כתובת ביסותון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביסותון
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Darius I the Great's inscription.jpg
כתובת ביסותון
מדינה Flag of Iran.svg איראן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2006, לפי קריטריונים 2, 3
ציור של ההר מאת פסקל קוסט (1840)

"אני דריווש, המלך הגדול, מלך המלכים, מלך פרס, מלך הארצות, בנו של היסטספס, נכדו של ארסמס, האכמני;
כה אמר דריווש המלך: אבי הוא היסטספס, אביו של היסטספס הוא ארסמס, אביו של ארסמס הוא אריארמנס, אביו של אריארמנס הוא חישפיש, אביו של חישפיש הוא האחמניש;
כה אמר דריווש המלך: לכן אנו מכונים האחמנים, מימים ימימה אנו באים, מימים ימימה משפחתינו משפחת מלכים היא;
כה אמר דריווש המלך: שמונה מבני משפחתי היו מלכים, אני התשיעי, מימים ימימה אנו מלכים;
כה אמר דריווש המלך: בחסדו של אהורה מאזדה אני מלך; אהורה מאזדה העניק לי את הממלכה".‏[1]

כך נפתחת כתובת ביסותון (פרסית سنگ‌نبشته بیستون מפרסית עתיקה بغیستانه - "באגאסטאנה" או "משכן האל על האדמה"; ברוב שפות המערב "כתובת בהיסטון"). כתובת ביסותון היא כתובת רב-לשונית העשויה מתבליט על צלע הר ביסותון הקדוש, כ-525 ק"מ מערבית לטהראן וכ-30 ק"מ צפונית-מערבית לעיר כרמאנשאה במחוז כרמאנשאה שבמערב איראן. הכתובת הוכנה בהוראתו של המלך דריווש הראשון בשנת 521 לפנה"ס, והיא כתובה בכתב יתדות בבבלית, בעילמית ובפרסית עתיקה. ההר והכתובת צופים אל מישור נרחב ידיים דרומית-מזרחית להם, ולרגליהם שרידים ארכאולוגים מתקופות שונות החל בפרהיסטוריה ועד ימי הביניים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ממצאים ארכאולוגים, התקיימה נוכחות אנושית באתר זמן רב לפני האחמנים. במערות באזור ביסותון התגלו ממצאים מהתקופה הפלאוליתית התיכונה, לפני יותר מ-40,000 שנה‏[2]. האתר נחשב לנקודה אסטרטגית משך אלפי שנים, ובמיוחד בתחילת האלף ה-1 לפנה"ס, כאשר התפתחו דרכי המסחר בין רמת איראן ומסופוטמיה ואשר חלפו לידו. נראה כי מצודה מדאית הוקמה בביסותון במאה ה-7 לפנה"ס. לאחר שדריווש הראשון קבע את הכתובת על מורדות ההר בשנת 521 לפנה"ס, המשיך המקום והיה מיושב עד ימי הביניים.

עם זאת, נראה כי מקורותיה של הכתובת נשתכחו לאחר נפילתה של הממלכה האחמנית בידיו של אלכסנדר מוקדון בשנת 330 לפנה"ס, ודיודורוס סיקולוס הזכיר אותה מאתיים שנה לאחר מכן ככתובת אגדית אותה ייחס למלכה האשורית האגדית סמיראמיס. הכתובת נזכרה גם בכתביו של טקיטוס אשר תיאר את המבנים שניצבו בבסיסו של הסלע מתחת לכתובת, ואשר לא שרדו.

הנוסע הערבי איבן האווקל בן המאה ה-10 פירש את הכתובת כעוסקת במורה העונש את תלמידיו, והגאוגרף הסורי בן המאה ה-12 והמאה ה-13, יאקות אל-חמאווי, ייחס את התבליט לפרתים. אחרים סברו כי מדובר במונומנט שהותיר אחריו המלך הסאסאני כוסרו פרוויז וקשרו אגדות שונות לפשר הקמת האתר. החל במאה ה-16, ובמיוחד במשך המאה ה-18 והמאה ה-19 הגיעו נוסעים אירופים אל ביסותון וחזו בכתובת, אך לא הצליחו לטפס אליה ולצפות בה מקרוב.

לבסוף הגיע הנרי רולינסון (Sir Henry Rawlinson) אל המקום בשנת 1835, והעתיק את הכתובת ופיענח אותה. מחקרו הוביל לפיענוחה המלא של הפרסית העתיקה בשנת 1847.

הכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתובת מקובעת אל צלע ההר בגובה של 100 מטר מעל הקרקע, ולא ניתן להגיע אליה ללא עזרת פיגומים בשל כך שחלקים מצלע ההר סולקו לאחר כתיבתה במטרה להבליטה. גובהה 15 מטר ורוחבה כ-25 מטר.

הפריט הבולט ביותר בכתובת הוא תבליט המתאר את דריווש ואת אויביו, וזה מוקף בכתובות בשלוש הלשונות. בתמונה נראה דריווש בצד שמאל כשהוא לבוש בבגד פרסי מסורתי, חובש כתר ונועל את הנעליים המלכותיות. הוא מביט ימינה ובשמאלו הוא אוחז קשת כסמל לשררה. רגלו השמאלית של דריווש ניצבת על חזה של דמות אדם השכובה על גבה, והמייצגת לפי האגדה את ברדיה, בנו של כורש ויריבו של דריווש אותו הוציא להורג. ברדיה לבוש גם הוא בבגדים מסורתיים ומרים את ידו בתחינה. מימין נראית קבוצה של תשעה מורדים הצועדים לעברו של המלך. קומתם קטנה ביחס אליו, ידיהם קשורות מאחורי גבם וחבל ארוך כרוך על צווארם. מאחורי המלך, מצד שמאל, נראות שתי דמויות נוספות של משרתיו האוחזות בקשת ובכידון. ממדיהן קטנים משלו אך גדולים מאלה של המורדים. בחלקה העליון של התמונה נראה פראווהאר המעניק את ברכתו למלך.

מתחת לתמונה ומשני צדדיה חרוטות 1,119 שורות הכתובת ב-13 עמודות והמתארות את מלחמותיו של דריווש בשנים 520-521 לפנה"ס כנגד המושלים אשר ניסו לרשת את ממלכתו של כורש. הקרב המכריע אירע בביסותון ועל כן נבחר האתר למיקומה של הכתובת. הנוסח העתיק ביותר של הכתובת כתוב בעילמית מתחת לתמונה משמאל. לאחריו הוספה הכתובת הבבלית לשמאלה, ולבסוף הפרסית הערוכה בחמש עמודות מתחת לתמונה. הנוסח הפרסי חשוב במיוחד שכן זהו המופע הראשון של פרסית עתיקה בכתב יתדות, כפי שמציינת הכתובת עצמה:

"בחסדי אהורה מאזדה, זהו הכתב אשר עשיתי... והוא נכתב והוקרא בפני. לאחר מכן שלחתי את הכתב הזה לכל מקום ברחבי המדינות..."‏[3]

כתב היתדות בביסותון הוא בחלקו אלפביתי ובחלקו כתב הברות, והמילים מופרדות זו מזו בסימן מיוחד, דבר שהקל מאוחר יותר על פיענוחו. כתב זה שימש מאוחר יותר בכתובות מלכותיות נוספות גם במקומות אחרים.

קטע מכתובת ביסותון

חקר הכתובת ותרגומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמיה של הכתובת מאת פרנץ שפיגל (1881)
החלק המצויר בכתובת

האירופי הראשון אשר ידוע כי חזה בכתובת ביסותון היה דיפלומט אנגלי שנשלח לפרס בשירות הכתר האוסטרי ב-1598. הוא הסיק כי מדובר בתבליט המתאר את עלייתו של ישו השמימה וכי הכתובת המלווה אותו היא ביוונית. במשך מאתיים השנים הבאות הסיקו נוסעים אירופים שונים מסקנות שונות באשר לפשרה של הכתובת, ובין היתר ישו ו-12 השליחים או שלמנאסר הראשון ו-12 שבטי ישראל.

ב-1802 הצליח הגרמני גאורג גרוטפנד (Georg Friedrich Grotefend) לפענח 10 מ-37 הסימנים בכיתוב בפרסית, אולם רק ב-1835 החל רולינסון, קצין אנגלי ששירת בפרס, ללמוד את הכתובת בפרוטרוט. מאחר ששמה של העיר ביסותון תורגם לאנגלית כבהיסטון, נודע שמו של התבליט כ"כתובות בהיסטון" (Behistun Inscription) ושם זה נותר שמה ברוב שפות המערב. רולינסון הצליח להעתיק את הכיתוב הפרסי, אך לא הצליח להגיע אל הטקסט הבבלי והעילמי. יחד עם עשרת הסימנים שפיענח גרוטפנד בתחילת המאה, החל רולינסון להשוות את שמות המלכים בתחילת הכתובת אל שמותיהם של מלכי פרס אשר אוזכרו על ידי הרודוטוס בשמם המקורי בתעתיק ליוונית. מקץ שלוש שנים, ב-1838, הציג רולינסון את ממצאיו. ב-1843 חזר רולינסון לביסותון ובאמצעות לוחות עץ הצליח להגיע אל הכתובת העילמית ולהעתיקה, בעוד שלהעתקת הטקסט הבבלי הוא נעזר בחבלים. שתי הכתובות פוענחו על ידי רולינסון ומספר חוקרים נוספים.

חקר הכתובת נמשך גם במאה ה-20 בידי חוקרים בריטים ב-1904 ואמריקאים ב-1948, אשר השלימו העתקת קטעים שאותם לא העתיק רולינסטון, צילמו את הכתובות ונטלו דגימות גבס של הטקסט אשר איפשרו פיענוח מדויק יותר של הכתוב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Behistan Inscription
  2. ^ Biglari, F. (2001). Recent Finds of Palaeolithic Period from Bisotun, Central Western Zagros Mountains. Iranian journal of Archaeology and History, 28, 50-60.
  3. ^ מסמך הערכת הוועדה המייעצת באתר אונסק"ו

קואורדינטות: 34°23′18″N 47°26′12″E / 34.38833°N 47.43667°E / 34.38833; 47.43667


Flag of Iran
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית באיראן

בםכתובת ביסותוןמיידאן-אה שאה באספהאןפסארגאדהפרספוליססולטאנייהתחת-א סוליימאןצ'וגהא זנביל • האתרים הנזיריים הארמניים באיראן: מנזר תדאוס הקדוש, מנזר סטפנוס הקדוש ודזורדזורהמערכות ההידראוליות ההיסטוריות של שושטארשייח' סאפי א-דין חנגה ומתחם המקדשים בארדבילמתחם הבאזאר ההיסטורי בתבריזהגן הפרסימסג'ד-י ג'אמע באספהאןמגדל גונבאד-א קבוסארמון גולסתאן * שאהר-אה סוחתה