פופאי (טיל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פופאי
טיל פופאי
טיל פופאי
מידע בסיסי
ארץ ייצור Flag of Israel.svg  ישראל
יצרן רפאל
פלטפורמת שיגור מטוסי קרב, צוללות
מאפיינים כלליים
הנעה מנוע דלק מוצק חד שלבי
משקל 1,360 ק"ג
ממדים
אורך 4.4 מטר
קוטר 533 מ"מ
מוטת כנפיים 1.98 מטר
ביצועים
טווח 78 ק"מ
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 340 ק"ג חנ"מ (חומר נפץ מרסק) או 360 ק"ג I-800 חודר
הנחיה ביות אינרציאלי בתוספת אינפרא-אדום הדמאתי או מונחה-טלוויזיה
נשיא המדינה חיים הרצוג ושר הביטחון יצחק רבין מעניקים את פרס ביטחון ישראל ליוסף לוין מרפא"ל, על חלקו בפיתוח הטיל "פופאי", 1986

פופאי הוא טיל אוויר-קרקע שפותח בישראל על ידי חברת רפאל. הטיל נמצא בשירות חיל האוויר הישראלי ובמספר חילות אוויר זרים, כולל חיל האוויר האמריקני (תחת השם AGM-142). לטיל גם נגזרת טורבו ארוכת טווח שמאמינים שנעשה בו שימוש בצוללות הישראליות.[1][2]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונספט של "פופאי" ("חמודון"), טיל אויר-קרקע מדויק מונחה טלוויזיה לטווחים ארוכים, הוגדר ברפאל עוד ב-1964 על ידי ד"ר צבי מאירי שעמד בראש הפרויקט עד 1975. בשנת 1969, בעיצומה של מלחמת ההתשה הופלו ביום אחד ארבעה מטוסי חיל האוויר, ומפקד החיל ביקש מרפאל לזרז פיתוח טיל מונחה טלוויזיה, שיפגע בסוללות הנ"מ בירי מרחוק. בינואר 1972 הסתיים שלב הקדם-תכנון, כשהתברר שהמשך הפיתוח ייקח זמן ממושך ומשאבים רבים, החל פיתוחו של פתרון ביניים זול יותר, "תדמית", פצצה גולשת מנגד, עם ראש ביות טלוויזיוני פשוט יותר, נגזרת של "חמודון". בנובמבר 1974 סופקו ראשוני טילי ה"תדמית" המבצעיים לחיל האוויר. ל"תדמית" היה חלק מכריע בהשמדת מערך הנ"מ הסורי במלחמת לבנון.‏[3] כשחודשה העבודה ב"חמודון" עמד בראש הפרויקט ד"ר אהרון גיל, ואחריו, החל ב-1979 ועד לסיום הפרויקט ב-1985 עמד בראשו ד"ר יוסף לוין. מפתחי "תדמית" זכו בפרס ביטחון ישראל לשנת 1975 ומפתחי "חמודון" זכו בפרס ב-1986.‏[4]

הטיל נכנס לשירות חיל האוויר הישראלי כבר ב־1985 ומכונה בו חנית נאה. ב־1989 נרכשו על ידי חיל האוויר האמריקני 154 טילים ובשנת 1996 נרכשו עוד 54 טילים. הטיל הותאם לנשיאה במפציצי בי-52 הכבדים. הטיל המשמש את חיל האוויר האמריקני ונודע בתור AGM-142 הוא פרויקט משותף של רפאל וחברת לוקהיד מרטין. במלחמת עיראק (2003) השתמשו הכוחות האמריקנים בטיל זה מספר פעמים.

חיל האוויר האוסטרלי רכש גם כן את הטיל עבור מפציציו מדגם F-111.

במאי 1997 חתמו ישראל וטורקיה על הסכם המוערך בכ-500 מיליון דולר לייצור משותף של טילי פופאי ופופאי II על ידי מפעלי התעשייה האווירית הטורקית. חיל האוויר הטורקי משתמש בטיל זה במטוסי ה-F-4 וה-F-16 שלו.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל הפופאי מותאם לשימוש על ידי מגוון מטוסים, החל ממפציצים כבדים ועד מטוסי קרב טקטיים. מאז כניסתו לשימוש עבר הטיל שיפורים רבים שנועדו להגדיל את אמינותו ולהקטין את עלותו. מאמצים אלו כללו שינוי של החומרים ותהליכי הייצור של כנפי הטיל והמנוע הרקטי שלו, רכיבים חדשים במערכת ההנחיה האינרציאלית, מעבד משוכלל יותר וגלאי הדמיה תת אדום משופר. הטיל מתוכנן לתקיפה מדויקת של מטרות גדולות ומרוחקות. הטיל משתמש במערכת ניווט אינרציאלית לצורך הנחייתו ובשלב הסופי לפני הפגיעה, מפעיל החימוש יכול לכוון את הטיל למטרה בדיוק רב בעזרת חיישן מצלמת טלוויזיה או חיישן תת-אדום המותקנים בקדמת הטיל. ניתן לשלוט בטיל באמצעות מפעיל אחר, ולאו דווקא באמצעות מפעיל פלטפורמת השיגור שלו.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פופאי II (או פופאי לייט) - טיל מוקטן (באורך 4.24 מ' ומשקל של 1,125 ק"ג) שפותח בשיתוף בין ישראל וטורקיה על מנת לאפשר למטוסים קלים יותר, כמו F-16, לשאת אותו. טיל זה הוא מתקדם מה"פופאי" המקורי ובעל טווח של עד 150 ק"מ.
  • פופאי טורבו - דגם זה מצויד במנוע סילוני המשתמש בדלק נוזלי. הטיל הוא באורך 6.25 מטר וטווחו יכול להגיע עד 320 ק"מ.
  • פופאי טורבו SLCM - ההערכה שזהו דגם מוארך של הפופאי טורבו לשימוש מצוללות. בשנת 2002 דווח שהצי האמריקאי צפה בניסוי בטיל שעל פי ההערכות יכול להגיע לטווח של 1,500 ק"מ ולשאת רש"ק גרעיני במשקל 200 ק"ג. ההערכה היא שזהו כלי הנשק העיקרי של ישראל ליכולת "המכה השנייה" לשיגור מצוללות הדולפין.

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראובן פדהצורהאלוף, השר והצוללות, באתר הארץ, 21 במרץ 2012
  2. ^ Popeye Turbo
  3. ^ שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר, עמ' 115-116
  4. ^ ד"ר זאב בונן, רפאל ממעבדה למערכה, עמ' 178-182