשן האפשרות להתפשט דרומה למישור החוף הדרומי (שקמונה, מגדל עבדעשתרת, דור, יפו ואשקלון), הוא "דרום פיניקיה",^[14]^[15]^[16]^[17] שהיתה למעשה שיבה לארץ שהייתה כנענית־פיניקית גם בתקופות קדומות יותר ולא התפשטות לארצות חדשות.^[18]

הסטראפיה עבר-נהרה פורקה בתקופת האימפריה הסלאוקית ההלניסטית (312–150 לפנה"ס). במהלך המאה ה-3 לפנה"ס, שילבו הסלאוקים את האזור הזה ואת אשור שבמסופוטמיה העליונה בסטראפיה סוריה. השם "סוריה" מוכר בלווית מהמאה ה־8 לפנה"ס במשמעות "אשור",^[19] אך מתקופת אחשדרפנות עבר נהרה נעשה שימוש כללי ולעתים קרובות חסר הבחנה במונח "סוריה" ו"סורים" כדי לתאר גם את אשור עצמה וגם את עבר-נהרה/ארם/סוריה הגדולה, ואת האוכלוסיות האשורית והארמית/פיניקית/עברית־יהודית שלהן, כעדות הרודוטוס.^[20]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרים שטרן, מדינת 'יהוד' בחזון ובמציאות, קתדרה, 1977, עמ' 13–25

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ זיהויה נתון במחלוקת בין ההיסטוריונים. יש המזהים אותה עם פוסידיום (אנ') הרומית, אך דווקא בשל אזכורה אצל הרודוטוס כנמצאת בין סוריה לקיליקיה, יש המבטלים זיהוי זה ומזהים אותה באזור אלכסנדרטה.^[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אריה ל. בן-אלי, יוסף רינגל ויעקב משורר, אניות וחלקי אניות על מטבעות עתיקים א, קרן המוזיאון הימי הלאומי, 1975, עמ' 62
^ Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23 (הקטע חוזר בהשלמה בעמ' 46)
^ William E. Metcalf, The Oxford Handbook of Greek and Roman Coinage, Oxford, 2012, עמ' 77
^ ¹ ² אפרים שטרן, מדינת 'יהוד' בחזון ובמציאות, קתדרה, 1977, עמ' 14
^ Robin Lane Fox, Travelling heroes: Greeks and their myths in the epic age of Homer, Allen Lane, 2008, עמ' 83–87
^ הרודוטוס, היסטוריות, 3.7 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
^ הרודוטוס, היסטוריות, 3.91 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
^ אפרים שטרן, מדינת 'יהוד' בחזון ובמציאות, קתדרה, 1977, עמ' 13–14
^ ספר עזרא, פרק ה'; פרק ו'.
^ אפרים שטרן, מדינת 'יהוד' בחזון ובמציאות, קתדרה, 1977, עמ' 13–25
^ הרודוטוס, היסטוריות, 7.44, 7.96, 7.99, 7.100 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית), 8.67 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 55, 335, 348
^ מיכאל אבי־יונה, גיאוגרפיה היסטורית של ארץ־ישראל, מוסד ביאליק, 1962, עמ' 23
^ עדות מוכרת לכך היא בכתובת אשמנעזר
^ יפתח שלו, בין דור הצורית לאשקלון הצידונית: דפוסי יישוב בפיניקיה הדרומית בתקופה הפרסית, ארץ־ישראל לג, 2018, עמ' 238–251
^ אולי רלוונטי גם: יפתח שלו, תל דור וההתיישבות לאורך מישור החוף בתקופה הפרסית, ארץ־ישראל כט, 2009, עמ' 363–371
^ Josette Elayi, Studies in Phoenician Geography during the Persian Period, Journal of Near Eastern Studies 41, 1982, עמ' 83–110
^ אריה כשר, כתובת יוונית מנמל יבנה משנת 163 לפנה"ס, קתדרה, 1992, עמ' 13‏, JSTOR 23402310
^ Rollinger, Robert (2006). "Assyrios, Syrios, Syros und Leukosyros". Die Welt des Orients. 36: 72–82.; Rollinger, Robert (2006). "The Terms Assyria and Syria Again" (PDF). Journal of Near Eastern Studies. 65 (4): 283–287.
^ הרודוטוס, היסטוריות, 7.63 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)

[6] זיהויה נתון במחלוקת בין ההיסטוריונים. יש המזהים אותה עם פוסידיום (אנ') הרומית, אך דווקא בשל אזכורה אצל הרודוטוס כנמצאת בין סוריה לקיליקיה, יש המבטלים זיהוי זה ומזהים אותה באזור אלכסנדרטה.^[5]

[אניות_וחלקי_אניות3-1] אריה ל. בן-אלי, יוסף רינגל ויעקב משורר, אניות וחלקי אניות על מטבעות עתיקים א, קרן המוזיאון הימי הלאומי, 1975, עמ' 62

[2] Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23 (הקטע חוזר בהשלמה בעמ' 46)

[אוקספורד_77-3] William E. Metcalf, The Oxford Handbook of Greek and Roman Coinage, Oxford, 2012, עמ' 77

[:0-4] ¹ ² אפרים שטרן, מדינת 'יהוד' בחזון ובמציאות, קתדרה, 1977, עמ' 14

[5] Robin Lane Fox, Travelling heroes: Greeks and their myths in the epic age of Homer, Allen Lane, 2008, עמ' 83–87

[7] הרודוטוס, היסטוריות, 3.7 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)

[8] הרודוטוס, היסטוריות, 3.91 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)

[9] אפרים שטרן, מדינת 'יהוד' בחזון ובמציאות, קתדרה, 1977, עמ' 13–14

[10] ספר עזרא, פרק ה'; פרק ו'.

[11] אפרים שטרן, מדינת 'יהוד' בחזון ובמציאות, קתדרה, 1977, עמ' 13–25

[12] הרודוטוס, היסטוריות, 7.44, 7.96, 7.99, 7.100 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית), 8.67 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)

[:8-13] ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 55, 335, 348

[:7-14] מיכאל אבי־יונה, גיאוגרפיה היסטורית של ארץ־ישראל, מוסד ביאליק, 1962, עמ' 23

[15] עדות מוכרת לכך היא בכתובת אשמנעזר

[16] יפתח שלו, בין דור הצורית לאשקלון הצידונית: דפוסי יישוב בפיניקיה הדרומית בתקופה הפרסית, ארץ־ישראל לג, 2018, עמ' 238–251

[17] אולי רלוונטי גם: יפתח שלו, תל דור וההתיישבות לאורך מישור החוף בתקופה הפרסית, ארץ־ישראל כט, 2009, עמ' 363–371

[18] Josette Elayi, Studies in Phoenician Geography during the Persian Period, Journal of Near Eastern Studies 41, 1982, עמ' 83–110

[19] אריה כשר, כתובת יוונית מנמל יבנה משנת 163 לפנה"ס, קתדרה, 1992, עמ' 13‏, JSTOR 23402310

[20] Rollinger, Robert (2006). "Assyrios, Syrios, Syros und Leukosyros". Die Welt des Orients. 36: 72–82.; Rollinger, Robert (2006). "The Terms Assyria and Syria Again" (PDF). Journal of Near Eastern Studies. 65 (4): 283–287.

[21] הרודוטוס, היסטוריות, 7.63 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[א]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[5]